מילון מושגים – תורה חיה:

תוספת הסברים חיים על-פי הקדמותיהם הנצחיות של רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן.

הרב אברהם ג'קי שליט"א

א'
אבן – כנגד האמונה, כנגד הדומם שהיא מידת המלכות.
אבן השתייה – כנגד לאה שהיא אבן השתייה שנעשתה משתים-עשרה האבנים שעליה שם יעקב את ראשו (ראה אבנים), ולאה היא ההתבודדות והדיבור עם השם.
אבן טובה – תפקידה בתיבת נח היה, להאיר את התיבה, את החושך, כדי שנח יראה איך להאכיל את החיות בלילה, כך גם הדיבור האמיתי שיוצא מליבנו אל הקדוש ברוך הוא בהתבודדות שהוא תיבת הדיבור, ומאיר את החושך שבמחשבתנו וסביבנו, ומתקן את מידותינו הרעות שהן החיות הטמאות, ומאכיל ומחזק ובונה את החיות הטהורות שבתוכנו שהן המידות הטובות. כי נח זה אנחנו, ובזה שאנחנו מוציאים אותו מהכוח אל הפועל ומחיים אותו, כך אנו מוצאים חן בעיני השם כמו שנח מצא חן בעיני השם.
אבן על פי הבאר – כוח המדמה, שהוא היצר הרע, שהוא הגשמיות של התורה שמתלבש במצוות ומפתה את האדם שאין בו רוחניות ועבודה פנימית. יעקב שמידתו אמת גלל את האבן באצבעו הקטנה, וממשיך לגלול אותה גם היום מבחינה רוחנית שהוא רבי נחמן צדיק האמת בדורנו, שמסיר את ההבנה הגשמית מביאורי התורה, ומשקה את צאן רחל שהם תלמידיו מבאר מים חיים שהיא התורה הרוחנית הנצחית, ומוריד מתלמידיו את עורלת הלב שהוא לב האבן כדי שיוכלו לקבל את אורו של השם ותורתו הרוחנית.
אבנים – שתים עשרה האבנים הם כנגד שנים עשר מצבים של תמונות, שמתחלקות לשתים עשרה הנהגות של הקדוש ברוך הוא לכל אדם ואדם כנגד שתים עשרה המזלות שהם צירופים בתמונת ההנהגה שמתנהג הקדוש ברוך הוא איתנו, וכן כנגד שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה וכנגד שתים עשרה חודשי השנה. כשאדם מתבודד ומדבר עם השם, הוא מחבר את שתים עשרה האבנים לאבן אחת, כי הקדוש ברוך הוא, הוא אחד מאחורי תמונות מתחלפות ופעולות משתנות. כך שתים עשרה האבנים שהם התמונות, המונהגות על-ידי הקדוש ברוך הוא, שהוא הנשמה לנשמות, ועושים בדיבורם עם השם הודאה, תפילה והכרה אחת שלמה. כך הופכות האבנים לאבן אחת ברוחניות בכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
אברהם – שמו של הקדוש ברוך הוא שמתגלה לאדם במידת האהבה.
אברהם – כל אדם שבא לדבר עם הקדוש ברוך הוא נקרא אברהם - אבוא רם, כי 'רם' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא.
אברהם – כנגד החכמה שאומר לשרה: "לושי ועשי עוגות" (ראה עוגה). כי השכל נקרא אברהם, וכשבאים אליו בהתבודדות, בחינתו היא שלושה מלאכים שהם חכמתו בינתו ודעתו. כי כמו שהמלאים מלובשים ומחופשים לישמעאלים, כן הקדוש ברוך הוא מלביש דיבוריו והשגתו עם האדם המתבודד במלבושים גשמיים ובפעולות יומיומיות, ואז הנפש שנקראת שרה שממנה יוצא הדיבור, מתחילה לדבר ולהודות ולהתפלל בהתאם להשגה שגילה, כמו שאמר אברהם למלאכים "אל תעבור מעל עבדך" כן איש הישראלי מבקש מהשם להבין את ההבנה על בוריה שלא תעלם ההשגה במהרה.
אדם – שמו של השם, הוויה במילוי אלפין - גמטריא מ"ה כמניין המילה אדם. (א אה אהי אהיה)
אדם שלם – מבין את התורה בשלמותה בחכמה, בינה ודעת שכל אחד מהם נקרא 'יק' ושלוש פעמים 'יק' שהם חמש עשרה נותנים ביחד ארבעים וחמש, ו'אדם' בגמטריא גם ארבעים וחמש שהוא שם השם.
אדם וחוה – רבי נחמן מלמד להביא את חוה לאדם, ולקשר את ההנהגה אל האמונה ואל השם, כי חוה היא ההנהגה ואדם הוא הקדוש ברוך הוא.
אהבה שבדעת – אהבה גבוהה שמגלה השם יתברך לבניו, דרך רבי נחמן שהיא התורה הרוחנית הנצחית, שהיא קשר נצחי. כמו בן שקיים בדעתו של אביו קודם שנולד. לדוגמא: ציצית – האמונה שהשם נמצא פה ומסתכל עלי, מצווה זו תתקיים בכל זמן ורגע ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא. דוגמא נוספת: יציאת מצרים – בפירושה הרוחני הוצאת דיבורים מהגרון שנקרא מצרים, אף-על-פי שפרעה שהוא היצר הרע שנמצא בעורף, שהם אותיות פרעה, שמעכב את הדיבורים מלצאת, "וחמושים עלו" פירושו דרך חמש מוצאות הפה עולים הדיבורים שהם בני ישראל. מצווה רוחנית זו תתקיים בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא, ובזה תתגלה האהבה המושלמת הנצחית של בורא עולם לעם ישראל.
אהבה שבימים – אהבה רגילה נמוכה שמגלה השם יתברך דרך התורה הפשוטה שהיא אהבה בציור, זמן ומקום. למשל – מצוות ציצית הגשמית היא ביום ולא בלילה, וזוהי אהבה חלקית ולא שלמה. וכן סיפור יציאת מצרים מתקיים פעם בשנה, וגם פסח מתקיים רק שבעה ימים. וזוהי אהבה רחוקה שהיא אהבה שאחרי שנולד הבן ולא אהבה מושלמת שהבן היה במוחו וחלק ממנו.
אהבת השם – רמז לכהונה, כי הכוהן הגשמי הוא משל לכוהן הרוחני שהוא כל אדם שמדבר עם השם שהיא תשובה מאהבה.
אור אין סוף – אור של דעת מהשם יתברך שהוא הראשון שנברא, ובו היה הצמצום שסילק השם יתברך את השכל משם שהם ט' ספירות ראשונות מכתר ועד יסוד, והשאיר את ספירת המלכות שהיא הכלי בחינת האמונה. האין שמסביבנו הוא דוגמא למקום הצמצום, שאין שם שכל אבל יש שם אמונה, כי השם סילק את השכל משם, ורק באמונה אפשר למצוא שם את השם יתברך. נקרא פרעה – מלשון פריעה והפרעה שאין שם שכל, ונקרא לבן על שמו של הקדוש ברוך הוא שמלבין עוונות ישראל, ונקרא מקומו של עולם שכל העולמות בתוכו.
אור יקר וקיפאון – גופי התורה הגשמית יהיו קפואים וקלים בעולם הבא.
אחי יוסף – החכמים ולומדי התורה כיום שלא מאמינים לחלומות יוסף שהם דברי השגותיו ומעלותיו של רבי נחמן שמספר על עצמו, וזאת כדי לקרבם להשם יתברך. כמו אחי יוסף שאומרים: "המלוך תמלוך עלינו", שפירושו איזה חידוש יש בך? ולא שמים לב לנשמת התורה הרוחנית שהיא התורה האמיתית, הלוחות הראשונים. הצדיק מראה לחכמים ולומדי התורה כיום שהם חיו עד עכשיו בסיפורים ומצוות גשמיות, שהם רק משל ומדמה, ולבסוף כולם יצטרכו להודות שרבי נחמן צדק. כי התורה היא נצחית וקיימת גם היום, ואחי יוסף גילו זאת והיו צריכים להודות ולהתבייש בבחירתם.
אחי יוסף – רמ"ח אברים של האדם ששוכחים את השם שנמצא כל רגע, שזוהי מכירת יוסף, כי יוסף הוא שמו של הקדוש ברוך הוא צדיקו של עולם.
איטר יד – אדם שלומד את התורה בגשמיות שנקראת שמאל, "בשמאלה עושר וכבוד", וכתב רבי נחמן שאיטר יד בגלגול הקודם, היה שקרן ומתכוון לומר שלפני שאדם לומד את הרוחניות הנצחית של התורה, יש בשמאל שהוא לומד אחיזת שקר.
איכה – קול רוחני של השם יתברך לאדם שילמד את התורה הרוחנית, וַלֹא, יגורש מגן עדן שהיא האמונה השלמה בנוכחותו של השם כל רגע, ואז ידבר עימו ללא הפסקה.
אין – אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא השקוף ממולנו ומסביבנו ואנו גרים בתוכו שהוא חלל שאינו פנוי מהשם יתברך בעצמו, אך פנוי משכל וחכמה, ועל- ידי אמונה מגיעים אל השם.
אין סוף – שמו של בורא עולם שאין בו תפיסה לא במידה ולא בציור, ואותו אנחנו עובדים.
איש ישראלי – נקרא יהודה על שם שמודה להשם בדיבורו. כמו שניגש יהודה ליוסף בגשמיות, ממשיך להגיש את תפילתו לצדיק שהוא רבי נחמן ברוחניות, שהוא נשמת משה - נשמת משיח, שמריח ודן בשמיים, ומעלה את התפילות להקדוש ברוך הוא וממיין ומסדר אותם יפה. כמו שאמר יהודה ליוסף: "אל ייחר אפך בעבדך", כך איש הישראלי מבקש מהצדיק שלא יכעס עליו כשהוא מביא לפניו תפילות מעורבבות ומחשבות מבולבלות וכפירות, ומבקש מהצדיק שיבקש מהקדוש ברוך הוא שיאפשר לו ללמוד יותר את תורתו של הצדיק, וכך ייטהר וינקה את מחשבתו ותפילותיו.
איש ישראלי – נקרא יעקב שלומד את התורה בפשט הגשמי, אוהב את רחל היפה שהיא כנגד התורה שבעל-פה ופירושיה היפים, שהיא כנגד האורות המגולים, אך נקרא יעקב הקטן בחינת מוחין דקטנות. כששומע את קולו של לבן שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא שמלבין עוונותיהם של ישראל, שממשיך לומר לו לקחת את לאה שהיא ההתבודדות ולהחשיבה מעל לימוד התורה, מקבל מוחין דגדלות ומבין את התורה ברוחניותה על פי הסבריו של רבי נחמן ונקרא 'ישראל' אותיות 'לי ראש', ונעשה איש תם שהוא יעקב בעלה של לאה. ומקבל תמימות ואמונה שלמה.
איש ישראלי – כנגד לאה כנגד התפילה וההתבודדות, ואף-על-פי שהיא שנואה כי אינה מושגת מחמת גובהה כי על-פי הסוד היא כנגד האורות המכוסים, ואילו רחל היא יפה, כנגד האורות המגולים אף-על-פי-כן צריך להרבות בה מאד מאד על כל פנים לפחות שעה התבודדות כל יום, כהוראת רופא הנשמות שבדורנו שהוא רבי נחמן, שפועל על פי הוראת הקדוש ברוך הוא, על-מנת להינצל מהיצר הרע ומהדמיון שהוא כנגד עשו שמתלבש גם במעשיות התורה ומצוותיה הגשמיות כי עשו לשון עשייה.
אכילה – לימוד התורה. אכילה מבוררת שהיא לימוד התורה בלי ציור זמן ומקום, ומתקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
אכילה באמונה – כל מה שהאדם סופג ומקבל לתוכו נקרא בחינת אכילה, וצריך לאכול באמונה. לדוגמא, צריך לומר: 'השם אתה מראה לי, השם אתה משמיע לי, ולהאמין שהשם מראה ומשמיע לי ועושה את כל הפעולות  עבורי.
אליעזר עבד אברהם – זה אני שמבקש מהשם שייתן לי את האמונה שמתאימה ליצחק שבי, שזה 'המוחין דקטנות' והפחדים שיש לי, והאמונה - היא הנערה שנקראת רבקה. עבד אברהם נקרא התלמיד של הצדיק שמלמד תורה רוחנית שנקראת אברהם.
אליעזר עבד אברהם – הוא כנגד מטט' – מלאך שנמצא בעולם היצירה שמכונה עבד. אליעזר הוא גם למדן שלומד את פשט התורה והלכותיה. המלאך מטט' הוא כנגד ו' של שם השם כנגד ששת אלפים שנה, כנגד ששה סדרי משנה. המשנה נקראת עבד כלפי התורה הרוחנית שהיא כנגד אברהם מעולם האצילות. אברהם הוא בחינת צדיק שמדבר עם השם כנגד עולם האצילות י' של שם השם.
"אם בחוקותיי תלכו" - ... והתהלכתי בתוככם", לפי רש"י שתהיו עמלים בתורה. הכוונה שתלמדו את התורה ותתבודדו ותדברו עם השם ותבינו אותה בעמקותה וברוחניותה, לפי הסבריו של רבי נחמן. לדוגמא: שמשה רבנו זה אתה, שצריך להוציא את בני ישראל, שאלה דיבוריך מהגרון שהוא מקום צר שנקרא מצרים, ואז יתקיים בכם "והתהלכתי בתוככם". פירש רש"י הכוונה שאני ואתה נטייל בגן עדן שהוא הקדוש ברוך הוא. שתדבקו בי ותזכרו אותי ותחיו עימי כל רגע בעולם הזה ובעולם הבא, כי אני הקדוש ברוך הוא נקרא גן עדן ואני נמצא בתוככם.
אמונה – החלל הפנוי שממולנו שאינו פנוי מהשם' רק פנוי מהשכל למצוא אותו, אך אמונה יש שם. על זה נאמר בפסוק: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" אביו ואימו אלה הם חוכמתו ובינתו, ודבק באשתו שהיא אמונתו.
אמונה – בחינת בת, בחינת רבקה הנערה, בחינה אשה, בחינת חלה שפירושו שהשם חל ונמצא פה בתוכנו ומסביבנו ואנו גרים בתוכו.
אמת – חותמו של הקדוש ברוך הוא נקרא אמת.
אנפין חשוכין – סם מוות, קיום מצוות באופן גשמי בלבד שלא זכו להסבר רוחני המאיר של התורה, סם שינה – התורה ישנה והשינה היא אחד משישים של מיתה. לימוד שנותן כוח לשבעים אומות העולם וליצר הרע. הסתרת הידיעה של התורה שהיא ההבנה הגשמית ואחוריים של התורה שבה הורגים את כל הדמויות שבתורה.
אנפין נהירין – סם חיים, התורה הפנימית והחיה והנצחית הנמצאת גם היום.
אסתר – הקדוש ברוך הוא שמסתתר מאיתנו הסתרה תוך הסתרה.
אסתר – אני ואתה ללא אב ואם, כי אסתר היתה יתומה ומרדכי גידל אותה.
אסתר – שהיתה יתומה, אני ואתה שאין לנו את החכמה והבינה הנכונים בתורה ובחיים, כי החכמה נקראת 'אבא' והבינה נקראת 'אמא' (כמובא בקבלה) ואנחנו באים למרדכי הצדיק שהוא בדורנו רבי נחמן והפירושים שהשם מגלה דרכו, ומבקשים שיגדל לנו את האמונה והתפילה והשכל וביצוע ההתבודדות לפי ההבנה החיה והנצחית.
אריה – מרמז על יראה, גבורה, להתגבר על יצרו. וגם גבורתו של השם יתברך.
אריה - לראות את השם בעיניים הרוחניות.
ארץ ישראל הרוחנית –  אמונה בחידוש העולם, שהשם ממציא את העולם כל רגע, ואפשר לבוא לארץ ישראל הרוחנית על-ידי דיבורי אמונה. לדוגמא: אני מאמין שאתה השם ממציא את השמש, אני מאמין שאתה ממציא את האנשים, אני מאמין שאתה ממציא את העולם כל רגע ואני מאמין שאתה ממציא אותי.
ארץ ישראל  - בחינת התבודדות, בחינת לאה שהיא האחות הגדולה מרחל, וארץ ישראל היא גבוהה מכל הארצות. לכן ההתבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מהכל וכמו שכל השפע יורד דרך ארץ ישראל ועיני הקדוש ברוך הוא נמצאות בה, כמו כן דרך ההתבודדות יורד שפע לעולם ונמשכת על האדם המתבודד השגחה ללא הפסקה.
אש – כנגד אברהם שהוא החום שיוצא תוך כדי הדיבור מהפה. אדם צריך להתפלל להשם שימשיך לו דיבורים חיים כגחלי אש כדי שיפַּתַח הלב העליון ויקבל באורי תורה חדשים.
אשה ברוחניות – אמונה בהקדוש ברוך הוא, תפילה, בחינת מלכות, בחינת כלה שכלולה מכל הגוונים והמידות.
אשת פוטיפר – התמונה שממול שהיא בגד ולבוש של השם יתברך, שמנסה להשכיח ולפתות את האיש הישראלי שנקרא יוסף, ולתפסו בבגדו ככתוב: "ותתפסהו בבגדו" כל רגע. ואילו יוסף הצדיק הוא איש הישראלי שעוזב את הבגד ובורח להשם יתברך שמאחורי התמונה שממול.
אתון – מלשון תנא, בחינת הלכה. אתון הוא חמור מלשון חומר, שהוא הלמדן שמחמיר בהלכה, וכביכול רוצה להרגה, שמרוב חומרות רוצה לבטל את  ההלכה שהיא הפירוש החי שבלעם רוצה להרוג את האתון. והמלאך עם החרב שהוא התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן, עומד כנגדו ומסביר לו שיקיים את רוחניות ההלכה שמתקיימת בהתבודדות שהיא שורש כל המצוות, ויתחיל לברך ולא לקלל, כי על-ידי התבודדות יורד כל השפע לעולם. אבל כשלומדים את התורה מבחינה גשמית וחומרית זה בחינת קללה כי אין מורידים שפע לעולם.

ב'
באר מרים – ההסבר החי של תורת רבי נחמן, וכמו שמבארה של מרים הגיעו מים לכל אדם במדבר וזכרו על-ידי הבאר את התורה, כמו-כן הסבריו של רבי נחמן מגיעים ומתאימים לכל אדם, ועל-ידם הוא זוכר את כל התורה בכל רגע. גם האר"י הקדוש השקה את תלמידו רבי חיים ויטל מבארה של מרים בכנרת, ועל-ידי זה זכר את כל התורה. כך בלומדנו את פירושיו הרוחניים של רבי נחמן שנמצאים בכל זמן ובכל מקום אנו זוכרים את התורה בכל רגע.
בהמות טהורות – המידות הטובות שנמצאות בתוכנו ועל-ידי התיבה שזה הדיבור אנחנו מחזקים אותם.
בהמות טמאות – מידות רעות שנמצאות בתוכנו ועל-ידי תיבת הדיבור אנחנו מבטלים אותן.
בוץ – חוסר ההבנה בתורה והדעת וההכרה בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא.
בושה – תפילין של ראש שהם בושה והכרה בקדוש ברוך הוא שבאים על-ידי התבודדות.
בושה – אותיות 'שובה', שמי שמתבייש מהשם יתברך הוא חוזר בתשובה מאהבה, ובאים לזה על-ידי שעה התבודדות כל יום.
בינה – היא מידת השמחה ונקראת 'אמא עילאה' שמשם הגאולה, וגם נקראת "אם הבנים שמחה" שהולידה מידת תפארת שהיא מידת אמת, ובלשון הקבלה 'זעיר אנפין', ומידת מלכות שנקראת אמונה.
בינה- כנגד עולם הבריאה, כנגד הנשמה. שהיא גם בחינת עולם הבא וגם נקראת 'ארץ אדום'.
בינה – הפרצוף השלישי אחרי כתר וחכמה, ונקרא 'אהיה' על שם 'אנא זמין למהוה', שמשפט זה אומר ה-'זעיר אנפין' שנולד מבינה. וכן אומר זאת תלמיד של רבי נחמן שמתחיל לדבר עם השם ויש לו הויה בעולם, והוא נולד מרבי נחמן שהוא כנגד הבינה, ואז  לאדם המתבודד יש הויה בעולם.
בינה – כנגד הנקודות (טנתא – כי יש טעמים, נקודות, תגים ואותיות). החיוּת והתנועה של האותיות, דהיינו הצדיק רבי נחמן מחיה את התורה ומניע אותה, ומלמד שהכל ממשיך גם עכשיו. לדוגמא, יהודה שממשיך לגשת ליוסף, זה אתה שניגש להשם יתברך לטעון לפניו טענות נכונות על מהלכי החיים המבלבלים.
ביצה – ראה חביתה
בית - יראה
בית-אל – על-ידי התבודדות ותפילה אפשר להבין את התורה שנקראת בית אל.
בית-אל – רומז לרחל אמנו שהיא האחות הקטנה והיא כנגד בית המקדש.
בית המקדש – דעת, התבודדות.
בית המקדש – נקרא בית אל. זהו בנין הדעת והכניסה לבית המקדש תלוי בכניסה ללוז. זאת אומרת שבשביל להבין את התורה האדם חייב להיכנס קודם ללוז שהיא כנגד לאה, עצם העורף, שמשם יוצא הדיבור. פירושו, להתבודד ולדבר עם הקדוש ברוך הוא ולמלא את תפקיד לאה. כמו שיעקב נשא את לאה ואחר-כך את רחל, כך חייב האדם לקבוע זמן להתבודדות שעה כל יום, לדבר עם השם ובריבוי התפילה והדיבורים ייבנו כל המידות הטובות, והאדם יגיע להבנת התורה שהיא רחל שהיא בית-אל. בדרך זו יבנה האדם את בית המקדש הפרטי שלו שהיא השלמת הדעת והבניין הרוחני, ובכך יעזור לבניין בית המקדש הכללי.
ביטול איסור בשישים – פירושו, בשישים דקות של התבודדות, מתבטלת הגאווה, והכבוד העצמי והכפירה של האדם, והוא נכלל בהשם יתברך, והעוונות והאיסורים הופכים לזכויות. כשאדם מתגאה ואינו רוצה לבוא להתבודד כל יום שעה לפני השם יתברך, סימן שהאיסור הוא גדול כל-כך שאינו בטל בשישים, כי חתיכה שראויה להתכבד אפילו באלף לא בטלה.
בית פעור – היצר הרע שפוער את פיו ומבהיל את האדם בתמונות חייו השונות ורוצה לבולעו ולהחטיאו. וכמו שהקדוש ברוך הוא קבר את משה מול בית פעור להגן כנגדו, כמו-כן שהאדם שם דעתו אצל השם שנקרא אין שנמצא ממולו, וגם נקרא גיא שמגן עליו מהתמונה המבהילה.
בלעם - מציאות שלילית רוחנית שיונקת מהקדושה.
בלעם – ב- האות הראשונה בתורה; ל- האות האחרונה בתורה; ע- שבעים פנים של התורה; ם- ארבעים יום שניתנה בו התורה;
בלעם - יש שני סוגים של בלעם: סוג אחד הוא אדם שעובר על כל התורה כולה. סוג שני הוא אדם ממוצע שבולע את התורה ואת ההלכות שלה ולא לומד את הרוחניות שלה, ולכן הוא סתום עין, שמסתכל בשטחיות ולא לעומק, שהם ע' 'אנפין חשוכין', ונעלמים ממנו הפנים העמוקות של התורה שנקראים ע' 'אנפין נהירין', שהם הסבריו של הצדיק.
בלק – מציאות רוחנית שלילית שיונקת מהקדושה.
בן חורין – על-ידי התבודדות משוחררים משעבוד ויוצאים ממצרים.
בן קיש – מרדכי הקיש על דלתי רחמים, דלתי שמיים והרבה להתפלל לקדוש ברוך הוא. אלו הם ההפצות והפיוסים במילים שלנו.
בנות יתרו – האמונה של האדם שנפלה.
בנות צלפחד - כנגד חמש אימות, פחדים, כנגד חמש גבורות שהם כוחות רוחניים בשמיים שמאירים למידת המלכות הנקראת רחל ולאה, שהן ארץ ישראל. נועה – השם מניע אותי; מילכה – השם מולך עלי;  מחלה – השם חל כאן, נמצא כאן וחל בליבי; תירצה – קבלת רצון השם עלי; חוגלה – השם חג סביבי;
בני ישראל – הם הדיבורים הפרטיים החדשים שיוצאים מכל אדם.
בנים – שכל, גימטריא אמונה.
בנין בית המקדש – ראה בית המקדש.
ברית – קשר עם השם.
ברית מילה – אדם שמתבודד עם הקדוש ברוך הוא ומכריח את עצמו, ומתאמץ להוציא דיבורים מפיו ומליבו בדעת שלמה, כמו שאברהם מל את עצמו.
ברית מלח עולם – האמונה בקדוש ברוך הוא נקראת מלח כי הוא קיים לעד. המלח זהו ההסבר החי כנגד גופי ההלכות שהוא הבשר.
בשר – גופי ההלכות.
בשר בחלב – כשלומדים תורה גשמית ואין מגלים את התורה הרוחנית והחיות שבתוכה, זה איסור דק, כי אינו גורם לאדם לחיות ולבוא לתשובה מאהבה.
בת מלך – הנשמה.
בת – אמונה.
בתיה – איש הישראלי שנוגע במשה שהוא רבי נחמן בדורנו, ומגדל אותו ומכניס אותו לביתו שהוא מוחו, ואז נכנס בגופו לגן-עדן, שמבין ומאמין באמונה שלמה שהשם מסביבו ובתוכו, וממציא אותו כל רגע, ורואה ושומע אותו שזה נקרא גן-עדן. בדיוק כמו שבתיה בת פרעה נגעה במשה וגידלה אותו בביתה, ולבסוף התגיירה ונכנסה בגופה חיה לגן-עדן.
בתיה בת פרעה – הנפש של כל אדם שנקראת בת–יה, הבת של הקדוש ברוך הוא, שנאחזים בה חוכמות חיצוניות וגשמיוּת העולם וגשמיות התורה שנקראים פרעה.

ג'
גאולה – תלויה בדעת ובדיבור שלנו.
גדול הדור – רבי נחמן אומר: 'לגדול הדור יהיה כבוד להדליק את המקטרת של אחד מהאנשים שלי'. מדוע? כי התורה היא רוחנית בלי ציור, זמן ומקום.
גדלות הדעת – גדלות ההבנה, ההסבר החי של רבי נחמן לעומת גלות הדעת שהיא מצרים.
גוף האדם – כנגד העולם הזה, והראש והמוח הם כנגד העולם הבא.
גופי ההלכות – כנגד הבשר שצריך להמליח.
גופי ההלכות – הלכה גשמית, לימוד התורה שלא לשמה.
גיא – מרמז לקדוש ברוך הוא, עמק, דבר נמוך, מסמל ענווה, כי הקדוש ברוך הוא עושה הכל ולא מראה את עצמו וזוהי ענווה.
גמלים של אליעזר – ההבנות החדשות שלנו שמקבלים מההתבודדות.
גמלים של אליעזר – עשרה מיני נגינה שמקבל התלמיד מרבו רבי נחמן, בדיוק כמו שקיבל אליעזר מרבו אברהם, שהוא לימוד ההתבודדות שכלולה מעשרה מיני נגינה שהם: ברכה, אשרי, משכיל, שיר, ניצוח – התנצחות עם השם, ניגון, תפילה – תפילה מעומק ליבו, הודו – הודאה להשם, מזמור, הלוליה.  
גמרא – תלמוד בגימטריא 'לילית' שהן אותיות היצר הרע, לימוד של חושך ולילה והסתרת הידיעה. צריך ללמוד אותה בדרך חדשה, מאירה, לימוד של יום
גניבה – יצר הרע, כוח המדמה שגונב את שכלנו.
גניבה - אדם שלוקח כל דבר מעולמו של הקדוש ברוך הוא בלי תפילה, או פעולה שאדם עושה ללא תפילה ודיבורי אמונה.
גרון – מצרים, מקום צר.
גשמי – כל מה שהוא גשמי הוא מדמה ורומז למשהו פנימי.

ד'
דוד – "דוד יודע נגן". נמצא גם היום והוא השם יתברך בעצמו שמלובש בדוד, והוא יודע לנגן ולהסביר ולהחיות את התורה, שהוא השכל שמגלה השם יתברך דרך רבי נחמן, שמחיה את התורה וזוהי בחינת נגינה, כי נגינה זה דבר זז וחי ומשמח.
דיבור – תפילין של יד, הילדים שלך ברוחניות.
דמיון – שינה רוחנית.
דעת קדושה – תפילה ודיבור על כל דבר, שנקראת בחינת משה שצריך להוציא כל יום את בני-ישראל ממצרים.
ד"ש משמיים – הקשר האישי שיוצרים עם הקדוש ברוך הוא והוא עונה לנו דרך המצבים השונים בחיינו. כמו ששלח יוסף עגלות ליעקב לרמוז לו שלמדו 'עגלה ערופה' ומודיע שהוא חי. כן השם יתברך שנקרא יוסף שולח לנו רמזים להזכיר לנו ממה שלמדנו מפרשת השבוע, כי יוסף זה השם יתברך ואנחנו נקראים יעקב שמדברים עם השם באמת. כי יעקב מידתו אמת והקדוש ברוך הוא מחזק את הדעת במציאותו וחיותו, ובנו מתקיים "ותחי רוח יעקב" שיתווסף בנו הכרה וחיוּת ואמונה חדשה גדולה יותר.
דתן ואבירם – אנשים שחולקים על הצדיק שהוא בחינת משה, שהוא כיום רבי נחמן, ואינם לומדים את תורתו. כמו שדתן ואבירם הותירו מהמן, למרות שמשה רבנו אמר לא להשאיר ממנו, כן האנשים האלה לומדים את גשמיות התורה שהיא המותרות, ואינם לומדים את המן שהיא התורה הרוחנית. כי גשמיות התורה היא זוהמת הנחש שעליה נאמר: "עפר תאכל כל ימי חייך", והמן הוא התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן שנבלעת באיברים שאין בה פסולת.

ה'
הבל שאין בו חטא – היא התורה הרוחנית שמגלה רבי נחמן שאין בה גשמיות, וכן דיבורי ההתבודדות החדשים שאדם מוציא כל יום מליבו שלא היו מעולם, ואין בהם אחיזה לאורבים ולמקטרגים.
הבל שיש בו חטא - התורה הגשמית שיונקים ממנה אומות העולם ולוקחים ממנה את השפע, כי היא אחורי התורה ולא הפנים. כמו-כן הבל פה שיש בו חטא נמצא בתפילה סדורה שכתובה, שיודעים ממנה מכבר המחבלים והמקטרגים.
הדסה – אנחנו שנקראים כך על שם הריח הטוב שמעלה ההדס, שאלו הן התפילות שאנו מדברים עם השם והוא נהנה מאיתנו.
הכרה בהשם – תוצאה של ריבוי תפילה ואמונה.
הלכה – תנא, אתון, חמור מלשון חומר, מחמיר בהלכה וכביכול רוצה להרגה.
הלכה – רבי נחמן עושה שלום בין פוסקי ההלכה.
הלכה גשמית – לימוד הלכה שלא לשמה.
הלכה רוחנית – לימוד הלכה לשמה, להפוך את הלימוד הגשמי ללמוד רוחני ונצחי.
המן שאכלו במדבר – שהיו בו כל הטעמים. כך גם התורה של רבי נחמן ופירושי התורה שלו שהם כנגד המן, שטועמים בו את טעם הגאולה, טעם של פסח, טעם של סוכות, טעם של שבת, טעם של ראש השנה, טעם של יום כיפור, טעם של משה שמוציא את בני ישראל ממצרים. כי משה זה אני שמוציא דיבור מגרוני שנקרא מצרים, ויצר הרע שנקרא פרעה שהם אותיות עורף שמאחורי הגרון, שמעכב את הדיבור מלצאת. פירושים אלה הם מאכל רוחני, תורה של עולם הבא שאין בה שום פסולת שנבלעת באברים והיא מאכל שאוכלים אותו המלאכים. כי ציצית חומרית ותפילין ולולב וכל תשמישי הקדושה שמתקלקלים ונשחקים, צריך לגנוז אותם, אך ציצית רוחנית, ותפילין ולולב רוחניים שהם השכל וההבנה שהשם רואה אותי וההכרה בו, הם נצחיים בעולם הזה ובעולם הבא ואין בהם שום פסולת.
המן הרשע - עמלק – המדמה, היצר הרע שמקרר אותנו מהתורה החיה ומהשם שנמצא לידינו, וכן מביא אותנו לגאווה ומשכנע אותנו ל-"כוחי ועוצם ידי", שאנחנו מזיזים בעצמנו את הידיים והרגלים ולא הקדוש ברוך הוא.
הפצרה – הרצועות של התפילין שיוצאים ליד הלב.
הפרעה – פרעה, השקוף שמסביבי ושם עובדים ועוברים על הכל באמונה כמו אברהם העברי שעבר באמונה על הכל.
הקדוש ברוך הוא – הבעל שלנו.
הקדוש ברוך הוא – בחינת לבן, לובן העליון.
הקדוש ברוך הוא - אחד פשוט מאחורי תמונות מתחלפות ופעולות משתנות.
הקבלת פני רבו – לחיות לפי השכל של רבי נחמן, והוא להבין לדוגמא מה זו ציצית שפירושה , שהאדם חי ומבין שהשם רואה אותו ומציץ עליו כל שנייה.
הקבלת פני רבו - אדם שבא להתבודד ומקביל את פני רבו שזה הקדוש ברוך הוא כל רגע.
הקבלת פני רבו – כל פעם שלומד את דברי תורתו של הצדיק רבי נחמן, מעלה את הצדיק בדרגה וזה בחינת הסתלקות מדרגה לדרגה, ויכול לזכות לפי שניים מרבו, שזו ההבנה הרוחנית של הדבר שהוא השכל הרוחני של הצדיק.
הר גריזים – הר של ברכה, כנגד האורות שהם עומק ההלכה ורוחניות התורה. חיבור גוף עם נשמה שמוריד שפע לעולם, כי זהו כלי שנקרא שלום ומחזיק ברכה.
הר עיבל – הר של קללה, כנגד הכלים שהם גופי ההלכה וסיפורי התורה.
התבודדות – תפילה ודיבור עם השם שבזה מקיימים את כל תרי"ג המצוות ברוחניותם וממלאת את כל החסרונות באמת. זוהי תפילה חדשה שאף אחד לא התפלל אותה קודם והתרופה לכל המחלות. בהתבודדות צריך לא לזוז מהכסא, וצריך לחשוב שאתה קשור בידיים וברגליים שעה שלמה. זהו אימון יומי בתפילה ואמונה.
התבודדות – מלחמת עמלק, נכנסים לזירת הקרב עם הלוחם החזק ביותר בעולם – היצר הרע שמקרר אותך מהתורה החיה ומהשם שנמצא לידך.
התבודדות – על-ידי דיבור עם הקדוש ברוך הוא שעה אחת בכל יום. אנו מתאמנים באמונה והגדלת ההכרה בבורא עולם שאינו נראה בעיניים גשמיות אלא בעיני האמונה הרוחנית. כשאדם יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא בצורה ברורה ושלמה זה נקרא שהאדם רואה את הקדוש ברוך הוא.
התבודדות – החלק הגבוה של המלכות העליונה, נוקבא ראשונה.
התבודדות – לדעת את השם, ביטול להשם על-מנת לזכות לקבל חידושי תורה.
התבודדות – להעיר את האדם מהשינה כדי לבוא לאמונה שלמה. לדבר עם השם 'בשידור חי' – דיבורי אמונה: 'אני מאמין שאתה נמצא פה'. 'יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה' – שעה של התבודדות שבה אתה מדבר וחי עם הקדוש ברוך הוא ושובר ומבטל את כל התאוות.
אנשים שמדברים עם השם מנקים את אבק הדמיון והגשמיות בכוחו ובהסבריו של הצדיק רבי נחמן.
התבודדות – מביאה את האדם לחיות כל ימיו בבחינה של עשרת ימי תשובה ובבחינה של פסח שהם עשרת ימי תשובה האמיתיים והפסח האמיתי.
התבודדות – שער החמישים דקדושא.
התבודדות  - 'האבן הטובה' בתיבת נח שתפקידה היה להאיר את החושך. הדיבור האמיתי שיוצא מליבנו אל הקדוש ברוך הוא ומאיר את החושך שבמחשבותינו ומסביבנו.
התבודדות – רומז ליום כיפור כנגד עולם הבא ולכן מרח נח את התיבה בזפת שנקרא כופר שרומז ליום כיפור.
התבודדות ותפילה – להקדים לאה לרחל, להקדים התפילה וההתבודדות ללימוד התורה שבעל פה.
התהלך לאורכה ולרוחבה – ללכת לאורך ולרוחב בדיבור הפה, בדיבורי תפילה ודיבורי אמונה שהיא בחינת ארץ ישראל האמיתית הרוחנית. כי ארץ ישראל הרוחנית היא אמונה בחידוש העולם.

ו'
וו – אי אפשר לכתוב וו ללא וו שנייה, להורות שיוסף מחובר עם יעקב שפירושו, שאיש ישראלי לומד תורתו האמיתית של צדיק האמת שבדורנו הוא רבי נחמן, ומוסר נפשו בתפילה בכמות ובאיכות שעל זה נאמר "עליך הורגנו כל היום", כי יוסף הוא בחינת מסירות נפש. כשאדם מדבר כל היום על הקדוש ברוך הוא, הוא מוסר את נפשו, כי הדיבור יוצא מהנפש כמו שכתוב: "נפשי יצאה בדברו".
וו – בתפילת שמונה-עשרה יש שלושה ווים שהם ח"י ברכות שמחולקים לשלוש קבוצות של וו, וכל וו הוא חץ שיוצא מהפה. האדם שיודע בברור שהשם נמצא ממולו, זוהי שלמות האמונה ושמירת הברית, ומוציא את התפילה כמו חיצים שמגיעים עד כסא הכבוד והאינסוף.
וו – תפארת יעקב.

ז'
זוהמת הנחש – כל מצווה והבנה גשמית נקראת זוהמת הנחש. רבי נחמן שמלמד תורה רוחנית, מתקן את תלמידיו ומביא אותם למצב של לפני חטא אדם הראשון.
זכרים – לזכור את הקדוש ברוך הוא כל הזמן, פרעה שציווה לזרוק את הזכרים ליאור, שציווה לזרוק את הזיכרון ליאור ולשכוח את השם.
זמן – התורה של הצדיק היא מעל הזמן.
זמן – כנגד עולם היצירה – כנגד חוש הריח - חוטם, האות ו' של שם השם.
זריזות – להכניס צבי לתיבה, כמו שכתוב 'רץ כצבי' להתפלל בתיבת הדיבור על זריזות שאחשוב על השם בתדירות יותר גדולה.
זריז ונשכר – אדם שזוכר את השם גם בין מצווה למצווה. לדוגמא, אדם שרץ בזריזות לבית-הכנסת ואינו שוכח גם בדרך שהשם מוליך אותו ומזיז אותו, והאדם מדבר עם השם בדרך ונקרא גם זריז וגם נשכר, שמרוויח את הקדושה שבין המצוות.
זריז ונפסד – אדם שרץ לבית-הכנסת ומוחו מונח שם, אבל שוכח את השם שמוליך אותו לשם, והוא הרוויח את מצוות ההליכה לבית-הכנסת אבל הפסיד את הקדושה שבין המצוות.
זרע – בחינת דעת, תן לנו זרע ונחיה. כמו שיוסף החיה את המצרים, ממשיך רבי נחמן שהוא בחינת יוסף הצדיק להחיות את תלמידיו בפירושיו הרוחניים. כמו שהמצרים אמרו ליוסף "החייתנו", ממשיכים אנו לומר לקדוש ברוך הוא שמתגלה דרך רבי נחמן "החייתנו" והצלת את חיינו כי היינו מתים בשכחה ממך והיינו מאבדים אותך חס ושלום.
זרע בר קיימא - ההבנה החיה והחדשה של התורה שקיימת לנצח בעולם הזה ובעולם הבא.

ח'
חביתה - החלמון (הצהוב) – רומז לשמש, כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא האמת שמאיר את העולם באור ושכל. החלבון (הלבן) – רומז ללבנה שהיא הירח, כנגד השכינה שהיא האמונה. כשמכינים חביתה מערבבים ומייחדים את האמת עם האמונה.
חוה – בחינת הנהגת השם.
חוה – האמונה והדיבור עם הקדוש ברוך הוא.
חומר – קל וחומר, ויענו אותם בחומר – זה קל וחומר, להוציא אותנו מההבנה הצרה, בחינת החומר והלבנים שעבדו במצרים, חוסר הבנת ההלכה ברוחניותה.
חזנים שוטים – הם דרשני התורה שנמשלים למנגנים רשעים שמנגנים את התורה בצורה גשמית ואינם מסבירים את התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן בדורנו, שזו הנגינה שמנגן דוד לשאול להוציא ממנו את הרוח הרעה. דוד הוא הצדיק ושאול הוא הלמדן. לימוד רוחני זה שנקרא בחינת נגינה נמשך מ'ציפורים חיות טהורות' שהם מוחין ולימוד רוחני חי. החזנים השוטים שהם הדרשנים שדורשים תורה גשמית, יונקים תורתם מ'ציפורים טמאות' שהם המוחין של קליפת נוגה שהיא עץ הדעת טוב ורע, התורה שאינה מבוררת.
חכמה - כנגד הטעמים (טנתא – טעמים, נקודות, תגים, אותיות), עולם האצילות, כנגד 'חיה'.
חכמה – מידת אהבה, בחינת כהן גדול, בחינת אהרון הכוהן, כנגד הפרצוף השני אחרי כתר שנקרא 'אבא', כנגד י' ראשונה של שם השם, כנגד מידת האש.
חכמה – החיות והניגון של האותיות, שבחכמה זו מנגן ומחיה רבי נחמן את התורה ומניע אותה, כי האותיות והטעמים הם כגולם בלי חיוּת, והצדיק ממשיך טעמים ונקודות ומחיה את התורה, וכן מחייה את המתים, שהם הדמויות שבתורה שבכתב ושבעל-פה. את זה מבקש הקדוש ברוך הוא מעשו שהוא הלמדן שנקרא בחינת עשו, שמקיים את המצוות ולומד את סיפורי התורה בגשמיותן. "עשה לי מטעמים כאשר אהבתי", השם יתברך מבקש ומתחנן אליו לטעום מתבשיליו ולהעלות את התורה לרמה של טעמים ולהחיות אותה.
חלה – חלה זכות אבות בארץ ישראל שהיא בחינת האמונה והתפילה וההבנה שהשם נמצא פה.
חלום פרעה – המציאות הגשמית שממולנו שמסתירה את הרוחניות וכן קיום המצוות בצורה גשמית.
חמושים עלו – חמשת מוצאות הפה.
חמישה ירדפו מאה, מאה ירדפו רבבה – הפירוש לפי רבי נחמן שעם ישראל יהיו אנשי שלום ולא אנשי חרב כי יהיה שלום בעולם, וחמישה אנשים שגילו את האמת שהיא תורתו של רבי נחמן והתבודדו, יסבירו את האמת למאה אנשים ויחזירו אותם בתשובה. זאת אומרת, שיתחילו לדבר עם הקדוש ברוך הוא, ומאה אלו יחזירו רבבה שיגרמו לרבבות אנשים לדבר עם הקדוש ברוך הוא.
חסרון הדעת – כשלא מדברים עם השם כל הזמן ולא מאמינים בו בשלמות, באים כל החסרונות לאדם, כי כל החסרונות הם רק מחסרון הדעת שהיא הרוחניות של הדבר, ואף שיש אנשים שיש להם דברים בגשמיות, אם אין להם דעת נקרא ברוחניות שאין להם, ואם יש להם דעת, אפילו שאין להם בגשמיות נקרא שיש להם. לדוגמא: לאדם שחסר משיח, שיידע שהשם שנמצא איתו כל רגע הוא המשיח ולא יהיה חסר לו משיח, כשלאדם חסרים בית, אשה וילדים, שידע שהאשה האמיתית זו האמונה בהשם שצריך לגדלה ולחזקה, וילדים אלה הדיבורים שאדם מוליד מפיו שיישארו איתו לנצח, ובית היא ההבנה שהאדם גר אצל הקדוש ברוך הוא, ולאדם זה לא יחסר דבר.
חצות – אדם שמדבר עם השם, עוצר את הזמן ומתעורר מהשינה היומיומית שזהו החצות האמיתי, וזוהי הגאולה שהיתה בחצות וממשיכה להיות לכל אדם שמתבודד. כי אדם יכול לקום בחצות הלילה וללמוד תורה, ואם אינו מדבר עם השם פנים אל פנים, אפילו שלומד תורה נקרא שהוא ישֵן. אבל כשהוא מדבר עם השם פנים אל פנים נקרא שמתעורר מהשינה, וזהו חצות נצחי בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. כמו שרבי נחמן אמר לאחד מתלמידיו שהצליח להתעורר רק בשלוש לפנות בוקר: 'החצות שלך יהיה בשלוש לפנות בוקר'. כי החצות האמיתי תלוי בדיבור עם השם וזו התעוררות השינה.
חרון אף – תורה של דמיון וגשמיות.
חש-מל – חש – לחוש; מל – למלמל; לקיים התבודדות.
חשמל – ההסבר החי של התורה של רבי נחמן שזה אור מקיף שמקיף את האדם, שבא מהבינה שהיא בחינת עולם הבא, ושומר על האדם מפני המשחיתים, ומשנה את פניו שלא יוכלו להכירו. כי בתחילה הוא לא היה נח ולא היה משה רבנו ולא אליעזר עבד אברהם, ועכשיו אליעזר ומשה ונח חיים דרכו. (באותו רגע בכתבנו סעיף זה, היתה פתאום הפסקת חשמל למספר שניות. זה ד"ש משמים).
חתול – מרמז על צניעות.

ט'
טעם (חוש) - כנגד עולם העשייה, שהוא כנגד הפה שהוא העולם הנמוך ביותר, כנגד שרי עשרות, כנגד מקום.

י'
יָבָּשָה – כנגד התורה הגשמית, הים כנגד התורה הרוחנית.
יהודה  - על שם שמודה ומתוודה לפני הקדוש ברוך הוא בדיבורים ומודה להשם מעומק הלב.
יהודה – איש ישראלי שבא לדבר עם יוסף שהוא צדיקו של עולם הקדוש ברוך הוא, ואומר לו: "בי אדוני", כשעשיתי את העוונות היית בתוכי.
יהושע – תלמידו של הצדיק.
יום כיפור – ההתבודדות שהיא כנגד עולם הבא. לכן מרח נח את התיבה בזפת שנקרא כופר שרומז ליום- כיפור.
יום כיפור – ביום-כיפור אין שלטון ליצר הרע כי השטן גימטריא שס"ד שהם שלוש מאות שישים וארבע, ובשנה יש שלוש מאות שישים וחמישה יום שהם שס"ה. יום-כיפור הוא היום הנוסף שבו אין שליטה לחיצונים. כמו-כן ברוחניות, התורה שמגלה השם דרך רבי נחמן, אין בה שליטה לחיצונים, כי הוא שכל רוחני שאין בו גשמיות. וכמו שביום כיפור אין אכילה ושתייה, והוא דוגמא לעולם הבא שאין בו גשמיות ושניהם בחינת עולם הבא.
יוסף – היסוד שנקרא כל, שכולל את הכל.
יוסף הצדיק – יוסף משביר לכל, והוא רבי נחמן ותורתו שהשם גילה דרכו בדורנו, כי לרבי נחמן יש ממשלה בשמים.
יוסף הצדיק - לימוד תורת הצדיק שצריך להביא לליבו ומוחו.
יוסף – נקרא אברך – אב בחכמה ורך בשנים, חיבור של חסדים וגבורות.
יוסף – אנחנו שבאים לדבר עם הקדוש ברוך הוא "הנה בנך יוסף בא אליך".
יוסף - הוספת ההבנה החיה, השכל החי שבתורה, כי באופן זה לא מכרנו את יוסף. כמו שיוסף נתן זרע למצרים, כך אנו מקבלים מרבי נחמן שהוא בחינת יוסף פירושים חיים. וכמו שהמצרים אמרו ליוסף החייתנו, כן אנו ממשיכים לומר לרבי נחמן החיית את שכלנו בפירושיך.
יין תירוש – יין נקרא תירוש, ויין גימטריא שבעים, כנגד שבעים פנים של התורה. תירוש פירושו: זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש שפירושו עני. אם קיבל עול תורה שלם, שמבין שהתורה מדברת עליו, הוא מתחיל להתבודד שעה התבודדות כל יום, ונעשית לו התורה סם חיים שהם ע' 'אנפין נהירין' ופורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. עול מלכות הם מיסים וצבא. עול דרך ארץ הם מידות רעות כגון גאווה וכעס, עצלות ועצבות ותאוות רעות. אם לא זכה ולא מבין שהתורה מדברת עליו, נעשה רש, כי סיפורי התורה מתים אצלו והוא מקיים את המצוות רק בגשמיות. מאדם כזה פורקים רק עול מלכות שהוא צבא ומיסים, כי קיים את המצוות רק בצורה הגשמית, אבל נשארים בו עול דרך ארץ שהם המידות והתאוות הרעות כיוון שלמד את התורה בצורה של ע' 'אנפין חשוכין'.
ילדים – הדיבורים שלנו.
ים – ים החכמה שנהפך ליבשה, התורה החיה שהיא מים חיים. הים כנגד שני שליש של התורה הנוספים הווה ועתיד. 
יעקב – איש ישראלי שלומד תורה עם הסבריו החיים של רבי נחמן שמלאים אמונה ודעת חיה.
יעקב – מידת האמת שמכונה בקבלה 'זעיר אנפין'.
יעקב אבינו – זה אתה ואני שיוצאים ממדרגה שנקראת באר שבע, שהיא האמונה שנקראת שביעית כנגד השבת שהוא יום השביעי, ועולים למדרגה הבאה ומעוררין את יצר הרע במדרגה הגבוהה יותר שנקראת חרן, על שם חרון אף וכעס. ואז שוקעת השמש קודם זמנה, הפירוש הוא השמש שהיא כנגד השכל ומרמזת אליו כי השכל מאיר כמו השמש ומסתלק מחמת הבלבולים והדמיונות שהתעוררו מהמדרגה החדשה.
יעקב – כתוב על יעקב אבינו: "וישכב במקום ההוא", פירש הזוהר, 'יש כב' אותיות'. פירוש, שיעקב אבינו דיבר עם הקדוש ברוך הוא והתפלל אליו במילותיו שנכללים בכב' אותיות מא' ועד ת'.
יעקב – בחינת הצדיק רבי נחמן שמקרב להקדוש ברוך הוא את האנשים שנפלו לארציות ולגשמיות על-ידי ביאורי תורתו.
יצחק – בחינת הפחדים שיש בי, 'פחד יצחק'.
יצחק – שמו של הקדוש ברוך הוא שממנו מפחדים.
יציאת מצרים – הדיבורים החדשים שלי שיוצאים מהגרון.
יראה – אריה לשון ראיה, לראות את השם בעין השכל שהוא האמונה השלמה.
יראה - כנגד בית כנגד הקדוש ברוך הוא שבתוכו אנחנו גרים.
יראת העונש  - אדם שמפחד מדברים גשמיים ומעלה את היראה הנפולה שנקראת אד - "אד יעלה מן הארץ", להשם יתברך ומזה נמשכות השפעות גשמיות. וכשבא לצדיק לציונו וגם ללימוד תורתו, נעשה כלי לקבל את השפע, כי הכלי נקרא מם סתורה ומם סתומה ונשלם שם אדם, אד-ם. 
יראת הרוממות – השכלת הלב ברוממותו של הבורא יתברך שמו כנגד לאה שעל-ידי זה נשלם שם השם.
יראת השם – לוי כנגד גופי ההלכה.
ישוב הדעת – נעשה על ידי התבודדות.
ישראל – 'לי ראש' – קבלת מוחין חדשים והבנה חדשה בתורה, 'ישראל במעמדם', שֶׂכֶל של תחיית המתים.
יתרו – קיום התורה בשטחיות.
יתרו – מותרות – לימוד התורה בצורה רדומה, לימוד חיצוני, גשמי.
יתרו – התלמיד של הצדיק שמגלה את רבי נחמן, ואומר לו אתה תנצנץ את מוחי ושכלי ותעלה אותי במדרגות העולמות, משרי עשרות לשרי חמישים לשרי מאות ולשרי אלפים.
יתרו - תלמיד הצדיק, שקורא לצדיק האמת, ונותן לו את דעתו שזה ציפורה בחינת הדיבור ומתחיל לדבר עם השם יתברך שעה התבודדות. כי יתרו ממשיך לתת למשה את ציפורה כי התורה היא נצחית וקיימת גם היום.

כ'
כבוד – את כבוד השם מגדלים בדיבורובשיחה בינו לבין קונו.
כיבוד אב – לקיים את המצוות, כי אביך הוא קודשא בריך הוא, והאמא זו השכינה. כשאדם מודה על הרוחניות שמלמדת אותו תורה כל יום. כיבוד מלשון דיבור והיכל, מכבד את אביו וכשאדם מודה בגשמיות, מקיים מצוות כיבוד אם.
כיבוד אם – הקדוש ברוך הוא הוא שורש האמא האמיתית הנצחית. כשמודים להשם יתברך על האכילה, השתייה, הבגדים, החיים והילדים בתוך ההתבודדות, זו מצוות כיבוד אם בשורש. כי פרצוף בינה נקרא 'אמא' שמשם משפיע השם יתברך בנים, חיים ומזונות.
כבש – מרמז על תמימות.
כהן – אוהב השם.
כהן – תלמיד צדיק האמת שמדבר כל יום עם השם שעה התבודדות.
כהן גדול – דוגמא לצדיק האמת.
כינור דוד – שהיה מורכב מחמישה מיתרים כנגד חמישה חומשי תורה ונועד להעיר אותנו מהשינה, כי אנו בחינת דוד שרוצים לדבר עם השם ולהתעורר מהשינה העמוקה.
כינור דוד – הרוח שמנשבת בכינור, שהם פירושי התורה שנמצאים גם היום, שהם הפירושים הרוחניים של צדיק האמת שהוא רבי נחמן בדורנו, שמנגנים ומחיים את חמישה חומשי תורה וגורמים לנו להתעורר מהשינה ולדבר עם השם. זהו הכינור הנצחי שמתאים לכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
כלה – התורה בצורתה הרוחנית.
כלה – האמונה שכלולה מכל המצוות ומכל התורה בשורשים הרוחניים שלה. כמו שכתוב: "כל מצוותיך אמונה", שהיא הכלה האמיתית הנצחית של כל אדם ואדם.
כסא הכבוד – כבוד השם שמכוסה, וצריכים לגלות את השם שמסתתר על-ידי הדיבור עימו, בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
כתר – נקרא 'אין' שהוא פרצוף 'אריך אנפין' כי הוא הפרצוף הראשון. בכל עולם יש חמישה פרצופים והוא הפרצוף הראשון, מידת ארך אפיים, והוא קוצו של י' של שם הויה.
כתר – כנגד 'יחידה', ונקרא 'עתיקא קדישא', שהוא כתר דאצילות' 'יחידה דחיה' שהוא השכל הגבוה ביותר שמשם הוריד רבי נחמן את תורתו, "החכמה תחיה את בעליה".
כתר – בכלליות כנגד 'אדם קדמון' בעולמות, והוא עולם של אמונה בלי שֶׂכֶל, כי כשנגמר השכל מתחילה האמונה. על-ידי גידול האמונה בריבוי דיבורי אמונה ותפילה עולים מ-'נפש דיחידה' ל-'רוח דיחידה', ומ-'רוח דיחידה' עולים ל-'נשמה דיחידה', ומ-'נשמה דיחידה' עולים ל-'חיה דיחידה', ומ-'חיה דיחידא' עולים ל-'יחידה דיחידא'. על זה אמר רבי נחמן שיעשה את תלמידיו צדיקים כמוהו, כי הוא זכה ל'יחידה דיחידה' שהיא תכלית ההשגה בתכלית המעלה.

ל'
לא ימושו מפיך – שלא לגשם ולממש את התורה, ולהפוך אותה לציור, זמן ומקום.
לא תעמוד על דם רעך – 'רעך' הוא השם יתברך, אז אל תתעלם ממנו כי אחרת זו בחינת רציחה, וזו נשמת המצווה "לא תרצח" מעשרת הדיברות, כי הוא נמצא מסביבך וגם בתוכך ואתה גם נמצא בתוכו כי 'מלוא כל הארץ כבודו'. מצווה זו היא מהמצוות התמידיות שמתקיימת בכל אדם, בכל זמן ורגע ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא, כי גם העולמות והספירות מקיימים מצווה זו, כי כולם צריכים לדעת שהם אצל השם יתברך ואסור להתעלם ממנו חס ושלום. על זה נאמר: "אני קיימתיה תחילה". הסכמה לנוכחותו של השם, גורם לתפילה והודאה כל רגע, כי הוא נמצא וממציא את כל המציאות כל רגע.
לאה  - היא ההתבודדות והדיבור עם השם.
לאה – כנגד אבן השתייה.
לאה – שהתפללה שלא תיפול בחלקו של עשו, שהוא האדם המתפלל שלא ייפול בחלקו של הדמיון.
לאה – ד' של תפילין שהוא הקשר שנמצא בעורף.
לאה – נקראת רות שממנה יצא דוד שריווה את הקדוש ברוך הוא בשירות ותשבוחות. האדם שמתבודד בא אל לאה שהיא ארץ ישראל הרוחנית ומוציא מעצמו את דוד, כי האדם בעצמו הוא לאה שבכתה להינצל מעשו, והאדם מתחנן כמוה להינצל מהיצר הרע.
לאה – לשון לאות ועייפות. אלה דרשנים ומלמדי תורה שאינם מלמדים את נשמת התורה על-פי תורתו של רבי נחמן, שהיא נשמת התורה, ומעייפים את האנשים ששומעים אותם.
לאה – לשון מניעה. דברי תורה ודרשות שנאמרים בגשמיות התורה ולא ברוחניותה, וכביכול מונעים מהקדוש ברוך הוא לעזור למתקרבים אליו.
לבן – אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא לובן העליון, מידה גבוהה מאד שנקראת בקבלה 'אדם קדמון', "הידעתם את לבן בן נחור המלבין עוונותיהם של ישראל".
לבן - למדן תורה, שלמד את התורה בגשמיות שנקראת ערמומיות, ואחר-כך כשלומד את התורה של רבי נחמן, עושה תשובה מאהבה ומחדש ימיו שעברו בחושך.
לבן – איש הישראלי שמתבודד, ומתלבנים עוונותיו ומתהפכים לזכויות, וזוהי תשובה מאהבה.
לבן – למדן תורה שלומד את התורה ואינו חוזר בתשובה ונשאר גשמי וערמומי ונקרא בלשון רבי נחמן 'שד יהודי'.
לֵבֵנִים – ליבון הלכתא.
לוז – היא העצם שממנה נבנה הגוף בתחיית המתים, כנגד קשר של תפילין מאחור, שמקבלת כוח בסעודה רביעית כנגד דוד המלך, וברוחניות כנגד שעת ההתבודדות שהיא כנגד לאה, ששם שורש משיח, ששם הדעת.
לוז – העיר לוז שדרכה נכנסים לבית-אל, שהיא מלכות עליונה, לאה, נוקבא ראשונה, בחינת התבודדות, שדרך ההתבודדות נכנסים לבית המקדש הנצחי שהיא רחל ועל-ידה זוכים להבין את התורה.
לוחות ראשונים – התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי  נחמן, "נעשה ונשמע" ה'נעשה- המצוות הגשמיות שמחוברות עם ה'נשמע' – שהם המצוות הרוחניות. בחטא העגל פרחו האותיות ונשארה האבן, פירוש שהתנתק הגשמי מהרוחני ואין הגשמי יכול להעיר מהשינה. לכן צריך לבוא לצדיק לקבל את ה'נשמע' הרוחני, שהוא מאמר שלם כנגד 'בראשית גן עדן העליון 'עדן עילאה'.
לוחות שניים – התורה הגשמית שהוריד משה אחרי שבירת הלוחות הראשונים, על כל סיפוריה ומצוותיה, שהם בציור זמן ומקום. בתורה כזו זוכים לגן-עדן התחתון 'עדן תתאה', כי בלוחות הראשונים הרוחניים זוכים לגן עדן העליון. אדם שלומד את הלוחות השניים ללא הלוחות הראשונים נקרא עבד ולא בן, ארור ולא ברוך. כמו שכתוב בפסוק "ארור כנען".
לוט  - תלמידו של הצדיק שלומד את הנהגתו ומקיים את עצתו, מתבודד כל יום שעה התבודדות ומדבר עם השם מליבו. כי לוט דומה לאברהם, וכמו שלוט ניצול בזכות אברהם מסדום, כן תלמיד הצדיק ניצול מיצר הרע. וכמו שמלוט נולדו רות ומשיח, כן מתלמיד הצדיק יוצא המשיח הפרטי של כל אחד שהיא ההתבודדות. כי הדיבור שבו האדם מְשִׂיח עם השם הוא המַשִׁיח הפרטי שלו.
לוט בארמית – ארור, מקולל, ואפילו אם אדם היה ארור ומקולל, שלמד תורה גשמית שהיא ציור לקללה ולא לברכה כנאמר: "ארור עושה פסל ומסכה", יינצל מסדום שזה השקר והרוע של העולם הזה היום, על- ידי שקשור עם רבי נחמן ומקיים התבודדות שעה בכל יום.
לוי – נלווה לצדיק, נלווה לקדוש ברוך הוא.
לוי – רמז ליראת השם, גבורה.
לוי – שלושה סוגים של לוי: בני קהת, בני גרשון, בני מררי. בני מררי - אלה שנוסעים לצדיק ומרימים את המשאות הכבדים במשקל, ולהם היו להם ארבע עגלות. בני גרשון – אלה שנוסעים לצדיק וגם מדברים עם השם שעה התבודדות, להם היו שתי עגלות. בני קהת - אלה שנוסעים לצדיק וגם מדברים עם השם שעה התבודדות, וגם לומדים את ספריו ורוצים לחיות לפי התורה הרוחנית שכתב רבי נחמן. וכמו שהארון נשא את נוסעיו, כן התורה הרוחנית של רבי נחמן נושאת ומרימה אותם. הם נשאו הכל על כתפיהם ולהם לא היו עגלות.
לחם הפנים – לחם חם וטרי שהיה נשאר כך כל השבוע. רמז לתורה החמה והטריה שנמצאת כאן היום, התורה של הצדיק.
לך לך – בהסבר הקבלה, אלה הם אורות החסדים שנקראים אברהם שעולים דרך רגל ימין העליונה ויד ימין העליונה והראש העליון, ובאים אל לאה מאחור, בעורף.
לך לך – בהסבר של רבי נחמן, האדם שמתבודד ויוצא מהגשמיות ומהארציות, ומבין שהקדוש ברוך הוא נמצא מאחורי מולדתו ובית אביו, והולך מההבנה הקודמת הגשמית להבנה הרוחנית. ההתבודדות שנקראת לאה היא קשר התפילין שנמצא בעורף וממנו תחיית המתים, כי כשמוציא דיבור מפיו, הוא מחיה את עצמו.
לך לך מארצך – תצא מהמציאות שלך, מהגשמיות שלך, מכל החכמות שלמדת ותתהלך לאורכה ולרוחבה, פירוש שתרחיב את פיך לאורך ולרוחב בתפילות ותחנונים כמו שכתוב: "הרחב פיך ואמלאהו".
לנצח את הקדוש ברוך הוא – כשמגלים את הקדוש ברוך הוא שהתחפש לאבא ואמא שלך, או לנהג האוטובוס שהסיע אותך, או למוכר בחנות שמכר לך את הלחם. כי השם יתברך עומד מאחורי הכל !
לראות את הצדיק – פירושו לשמוע מפיו, שהבין כוונת נצחיות דבריו, לדוגמא: ציצית - השם רואה אותו ומציץ עליו, וכשרבי נחמן אמר זאת הדגים בגופו ועשה תנועה שהשם רואה אותו.
לשמוע את דברי הצדיק – פירוש, ללמוד מאה פעמים את דבריו ולהיקרא זקן, כי לא נתחדש מוחו ונשמתו מהצדיק שתורתו קיימת עכשיו בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
לשמוע מפי הצדיק – ללמוד מאה ואחת פעם, כי הפעם הנוספת היא נשמתו ושכלו שמגיעים לנשמה ולשכל של הצדיק שהיא עמקות דבריו.

מ'
מבול – המחשבות הרעות והאפיקורסות שיש במוח האיש הישראלי, העולם המבולבל מסביב שהוא מלא כפירות ואפיקורסות.
מבול – להינצל ממנו על-ידי שניכנס לתוך התיבה שהיא תיבת הדיבור, שעת ההתבודדות שמדברים דיבורים אמיתיים מהלב, שזו האבן הטובה שהיתה בתיבה.
מדבר צין – ביאורי נשמת התורה שמצטננים ומתקררים, ומסבירים את התורה בביאור שטחי, וזה גורם למיתת מרים שהיא שכלו ונשמתו של צדיק האמת, הגורמת למריבה ומחלוקת בין המפרשים. 
מדמה – זוהמת הנחש, כל מעשה גשמי או מצווה גשמית שמופיעים בתורה, הוא מלבוש חיצוני לנשמה של  הדבר.
מוחין דגלות – התורה הרוחנית שהשם מגלה דרך רבי נחמן.
מוחין דקטנות – הפשט של התורה על סיפוריה ומצוותיה הגשמיים.
מוחין של ארץ ישראל – לימוד השכל הרוחני שהשם מגלה דרך רבי נחמן שהוא נשמת התורה, שמביא לאמונה בחידוש העולם כל רגע, וגורם להביא את המשיח הרוחני לכל אדם. שעליו נאמר: "בני אתה אני היום ילדתיך". בתורה זו אין קושיות, וכנגדו התלמוד הירושלמי  שגם בו אין קושיות ומחלוקות.
מוחין של חוץ לארץ – לימוד התורה הגשמית שאינו מביא זיכרון בהשם כל רגע, ועליו נאמר: 'כל הדר בחוץ לארץ אין לו אלו-ה'. אף-על-פי שצריכים ללמוד תורה זו, כי הקליפה קדמה לפרי, אסור להישאר שם וצריך לחבר ולהביא מוחין אלה למוחין של ארץ ישראל. וכנגדו תלמוד בבלי שהוא מלא קושיות ומחלוקות.
מחוגי השעון – שלושת מחוגי השעון כנגד שלושת העולמות: הבריאה, היצירה והעשייה. אך הקדוש ברוך הוא, שהוא מעל הזמן, מגלה דרך הצדיק רבי נחמן תורה שהיא מעל הציור, מעל הזמן ומעל המקום, והיא נצחית וקיימת לעולם.
מחלוקת – מוחין של חוץ לארץ.
מחמצת – חמץ-מת, לימוד התורה בצורה גשמית שאסורה באכילה כל השנה, שזה גורם למוות שהוא עץ הדעת טוב ורע. צריך ללמוד בצורה של 'מצה', כי השם מצווה אותנו לאכול מצה, שפירושו שרצונו שנלמד את התורה בשכל חי, כי מצה נאפית בח"י רגעים, וזהו שכל של אמונה.
מידות טובות – בהמות טהורות שנכנסות לתיבה וממשיכות להיכנס לתיבת הדיבור, ועל-ידי ריבוי דיבור ותפילה על כל מידה ומידה בהתבודדות, האדם בונה את המידות הטובות.
מידות רעות – החיות הטמאות שנמצאות בתיבה שהיא תיבת הדיבור. ועל-ידי תפילות והתבודדות ממית ומבטל אותם.
מילה (ברית) – למלמל להשם, לדבר איתו.
מילה – לשון דיבור, תיקון הברית. רבי נחמן אומר שעל-ידי התבודדות מתקנים את פגם הברית. כי על-פי הסוד שתי רגלים הם כנגד שתי שפתיים שנקראים נצח והוד, והברית כנגד הלשון. על-ידי דיבור עם השם בהתבודדות שהוא תיקון הברית העליון, מתקן את הברית התחתון, כי אין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים, אלא רק מישהו מעליו.
מים – כנגד יצחק שהם האדים והמים שיוצאים מהדיבור, ומַשִׁיח הוא הדיבור שכלול מהאבות. אברהם כנגד האש והחום, ויעקב כנגד הרוח. 
מלאך – רבי נחמן מֵרִים את האדם למדרגת מלאך, וזו התורה שהמלאכים רצו, שהיא תורת השם ממש.
מלאך – הוא רבי נחמן בדורנו שהשם שלח אותו להביא אותנו למקום שהיא האמונה השלמה בהשם ואסור להמיר אותו במישהו אחר, כמו שכתוב: "הנני שולח מלאך לפניך, להביאך למקום אשר הכינותי, אל תמר בו". רש"י פירש: זה משה, ובדורנו הוא רבי נחמן.
מלאך – הוא רבי נחמן שעומד מול הלמדן שלומד את התורה בחומריות וגשמיות שנקרא בחינת בלעם, שבא על החמור שהוא אתון אותיות 'תנא', ואומר לו להפסיק לקלל שהיא התורה החומרית, וללמוד ולקיים את התורה הרוחנית בשעת ההתבודדות.
מלאכים שבאו לאברהם – הם ההבנה שמקבל האדם בהתבודדות עם הקדוש ברוך הוא כנגד חכמה, בינה ודעת, והם מלובשים בתורה ובמציאות, שהם ההבנות שמקבל האיש שמתבודד, שמלובשים בענייני העולם הזה ובתורה שלמד, והם כנגד שלושת המלאכים ואילו אברהם הוא כנגד השכל.
מלח – המלח רומז למעשר שמחסרים ומוציאים ממון מהכסף שמרוויחים, והממון שנשאר, נשמר, ככתוב: "מלח ממון חסר" שעל-ידי מצווה זו, שתחסר ממונך לצדקה, הוא יישאר כמו מלח. כן המלח מקיים ושומר את הבשר, והמלח הוא התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן, "ברית מלח עולם", והבשר הם גופי ההלכות. כשאדם לומד תורה ומסביר אותה על-פי רבי נחמן, זה נקרא שהוא מולח את התורה, והתורה פולטת את כל הרע והדמיון הרע שהוא המדמה הגשמי, והכפירות של ציור, זמן ומקום, ונשארת תורה חיה שמחייה את לומדיה.
מליחת בשר – במליחה במשך שעה, כל הדם יוצא החוצה והבשר נשאר כשר וטהור. כמו-כן בהתבודדות של שעה אחת, נעשית מליחה עצמית בדעת של הצדיק והשם שנמצא מסביבך, וכל המידות הרעות והתאוות והכפירות יוצאים ממך.
מלכות עליונה – לאה, נוקבא ראשונה הנקראת לוז, שהיא החלק העליון של השכינה, והיא התפילה שאדם צריך להתפלל ולבכות שינצל מהיצר הרע, כמו שלאה בכתה שלא תיפול בחלקו של עשו.
מלכות פה – כנגד ספירת המלכות, שרה, שהוא אדם השׂוֹרר ומולך בדיבורו, והקדוש ברוך הוא מבקש שנדבר איתו, ונמליך אותו. כי עשרה קבין (מידת משקל) של דיבור ירדו לעולם, ותשעה נטלו נשים. מכאן לומדים שצריכים לדבר הרבה עם השם, כמו אשה שמרבה לדבר.
מסכת סוטה – בהבנה הרוחנית זו סטייה מהקדוש ברוך הוא כשלא מדברים איתו על כל דבר ודבר. בעלה של הסוטה הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו שמקנא לה, והיא כנסת ישראל. פירוש, כשאדם מדבר עם חברו בענייני חול, ומתכנן תוכניות, אומר לו בורא עולם ומדבר עם נשמתו: 'אני הבעל, מדוע אינך מתייעץ איתי והולך למישהו אחר'. זהו עומק ההלכה של מצוות סוטה בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
מסכת עדויות – בדיבור עם הקדוש ברוך הוא, כל אחד מעיד ומספר את השגותיו לפני בורא עולם. והיא המסכת המובחרת מכל הש"ס, משל להתבודדות שהיא המובחרת מהכל, כפי שאמר רבי נחמן: ש'ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל', והמסכת הזאת ממשיכה להיכתב על-ידי הקדוש ברוך הוא, מהדיבור שאדם מדבר מהשגותיו עם חברו ומהתקרבותו לצדיק, והתועלת הגדולה שקיבל ממנו בהתקרבו לקדוש ברוך הוא, ועל ההשגחה והניסים שנעשו לו, ככתוב 'אז נדברו יראי השם וישמע השם ויכתוב ספר לפניו ליראי השם ולחושבי שמו'.
מעיין – 'מעיין יוצא מבית השם להשקות את הגן' – מעיין היא התפילה שיוצאת מהכתר, שבאה להשקות את הגן שהיא התורה ונמשכת מהחכמה. התפילה גבוהה מהתורה שבאה מחכמה. כי הכתר זו ספירה ראשונה והחכמה זו ספירה שנייה.
מקום – תורתו של הצדיק היא בלי מקום. המקום הוא כנגד עולם העשייה כנגד חוש הטעם שבפה. הזמן – הוא כנגד עולם היצירה, כנגד חוש הריח שבאף. הציור – הוא כנגד עולם הבריאה, כנגד חוש הראיה שבעינים.
מצה רוחנית – לימוד תורה חיה כל השנה.
מצה שמורה – השכל הרוחני של הצדיק ששמור מאחיזת החיצונים ואחיזת אומות העולם, ואין ממנו יניקה לחיצונים. מלימוד גשמי יש יניקה, וכן מתפילת שמונה-עשרה יש יניקה. כי מהתפילה הסדורה יודעים ממנה המקטרגים והמחבלים.
מצה שמורה – איש הישראלי שנכנס להתבודד נקרא מצה שמורה, כי לפי הסוד זו לאה שנכנסה פנימה לתוך גוף אדם העליון שהוא 'זעיר אנפין', ולכן לא אומרים תיקון לאה בפסח כי היא שמורה. כמו-כן האיש הישראלי שהוא כנגד לאה שבכתה שלא תיפול בחלקו של עשו, הוא שמור מהחיצונים בשעת ההתבודדות וגם חי חיים נצחיים כמו שהמצה נאפית בח"י רגעים.
מצווה – צוותא – חיבור של גוף ונשמה, קיום גשמי ורוחני של המצוות (ובחצי מצווה אי אפשר להתחבר להשם).
מצרים – מיצר הגרון, מקום צר, גלות הדעת, קטנות ההבנה.
מראות הצובאות – הבחינה שאדם מייפה את עצמו לפני הקדוש ברוך הוא, ואנו נקראים אשה כלפיו, וזה גורם להוליד דיבורים שנקראים צבאות בני-ישראל, צבאות כנגד צובאות.
מרגלים  - לשון רגליים, שעל-פי הסוד נקראים נצח והוד, וכן העיניים הם נצח והוד שהם רגלי השכל שהם הולכים ותרים ומסתכלים וטועים במדמה שהוא גשמיות העולם. והתיקון לזה היא הציצית שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", שנאמרה באותה פרשה, והציצית היא שכלו של הצדיק והאמונה שהשם מסתכל ורואה אותנו כל רגע.
מרגלים – הם העיניים שהארתם יוצאת באור ישר, פוגעת במציאות, וחוזרת חזרה אל המוח שנקרא משה, ומסתירות את כוחו ונוכחותו וגבורתו של בורא עולם שממציא את המציאות. להינצל מכך צריך להיות תלמידו של רבי נחמן ולא למוש מאוהלו ומתורתו. להתפלל על קברו ולהאמין בו, כמו יהושע שלא מש מאוהל משה, וכמו כַּלֵב שהתפלל על קברי אבות. לכן יש היום ראייה שנקראת שש על שש כנגד ששה מרגלים וששה מרגלים.
מרדכי – בחינת רבי נחמן שמלמד אותנו אמונה, שהוא הסבר פנימי של התורה. מרדכי אינו כורע ומשתחווה להמן, שהוא גשמיות התורה, בחינת גאווה ועבודה זרה, כגון: 'עשיתי סוכה, נענעתי לולב, תקעתי בשופר', אלא לומד את התורה גם ברוחניות.
מרדכי בן קיש – מרדכי הקיש על דלתי רחמים, דלתי שמיים והרבה להתפלל לקדוש ברוך הוא. כמו-כן מלמד אותנו רבי נחמן שהוא מרדכי של היום, להרבות בהפצרות ופיוסים במילים שלנו, ולהקיש על דלתי שמיים ללא הפסקה, לפחות בשעת ההתבודדות. ובעיקר צריכים להרבות בתפילה על הרוחניות, וכמה שיותר עד אינסוף. בגשמיות לא צריך להרבות בתפילה, כי רגלי השכינה "יורדות מוות", ונאחז בהן היצר הרע שמעציב את האדם שלא מבין מדוע תפילתו על צרכיו הגשמיים אינה נענית. אבל השם יודע מה שטוב לנו ומה שאינו טוב לנו.
מרים – ביאורי התורה של הצדיק רבי נחמן שהקדוש ברוך הוא מגלה על-ידו, ומיישב את כל המחלוקות והקושיות שבתורה, והיא הנשמה של התורה שסובלת מרירות, לשון מרים, משיעבוד התורה שלומדים אותה בגשמיות ולא ברוחניות נצחית. מיתת מרים במדבר צין, מלמדת אותנו שכשהנשמה של התורה מתקררת, ולא לומדים אותה כראוי ברוחניות, מתעוררת מריבה בין המפרשים.
משה רבנו – הוא רבי נחמן ותורתו בדורנו. הוא משה משיח שכלול משני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. האחד הוא שכל רוחני שהוא משיח בן יוסף, והשני הוא התפילה שהוא משיח בן דוד. משה הוריד תורה מפי הגבורה, ואחר-כך הוריד רבי שמעון בר-יוחאי את הזוהר כי הוא היה משה בדורו, ואחר-כך הוריד האר"י ז"ל את הכוונות כי הוא היה משה בדורו, ואחר-כך הוריד הבעל-שם-טוב את החסידות כי הוא היה משה בדורו, כן רבי נחמן הוריד תורה מלמעלה מהמקום הגבוה ביותר, שהוא הסבר עמוק בתורה.
משה הפרטי שלי – הוא הדעת והמוח של האדם שצריך להתפלל על כל דבר. דעת נפלאה של ענווה, שמשיגים זאת על-ידי דיבור עם השם כל הזמן.
מַשִׁיח – לשוחח עם השם כל הזמן ולא להסיח את הדעת ממנו.
מַשִׁיח – בא בהיסח הדעת. הכוונה שהקדוש ברוך הוא נמצא מסביבך ורואה ושומע אותך ואתה מסיח את דעתך ממנו ואינך מדבר איתו ואינך שם לו לב. אם הדעת היתה שלמה היינו חשים בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא כל שנייה ומדברים איתו כל רגע.
מַשִׁיח – כלול מהאבות שהוא הדיבור שהאדם מְשִׂיח עם השם יתברך וכלול מאש, מים ורוח: אש – כנגד אברהם שהוא החום שיוצא מהפה תוך כדי הדיבור; מים – כנגד יצחק שהם האדים של המים שיוצאים מהדיבור; רוח – כנגד יעקב שהוא הבל הפה שיוצא בשעת הדיבור.
משיח בן דוד – לימוד התפילה וההתבודדות, שמגלה השם דרך רבי נחמן.
משיח בן יוסף – השכל החי שרבי נחמן מקנה לתלמידיו.
משיח הרוחני – הוא הקדוש ברוך הוא.
משכן – בניין הדיבורים שלנו. משה בנה את המשכן מתכלת וארגמן. רבי שמעון בר-יוחאי בנה את המשכן מקבלה, האר"י ז"ל בנה את המשכן מכוונות, הבעל-שם-טוב בנה את המשכן מחסידות ורבי נחמן בונה את המשכן מדיבור עם השם.
משנה - המשנה נקראת עבד כנגד אליעזר עבד אברהם, שהוא למדן בהלכות התורה, כלפי התורה הרוחנית, שהיא כנגד אברהם מעולם האצילות. כי אליעזר הוא למדן, ואברהם הוא בחינת הצדיק שמתבודד.

נ'
נדב ואביהוא – למדו תורה גשמית הנקראת אשה בלי התורה הרוחנית הנקראת איש, ובזה שלא נשאו אשה מתו רוחנית, אף-על-פי שנמצאו בקודש הקודשים שהוא בית המדרש היום.
נואף – בגימטריא 'קבלה', זהו מקובל שמכוון כוונות כשמנענע לולב, אבל שוכח שהשם מזיז את ידיו, כי אינו מתבודד כל יום שעה ואינו רואה אותו, ואינו חי את התורה, ולכן בדַקוּת, נקרא שנפל לניאוף.
נח – אתה ואני שיש לנו בלבולים בחינת מבול במוחנו, אבל תיבת הדיבור שהיא תיבת נח האמיתית עם האבן הטובה שבתוכה שהייתה מאירה, מצילה אותנו מהמבול ומהמיתה הרוחנית שהיא סטייה מהשם כמו שכתוב: "כי השחית כל בשר את דרכו".
נח – שמו של הקדוש ברוך הוא שנמצא למעלה ונקרא בלשון הקבלה 'יסוד דאבא' שהוא יסוד החכמה, ומשקה לגן התחתון שהיא התורה, ומלובש ביסוד התפארת שנקרא 'נח למטה'. לכן כתוב: "נח נח פעמיים
נח נח – לכן לקח משה שהוא 'נח העליון' את עצמות יוסף שהוא 'נח התחתון' עימו, להיכנס לארץ ישראל שהיא האמונה. כמו-כן עושה רבי נחמן כיום שהוא בחינת משה שמתלבש בפשטי התורה שהם בחינת יוסף, נח צדיק התחתון, ומכניס את תלמידיו לארץ ישראל שהיא האמונה השלימה, ובונה להם את בית המקדש, ומביא את המשיח שזה השם בעצמו, וזו האמונה השלמה שהשם הוא המַשִׁיח שאיתו מְשִׂיחִים.
ניאוף – כלפי השם, סטייה מהשם יתברך, להאמין באמונה כוזבת במשהו חוץ מהשם יתברך חס ושלום, וכן ניאוף בתורה היא סטייה מהדעת החיה. לגשם את התורה ולחשוב שהיתה רק בעבר.
ניגון – התורה החיה שמגלה רבי נחמן שממשיך נקודות לאותיות, כי אותיות התורה הם כגולם, והנקודות והטעמים הם החיות של התורה.
ניגון של אמונה – כשאנו ממליכים את השם יתברך בשלמות על כל הפעולות והתמונות של החיים ומדברים איתו דיבורי אמונה ומודים לו, ואז יוצא ניגון של אמונה כמו שכתוב: "תבואי תשורי מראש אמנה", שהוא שיר של ראש אמונה.
ניגון וריקוד – רבי נחמן אמר שאם ישמעו את הניגון והריקוד כל תורה ותורה שלו יתבטלו במציאות. פירוש, שניגון הוא ההסבר הרוחני החי של כל תורה ותורה שלו, שמתאים לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, כי ניגון זה חיות. והריקוד של כל תורה זו התפילה על התורה שעושים מהתורות תפילות ומתפללים על כל תורה ותורה. כמו שאמר רבי נחמן "ועם נברא יהלל י-ה", שיקום עם כזה שהם תלמידיו, שיתפללו להשם וידברו איתו על-פי התורות שלו.
נמר – מרמז על עזות דקדושא.
נקודה השייכת לו בעת ההיא – המלכות נקראת נקודה שהיא השכינה שהיא האמונה. פירוש, ההבנה והאמונה שהשם שוכן פה ובכל מקום. כשעוברים על האדם ביזיונות, חרפות וקשיים וכתוצאה מכך הוא שוכח את השם, צריך לקשר את עצמו בהתבודדות אל הנקודה השייכת לו בעת ההיא, דהיינו, להמליך את השם על התמונה ועל המציאות שעוברת על האדם כי מבין אותה, ואז מתהפך הכל לטובה, ככתוב: "ותמונת השם יביט", ומוצא את התורה שיש בדבר והביזיון הופך לשבח, והכל ניתקן.
ניצחון – לנצח את הקדוש ברוך הוא שמגלים אותו מאחורי התמונות והפעולות.
ניצחון – לשון התנצחות, שיש באדם דמים שלא עבד בהם את הקדוש ברוך הוא.
נעם העליון – לימוד התורה הרוחנית שבאה מעולם הבא, אותו מלמד השם דרך רבי נחמן.
נשמה – היא השכל, עולם האצילות, העולם הנצחי, כנגד גשמיות התורה בריאה יצירה עשייה. שהם ציור, זמן ומקום בתורה.
נשר – הצדיק, שהוא רבי נחמן בדורנו. כמו-כן הוא שמו של בורא עולם שמחדש את הבריאה כל רגע ורגע כמו הנשר שמחדש את נוצותיו.
נשר – "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף", נשר – צדיק; יעיר – הצדיק מעיר את המוחין שלנו ומחיה את התורה בהסבריו; קינו – קנה חכמה קנה בינה; גוזליו – שנגנבו ונגזלו על ידי היצר הרע.

ס'
סדום – העולם הזה המלא שקר ומרמה, ולוט ניצל מהבלי העולם הזה שהוא בחינת סדום ומהדמיון שמסתיר את הקדוש ברוך הוא, שממנו נולדת בחינת מַשִׁיח. על-ידי הדיבור שהאדם מְשִׂיח עם הקדוש ברוך הוא, זוהי בחינה של מַשִׁיח. כמו שלוט ניצל בזכות אברהם מסדום, והיה דומה לו, כי התלמיד דומה לרב ולומד ממעשיו, כן ניצל תלמיד רבי נחמן שנקרא 'לוט', בזכות רבי נחמן.
סוד העיבור – סוד שהשם מסתתר בתוכנו ומסביבנו. כשאדם אינו מגלה את השם ואינו מדבר עימו, הוא מעורר דין ועברה שנקרא כעס בשמיים. כמשל לאישה עוברה שהתינוק מסתתר בבטנה ולא נגלה לעולם שזה דין והסתרה, כך כשהשם נסתר מאיתנו ואנחנו לא מתייחסים אליו ומשוחחים איתו, למרות שהוא מסתתר בתוכנו ומסביבנו זהו דין.
סוד העיבור – גם כשהבנת התורה נעלמת מהלומד נקרא עיבור, וצריך להוליד את  המוחין שנקרא התורה הרוחנית על-ידי צעקה ותפילה.
סוכה – בחינת התבודדות, שכל דעתו של האדם נמצא אצל השם יתברך שמסכך עליו וכולו בתוכו בכל רגע. כמו שאדם שמכניס לסוכתו את כל כלי ביתו, רהיטיו וכליו, כן צריך האדם להכניס בהתבודדות את כל ענייניו, בעיותיו, שאלותיו, קושיותיו ותפילותיו לעתיד, ולשפוט את עצמו על כל דבר.
סוכה – דעת, הבנות חדשות. כשנכנסים לסוכה מכניסים דעת לתוך האמונה שזהו נוכחות השם מסביבך ונעשים תורה. כי סוכה היא בחינת 'אמא עילאה', שֶׂכֶל של עולם הבא שהשם מגלה דרך רבי נחמן, שממנה נולד שם הוויה. וכמו שמהבינה שהיא 'אמא עילאה' נולד שם הוויה, כן נעשה עם תלמידו של רבי נחמן, כי מקיים את כל המצוות הרוחניות שהם תרי"ג המצוות בהתבודדות, שכביכול השם יתברך מקיים בעצמו, שזה שם הוויה. ועל זה אמר: 'אני קיימתיה תחילה'.
סוכות – פירושיו הרוחניים של רבי נחמן שהם שכלים מהעולם הבא. סכך פירושו 'סכה ברוח הקודש', שצריכים להכניסם לתוך המוח על-ידי תפילה וצעקה להשם, שהם שכל רוחני שבא מקודש שהיא 'חכמה עליונה'. על-ידי ריבוי דיבורי אמונה נכנס השכל המקיף לתוך המוח פנימה, והאדם יכול לחיות עם השם ולדבר איתו כל רגע. לדוגמא, מקיף של ציצית – 'השם יתברך, אתה רואה אותי ומסתכל עלי כל רגע'; מקיף של שבת – 'השם יתברך, אתה עומד מאחורי הפעולות שלי'; וכן דיבורים נוספים: 'אתה מוליך אותי, אתה כותב לי את המכתב, אתה לועס לי את האוכל' וכו'.
סולם יעקב – קיים ונמצא גם היום, והם העליות והירידות בעבודת השם. כמו שבסולם יש מרחקים וחללים, כך נדמה לאדם שהקדוש ברוך הוא עוזב אותו. אך המרחק והחלל, זוהי הדרך למדרגה הבאה ששם יניח את רגלו. כך מבטיח לנו הקדוש ברוך הוא שאם לא ניפול בדעתנו ונמשיך לדבר איתו ולהתבודד כל יום שעה, ישמור אותנו כמו שהבטיח ליעקב אבינו: "ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך".
סכך – כנגד מקיפים והבנות חדשות על שם שרה שנקראת יסכה, שסכה ברוח הקודש שהם הפירושים הרוחניים מהעולם הבא שצריכים להכניס אותם לתוך שכלנו, ומביאים אותם לעולם הזה.
סם חיים – ראה אנפין נהירין, שהיא התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן שממנה חיים.
סם מוות, סם שינה – ראה אנפין חשוכין, שהיא התורה הגשמית שאינה מעירה את האדם כל רגע ואינה מזכירה את השם ואינה מעוררת מהשינה.
סנוורים – "הוכו בסנוורים", גם גדולים וחכמים וגם אנשים קטנים שאינם קשורים לצדיק שהוא רבי נחמן כנגד אברהם אבינו, ולא מדברים עם השם כל יום שעה בהתבודדות, לא מבינים איך ניצל תלמיד הצדיק מהבלי העולם הזה, עד שיַצַא ממנו מַשִׁיח שהוא הדיבור עם השם בהתבודדות, והגיע למדרגות כאלה גדולות.
ספרי רבי נחמן – השכל של משיח שנמצא בספרים אלה. רבי נתן אומר פירוש לדברי חז"ל: "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", שהוא המַשִׁיח שנמצא, אבל מסיחים ממנו את הדעת והתכוון לרבי נחמן בעצמו ולפירושיו בתורה.
סרח בת אשר – כאשר נפש האדם הנקראת סרח בת אשר, מזכירה לדעת שנקרא יעקב, שהשם קיים בכל זמן ורגע, ובכל מקום, נכנס אדם זה בגופו לגן-עדן, כי מבין שהוא גר ונמצא בתוך השם, והשם בתוכו שזה גן-עדן. כמו שסרח בת אשר סיפרה ליעקב וגילתה לו בעדינות שעוד יוסף חי ונכנסה בגופה לגן-עדן, כך התורה על-פי פירושיו הרוחניים של רבי נחמן מתקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
סרח בת אשר - הנפש שסרחה בעוונותיה, הופכת למאושרת כשנזכרת בהשם שנמצא מסביבה כל רגע.
סרח בת אשר – איש הישראלי שמזכיר ומודיע לחברו בצורה יפה שיש צדיק חי שהוא בחינת יוסף שקוראים לו רבי נחמן בדורנו, ונכנס בגופו לגן-עדן, שפירושו שמבין את גופי ההלכה בצורה רוחנית.

ע'
עבד – אדם שלומד את התורה בבחינת שינה, בלי הפירוש החי של רבי נחמן.
עבד – אדם ישֵׁן שמסתפק בקיום המצוות הגשמיות בלבד.
עבודה קשה – קושייה, כשלא מבינים את התורה ברוחניות, ממשיך שיעבוד מצרים לגשמיות התורה שהיא בחינת פרעה.
עגל הזהב – לימוד של פסל, לימוד מת, גשמי.
עוגה של שרה – עוגה היא עגולה ורומזת לאמונה ולתפילה, וכל אדם שטועם את טעם התפילה האמיתית כתוצאה ממה שהבין, טועם את טעם העוגות הטריות של שרה. לכן תוך כדי דיבור עם השם, האדם צריך להתפלל על ההבנות, שיזכה להבין את מה שלמד. כשאדם זוכה להבין פירוש במוחו, חוכמתו ובינתו, שהם כנגד שלושת המלאכים שבאו לאברהם, הוא אומר לנפש להתפלל על מה שהבין. בזה האדם מקיים את מה שאברהם אמר לשרה: "לושי ועשי עוגות". כן השכל אומר לנפש תתפללי, והנפש אומרת לדיבור להתפלל על מה שהבין השכל.
עולמות –
עולם אדם קדמון – עולם הראשון הוא עולם השורשים כנגד 'יחידה' ונקרא מקומו של עולם וכל העולמות בתוכו. העולם הראשון נעשה כתוצאה מצמצום אור האינסוף לצדדים, כשנסתלק אור השכל ונשארו הכלים שהיא האמונה. האמונה היא כנגד ה'אין', ו'יחידה דיחידה' שהיא הכתר של עולם הזה, שהשיג רבי נחמן על-ידי ביצוע תרי"ג המצוות הרוחניות בהתבודדות. כמו שכתוב: "עם לבן גרתי" שהוא אדם קדמון, 'ותרי"ג מצוות שמרתי' שהם התורה הרוחנית. כגון: שהציצית פירושה שהשם מציץ עלי, והתפילין הם דיבורים מהלב ובושה ממנו, ושבת היא להבין שהשם מזיז אותי. רבי נחמן הבטיח שמי שיקיים את דבריו, שהם תפילה והתבודדות כל יום שעה, הוא יעשה אותו צדיק כמוהו. אדם קדמון מסומן בקוצו של י' של שם הוויה, כנגד מח העצמות שבגוף.
עולם האצילות – כנגד 'חיה' שהוא השכל, י' של שם הוויה שהיא החכמה הפנימית החיה של התורה, עולם של שבת - עולם נצחי, כנגד שרי אלפים, כנגד חוש הראייה, כנגד העצמות שבגוף.
עולם הבריאה - כנגד 'נשמה', ה' ראשונה של שם הוויה, שהיא הבינה, כנגד שרי מאות, כנגד חוש השמיעה, כנגד 'ציור' התורה, כנגד הגידים.
עולם היצירה – כנגד 'רוח', ו' של שם הוויה, כנגד שרי חמישים, כנגד חוש הריח, החוטם, כנגד 'זמן', כנגד בשר הגוף.
עולם העשייה – כנגד 'נפש', ה' אחרונה של שם הוויה, כנגד שרי עשרות, כנגד חוש הטעם, כנגד 'מקום' הגשמי, כנגד העור שעל הגוף.
עומר התנופה – תנו-פה, "מי שם פה לאדם", שהצדיק שנקרא 'מי' שהוא כנגד חמישים שערי בינה, וגורם לאדם לדבר עם השם שעושה לו פה, על-ידי תורתו שנקראת 'עומר'.
עזות דקדושא – להכניס נמר לתיבת הדיבור. פירוש להתפלל על עזות דקדושא כנגד העזות דסטרא אחרא.
עמלק – המדמה, היצר הרע שמקרר את האדם מהתורה החיה ומהשם שנמצא לידו ושהביא אותנו לגאווה, כי מסית את האדם להבין את התורה בגשמיותה.
ענווה – ההבנה והאמונה השלמה שהשם מזיז אותנו כל רגע, ובא על-ידי ריבוי דיבורי אמונה כל רגע על כל דבר, והיא כנגד מידת לאה החלק העליון של השכינה.
ענווה פסולה – האדם החושב את עצמו לעניו ושפל, ויחד עם זאת אומר שהוא בעצמו זז ונושם, ולא שם לב שהקדוש ברוך הוא עושה זאת, ולא מתבודד על פי הוראת רופא הנשמות, שורש נשמות ישראל שנשלח מהשם יתברך לדורנו והוא רבי נחמן.
עץ הדעת – התורה בהבנה הגשמית שלה, שמעורבת בה רוחניות. כשמבררים את הרוחני נעשית עץ החיים, ואם לא עושים בירור הופך לעץ המוות חס ושלום.
עצמות יוסף – הסבריו של הצדיק שהוא בחינת יוסף, שהם פירושיו האמיתיים של רבי נחמן, ומשה זה כל אדם, כי מוחו נקרא 'משה', שצריך לקחת את עצמות יוסף שהם פירושיו הרוחניים של רבי נחמן ועצמיותו, ולהיכנס לארץ ישראל שהיא האמונה השלמה בבורא עולם שהיא 'יחידה דיחידה' שהוא 'עולם קדמון', ולקיים את כל תרי"ג מצוות ברוחניותם שנקראת תורת השם ממש.
ערלה – ההסתרה הקלה. הקדוש ברוך הוא עשה אדם שלם, ובברית המילה רק מסירים את הערלה. כן האדם צריך למול את עצמו, למלמל ולדבר עם השם הרבה, כדי להסיר את ההסתרות בינו ובין השם, וכן להתקרב לצדיק האמת שהוא רבי נחמן בדורנו, שהסיר מעליו את העורלה שהיא גשמיות התורה, כי הצדיק נקרא המוהל שמסיר את העורלה מאיתנו, ובעמקות זהו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא המוהל האמיתי.
ערפל – הבלבולים וההסתרות כשמאחריהם נמצא הקדוש ברוך הוא. משה נקרא דעת כל אדם שניגש לתוך המניעה והערפל ששם מסתתר השם יתברך בתוך המניעה.
עשו – הדמיון, היצר הרע, מעשיות התורה ומצוותיה הגשמיות.
עשן שמזיק לפרנסה – הם הפירושים הגשמיים של התורה שמזיקים לעיניים ומסתירים את השכל הרוחני. כשמבררים ומזקקים עשן זה מגיעים לרוחו של משיח שהוא "רוח אפינו משיח השם", שממתק את הכעס והחרון אף שלמעלה, והם פירושיו הרוחניים של רבי נחמן וקיום ההתבודדות.

פ'
פוּעה ושפרה – מידות רוחניות שנמצאות בשמים ונקראות בלשון הקבלה בינה ותבונה. בהסבר החדש, שפרה ופועה הן הצדיק הגדול האמיתי שהוא רבי נחמן בעצמו שמשפר את שכלנו, פועה ומעודד אותנו לדבר עם הקדוש ברוך הוא, ולא ליפול בדעתנו מהדמיונות שמסביבנו.
פוּעה – כנגד משיח בן דוד שגורם בהסבריו לדבר ולשוחח עם הקדוש ברוך הוא במילים שלנו כמו דוד המלך.
פסח – פה–סח, פה שמדבר.
פסיעה גסה - לימוד התורה בצורה גשמית שנוטלת את מאור עיני האדם שפירושו, שלומדים תורה בגסות בגשמיות בלי להסתכל ברוחניות שלה, ומאבדים את עיני השכל והחכמה הרוחנית. מאורות היא תורת אור רוחני שהופכת ל-"מארת השם בבית רשע" שהיא קללה, כי חסר וו שהוא הצדיק. התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן נקרא לימוד של שבת, וכמו שהקידוש של שבת מתקן את פגם העיניים כתוצאה מהפסיעה הגסה של ימי החול, כן לימוד התורה הרוחנית נקרא שבת שמתקן את מאור העיניים הרוחניות של הלימוד הגס והגשמי.
פסל – הבנה גשמית של התורה שלא זזה.
פרה אדומה – השכל העמוק של הצדיק שמוציא אותנו מטומאת המת.
פרה אדומה – התפילה וההתבודדות, "ונשלמה פרים שפתנו" – זו התפילה.
פרה אדומה – האמונה שהשם יתברך נמצא פה, ממולנו ואנו בתוכו, והיא מטהרת את טומאתנו מכל עוונותינו, כי השם יתברך מעודד אותנו ואומר לנו: 'אני הייתי איתכם בכל העוונות, אל תיפלו בדעתכם', ועל שם זה נקראת שמטהרת את הטמאים, וכן מטמאת את הטהורים. פירוש, כשאדם בא לגאווה, השם אומר לו: 'אני הייתי איתך בכל המצוות, אל תתגאה'.
פרה אדומה – האמונה שמחברת את החיצוניות והפנימיות, ממוצע בין גשמי לרוחני, וכן מחברת בין האדם הגשמי לבין השם הרוחני.
פרות בריאות – שבע מידות רוחניות שנקראות ספירות שנמצאות בעולם הבריאה גם היום, כי התורה היא נצחית, וזוהי תורה של שְׂבִיעָה.
פרות רזות – שבע מידות רוחניות שנקראות ספירות שנמצאות בעולם היצירה גם היום כי התורה נצחית, וכשלומדים את התורה בגשמיות ומעלימים את הרוחניוּת, נקרא שהתורות הרזות בולעות את התורות הבריאות, שהן הרוחניות של התורה, והלומדים אותן נשארים ברעב מצרים שהיא הסתרת התורה הרוחנית.
פריעה – כנגד קליפת נגה, קליפה דקה, כנגד ישמעאל שמסית את האדם ואומר לו: 'התפללת מספיק'! ישמעאל פירושו 'שמע-אל', ולא צריך להתפלל הרבה. עשו הוא כנגד קליפת העורלה שמסית את האדם ואומר לו שכאילו אף אחד לא שומע את תפילתו. קליפות אלו נמצאות בכל אדם.
פרעה – המלבוש החומרי, הגשמי החיצוני שמתגלה ממולנו כשמאחוריו עומד הקדוש ברוך הוא. כמו שאמר רבי נחמן: 'אחד פשוט מאחורי תמונות משתנות, אחד פשוט מאחורי תמונות מתחלפות'. הלבוש הזה משכיח מאיתנו את מציאות הקדוש ברוך הוא, וזורק את הזיכרון שלנו כפי שציווה פרעה לזרוק את הזכרים ליאור. הזכרים הם הזיכרון.
פרעה - פריעה – התגלות. אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא שמסתתר בתוך העולמות בבריאה, ושם יש אותיות ושֶׂכֶל על-מנת שנוכל לגלות את השם.
פרעה - הפרעה – השקוף שמסביבי ושם עובדים באמונה, והוא כנגד החלל הפנוי שפנוי משכל וחכמה מלמצוא את השם, אך כלים ואמונה יש שם ועוברים על הכל באמונה. צריך להאמין שגם בקושיות שאין עליהן תשובה השם נמצא שם, וגם באַיִן שמסביבנו נמצא השם יתברך. והוא קיים גם היום בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, וצריך לגלות אותו כל רגע.
פרעה – העורף שלך, שהוא אותיות 'הערף', ששם היצר הרע שנלחם עמך ולא נותן לך להוציא את הדיבור.
פרעה וחיילותיו – הדמיונות והקשיים שלנו שרודפים אחרי האדם. כשאדם מתבודד וצועק להשם יתברך בשעת ההתבודדות, נקרע לו ים סוף ונפתח, שהוא ים החכמה, כי מתגלית לו התורה הרוחנית, והאדם בא לארץ-ישראל ככתוב: "ותראה היבשה", שהיא האמונה השלמה בהשם יתברך.

צ'
צבי – מרמז על זריזות. כשאדם מתפלל על זריזות, הוא מכניס צבי לתיבה. צבי רומז לאמונה, כי צבי בגימטריא 'אמונה', וכן רומז לארץ ישראל שמתרחבת וגדלה, כן צריך להרחיב ולגדל את האמונה. גם עור הצבי נמתח וגדל בעיבוד העור וגם אנחנו צריכים לעבד את האמונה.
צדיק –  הוא כקבלן בניין שבונה מהמילים שלנו בניינים רוחניים. כמו שאומר רבי נחמן: 'העלו לי סיד ואבנה לכם בניינים נפלאים'.
צדיק – נקרא שופר ומעיר מהשינה, ונקרא טוב כמו יוסף הצדיק שהיה בן שבע עשרה שנה כמניין 'טוב', ונקרא נשר על שם שמגלה תורה חדשה כל רגע ורגע. כי הנשר מחדש נוצותיו כל עשר שנים והוא היחידי מבין העופות שמחדש נוצותיו.
צדיק – הוא שכלו ודעתו שנמצאים בספריו, והוא עיקר הצדיק ולא גופו הגשמי. כי אפילו שהצדיק לא נמצא כאן בגופו הגשמי, שכלו ודעתו נמצאים.
צדיק נסתר – הקדוש ברוך הוא שמסתתר בתוכנו, בתוך המציאות הגשמית ובחלל שממולנו.
צהר התיבה – הדיבור שיוצא מהפה בצורה אמיתית. כי הדיבור נקרא התיבה, והאבן הטובה שהאירה שהיתה בתוך התיבה, היא דיבורי האמת, כי התורה נצחית והכל קיים גם עכשיו.
ציור – תורה של הצדיק שהוא עולם האצילות, עולם השכל ששם אין ציור, זמן ומקום, כי הוא מעל הציור של עולם הבריאה, ומעל הזמן של עולם היצירה ומעל המקום של עולם העשייה. עולם האצילות הוא כנגד הראיה כנגד האין ששם רואים את כל התורה בכל זמן ובכל מקום.
ציפורה – הדיבור שבי, האמונה שבי שאני צריך להביא אותה אל משה שהוא הדעת שלי ואני נקרא יתרו תלמיד הצדיק, שמדבר עם דעת ואמונה עם השם, כמו שיתרו החזיר את ציפורה למשה. זה קורה לכל אדם, בכל זמן ורגע ובכל מקום למי שמתבודד.
ציפורים חיות טהורות – המוחין הרוחניים שמגלה השם דרך רבי נחמן שהיא התורה הקדושה הרוחנית הנצחית וקודש הקודשים.
ציפורים טמאות – קליפת נוגה. מוחין בלימוד של תורה שאינה מבוררת, עץ הדעת טוב ורע, גשמי מעורב עם רוחני, והיא קליפה דקה שעליה כתוב "קול דממה דקה". כדוגמת הקליפה הדקה שנמצאת על השקד הלבן, יש שאוכלים אותה ויש שזורקים אותה, ונמצאת בין הטוב הגמור שהוא הפרי לבין שלוש הקליפות הרעות הטמאות. גם לשקד יש שלוש קליפות והן כנגד שלושה סוגים של קליפות רוחניות עבות וקשות ונקראות: רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת. כשעם ישראל קיבלו את התורה, בתחילה היתה רוח סערה ואחר-כך ענן גדול ואחר-כך אש מתלקחת ואחר-כך קול דממה דקה ואחר-כך דיבר איתם השם יתברך בעצמו שהיא הקדושה והטוב הגמור.
ציפורים טמאות – רע גמור. מוחין בלימוד של חוכמות חיצוניות של העולם הגשמי כגון מתמטיקה, כישוף, פיסיקה וכו'.
ציץ – הציץ של הכהן, האמונה שהשם מציץ עלי, ועליו נאמר: "וישקף אבימלך", אבימלך - אבי כל המלכים כנגד פרצוף 'אריך אנפין' שעיניו פקוחות כל הזמן, ומציץ על פרצוף 'זעיר אנפין', כך השם מציץ עלי. כי התורה מתקיימת על האיש שמתבודד, והוא רמוז בדג שאין לו עפעפיים ועל זה נאמר: "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
ציצית – על פי הסוד, 'הזעיר אנפין' מסתכל על פרצוף 'מלכות' שהיא האמונה, וכשאני מסתכל על האין שממולי או על התמונה שעוברת עלי כל רגע ומאמין שהשם נמצא שם כל רגע, אני מקיים את הציצית הרוחנית, כמו שכתוב: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותיי". כי כשאדם מאמין שהשם נמצא פה הוא מקיים בשורש את כל התרי"ג מצוות, כי תוקע בשופר בעצמו ומעיר את עצמו.
ציצית - עם ישראל כנגד השכינה שנקראת פרצוף 'מלכות', כי נשמתנו היא בת מלכות. וכמו ש'זעיר אנפין' מסתכל על ה'מלכות', כן השם רואה אותי ואני לא רואה אותו ועל זה נאמר: "מציץ מן החרכים משגיח מן החלונות".
ציצית - "מציץ מן החרכים משגיח מן החלונות" – הם טפי השכל של הצדיק ועצותיו, שהם פירושיו הרוחניים שמצילים מניאוף בתורה, כשאומרים שפעם היה משה רבנו ופעם היה פרעה, כי אני נקרא משה והשם נמצא מולי ומבקש ממני לדבר עם פרעה שזה המלבוש שלו שמסתתר מאחורי התמונה. כמו שהציצית הגשמית שומרת מניאוף.
ציצית תכלת –מְשָׁצָּה הכל ומכלה הכל, ומי שאינו אוחז באמונה, חס ושלום בדיבור עם השם, מתכלה ונאבד מהעולם.
צפנת פענח - הצדיק שמפענח לנו את התורה ומציל אותנו מהרעב הרוחני של הנשמה.

ק'
קבורת משה בגיא מול בית פעור – בדיבורים עם הקדוש ברוך הוא אנו קוברים את משה בגיא, כשאנו שמים את דעתנו שנקראת משה באין שהוא השם שממולנו שנקרא אַיִן. השם נקרא גם גיא שרומז על ענווה, וגם נקרא נמוך, כנגד ענוותנותו. ואז בקבורת משה ליד בית פעור שהוא היצר הרע, לא יוכל לפעור את פיו נגדנו בצרופים רעים ומבהילים, בדמיונות ופחדים.
קורח ועדתו – אדם שחולק על הצדיק ומפריד בין צדיק ללמדן, ואומר שאין פנימיות ורוחניות בתורה, ונאחז רק בגשמיות התורה, וממלא תפקיד שלילי. אדם כזה ממשיך להיבלע באדמה, שהוא המדמה, בהסבר הגשמי שזה בחינת אדמה, כי הוא בלוע בדמיונות ואינו מבין את רוחניות התורה.
קורח – יצר הרע שנמצא באדם עצמו שזה מינות. כי קורח היה מין ועבד בדַקוּת עבודה זרה, כי היה גאוותן. כמו-כן האדם שמפריד את עצמו מהשם וחושב שהוא הולך ונושם ואוכל לבדו, נעשה בעצמו קורח שחולק על משה רבנו שהוא הצדיק, וחולק בעצם על צדיקו של עולם שהוא השם בעצמו.
קושייה – עבודה קשה, קושייה נוצרת כשמסתכלים על גשמיות התורה.

ר'
ראובן – השם רואה אותי, ככתוב: "ראה השם בעוניי". בהתבודדות ובדיבורים עם הקדוש ברוך הוא שמדבר האדם במילותיו כל יום שעה, גורם שהקדוש ברוך הוא שנקרא "אישי", מסתכל עליו בהשגחה גדולה ביותר. כמו שאמרה לאה על יעקב: "ילווה אישי אלי", כי לאה זה אני שמתבודד ויעקב הוא הקדוש ברוך הוא שחותמו אמת, ועל-ידי התבודדות אגרום לו שיאהב אותי. כי הוא הבעל האמיתי של הנשמה שלי ושל כל עם ישראל, וכן יאהבו אותו הסובבים אותו.
ראיה – לראות את השם, כי עיקר הראייה היא על-ידי הדעת שאדם יודע שהשם נמצא בתוכו ומסביבו, כי וודאי אין אפשרות לראותו בעיניים גשמיות אלא לדעת שהוא קיים.
ראיה – כשאדם מבקש בהתבודדות דעת כדי לראות ולדעת שהשם קיים, וכן מבקש דעת לפחד ממנו, ומכניס אריה לתיבת נח ומאכיל ומתקן אותו, כי אריה - לשון ראיה ולשון יראה. האריה בתיבה נשך את רגלו של נח כי נח שכח להאכילו, כן הקדוש ברוך הוא מביא דינים ופחדים על האדם שאינו מתפלל ומתבודד כדי להזכיר לו שהוא קיים.
ראיה (חוש) – כנגד עולם האצילות, עולם השכל, כנגד העצמות, שרי אלפים, ומעל לציור זמן ומקום, ששם התורה הגשמית והמדמה של התורה, עץ הדעת טוב ורע, שהם עולמות בריאה יצירה עשייה .
ראש חָדָש – הבנה חדשה בתורה , שכל חדש שהשם מגלה דרך רבי נחמן שלא התגלה עד עתה.
רבקה – שמו של הקדוש ברוך הוא, בלשון הקבלה רבקה פירושה 'תבונה' כנגד 'ישראל סבא' שנקרא יצחק.
רבקה - מלשון מרבק פטום עגלים לשחיטה שנקראים 'עגלי מרבק' שפירושו גידול האמונה על-ידי הדינים שעוברים על האדם שהם כנגד יצחק שנשחט על גבי המזבח.
רבקה הנערה – האמונה שמתאימה ליצחק שהם הדינים והמוחין דקטנות שעוברים על האדם, ואמונה זו שנקראת רבקה, באה לאדם המתבודד שנקרא אליעזר, והשם מסביר לו את סיבת הצער והקטנות דמוחין שעוברים עליו. פירושי התורה המצומצמים והדינים שנקראים יצחק, כי פרשת אליעזר ממשיכה בתורה החיה גם עכשיו בכל אדם בכל זמן בכל מקום.  והסוד של לדבר עם השם זה הסוד שמסר אברהם לאליעזר, וזה הסוד שמוסר השם דרך רבי נחמן לבצע זאת בהתבודדות.
רבי נחמן – הוא הרב של שבת, בחינה של אמא שלנו, שמציל אותנו מהדמיון ומהשינה בה אנו נמצאים. וכמו התינוק שרואה את אימו אחרי זמן שלא ראה אותה, רץ אליה בזריזות וזורק משחקיו ותאוותיו, כן איש הישראלי כשרואה את השכל הרוחני שמגלה השם דרך רבי נחמן שנקרא 'אם' שמניק את ישראל בתורתו, זורק איש הישראלי את תאוותיו ועצבותו ורץ בשמחה לצדיק שמביא אותו להשם.
רבי נחמן – התגלות משיח שכלול משני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
רבי נחמן – שהוא בחינת משה רבנו מלמד ומסביר לנו איך מקיימים את כל התורה כולה בכל אדם, בכל זמן, ובכל מקום ברוחניות, תוך שעה אחת של התבודדות.
רוח – כנגד יעקב שהוא הבל הפה שיוצא בשעת הדיבור.
רוח אלוקים מרחפת על פני המים – רש"י: 'רוחו של משיח', היינו פירושים והסברים שגורמים ומביאים את האדם לשוחח ולדבר עם בורא עולם. פירושים אלה נמצאים מעל המים והמים היא התורה.
רוח צפונית – היא תורתו של רבי נחמן שנקראת כך שממלאת את כל החסרונות, כי לכל אחד יש חיסרון, והחיסרון נמצא בלב והלב נקרא צפון, כמו שכתוב: "צפונות לבך". רוח צפונית זו מנשבת בכינורו של דוד שבו היו חמישה מיתרים, שהם חמישה חומשי תורה, ועל-ידי ההתבודדות והדיבור עם השם הם מתחילים לנגן, וכל התורה מתחילה לחיות ולזוז ולהתעורר מהשינה. ואנחנו בחינה של דוד המלך שמתחילים לדבר עם השם ולהתעורר מהשינה העמוקה. ולכתוב תהלים פרטיים וחדשים שלנו, כתוצאה מניגון של הכינור האמיתי של חמישה חומשי תורה שמתנגנים על-ידי פירושיו של רבי נחמן שנשלחו על-ידי השם יתברך. זהו הכינור האמיתי של דוד המלך שמעיר את כולם מהשינה ונמצא גם עכשיו, בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
רות – הגוף, שעליו נאמר: "שכבי עד הבוקר" שזה תחיית המתים, כנגד עצם הלוז שהיא דעת שממנה יוצא הדיבור, והיא כנגד לאה קשר של תפילין ועליה נאמר: "ובבוקר הנה לאה" שהיא תחיית המתים, וזה מה שיישאר לאדם שעמל בפיו בעולם הזה כנגד עצם הלוז.
רות – על שם אם המלכות שממנה יצא דוד מלך המשיח, שריווה לשם בשירות ותשבוחות, ואצל כל אדם זוהי הנפש ובועז שהוא השכל, מבקש ממנה להסתכל לתכלית שהוא השם ולא ללקוט בשדה אחר ולזכור את השם, ולהוציא מהנפש דיבורים חדשים ולרוות את השם בשירות ותשבוחות כי זה המשיח הפרטי של כל אחד.
רחל – כנגד בית המקדש שנקרא בית-אל, וכנגד התורה שבעל-פה, והיא כמו כבשה שגוזזים ממנה צמר ועושים ממנו לבושים, כך גוזזים מהתורה הלכות ופירושים שנעשים מלבושים לנשמתנו ושכלנו. אי-אפשר לבוא לבית המקדש שהוא בית-אל, ולהבין את התורה שבעל-פה, אלא אם נכנסים דרך העיר לוז שהיא ההתבודדות והדיבור עם השם.
רחל – הגשמיות של התורה שבתוכה רוחניות והיא לאה. לכן נקברה רחל על אם הדרך שקיברה בנגלה, ולאה נקברה בנסתר בתוך מערת המכפלה.
רחל - התורה שבעל-פה שכולם אוהבים אותה ואוהבים ללמוד את פירושיה היפים והאגדתות היפות שבה. יעקב אוהב את רחל, את התורה שבעל-פה ושונא את לאה שהיא התפילה. יעקב לא העריך את מעלת התפילה וההתבודדות. כך איש הישראלי שנקרא יעקב, אוהב את התורה שבעל-פה ושונא את ההתבודדות. ולבן שהוא הקדוש ברוך הוא שמלבין עוונותיהם של ישראל אומר ליעקב שהוא איש הישראלי, לא להתחתן עם רחל שהיא התורה שבעל-פה לפני לאה שהיא ההתבודדות, כי אם ילמד את התורה בלי התבודדות הוא לא יבין אותה ברוחניות, ויקרא חס ושלום קורח, ובלעם שמקלל ואינו מברך, וארור כנען.
רחל ולאה – שני חלקי המלכות שנקראת שכינה. רחל כנגד היראה ולאה כנגד הענווה.
ריח (חוש) – כנגד עולם היצירה, כנגד הגידים שבגוף, שרי חמישים, חוטם (האות ו' של שם ה'), כנגד 'זמן'.
רם – שמו של הקדוש ברוך הוא, אבוא-רם.
רעב – הוא האחוריים של התורה, שבא מעולמות הבריאה, היצירה והעשייה, כשהפרות הרעות בולעות את הטובות, כי אין שביעה רוחנית, פנימית ונצחית.
רעב – אחוריים של שם אלוקים בריבוע (א, אל, אלק, אלקי, אלוקים) - גימטריא ר, ואחוריים של שם הוויה בריבוע (י, יק, יקו, יקוה) – גימטריא עב. יחד 'רעב', כי לימוד אחוריים נקרא רעב
רצועות התפילין – "נפתולי אלוקים נפתלתי", ההפצרה והתחנונים להקדוש ברוך הוא. בדיבורים חדשים כל יום נעשים תפילין חדשים כי בכל יום צריך מצוות חדשות.
רציחה – כשהאדם מתעלם מנוכחות השם שנמצא לידו שזה החלק השני הרוחני של הציווי הגשמי שמחבר עד השם.
רציחה – כשלומדים תורה בגשמיות, רוצחים בהבנה זו את דמויות התורה. ובהתבודדות מחיים את כל הדמויות.
רשימו – רושם. הכלים של האמונה שנשאר מהביטול שזו שעת ההתבודדות. בכל התבודדות שהיא ביטול נשארים עשרה אחוז רושם, והביטול נועד בכדי לקבל חידושי תורה וגם לדעת, שכל מאורעותיו של האדם הן לטובתו, כי מתחבר הימין עם השמאל. בלשון הקבלה בכתבי האר"י ז"ל סילוק האור גורם התהוות הכלים. כמו-כן כשאדם מתבודד הוא מסלק את שכלו ומאמין בנוכחותו של השם, ועל זה נאמר: "על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו", ומפרש רבי נתן, אביו ואמו הם השכל ואשתו היא אמונתו.
רשעים שמנגנים ניגונים של יללה ועצבות – אלו זמרים ונגנים שעל-ידי ניגונם מושכים אליהם אנשים. כי הניגון הוא מבחינת לוי שממנו נמשך הניגון, וכיוון שלוי נולד מלאה שעיניה רכות, כי בכתה הרבה שלא ליפול בחלקו של עשו, לכן ניגונים אלה הם ניגוני עצבות. על לוי נאמר: "הפעם ילווה  אישי אלי". אך בעומק פניו ושכלו מתכוון רבי נחמן, לדרשנים שדורשים בתורה ומסבירים את התורה בצורה גשמית ועצובה ואומרים שפעם היתה תיבה ונח נפטר ואיננו, וזו קינה ויללה. אותם דרשנים אינם אומרים שנח זה אני ואתה שמדברים דיבורי אמת עם תיבת הדיבור כדי להינצל מהמבול שהם הבלבולים שבמוחנו. כי דרשה זו היא נגינה שנמשכת מלוי שהוא בנה של לאה שעינה היו רכות, כי טבע החומר להמשך לעצבות, והגוף העצוב מוצא מנוחה בדרשות אלה.

ש'
שאול המלך – תלמיד שלומד תורה ומולך בה, אך לומד אותה בגשמיות, אף-על-פי שכתוב "לא ימושו מפיך" הוא מממש את התורה. וצריך לשמוע ניגונו של דוד שהוא פירושי תורתו הרוחניים ולהוציא מעצמו את הרוח הרעה שנכנסה בו בלימוד תורתו הגשמית.
שבירת הפסלים של תרח – הבנת התורה בדרך החדשה של רבי נחמן, שגורמת לשבירת הלימוד הקודם שלמדנו בצורה גשמית, שאינה חיה ואינה זזה, הבנה של פסל. לדוגמא, להבין שיהודה ניגש ליוסף בעבר והפסיק כי הם נפטרו מזמן. זו ההבנה שעליה נאמר "ארור עושה פסל ומסכה". רבי נחמן שובר הבנה זו ומסביר שיהודה הוא איש הישראלי שניגש להקדוש ברוך הוא שנקרא יוסף ומדבר עימו וטוען טענותיו.
שבת – אמונה בל"ט מלאכות שהם הפעולות המשתנות. לדוגמא: להאמין שהשם מבשל לי את האוכל או חופף לי את הראש. כל הפעולות בעולם מתחלקים לל"ט אבות מלאכה ולתולדותיהן, והקדוש ברוך הוא ציווה על שמירת שבת. אנו צריכים להאמין שהקדוש ברוך הוא פועל את כל הפעולות בכל השבוע ולא אנחנו, וזו שמירת השבת הנצחית בכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
שבת הרוחנית – האמונה השלמה שהשם מזיז לי את הידיים והרגליים ומנשים אותי כל שנייה. השם הוא אחד פשוט מאחורי הפעולות המשתנות והתמונות המתחלפות.
שד יהודי – הבנה דמיונית בתורה של ציור, זמן ומקום שיש בה אחיזה של שדים, שהם דמיונות איך משה, יעקב או דוד נראים, כי כשיודעים את הדבר רואים אותו, והידיעה מבטלת את אחיזת הדמיונות, אחיזת השדים.
שדה – לכל אדם יש שדה שצריך לזרוע, ולטפל ולקצץ את הקוצים שפירושו לדבר דיבורי אמונה ולקצץ ולסלק ולכלות את הכפירה.
שדכן – הצדיק הוא השדכן בינינו לבין הקדוש ברוך הוא שמלמד אותנו את התורה שנקראת כלה בצורתה הרוחנית. הקדוש ברוך הוא רוחני ואינסופי, ואילו ואנחנו מוגבלים וגשמיים. איך יתחברו שני הפכים? רק על-ידי תורה רוחנית שמרימה את האדם למדרגה של הקדוש ברוך הוא כדי להשוות את המשודכים, שהיא ללא ציור, זמן ומקום. זו תורה בלי הגבלה.
שׂובע –"צדיק אוכל לשובע נפשו" – לימוד התורה בצורה רוחנית משביע את נפש הלומד. כי 'אלקים' במילוי יודין  (אלף, למד, קי, יוד, מם) – גימטריא ש ; ו-יקוק  במילוי יודין (יוד, קי, ויו, קי) – גימטריא עב, וכשמחברים את שניהם יש שׂבַע, והן הפנים של התורה, כי לימוד של פנים משביע את נפש האדם.
שועל – בקשת עצות ותחבולות להינצל מהיצר הרע. וכשאדם מתפלל על זאת, מתקן את השועל שבתוכו, כי מכניס את השועל לתוך התיבה, ומאכיל אותו ומטפל בו, כי כל התורה נמצאת גם עכשיו.
שופר – גרון, קול הצדיק שמעיר מהשינה זה השופר הרוחני, ועל-ידי עצותיו ודבריו משפר את מעשיו של האדם ומעירו מהשינה. השופר הפרטי הוא הגרון שמשם יוצא הדיבור. וכשאדם מזכיר לעצמו שהשם קיים הוא מעיר את עצמו מהשינה.
שור וחמור – מצוות לא תעשה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" פירושו, בתורה הרוחנית שאסור לשכוח את השם שרואה אותו כל רגע ולערבב את האמונה בהשם עם חומר המציאות.
שור וחמור – לא לערבב את התורה הגשמית עם התורה הרוחנית, אלא להפריד. כי יש תורה רוחנית כנגד שור ותורה גשמית כנגד החמור.
שיחת תלמיד חכם, שיחת לימוד - מעשה ברבי נחמן שהיה לו משרת ששרף את הסיר עם האוכל במטבח. שאלו אותו: 'מדוע אינך מעיר לו?' ענה רבי נחמן ואמר: 'תחילה מקפידים, אחר-כך אומרים, אחר-כך כועסים'. 'תחילה מקפידים', כי אם הוא יחשוב שהמשרת שרף את הסיר עם האוכל ולא הקדוש ברוך הוא, מתחילה הכפירה שמיקומה הוא בלב וזה נקרא 'פגם הכתר'. 'אחר-כך אומרים'  כאן הנזק יותר גדול, כי כתוב בתורה "ויאמר אלוקים", 'ואחר כך כועסים' פירושו שנעשית מיתה גמורה, כי הכעס הוא מיתה, הסתלקות הנשמה מהגוף, ככתוב בחז"ל 'כל השובר כליו בחמתו', בכעסו, 'כאילו עובד עבודה זרה'. כמה עמוקים ונפלאים דברי רבי נחמן. על זה אמר לרב מברסלב 'אני מברכך שתזכה בעולם הבא להבין השיחות חולין שלי'. (ראה באריכות בספר 'צדיק האמת' עמ' עה').
שינה – להיות בדמיון, להיות מנותק מהשם, מוחין של חוץ לארץ, בחינה של מוות.
שכינה – האמונה מתחננת להקדוש ברוך הוא שיקרב אותה אליו שהם תפילין של יד כנגד הלב, שמשם יוצא הדיבור. כשאנו מקבלים את ההכרה בהשם כל יום, אלה תפילין של ראש הרוחניים, ומפרשים שיחתנו אל השם. זוהי תורת השם ממש שאנו בעצמנו נעשים תורה. על זה נאמר: "שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך".
שכל חי - כמו שמחברים את התורה לחשמל והכל מתחיל לחיות ולזוז, כך עושה השם דרך רבי נחמן דרך התורה הרוחנית שהוא מגלה.
שכן רע – מי שיש לו בית כנסת בעירו ולא נכנס להתפלל בו. ברוחניות, אדם שלא רואה שהקדוש ברוך הוא נמצא לידו בכל עת ולא מדבר איתו. זהו עומק ההלכה, ועל זה התכוון הקדוש ברוך הוא באומרו ללון לעומקה של הלכה.
שמחה – 'כשהאדם בשמחה כל היום בנקל יכול לשבר את ליבו שעה אחת', כך אמר רבי נחמן. ועומק דבריו על פי הסוד הם, שהשמחה שנקראת "אם הבנים", ממנה יצאו ששה מלכים שנשברו. והם כנגד 'זעיר אנפין' שנקרא 'לב'. רבי נחמן לומד דברים אלה בצורה חיה, והופך אותם לעבודת השם, כי הלב הנשבר הוא כנגד ששה מלכים שנשברו, כנגד שישים דקות, כנגד ו' ספירות של ה'זעיר אנפין'.
שמיטה – תמונה בחיים שלא מבינים את סיבתה, וסומכים על השם ובוטחים בו. כמו שאין זורעים בשמיטה כך מסלקים את השכל, והספיחים שגדלים בשדה בשנה השביעית מותרים באכילה, פירושו, שמה שהשם מגדל ועושה הוא מותר וטוב.
שמיעה (חוש) – כנגד עולם הבריאה, כנגד הגידים, שרי מאות, חוש השמיעה, כנגד 'ציור'.
שמעון – השם שומע אותי, על שם שלאה היתה שנואה בעיני יעקב. אפילו שאנחנו שנואים ועושים חס ושלום דברים רעים שמרגיזים את הקדוש ברוך הוא, כאשר נתבודד ונדבר עם השם על-פי עצתו של רבי נחמן, גם אותנו ישמע הקדוש ברוך הוא, ויקבל את תפילותינו וכל עוונותינו ימחקו. כי שמעון פירושו 'מש עוון' שיסירו כל עוונותיו בזכות הדיבור עם הקדוש ברוך הוא, וזה נקרא ששמעון נולד וממשיך להיוולד מלאה בכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
שמש – כנגד השכל.
שעטנז – מצוות לא תעשה דאורייתא לא לערבב צמר ופשתים. ברוחניות, לא לערבב את הצמר המשובח שהוא כנגד אור האינסוף שהוא השם יתברך שנמצא מאחורי כל תמונה וממציא את המציאות, לבין חומר העולם שהיא הפסולת כמו הפשתן.
שעטנז –ערבוב התורה הגשמית עם הרוחנית, כי צמר רומז לשכל הרוחני העליון שהם הלוחות הראשונים שהמלאכים רצו, ופשט התורה שהם הפשתים, רומזים ללוחות השניים.
שער החמישים – בקדושה רומז לספירת העומר שהוא השכל של רבי נחמן, שכל אחד שלומד את תורתו מגלה את השער החמישים שהוא לימוד על ההתבודדות. כי כל ארבעים ותשעה ימי ספירת העומר, מניפים את עומר השעורים שהוא מאכל בהמה, תורה גשמית, ושער החמישים הוא יום החמישים שבו מקריבים את שתי הלחם שעשוי מחִטָה, 'חִטָה' - גימטריא כב' אותיות שזהו מאכל אדם , והיא תורתו של רבי נחמן. אדם בגימטריא 'מה', שהם ארבעים וחמש כמניין 'אדם' שזו תורה רוחנית, וחִטָה גימטריא כב' שרומז להתבודדות שהיא התוצאה של לימוד השכל הרוחני.
שער החמישים – כנגד שנת החמישים, שנת היובל. וכמו שבשנת היובל יוצאים עבדים לחופשי, כמו-כן בתורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן, יוצא האדם משעבוד החומר ונעשה בן חורין. ואף-על- פי שמקיים את התורה הגשמית המוגבלת בציור, זמן ומקום, חי כל רגע בתורה הרוחנית שאינה מוגבלת, ויוצא לחופשי, ומדבר מה שרוצה בהתבודדות ואינו מוגבל למילים הכתובות.
שפחה – האדם הנמצא במדרגה נמוכה. כשמקיים את התבודדות יכול לראות 'מראות אלוקים' כמו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. זאת בזכות משה שנתן להם שכל ועיניים לראות. כמו-כן אנו בחינת שפחה שהשם נותן לנו לראות דרך התורה של רבי נחמן.
"שפחה כי תירש גבירתה" – הגבירה היא שרה כנגד השכינה, מידת מלכות השם, הרוחניות של התורה, והשפחה כנגד הגר שהוא הפשט של התורה. כשהפשט גובר על הרוחני, כשמחשיבים את התורה הפשטית והגשמית מעל הרוחנית, ישראל בגלות. צריך לגרש את השפחה ולהמליך את הגבירה, לקיים את המצוות הגשמיות, ובהתבודדות לקיים את המצוות ברוחניות. אף-על-פי שצריך לקיים את המצוות, צריכים להמליך את השם בהתבודדות ובדיבור איתו. כמו שאמרה שרה לאברהם: "גרש את האמה הזו". כי שרה היא מלכות השם, דרכה אומר הקדוש ברוך לאדם לגרש את גשמיות התורה בכל זמן ובכל מקום.
שפחה כי תירש גבירתה – כמו שאמרה שרה לאברהם "קח את האמה הזו ואבנה ממנה", אומר זאת הקדוש ברוך הוא דרך שרה לכל אדם: תלמד את פשט התורה, את ההלכות והמעשיות הגשמיות ויחד עם זאת תבנה עליה את התורה הרוחנית ותגיע לשלמות האמונה. כמו שהשם דרך שרה אסר על אברהם להישאר עם השפחה, אומר הקדוש ברוך הוא לכל אדם לא להישאר עם פשט התורה וגשמיותה, אלא עיקר הדעת וההולדה צריכה להיות משרה שהם דיבורי ההתבודדות והתפילה, וחידושי תורה חיים. כמו שיצחק נולד משרה, כך צריכים להוליד מהתורה הרוחנית התבודדות וחידושים חיים. ומהחידושים הגשמיים נולד ישמעאל.
שפלות למטה מגדולים ממנו – עשרים וחמישה אחוז שפלות, כי טבעי שהקטן מתבטל לגדול כנגד שרי עשרות, עולם העשייה הנמוך.
שפלות למטה מאנשים ששווים כערכו – חמישים אחוז שפלות, אם יבין שהשם נמצא מאחוריו ובתוכו ומתגלה אליו, וודאי שהוא טוב ממנו. מגיעים לזה על-ידי דיבורי אמונה, כי האדם נמצא בתוך השם, כנגד שרי חמישים, עולם היצירה.
שפלות למטה מאנשים שקטנים ממנו – שבעים וחמשה אחוז שפלות. אם נבין שמאחורי הקטן עומד השם ומתגלה אלי דרכו, וודאי שהוא טוב ממני, ומגיעים לזה על-ידי ריבוי דיבורי אמונה כנגד שרי מאות, עולם הבריאה.
שפלות למטה ממדרגת עצמו – מאה אחוז שפלות. השם נמצא בתוכי ומזיז אותי ומנשים אותי. מגיעים לזה על-ידי ריבוי דיבורי אמונה ותפילה כנגד שרי אלפים, עולם האצילות.
שפלות של משה – שמלובשת בכל איבר. פירוש, הדעת שהשם מזיז את כל אברי הגוף, כי משה שזה הדעת, מלובש בכל איבר ואיבר של האדם שנמצא בבחינת מיתה, וצריך לדבר דיבורי אמונה ולהחיות את הדעת. וזה תחיית המתים עכשיו, וזו ענווה אמיתית שהשם מניע כל חלק בתוך האדם ומזיז אותו.
שפרה ופוּעה – מידות רוחניות שנמצאות בשמים ונקראות בלשון הקבלה בינה ותבונה. בהסבר החדש שפרה ופועה הן הצדיק הגדול האמיתי שהוא רבי נחמן בעצמו שמשפר את שכלנו ופועה ומעודד אותנו לדבר עם הקדוש ברוך הוא ולא ליפול בדעתנו מהדמיונות שמסביבנו.
שפרה – כנגד משיח בן יוסף שמשפר את השכל והדעת שלנו.
שר - הוא דבר גבוה כנגד השכל.
שר האופים – כנגד הוושט שדרכו יורד האוכל, לימוד התורה שנמשלה ללחם. שר האופים נענש והוצא להורג כי נמצאה אבן בלחם, שהגיש לפרעה. אבן בלחם היא תורה רדומה, מתה ולכן הוצא להורג. והוא איש הישראלי שלומד תורה בגשמיות וממית את עצמו כשמגשם את התורה.
שר האופים - הטוב שבשר האופים הוא איש הישראלי שמתקרב לצדיק שבדור שהוא רבי נחמן, וכמו שפתר יוסף את חלומו של שר האופים, כן רבי נחמן פותר לאיש הישראלי את התורה ומפרש לו אותה, ומסיר ממנו את ההבנה הגשמית וזה חיובי. ואז הופך לשר האופים האמיתי הרוחני.
שר המשקים – כנגד הקנה שהוא כנגד המים שיורדים בגרון. נענש כי נמצא זבוב במשקה שהגיש לפרעה, אולם הוחזר לתפקידו הקודם. זבוב נמשל ליצר הרע שמבלבל את האדם בתפילה, אבל על-ידי התבודדות עד שהאדם ישפוך את ליבו כמים, חוזר איש הישראלי לתפקידו ולשורשו כי התחיל לדבר עם הקדוש ברוך הוא. וכמו שפתר יוסף הצדיק את חלומו של שר המשקים, כן מלמד רבי נחמן את תלמידו להתפלל.
שרה – הדיבור של האדם שבו הוא שורר ומולך בדיבור.
שרי עשרות – כנגד עולם העשייה, המקרא.
שרי חמישים – כנגד עולם היצירה, המשנה.
שרי מאות – כנגד עולם הבריאה, הגמרא.
שרי אלפים – כנגד עולם האצילות, עולם הנשמות, עולם הנצחי, קבלה. צדיק האמת הוא שורש התורה כנגד משה, שורש נשמות ישראל, 'אורייתא דעתיקא סתימאה' שמחבר את האצילות עם 'אדם קדמון' שהוא עולם האמונה, כי חציו אדם וחציו אלוקים.

ת'
תבואה של יוסף - התורה של רבי נחמן שמוקפת באמונה שלמה וחיה ונשמרת לנצח, כמו החיטה של יוסף שלא הרקיבה.
תורה – הגן שאותו משקה מעיין החכמה, יש ג"ן פרשיות בתורה (פרשת תרומה ותצווה הן פרשה אחת), ותפילה היא בכתר שנקראת 'אין' והיא ההתבודדות, "והחכמה מאין תימצא".
תורה – רפואה. התורה בהסבר נכון שהוא ההסבר שהשם מגלה דרך רבי נחמן, מרפאה את האדם, והאדם צריך להתייגע בתורה ולהבינה ברוחניותה על פי ההקדמות של רבי נחמן כדי לרפאות את נפשו.
תורה של הצדיק – מציאות קיימת גם עכשיו, בלי ציור, בלי זמן ובלי מקום. רבי נחמן מרים את האדם למדרגת מלאך וזו התורה שהמלאכים רצו אותה.
תורה של רבי נחמן ופירושיו – כנגד המן שאכלו במדבר שהיו בו כל הטעמים. כך גם התורה של רבי נחמן ופרושי התורה שלו טועמים בהם את טעם הגאולה, טעם של פסח, טעם של סוכות, כי פירושים אלה הם מאכל רוחני, תורה של עולם הבא שאין בה שום פסולת.
תורה חיה – תפיסה רוחנית של התורה ללא ציור, זמן ומקום, תורה נצחית, "אורך ימים בימינה".
תורה מתה – תורה גשמית - "בשמאלה עושר וכבוד", ממשית, בחינה של שינה ומוות, דמיונית שיש לה שיעור וקצבה שניתן לתפוס בשכל, ואז ממיתים את התורה. שליש התורה - יבשה, עבר שני שליש נוספים של התורה – הווה ועתיד כנגד הים שהם מים חיים.
תורה שבעל-פה – נקראת רחל שהיא התורה הגבוהה שעושים ממנה תפילה שנקראת תורה "דעתיקא סתימאה", היא התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן.
תורה תמימה – תורה שלמה, גשמית ורוחנית יחד שמלמד רבי נחמן, ומתקיימת בכל אדם בכל זמן ובכל ומקום.
תחיית המתים – יתעורר שכל חדש בעבודת השם ש"רבים מיישני אדמת עפר יקיצו", היינו, כשאדם מתחיל לדבר דיבורי אמונה: 'אתה מזיז אותי, אתה מנשים אותי', מחיה עכשיו את דעתו, ומחיה את משה שהוא הדעת שמלובש בכל אחד מאבריו של איש הישראלי. בזה אדם קם לתחייה כשיודע שהשם מניע, ממציא ומזיז אותו.
תחיית המתים - השכל החדש שמגלה צדיק האמת שהוא רבי נחמן בדורנו שמחיה את התורה, כי לבן לא מת אלא זהו הקדוש ברוך הוא בעצמו, ויעקב הוא גם כן השם.
תיבת נח – הדיבור שבפה, תיבת הדיבור.
תיבת נח – עבודת נח ומשפחתו בתיבה ללא שינה היא כנגד תיבת הדיבור שהיא התפילה להקדוש ברוך הוא כל שעות היום והלילה. כי בתיבת נח לא ישנו כלל. על-ידי התמדה בדיבור עם השם כל היום והלילה נקנה מידות טובות שהם החיות הטהורות ונינצל מהמידות הרעות שמרחיקות אותנו מהקדוש ברוך הוא שהם החיות הטמאות.
תיבת נח – שלושת חלקי התיבה רומזים על שלושה חלקי עולם:
עולם המלאכים – קומה עליונה – האדם למעלה, נח ומשפחתו.
עולם הגלגלים –  קומה אמצעית, קומת החיות.
עולם השפל – קומה תחתונה, מקום הפסולת.
תינוקות של בית רבן – תלמידי הצדיק שמתבודדים כל יום שעה התבודדות ומדברים דיבורים חדשים שלא היו בעולם, שזה נקרא 'הבל שאין בו חטא', ולומדים תורה רוחנית שאין בה גשמיות, ואלו הם התינוקות האמיתיים שעליהם עומד העולם, כי התינוקות הקטנים הגשמיים הם משל לתינוקות הרוחניים האלה – תלמידיו של הצדיק.
תיקו – 'תשב"י יתרץ קושיות ובעיות', הצדיק הוא בחינת אליהו הנביא בחינת משיח בחינת שכל חדש והסתכלות על התורה בצורה רוחנית שמתרץ את כל הקושיות עכשיו. כי רבי נחמן כולל את בחינת משיח ואליהו כאחד.
תלמוד - בגימטריא 'לילית' שהן אותיות היצר הרע, לימוד של חושך ולילה והסתרת הידיעה. צריך ללמוד את הגמרא בדרך חדשה, מאירה, לימוד של יום. כשלומדים כהוגן ברוחניות על-פי דעת רבי נחמן אין שליטה למלאך המוות על האדם. אך בלימוד גשמי יש אחיזה למלאך המוות. לכן מתים באמצע הלימוד חס ושלום, ובחינה נוספת שמשתעממים מהלימוד ועוזבים אותו שזה בחינת מיתה.
תלמיד חכם – אדם שקשור לצדיק, ולומד את תורתו כי הוא תלמיד של החכם שהוא חכם הדור, שהוא רבי נחמן בדורנו, ומלמד את כל התורה מחדש, וזה נקרא רבם המובהק של כל ישראל שלומדים את כל התורה ממנו ברוחניות, 'כי קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכם זה עם הארץ', כי אינו יודע מה זו ציצית באמת ופרעה ולבן וכו'.
תלמידים – שלושה סוגי תלמידים כנגד שלושה סוגי שכלים: חכמה – שכל בכוח כנגד עקודים כנגד עיבור, בינה – שכל בפועל, כנגד נקודים כנגד יניקה, דעת – שכל הנקנה כנגד ברודים כנגד מוחין שהיא השלמות. "אל יתהלל חכם בחוכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי".
תמימות – להכניס כבש לתיבה. כשאדם מתפלל על תמימות מכניס כבש לתיבת נח שזאת תיבת הדיבור.
תמר – התמונה החשוכה המוסתרת מהבנה שאנו רואים יום יום ממולנו, וכן הלימוד שאנו לומדים וחשכות והסתרת הידיעה שזה כנגד תמר שלבשה שחורים.
תמר – לשון תמורה והחלפה שמסתירה את הקדוש ברוך הוא, ומריבוי תפילה ודיבור עם השם אנו מגלים אותו מאחורי התמונה החשוכה שבתחילה חשבנו לשורפה, כי לא היתה בנו הבנה כמו שיהודה חשב לשרוף את תמר.
תנא – הלכה, אתון, חמור מלשון חומר, מחמיר בהלכה וכביכול רוצה להרגה. כי מלחיצה אותו כמו האתון שלחצה את בלעם אל הקיר, כי הוא עסוק עם כל החומרות.
תפילה – באה מספירת הכתר והיא האין שמשם יוצא מעיין החוכמה שמשקה את הגן שהיא התורה "כי החכמה מאין תמצא". וכשמתבודדים ומדברים עם השם מולידים חכמה חדשה ולא חוזרים על התורה הקיימת.
תפילה – חרב.
תפילין – תפילה מהלב, הפצרה בתפילה. "נפתולי אלוקים נפתלתי", הדיבור שיוצא מהלב.
תפילין רבנו תם – חכמה עליונה.
תפילין של רש"י – בינה עליונה.
תפילין של הקדוש ברוך הוא – התבודדות, תפילין של יד דיבור שיוצא מהלב שהוא כנגד המלכות שנאמר "שימני כחותם על ליבך". תפילין של ראש היא ההכרה והבושה מבורא עולם שזה כנגד המוחין שמקבל ה'זעיר אנפין' בלשון הקבלה.
תקיעת שופר – הקול והתפילה שיוצאים מהגרון ומעירים מהשינה. קול הצדיק שהוא רבי נחמן בהסבריו החיים שמבטל את הדמיון מהתורה, שהוא הבינה, שער החמישים דקדושא, מעיר מהשינה ומשפר את האדם.
תקיעת שופר בשנת היובל – פירושיו החיים של רבי נחמן שהם שכל גדול ומוחין דגדלות שגורמים לתחיית המתים.
תרופת הדור – התבודדות שעה בכל יום שעל-ידה מגדלים את האמונה.
תשובה מאהבה – התבודדות ודיבור עם הקדוש ברוך הוא, קבלת עול מלכות שמיים שלם.
תשובה מיראה – קיום התורה והמצוות כפשטן, קבלת עול מלכות שמיים חלקי.