ספר - צדיק האמת:

מילון מושגים – תורה חיה

וכן תוספת הסברים חיים על-פי הקדמותיהם הנצחיות של רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן

הרב אברהם ג'קי שליט"א

 

תוכן העניינים:                                      

עמוד 

מאמר צדיק האמת....................................ח

ספר צדיק האמת......................................לב

מילון מושגים – תורה חיה.........................רצו

ארגון "חבורת הנ.נ.מ.ח"
כולל "חצות"
רח' אברהמסקי 26
קריית הרצוג, פרדס כץ, בני-ברק
03-5795530
www.breslev-aj.co.il

כל הזכויות שמורות:
להקדוש ברוך הוא, לרבנו רבי נחמן מברסלב, צדיק יסוד עולם נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, ולעם ישראל.

נדפס בישראל תשע"א

 

 

 

פירוש ההסכמה:
עמדתי ואראה, "מראות אלוקים" חיים עולים מן הארץ דברים נפלאים עתיקים כבשונו של עולם, פירושי אמת על התורה מידידי היקר מרגלית דלית בה טימי, אהוב למטה ונחמד למעלה הרב הגאון הצדיק אברהם ג'קי שליט"א אשר לא צריך לי ושלכמותי, אבל אין מסרבין לגדול לכתוב הסכמתי על חיבוריו הנפלאים, קונטרסים מלאים אורחות חיים והנהגות ישרות היוצאות ממעין טהור. ואברך את המחבר, יהי רצון שיפוצו מעינותיו חוצה וימשיך להעמיד לתלמידים הרבה ולקרב תועים לתורה וזכות צדיק יסוד עולם מורנו הרב רבי נחמן הקדוש זכותו יגן עלינו אמן תגן עליו ועל משפחתו באלף המגן ויראה נחת מכל יוצאי חלציו בבריאות איתנה ונהורא מעליא אמן.
הרב משה חזקיהו שליט"א - רב שכונת קרית הרצוג וראש מוסדות אהלי אברהם
נאמן עלי החתום והנני מצטרף. הרב שמעון בעדני שליט"א - חבר מועצת חכמי התורה וראש כולל "תורה וחיים" בני ברק.

 

 

 

 

 

 

 

מאמר - צדיק האמת 
רבי נחמן מברסלב זיע"א

הרב אברהם ג'קי שליט"א
(לקראת ראש השנה תשע"א)

שלח הקדוש ברוך הוא צדיק בדור הזה שנקרא רבי נחמן זכותו יגן עלינו אמן, שאמר על עצמו שממנו עד משיח לא יהיה חדשות. זאת אומרת, שהוא יכול להסביר את התורה בשורשים שלה שמתאימים לכל אדם בכל זמן ובכל מקום, וכל אדם יכול לקיים את כל התורה ברוחניות בתוך שעה של התבודדות. ואמר שמגלה את השכל החדש, שהוא שכל של משיח שגורם לדבר עם השם כל היום, ואמר שבשעה אחת של התבודדות קבועה כל יום יתוקן האדם הזה מאדם הראשון עד סוף כל הדורות, הוא וכל התלויים בו ולא יצטרך לבוא בגלגול פעם נוספת.

ואמר שכמו שכתוב 'שכל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים, כן כל הצדיקים הם קודש, ורבי נחמן בעצמו הוא קודש קודשים'. כי הוא שורש נשמות ישראל, והוא נשמת משה רבנו שבאה אחר-כך במלבוש של רבי שמעון-בר יוחאי, ואחריו האר"י הקדוש, ואחריו הבעל-שם-טוב הקדוש ועכשיו רבי נחמן בעצמו. כי הצדיק זה דעתו, וחוכמתו ותורתו ולא גופו הגשמי.

וכן אמר, שאי אפשר להתקרב להשם יתברך בלעדיו, כי העיד על עצמו שהוא כולו התבודדות, וכדי להתבודד שעה כל יום עד שיבוא להתבודד כל היום שזה שכל של משיח שפירושו שיחה עם השם, צריכים לשמוע את קול השופר הרוחני שהם פירושיו הרוחניים שהשם מגלה דרכו. למרות שיש מצווה לשמוע קול שופר בראש השנה, כי קול הצדיק הוא קול השופר האמיתי והנצחי.

אומר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'): 'דע, שדיבור שיוצא מפי הצדיק האמת, אפילו במלי דעלמא, הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר, כי בדברי תורה של  צדיק אחר יכול להיות שם תערובות הרבה, אבל זה הדבור, היוצא מפי הצדיק האמת, הוא רק אמת לבד, וכיוון שהוא רק אמת, ואין בו שום תערובות, אין יקר ממנו'.

'תערובות' הם שכל המפרשים האחרים של התורה, שמדברים במושגים של ציור, זמן ומקום. לדוגמא, כתוב בתורה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים". השם מפרש דרך רש"י ששרה היתה בת מאה כבת עשרים בלי עוונות כי עד עשרים שנה מענישים רק בדיני שמיים, והיתה יפה כבת שבע כי בגיל זה האשה היא היפה ביותר. הנה, האדם שקורא פסוק זה מבין שהפסוק מדבר על שרה אמנו זכר צדקת לברכה שנראתה בציור מסוים כגון גבוהה, יפה, עם כיסוי ראש, בזמן של לפני כארבעת אלפים שנה, ובמקום שנקרא ארם נהריים. רבי נחמן מחדש ששרה היא הדיבור של כל אדם ואדם שבו הוא שורר ומולך ושולט, כי שרה לשון שררה ומלוכה. כשאדם מדבר עם בוראו, הוא מזדכך והופך להיות בלי עוונות כבן עשרים, ויופי נשמתו הפנימית הצעירה כבת שבע המיוחדת רק לו, תתגלה בדיבוריו החוצה.

כתב האר"י הקדוש ש'עץ הדעת טוב ורע' זו התורה בעצמה שמעורבת בטוב ורע, בסם חיים וסם מוות. כשאדם חושב שהתורה מדברת על זמן עבר ולא עליו היום, כי לא למד את רבי נחמן ולא ירד לסוף דעתו הרוחנית שמעירה אותו מהשינה, הופכת לו התורה להיות סם מוות חס ושלום. ואם ידבר עם השם ויקיים כל יום את עצתו של רבי נחמן להתבודד כל יום שעה, תיהפך לו התורה לסם חיים ויחיה חיים נצחיים לעולם ויראה עולמו בחייו.

בהמשך (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב') נאמר: 'שיש שונה פירקו מאה פעמים ועדיין נשאר בהבנתו הקודמת כלומד זקן על נייר מחוק, אך כששונה פירקו מאה ואחת, האחד הנוסף זו הנשמה של התורה הרוחנית, וזה נקרא 'לומד ילד על נייר חדש', ומחדש את נשמתו והתורה מתקיימת אצלו כל זמן ורגע ובכל מקום'. כי אמר הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יז'): 'שאדם יכול להיות אצל הצדיק וללמוד אותו ולא לראות את אורו הגדול', כמו עפרון שמכר בשמחה את מערת המכפלה לאברהם ולא ראה שהיא פתח גן עדן. כמו-כן אדם שמגשם את דבריו של רבי נחמן ולא רואה את האור הרוחני שלו. למשל שאכילה היא אכילת התורה, כמו שכתוב (משלי ט' ה'): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". ותאוות ממון היא התאווה בתורה שנקראת 'הון', ובזה נתקלקל הטעם, הריח והמראה שהם כנגד ציור, זמן ומקום, שהם כנגד עולמות העשייה, היצירה והבריאה שנקראים משל ומדמה. כי התורה הגשמית היא משל ומדמה לתורה הרוחנית.

וכן כתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב') על הלכה שאדם תוקע שופר בתוך בור או מערה, והאדם שנמצא בחוץ, אם שמע קול עצמוּת השופר יוצא ידי חובת שמיעת תקיעת שופר, אך אם שמע קול הברה שהוא ההד של השופר, לא יצא ידי חובת שמיעת תקיעת שופר, כי זה לא הקול בעצמו. רבי נחמן מפרש הלכה זו ברוחניותה שאם שמע את קול הצדיק בעצמו, היינו שלמד כמו הלומד ילד בצורה רוחנית, יוצא מהרע שלו, ואם קול הברה שמע, פירושו שמגשם את דברי הצדיק ואומר שאכילה היא אכילה גשמית בלבד ולא אכילה רוחנית של התורה, ולא מבין שציצית היא לא רק ציצית גשמית, אלא גם ציצית רוחנית שהיא האמונה שהשם מציץ עליו כל רגע ורגע. כמו שכתוב (שיר השירים ב' ט'): שהקדוש ברוך הוא "מציץ מן החרכים", שזו הציצית האמיתית, שעליה בכה רבי נחמן להבין מהי הציצית האמיתית. וכן אם האדם מגשם את התפילין, ואינו מבין את רוחניותם שזהו דיבור עם השם מהלב ובושה והכרה בבורא עולם. כמו שכתב השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לח') על פסוק (בראשית ל' ח'): "נפתולי אלוקים נפתלתי", פירוש, הפצרתי והתחננתי להיות שווה כמו אחותי, שאמרה רחל, וזה שייך לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, כי על התפילין נאמר (ישעיהו לח' טז'): "השם עליהם יחיו". האם מישהו מאיתנו מרגיש שכשהוא מניח תפילין הוא חי, וכשמוריד אותן הוא מת? אלא וודאי שהתפילין הן משל ומדמה לתפילין הרוחניות, ומי שלומד את התורה בלי ההסברים של רבי נחמן וההבנה הנכונה שלו, יכול להיכנס לגן עדן התחתון ואינו יכול להמשיך ולהיכנס לגן עדן העליון, כי נשאר בהבנה הגשמית שנקראת מצרים.

כי עבודה קשה נקראת קושייה, ולבנים נקראים 'ליבון הלכתא', כשההלכה לא ברורה ברוחניותה. וכן כתב רבי נחמן בשם הזוהר הקדוש (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב'): 'בראשית מאמר שלם חכמה עילאה, עדן עילאה, ברא חצי מאמר, חכמה תתאה עדן תתאה', ואינו מברר את המדמה.

הנה אדם שרוצה להציל את חייו ובני משפחתו וגלגוליו וכל התלויים בו וחס על כבוד קונו, צריך לקבוע לו בכל יום שעה אחת התבודדות, באיזה חדר או בשדה ביום או בלילה, ולייחד אותה להשם יתברך, לדבר עימו בשפה ובמילים שלו, להודות לו על מה שקיבל, לשפוט את עצמו אם עבר על התורה או שאולי שכח אותו בכל היום, ויתפלל ויבקש על העתיד לתקן את מידותיו, להידבק בבורא ולבנות את קומת השכינה שבנויה מתפילות. כשאדם עושה זאת אין עליו שום דין בשמים כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. ואפילו אם אין לו מה לדבר, רק שמשתוקק לדבר, נאכל לאמונה ומתערבב כביכול עם בורא עולם, ומתחיל להבין שהוא חי וגר בתוכו והשם יתברך מזיז אותו וממציא אותו כל רגע ורגע. בזה מביא לעצמו את המשיח, כי המשיח זה השם יתברך בעצמו שנמצא ממולנו ומאחורי כל התמונות המתחלפות והפעולות המשתנות כל רגע ורגע, ואנו מסיחים את הדעת ממנו. ועל זה אמרו חז"ל (סנהדרין צז' ע"א): 'משיח בא בהיסח הדעת', שהפירוש הוא, שהמשיח נמצא והוא בורא עולם שאיתו משִׂיחִים. ואנו רק מסיחים את הדעת ממנו ולא מדברים איתו. כשאדם מתבודד הוא עוצר את הזמן וגואל את עצמו, וזה חצות האמיתי כי הגאולה ממצרים היתה בחצות.

עוד אמר רבי נחמן ב'חיי מוהר"ן' ('חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו סעיף יב'): 'שאין הקדוש ברוך הוא עושה לי זאת חס ושלום בשום פעם ליקח ממני איזה איש מאנשי באמצע', באמצע תיקונו, ו'איש מאנשיו' נקרא רק מי שמתבודד כל יום שעה כמו שכתב רבי שמשון ברסקי נכד רבנו בהקדמת 'עצות המבוארות', ש'אפילו אם יקראו לו ברסלב וחסיד וגם ייסע לאומן אין לו כוח בהתקרבות כי אם בהרגשת דעתו הקדושה'.

וכמו שכתב רבי יצחק ברייטר (ספר 'שארית יצחק' מכתב בעמ' קמו'): '...ואבקשך להראות המכתב הזה לכל צמא לשתות מימי הדעת של רבנו זכרונו לברכה למען יתעוררו מחדש להתחיל לילך ולדרוך בנתיבותינו הקדושים. גם נתייסד אצלנו בית התבודדות זה איזה שנים, ותודה לא-ל כל אחד יש לו זמן מיוחד להתבודד שם בכל יום ויום. כי אנו מבינים היטב בעזרת השם יתברך כי בלי התבודדות בכל יום על כל פנים שעה, אף אם יעשה האדם כל מיני עבודות שבעולם לא יהיה מקורב אל רבנו ז"ל כי עיקר התקרבות לרבנו ז"ל לדרכיו הקדושים להתבודד כל יום חוק ולא יעבור. ובלי זה תדע שההתקרבות הוא מהשפה לחוץ, והבעל דבר שהוא היצר הרע מתלבש את עצמו במצוות ומראה להאדם כי נצרך הוא לעבודות אחרות אף שהן גם כן קדושות מאד. אבל זה הסימן אם הוא מקורב אם לאו אם יש לו התבודדות בכל יום, לכן צריכים להתחזק מחדש ולהתחיל מעתה בקביעות כי אין שום ייאוש בעולם כלל'.

והנה אמר רבי נחמן שרצונו שיתפלל האדם כל היום כולו כמו שכתוב בגמרא (ברכות כא' ע"א): 'אמר רבי יוחנן הלוואי יתפלל האדם כל היום כולו'. ואפילו כשיהיה בין אנשים יבין שהוא נמצא לבד, וכל מה שמסביבו הוא התגלות של בורא עולם במלבושים. כי פורים נמשך כל השנה, כל רגע ורגע, ולזה קורא הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד') פרעה, לשון פריעה והתגלות'. אדם שחושב ומבין שפרעה היה פעם ומת ואיננו, עובר על בחינת גניבה, רציחה וניאוף בלימוד תורתו, וגורם יניקה לשבעים אומות העולם שיונקים את השפע מאיתנו, וגורם אריכת הגלות כי מכר את יוסף שהוא רבי נחמן היום שצועק ('חיי מוהר"ן גדולת השגתו סעיפים ו', טו'): 'אני איש פלא ונשמתי פלא גדול, חידוש כמוני לא היה מעולם', הוא התגלות ה'יחידה דיחידה' שזכה לה רבי נחמן, ואמר שיעשה את כל אחד מאנשיו שיתבודד כל יום צדיק כמוהו, וכל אחד מאיתנו חי לבד עם הקדוש ברוך הוא שמלובש בכל המלבושים של האנשים והתמונות, ומשחק עימו שחמט. וכשאדם מגלה אותו הוא מנצח את הקדוש ברוך הוא וגורם לו תענוג. כמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קכד'): "שיר מזמור למנצח - זמרו למי שמנצחין אותו ושמח'.

כי כתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מהור"ן חלק א' תורה קי'): שהתורה היא רוחנית ומי שמגשם את דברי התורה ועושה ממנה ממשית יש בה שכחה, כי דבר רוחני לא תופס מקום, כי הוא בלי ציור, זמן ומקום, ואם נדמיין את פרעה לבוש כמו מלך עם כתר - זה ציור, ואם נלמד שפרעה היה חי לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה - זה זמן, ואם נחשוב שהיה גר במצרים - זה מקום, והתורה היא שמותיו של בורא עולם. לכן אנו רואים את פרעה כל יום וכל רגע שזה התגלות התמונה שממולנו, וכשהשם יתברך פונה למשה להוציא את בני-ישראל ממצרים ואומר לו "בא אל פרעה", אומר השם יתברך בהסבר הרוחני לכל אדם ואדם לבוא ולדבר איתו. כי דעת כל אדם נקראת משה והשם יתברך נקרא פרעה על שם התגלותו אלינו כל רגע, ומבקש מהאדם להוציא את בני- ישראל ממצרים שהם הדיבורים של כל אדם שנקראים בני-ישראל שאדם מוליד מפיו והוא נקרא ישראל, כי הוא רוצה רק את הדיבורים המיוחדים שלך ושלי, כי היצר הרע אינו יודע ומבין מה אתה מדבר משום שאינו כתוב בשום מקום, והדיבורים האלה עולים לשמיים ללא עיכוב. לעומת זאת התפילות הכתובות גורמות למסכים וקטרוגים כי היצר הרע מכיר אותם.

אדם שלא מדבר עם בורא עולם נקרא עקרה, וצריך לשמוע את קול השופר הרוחני שאלו הם פירושיו של רבי נחמן שייתנו לו שכל חדש ונשמה חדשה שיוכל לדבר עם בורא עולם בצורה הולכת וגוברת כמעיין המתגבר. וכתב השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ס'): 'שיש אנשים שישנים את ימיהם ונדמה לעולם שהם לומדים תורה ומתפללים, ואין להשם יתברך נחת מהם כי עבודתם היא מבחינת שינה'. אנשים אלה אוכלים את התורה שנקראת עץ הדעת טוב ורע ומתים רוחנית באותה הבנה, כי אכילה היא לימוד. וכמו שיש מאכלים שמעוררים מהשינה כגון קפה ויש שמרדימים כגון חלב, כך ברוחניות יש תורה שמבוררת למאכל אדם והיא התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן, שהיא נשמת התורה שמביאה את האדם לריבוי התבודדות ודיבור עם השם בכמות ובאיכות, ויש פירושים לתורה שהם תערובות של ציור, זמן ומקום שממיתים את הלומד מיתה רוחנית בגלל שהם מרדימים אותו, והוא נופל לשינה ואינו מתייחס לבורא עולם שנמצא כאן, רואה ושומע אותו וממציא ומחדש את העולם כל רגע ורגע שזו התעוררות השינה.

ממשיך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ס'): 'שכמו שחירש אינו שומע ואינו מדבר, כן אדם שאינו שומע את דברי התעוררות החכם שהוא בדורנו רבי נחמן ואינו מדבר עם בורא עולם', זה עומק ההלכה. כי בהלכה יש עומק רוחני שאותו מגלה השם יתברך דרך רבי נחמן. למשל מצוות ציצית בגשמיות היא ארבעה פתילים ובה צמר, וברוחניות הוא השם יתברך שמציץ עליו כל רגע ורגע. בידיעה זאת שהשם רואה אותו, הוא מקיים מצוות ציצית כל רגע, וכן האמונה שהשם נמצא כאן, הדעת הזאת נקראת (במדבר טו' לט'): "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותי", כי כל שורש המצוות כלולות באמונה.

יש בשמיים מידה שנקראת מידת אמת שמסתכלת במלכות שהיא מידת האמונה שנקראת שכינה. אם אני מאמין שהשם יתברך נמצא פה וגם רואה אותי זה נקרא שאני רואה אותו כי הראיה היא הידיעה, כי כשיודע נקרא שרואה. כמו שכתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה עו'): 'וזה נקרא שהשם יתברך מקיים מצוות ציצית'.

וכן התפילין בגשמיות הם שני בתים שמניחים אחד על היד ואחד על הראש, וברוחניות דיבור עם בורא עולם מהלב, אלה הם תפילין של יד, והבושה וההכרה בבורא הם תפילין של ראש. כשאדם מדבר עם בורא עולם בשפה שלו הוא מקיים את התפילין שהשם יתברך מניח ברוחניות בשמים, שמידת האמונה שנקראת מלכות מתחננת למידת האמת שתקרב אותה אליו. כמו שכתב השם יתברך (שיר השירים ח' ו'): "שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך", וכן מקיים כל התרי"ג מצוות בשורשם, כמו שאמר יעקב אבינו עליו השלום "עם לבן גרתי". פירש השם יתברך דרך רש"י: 'תרי"ג מצוות שמרתי'. ויש מדרש שאומר שאחרי פטירתו של אדם מביאים לו ספר תורה ושואלים אותו: 'קיימת מה שכתוב בספר זה?' מה יענה כשישאלו אותו: 'גרת עם לבן?' על פי התורה שמגלה השם דרך רבי נחמן אתה מקיים בכל שעת התבודדות את כל התרי"ג מצוות בשורשם ברוחניות, ואתה גר אצל לבן שנקרא בשם הקבלה 'אדם קדמון' שנקרא מקומו של עולם כמו שכתוב בבראשית רבה (בראשית רבה ויצא ע' סעיף ט'): "הידעת את לבן בן נחור" שמלבין עוונותיהם של ישראל?

רואים מכאן שאדם שמקיים שעה התבודדות והוא מבין שהוא גר אצל השם שנקרא לבן, מלבין את כל עוונותיו, כמו יום-כיפור שבבית המקדש היתה 'לשון של זהורית' שהיא חתיכת צמר אדומה שהיתה הופכת ללבנה ביום-כיפור, להוכיח שעוונות ישראל התכפרו.

אינך רוצה ליבון עוונות? אינך רוצה קיום כל התורה כולה בשעה אחת? אינך רוצה תיקון לעצמך ולכל הקשורים בך מאדם הראשון ועד סוף כל הדורות?

תקבע לך מתוך עשרים וארבע שעות שעה אחת שעליה התכוונו חז"ל בעומק דבריהם (אבות ד' יז'): 'יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא'. ורבי נחמן מביא אליך את כל עולם הבא וכן תחיית המתים עכשיו. כי אדם שמבין ואומר להקדוש ברוך הוא: 'אתה מזיז אותי, אתה מנשים אותי, אתה מוליך אותי' הוא אדם חי. אדם ששוכח זאת מנתק עצמו מהקדוש ברוך הוא ועובד בדַקוּת 'עבודה זרה' כשאומר שהוא בעצמו הולך וזז ונושם ומדבר, ולא מקשר את עצמו להשם.

לבן הוא השקוף שמסביבך שנקרא בלשוננו 'חלל פנוי', וכתב רבי נחמן שהוא פנוי מהשכל, אך אמונה נמצאת שם, ואפשר לעבור בחלל הפנוי הזה באמונה, כי בשכל אינך יכול לדבוק בהשם שנמצא מסביבך כי אין שם שכל אלא אמונה. השם דרך רבי נחמן קורא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד') למקום הריק בחלל הפנוי שסביבו – פרעה  לשון הפרעה, וישראל נקראים עבריים שעוברים על הכל באמונה.

על-ידי אמונה, שאני מאמין שהשם כאן, זאת אומרת שהוא נמצא כאן בשבילי והתחברתי עימו. כי מצד עצמו הוא נמצא תמיד, אבל בשכל אי-אפשר להתחבר איתו אלא רק על-ידי אמונה, ופרעה שהוא התגלות, דרכו כן אפשר להתחבר בשכל כי יש שם שכל ואותיות. וכשהשם אומר לך (שמות ז' כו'): "בא אל פרעה", הוא מבקש ממך, בוא אלי ותגלה אותי ותתחבר אלי דרך המלבושים שיש בהם שכל.

אם כן, לבן הוא שם של בורא עולם, אף-על-פי שבציור, זמן ומקום, בהבנה שנקראת 'מוחין דקטנות', לבן היה אדם רמאי שגר בארם נהריים. אסור לממש ולגשם בהבנה הגשמית את התורה שנקראת סם מוות חס ושלום, כמו שמתו אנשים בחושך במצרים שנאמר (שמות י' כא'): "וימש חושך", פירוש, שהיה לו ממשות, כך גם אפשר למות בלימוד התורה. כי השם יתברך ממשיך לומר לכל אדם (בראשית ב' יז'): "כי ביום אוכלך ממנו מות תמות" על התורה שנקראת עץ הדעת טוב ורע. התורה ממשיכה גם היום, והתורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן היא עץ החיים שכתוב: "ואכל וחי לעולם", כי אכילה היא לימוד.

אם נבין שלבן זה השקוף שמסביבנו ואנו חיים בתוך בורא עולם, אני ואתה יכולים לחיות עימו כי הוא שומע ורואה ונמצא פה בכל רגע בכל מקום, 'כי השם יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו' ואנו חיים בתוכו והוא מזיז אותנו כל רגע.

כתב תלמיד רבי נחמן הרב בן ציון פרסברגר זצ"ל בספרו 'השגת אלוקות': 'שחמור של משיח הוא גוף האדם, והשם יתברך שנקרא משיח רוכב עלינו ונמצא בתוכנו ומניע את גופנו, ואנו צריכים לדבר עימו כל רגע ולהזכיר לעצמנו זאת בכל רגע', כפי שאמר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מהור"ן חלק ב' תורה מד') על פסוק (תהלים פט' ב'): "אודיע אמונתך בפי", 'שצריך לדבר אמונה בפה'. 'ריבונו של עולם אני מאמין שאתה נמצא פה, אני מאמין שאתה רואה אותי, אני מאמין שאתה שומע אותי ומזיז אותי ומניע את פי לדבר'. כי השם יתברך הוא אחד פשוט מאחורי פעולות משתנות, וזה נקרא שמירת שבת כל השבוע.

אמרו חז"ל שאם נשמור שתי שבתות מיד נגאל. שמירת שבת ראשונה היא קיום שבת כהלכתה, ושמירת שבת שנייה היא שמירת האמונה שהשם עומד מאחורי כל פעולה כל רגע וזו הגאולה, היום! עכשיו! רבי נחמן אמר: 'אין שום ייאוש בעולם', ולא כל רב יכול להיות ערב על דיבור כזה, כי התורה שהשם מגלה דרכו ממלאת את כל החסרונות, וממילא מכפרת על כל העוונות. כמו שכתוב (ליקוטי מהור"ן חלק א' תורה ח'): 'ואם אדם יאמר שהוא מיואש וחסר לו משיח, יענה לו שהמשיח האמיתי הרוחני כבר בא, שהוא השם יתברך, ואני ואתה גרים ונמצאים בתוכו, ואיתו מדברים ומשיחים והוא מלך המשיח הנצחי'.

אם אדם יאמר שחסר לו אליהו הנביא שבא עם המשיח, הוא צריך להבין שהשם נקרא אליהו, כי אליהו פירושו 'אלי–הוא' שנמצא ממולי כי כל החסרונות הם בחסרון הדעת, ואם אדם יודע זאת אז יש לו משיח, ואם אינו יודע, אפילו שיש לו בגשמיות את הדבר, חסר לו את הדבר הרוחני האמיתי כי הכל תלוי בדעת. כמו שכתב השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כא'): 'ואם אדם יאמר שחסרה לו אשה עונה לו רבי נחמן שהאשה האמיתית היא האמונה. כמו שכתוב (קוהלת ט' ט'): "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" שהיא האמונה'. ואם יאמר אדם שחסרים לו ילדים, הרי הדיבורים הם הילדים והוא יכול בעצם להוליד אין סוף ילדים שזה שורש מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א' כח') בדיבורים, ואם אדם יאמר שחסר לו בית, הבית האמיתי הוא הדעת שאנו גרים בתוך השם, ואפילו שיש לו בית גשמי, את הבית הרוחני אין לו, ואם חסרה לו פרנסה, את הפרנסה האמיתית יש לו כל רגע ורגע, ואלו הן המצוות הרוחניות שהשם רואה אותו בכל רגע ונמצא מסביבו, ואליו מתפללים ומדברים כל רגע. ואם אדם יאמר שחסר לו כסף, סימן שהוא לא יודע מה זה כסף באמת, כי הכסף האמיתי הוא השם יתברך שאליו נכספים ומולידים פרוטות מהפה, כמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז'): 'וּפְרִיטָא שִׁיפְוָתֵהּ'.

התורה מספרת על אדם בשם צלפחד, שהיו לו חמש בנות: נעה, מילכה, מחלה, תירצה וחוגלה. והן רצו חלק ונחלה בארץ ישראל, אך הם לא נישאו ולא היו להם בנים, והירושה ניתנת לפי הלכות התורה לבנים ולא לבנות. בנות צלפחד באו למשה רבנו, ואמרו לו שהן רוצות לרשת חלק מארץ ישראל. משה שאל את הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא ענה לו שמגיע להן חלק ונחלה בארץ ישראל, וכשהגיעו לארץ נישאו לבני דודיהן. וכן כל שנה ושנה חוזר הסיפור על צלפחד וחמשת בנותיו שרצו ירושה בארץ, ושוב שואל משה את הקדוש ברוך הוא, ושוב הקדוש ברוך הוא נותן לו תשובה חיובית. מדוע אנו צריכים לקרוא את אותו סיפור פעם נוספת? הרי הם כבר היו בארץ מהשנה שעברה. מי אלו בנות צלפחד? מי זה צלפחד? במה הוא משנה לי את החיים? וכי פעם ראיתי את נועה, את מילכה, או את חוגלה?

מעשה שהיה, שלמדנו על חוגלה ושאלתי אדם מסוים האם ראה את חוגלה מימיו. והנה על השולחן ראינו שנינו ממחטות נייר שכתוב עליהם 'חוגלה'. זה ד"ש משמים, זה פלא פלאים. האם פעם ראינו את מחלה ותירצה? כיצד הן משנות לי את החיים? הרי התורה נמצאת גם עכשיו. אם נגשם את הסיפור, בציור, זמן ומקום, לא נבין את זה, כי וודאי אינן במציאות, אך אם נלך לרוחניות התורה ולשורשה, כפי שמלמדים אותנו האר"י הקדוש ורבי נחמן, נוכל להבין בעזרת השם את הדבר. הגמרא מספרת (שבת  עז' ע"ב), שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם חמש אימות, שהם חמישה פחדים: שהגדול מפחד מהקטן,  והגיבור מפחד מהחלש, שהוא אימת מפגיע על אריה. מפגיע היא חיה קטנה שמוציאה רעש גדול ומפחידה מאד את האריה החזק והגיבור, אימת כילבית שהוא דג קטן על לוויתן, שהלוויתן הגדול והחזק מפחד ממנו פן יכנס בנחיריו ויוכל למות, אימת סנונית על נשר, הנשר הגדול והחזק, מלך העופות מפחד מסנונית קטנה שתיכנס בין כנפיו ויוכל ליפול, ואימת יתוש על פיל, שהיתוש הקטן יכול להיכנס באפו של הפיל ויוכל למות, אימת סממית על עקרב, שהעקרב הקטלני מפחד מסממית קטנה.

מסביר האר"י הקדוש שחמישה פחדים אלה הם כנגד חמש גבורות שהם כוחות רוחניים בשמים, שמאירות למידת המלכות הנקראת רחל ולאה, וכנגדם הם חמשת בנות צלפחד, מלשון פחד שזוהי גבורה. נועה, תירצה, חוגלה, מילכה, מחלה הן חמישה אורות שנמצאות גם כיום בשמים ברוחניות הנסתרת, והתורה היא המפה של העולם המגלה מה קיים ברוחניות. הסבר זה הקיים בשמים עכשיו, מעיר אותנו מהשינה, אך עדיין אין אנו יודעים איך נעבוד את השם בהבנה זו. אם ניעזר בהקדמותיו של רבי נחמן שאמר, כדי להגיע לאמונה צריכים לדבר דברי אמונה, ובזה מרגיז האדם את יצר הטוב על יצר הרע שהוא הדמיון. כשאדם אומר: 'ריבונו של עולם, אתה קיים, אני מאמין בך שאתה קיים, אני מאמין בך שאתה בורא וממציא אותי ואת כל העולם כל שנייה', דיבורי אמונה אלו מחזקים את האמונה ומביאים את האדם לאמונה. אם נחבר את הדברים האלו עם דבריו של האר"י הקדוש, נבין בעזרת השם יתברך מי הן חמשת בנות צלפחד וכיצד אפשר לעבוד בהן את הקדוש ברוך הוא כל אדם, בכל זמן ובכל מקום. חוגלה אלה דיבורי אמונה שאדם צריך לדבר תוך כדי התבודדות, כי הדיבור נקרא גבורות, כמו שכתוב (תהלים קמה' יא'): "וגבורתך ידברו". כשאני מתגבר לדבר דברי אמונה לפני התפילה והבקשה עם השם, אני מאיר את ארץ ישראל, כי האר"י הקדוש הסביר שבנות צלפחד הן אורות שמאירים את ארץ ישראל ברוחניות, אך אינן נכנסות לשם. לכן הסתפק משה אם אורות אלו יורשות חלק בארץ, כי ברוחניותן הן רק מאירות ואינן נכנסות. וענה לו הקדוש ברוך הוא שהן דוברות אמת ויש להן חלק בארץ ישראל. כשאדם מתגבר לדבר דיבורי אמונה, הוא מאיר לאמונה ומחזק אותה. כי כנגד חוגלה, אני צריך להגיד בהתבודדות: 'ריבונו של עולם אתה חג מסביבי ומסובב אותי עכשיו ובמשך היום וכל ימי חיי כמו מחוג של שעון'. מילכה מלמדת אותי שאני צריך לדבר עם הקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם אתה מלך עלי ועל כל העולם'. נועה מלמדת אותי שאני צריך לומר לקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם, אתה מניע אותי כל שנייה וכן הנעת אותי במשך כל ימי חיי ולא שמתי אליך לב ולא גיליתי אותך. תסלח לי, אתה מניע איתה את כל העולם, את כל המכוניות, את האנשים ואת כל המציאות'. תירצה מלמדת אותי לומר לפני התפילה שאני מתפלל בהתבודדות: 'ריבונו של עולם, כך אתה רוצה. מדוע אני גר במקום הזה? כי כך אתה רוצה ואתה טוב'. מחלה מלמדת אותי לומר בהתבודדות: 'ריבונו של עולם, אתה חל פה ונמצא פה', כמו שפירש רבי נחמן, תוחלת ממושכה מחלת לב, הכוונה, שאם אני ארבה להתפלל, הקדוש ברוך הוא יחול בליבי, היפך הפירוש השלילי, שאם אתפלל ולא אקבל מה שרציתי, אז מההמתנה אקבל חס ושלום מחלת לב. המילה 'חל' פירושו נמצא, כשאני אומר: 'הקדוש ברוך הוא אתה נמצא פה', הרבה פעמים אני מחזק את דעתי באמיתת נוכחותו מסביבי.

הנה דיבורים אלו מאירים לתפילה ולאמונה, מחזקים אותה כי היא נקראת ארץ ישראל, ואינם כמו תפילה שמקבלים על ידה משהו. אומר הקדוש ברוך הוא עכשיו למשה שהוא דעתך ודעתי שבנות צלפחד דוברות אמת. פירוש שהקדוש ברוך הוא אומר לנו לעשות כך ולדבר דיבורי אמונה אלו שיעזרו לנו להתפלל בדעת שלמה. למה הדבר דומה, לאדם שהזמין לחתונת בנו תקליטן, וכשבא לשלם לו לאחר החתונה, בא אדם נוסף ואומר לו שגם לו מגיע כסף. שואל אותו, מי אתה? עונה האדם, אני הוא זה שהפעלתי את התאורה מעל הבמה, חמישה אורות, אחד אדום, אחד כחול, אחד צהוב, אחד ורוד ואחד ירוק. נכון שלא ניגנתי בפועל כמו התקליטן, אך אני הוא זה שהארתי את הבמה. בזכותי נהנו כל הצופים מאורות יפים ונפלאים. שואל בעל השמחה את בעל האולם, האם מגיע לתאורן תשלום? עונה לו בעל האולם, וודאי שמגיע לו, כי הוא הוסיף ותרם לכל האווירה. בעל השמחה זה משה רבנו שזהו למעשה אנחנו. הקדוש ברוך הוא זה בעל האולם ובנות צלפחד הם כנגד האורות המאירים בשלל צבעים. וכמו שבנות צלפחד נישאו לבנות דודיהן, אומר הקדוש ברוך הוא, דיבורים אלו יביאו אותך בהתבודדות להתחבר איתי. כי הקדוש ברוך הוא נקרא דודי, כמו שכתוב (שיר השירים ו' ג'): "אני לדודי ודודי לי", ועוד כתוב שם (שיר השירים ז' י') : "וחיכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים", כך תורתו של רבי נחמן, שהוא היין המשובח והטוב. תוליך אותנו בדרך הישרה, ותגרום לנו לדבר ולדובב עם הקדוש ברוך הוא, על-ידי שתעיר אותנו מהשינה, כי ישֵן אינו מדבר, וער מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

אנא, ריבונו של עולם, תן לנו דעת להבין את האמת, ולהאמין במשה שמתגלה עכשיו שהוא רבי נחמן, ותוציאנו ממצרים ותביאנו לאמונה הקדושה והשלמה. הצילנו ריבונו של עולם, שלא נהיה כמו קורח ועדתו, וכמו בלעם שלא רואה את הרוחניות של התורה החיה. תן לנו דעת להיות כמו נח ואברהם אבינו ונציל את עצמנו ואת כל העולם מהחושך והמבול שמסביבנו שהם הבלבולים והדמיונות. תן לנו ריבונו של עולם, לשתות מהבאר של מרים ועל-ידי כך נזכור את כל התורה כולה ונקיימה, ולא נעשה עגל חס ושלום על-ידי הלימוד הגשמי של התורה והשכחה ממך במהלכי היום יום, וכן נזכור אותך כל רגע ורגע. תן לנו את המילים הנכונות לגרום לך נחת ושעשועים עד שתגלה את פניך אלינו, אמן ואמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ספר

צדיק האמת

*

הרב אברהם ג'קי שליט"א

 

 

 

 

מבוא
מודה אני לבורא עולם שזיכני להגיש לפניך קורא נעים, לימוד חשוב זה על 'צדיק האמת', כי בכל התורה המושג 'צדיק' הוא דבר מרכזי ביותר, משום שכל התורה בנויה מצדיקים. כמו שאדם הראשון התפלל, ויצאו הצמחים בתפילתו, וכמו שנח הציל בדורו את העולם על-ידי התיבה שבנה, וכמו שאברהם אבינו, יצחק ויעקב קרבו אנשים לבורא העולם, וכמו שיוסף הצדיק הציל את העולם בחכמתו, וכמו שמשה גאל את עם ישראל, ומי שהתקרב אליו ניצל וחי, ומי שלא התקרב אליו מת במכת החושך במצרים, כך כל התורה מתקיימת גם עכשיו. אם נגלה את הצדיק האמת שכולל את כולם, נינצל גם אנחנו וצאצאנו ממבול הכפירות הרוחני, ונחיה חיים אמיתיים בעולם הזה ובעולם הבא. הנה, ריחם עלינו הקדוש ברוך הוא, וכתב דרך פיו של רבי נחמן מברסלב שהוא הצדיק האמת בדורנו, שאמר על עצמו ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף לח', וכן 'שארית יצחק' חלוקי הנחל ז. עמוד הצדיק סעיף טז'): 'שממני ועד משיח לא יהיה חדשות', וכן אמר ('שיחות הר"ן', סעיף קסה'): 'שכל אחד על-ידי יגיעותיו בתפילות ותחנונים ואמונתו ודיבוריו עם השם, יכול לזכות למדרגתו ממש'. והנני תפילה לבורא עולם שדברים היוצאים מן הלב ייכנסו ללב הקורא ונהפך כולנו לצדיקים המושלמים, ועל-ידנו יתגלה המשיח, אמן.

מתוך שיחות הר"ן (סעיף קסה'):
בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מְסַפֵּר מֵעֹצֶם הַפְלָגַת מַעֲלָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ הַגָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד הָיָה אוֹמֵר בְּכָל פַּעַם:
אֲבָל מְאֹד יָגַעְתִּי עַל זֶה. וְעִקַּר סִפּוּרוֹ בְּפָנֵינוּ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ הָיָה בִּשְׁבִיל קִנְאַת-סוֹפְרִים, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה מְקַנְּאִים עַצְמֵנוּ בְּמַעֲלָתוֹ הַגְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה כְּמוֹתוֹ וְנֵלֵךְ בִּדְרָכָיו לְהִתְיַּגֵּעַ וְלִטְרֹחַ וְכוּ' וְלַעֲבֹד הַשֵם כְּמוֹתוֹ. וּפַעַם אַחַת סִפֵּר עִם אֶחָד מֵעִנְיָנִים אֵלּוּ וְהִתְפָּאֵר לְפָנָיו מֵעֹצֶם גְּדֻלַּת מַעֲלָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ הַגְּבוֹהָה הָעֲצוּמָה וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמִּתְפָּאֵר וּמִתְגָּרֶה עִם חֲבֵרוֹ בִּגְדוֹלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְקַנֵּא בּוֹ חֲבֵרוֹ. וְזֶה הָאִישׁ אָמַר לוֹ: מִי יוּכַל לָבוֹא לָזֶה לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגַתְכֶם כִּי יֵשׁ לָכֶם נְשָׁמָה גְּבוֹהָה מְאֹד בְּוַדַּאי. וְהִקְפִּיד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְאֹד עַל זֶה וְאָמַר: זֶהוּ הַחִסָּרוֹן שֶׁלָּכֶם שֶׁנִּדְמֶה לָכֶם שֶׁעִקַּר גְּדֻלַּת וְהַשָּׂגַת הַצַּדִּיקִים הַגְּבוֹהִים הוּא רַק מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַגְּבוֹהָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כִּי בֶּאֱמֶת לֹא כֵן הַדָּבָר, רַק כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לִזְכּוֹת לָבוֹא לְמַדְרֵגָתִי לִהְיוֹת כָּמוֹנִי מַמָּשׁ, כִּי הָעִקָּר תָּלוּי רַק בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת בֶּאֱמֶת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי גַּם כֵּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי רַק בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת וְכוּ':
ריבונו של עולם, אנחנו מבקשים ממך שתתן לנו דעת ללמוד ולדבר. הנה כל עניינו של רבי נחמן הוא דיבור עם השם ותפילה, כמו שאמר בעצמו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה צג'): 'שכל עניינו הוא תפילה'.

בעזרת השם נחלק את הספר 'צדיק האמת' לשני חלקים. בחלק הראשון נדבר על מיהו הצדיק. רבי נחמן אמר ('חיי מוהר"ן', מעלת תורתו וספריו הקדושים סעיף טו'): 'על שתי כיתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם, על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקורבים אלי ואינם מקיימים את דברי'.

רבי נחמן אמר, שעל שתי כיתות אנשים כואב לו הלב: כיתה אחת הם אנשים שמכירים אותו ולא מתקרבים אליו, והשנייה אלה שמתקרבים אליו אבל לא מכירים את מה שהוא אומר ולא מקיימים את עצותיו. בחלק השני של הספר נדבר בעזרת השם על התבודדות ותפילה.

כל התורה כולה בנויה על צדיק, שצריכים להתקרב אליו, כמו יוסף הצדיק. אנו רואים שנקודת המפתח של מצרים היא מכירת יוסף, שהאחים מכרו את יוסף, כי הכל היה תלוי בסוד של יוסף, וכשגילו אותו הוא הוריד שפע לכל העולם. גם היום, גם עכשיו קיימת מכירת יוסף. התורה היא לא ממשית "לא ימושו מפיך" (ישעיהו נט' כא'), התורה היא רוחנית (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קי'). אם אדם עושה את התורה ממשית, מממש אותה, יש בה שכחה. אומר רבי נתן ('אוצר היראה', ערך 'צדיק' סעיף רכד') על מכירת יוסף: 'הצדיק האמת שהוא בחינת יוסף שמרחם על הדור ומספר ומרמז להם גודל מעלת קדושתו ועוצם השגתו'. רבי נחמן מספר לנו שהוא איש פלא ונשמתו פלא גדול ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף טו'). הוא לא צריך לספר לנו בדיוק את אותם החלומות  כמו שראה יוסף, כי אחרת לא תהיה בחירה. רבי נחמן כן מספר את אותם חלומות ובאותו עניין בדרך שונה, אותה גברת בשינוי אדרת. 'ומעיר אוזניהם שכולם צריכים להתקרב אליו, כי כל עליית תורתם ועבודתם הוא על ידו' ("אוצר היראה" ערך 'צדיק' סעיף רכד'). יוסף הצדיק היה ילד קטן, חשבו שהוא לא יודע כלום ומכרו אותו. הצדיק מספר את החלומות שלו גם עכשיו, את ההשגות שלו, בשביל שאנשים יתקרבו אליו. כמו רופא בכיר שסיים את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד בהתמחויות שונות ברפואה ותולה את התעודות על הקיר בחדרו שזה וודאי לא בשביל להתגאות, אלא כדי שאדם שיבוא לקבל טיפול, יאמין בו וישען עליו וייקח את התרופות והכדורים שהרופא נותן לו.

רבי נחמן אמר 'שהשיג 'יחידה' בתכלית מדרגה עליונה' ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף כו'). והאר"י הקדוש כתב (ספר 'ליקוטי תורה') על פסוק (בראשית ה' כב'): "ויתהלך חנוך את האלקים", שמשה רבנו זכה ל-'נשמה' וחנוך שהיה רבו של משה זכה ל-'חיה', ומשיח יזכה ל-'יחידה'. וודאי דבריהם של האר"י הקדוש ורבי ונחמן אינם סותרים את דברי התורה וחז"ל, שאמרו שלא יקום נביא כמשה. כשנפתחו השמיים בזמן מתן תורה והשם יתברך נתן את התורה על-ידי משה, ברמת התגלות נבואה גדולה כזו לא קם כמשה, ולא יקום כמשה. אך בהשגה של התקרבות לבורא עולם בעולמות עליונים, המשיח ישיג יותר ממשה רבנו, ויגלה הבנה עמוקה בתורה שלא היתה עד עכשיו. כמו שאמר רבי נחמן ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף ו'): 'חידוש כמוני לא היה מעולם', כי הוא נשמת משה וגם נשמת משיח, כי משה הוא משיח. כתוב (ישעיהו נב' יג'): "הנה ישכיל עַבְדִי יָרוּם ונִשָׂא וגָבַה מְאֹד", יָרוּם – מאברהם, ונִשָׂא – מיצחק, וגָבַה – מיעקב, ומְאֹד – ממשה, ועַבְדִי-  זה כינוי למשיח שבהשגתו יזכה ל-'יחידה'. כי ככל שהדורות יורדים יותר, החולה גדול יותר, ולכן צריך רופא גדול יותר. כמו שאמר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ל' סעיף ב'): 'וגודל ריחוקו שנתרחק מאד מהשם יתברך, כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו, וכמו-כן כל מה שיודע בעצמו שהוא מרוחק ביותר, צריך לבקש לנפשו רופא גדול מאד מאד, הגדול במעלה ביותר'. ובא רבי נחמן ואמר שזכה ל-'יחידה' בתכלית המעלה שהיא 'יחידה דיחידה' ולא 'יחידה' של 'חיה', ולא 'יחידה' של 'נשמה', ולא 'יחידה' של 'רוח', ולא 'יחידה' של 'נפש', אלא זכה לכל המדרגות בהשגתו בתכלית המעלה, ואנחנו חייבים להאמין לו.

'יחידה' - פירושה אמונה מושלמת בבורא עולם בכל רגע מהחיים, ורבי נחמן מגלה לנו שהכל תלוי בהתבודדות!!! כל הבנת התורה תלויה בהתבודדות, ותורתו מוכיחה את השגתו. כמו שהחולה הולך לרופא הגדול לקבל את הטיפול שהוא זקוק לו שבלעדיו הוא ימות, כך כשאדם מקיים את העצה של רבי נחמן – התבודדות - הוא מציל את עצמו ממיתה רוחנית חס ושלום, שפירושה התנתקות מבורא עולם. כי על-ידי התבודדות מתעורר האדם מהשינה ומתייחס לבורא שממציא, ומנשים, ומניע אותו כל רגע וזהו כבודו של השם בשלמות, והרי האדם נברא לכבודו של השם. הרופא שהוא הצדיק רבי נחמן, מודיע לנו שהוא הרופא הגדול ביותר,  ואומר לנו, שכל עליית התורה של האדם היא על-ידו. כל העולם הם לבושים של השם יתברך, וכשאדם מדבר עם השם יתברך הוא מקיים את כל המצוות שכתובות בתורה בשורש שלהם, ואת זה אף אחד עדיין לא גילה. רבי נחמן השיג את מעלת ההתבודדות. לכן ממשיך רבי נתן (אוצר היראה ערך 'צדיק' סעיף רכד') ואומר: 'שזה בחינת מה שסיפר יוסף להשבטים חלומותיו ודבריו'. שכמו שיוסף מספר חלומות, כך רבי נחמן מספר את ההשגות שלו. 'אבל צריכין לזה זכייה גדולה להקשיב לדבריו בתמימות, כי לפעמים עוון הדור גורם עד שגם הצדיקים והכשרים אינם רוצים להאמין בדבריו, וחושדין אותו שכל כוונת דבריו בשביל התנשאות וממשלה שזה בחינת שאמרו לו אחי יוסף (בראשית לז' ח'): "המלוך תמלוך עלינו" וכו', עד שעל-ידי זה נעלם הצדיק מן העולם חס ושלום'.

גם עכשיו אנשים אומרים: מי זה רבי נחמן, הוא יודע את כל התורה כולה?! חושבים שרבי נחמן זה רב של איזו חסידות מסוימת. אבל באמת, רבי נחמן אמר שהוא שייך לכל העולם, ומי שיקיים את העצה הזאת של ההתבודדות, יקבע לו איזה מקום ויתחיל לדבר עם השם בשפה שלו, במילים שלו, הוא יקבל את כל התיקונים של הצדיק ואין עליו שום דין למעלה. מכאן רואים שמכירת יוסף קיימת גם עכשיו, גם היום מוכרים את הצדיק, וצריך להבין שהתורה היא רוחנית ולא ממשית ומתקיימת גם עכשיו בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.

בפרשת משפטים כתוב (שמות כא' א'): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", 'ואלה המשפטים ה- ו' בא להוסיף. לפניהם - מה זה לפניהם? אומר רבי נחמן: (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז' סעיף ה'): 'הושוו אשה לאיש', אשה - זה בחינה של אמונה, ואיש - זה בחינה של אמת. ולפי הפשט של התורה דווקא איש כורה וחופר בור. כמו שכתוב (שמות כ' לג'): "כי יכרה איש בור", יכולה לבוא אשה שתכרה בור, ותגיד שהיא לא חייבת. לכן כתוב (קידושין לה' ע"א): 'השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה'. 'ואלה' - מה זה 'ואלה'? בא להוסיף על הראשונים. ומסביר רבי נחמן ש'הושוו אשה לאיש', שהכוונה שאמת ואמונה מחוברים ביחד. כשאדם מחבר את האמת עם האמונה בזה תלויה הגאולה של האדם. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ה- ו' הוא הצדיק שנקרא וו שמחבר את האמת עם האמונה. ומי שיקבל את התורה של הצדיק שהיא העצה שלו, יושוו אצלו אשה לאיש שהיא האמת והאמונה ויזכה לחיים נצחיים ולתורה נצחית. היינו, התורה הגשמית תהיה עם הרוחנית ביחד. האמונה שלך תגדל והאמת והאמונה יהיו ביחד, ותאמין שהשם נמצא פה, רואה אותך ושומע אותך, ותדבר איתו בצורה פשוטה, במילים שלך. את זה יַקְנה לך הצדיק בתורה שלו.

המקרא מספר על נדב ואביהוא (ויקרא י' א'-ב'): "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו... ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא צווה אותם; ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם וימותו לפני השם". חז"ל נחלקו בדעותיהם בדבר חטאם של נדב ואביהוא. דעה אחת אומרת, שנדב ואביהוא לא נשאו אשה, וכעונש על כך יצאה אש מאת השם ושרפה אותם חיים. האר"י הקדוש וכן רבי נחמן מסבירים, שנדב ואביהוא למדו תורה גשמית ללא התורה הרוחנית, ומאחר והתורה הגשמית נקראת אשה, והיא כלי להכיל את התורה הרוחנית הנצחית שהיא העיקר והנקראת איש, זה הפירוש שלא נשאו אשה. נדב ואביהוא קיימים גם עכשיו, והם לומדי תורה השם ישמרם ויצילם, שאינם לומדים את הפירוש החי והנצחי של רבי נחמן, אלא לומדים תורה בלי נשמה, ותוך כדי לימודם הם מתים רוחנית, אף-על-פי שהם נמצאים בתוך קודש הקודשים שהוא כיום בית המדרש. דעה שנייה אומרת שנדב ואביהוא נכנסו שתויי יין לקודש הקודשים ולכן יצאה אש מאת השם ושרפה אותם. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יב' בסוף): 'התורה נקראת יין ומתחלקת לשני סוגים: סוג אחד – הנקרא 'יין מלכות רב' שהוא יין המשכר, וסוג שני – הנקרא 'יין המשמח' שהוא כנגד הבינה שהיא עולם הבא. אלה הם הפירושים הרוחניים שמגלה רבי נחמן שעל-ידם מתפרשים כל כתבי הזוהר והאר"י הקדוש. כשאדם לומד רק את פשט התורה ללא פירושיו הרוחניים, הוא חוטא בחטאם של נדב ואביהוא, ומת רוחנית בתוך קודש הקודשים שהוא בית המדרש כיום. דעה נוספת והיא (מדרש 'ליקוטי תורה' לאר"י ז"ל פרשת שמיני): 'שנדב ואביהו לא נטלו עצה מגדולי הדור משה ואהרון'. גם בדורנו לומדי התורה לא נוטלים את עצתו של רבי נחמן שהוא נשמת משה ואהרון, והיא לקיים התבודדות כל יום שעה, ולא לומדים את שכלו, פניו ונשמתו, ולכן הם מתים רוחנית. כמו שכתב רבי נתן (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות בשר וחלב ה' סעיף ו'): 'שתלמיד חכם הוא מי שלמד ושנה ושימש את חכם הדור שהוא רבי נחמן בדורנו, אבל אם קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכם נקרא עם הארץ', כי הוא לא יודע מי זה לבן והיכן הוא נמצא היום, ואינו יודע מי זה פרעה והיכן הוא נמצא היום, ואינו יודע מי זה משה והיכן הוא נמצא עכשיו. דעה אחרת אומרת שהתורה נקראת אש, וכשלומדים שפעם חי משה שהוציא את בני ישראל ממצרים, ולא בפירוש האמיתי והנצחי שהיום אנחנו גרים אצל הקדוש ברוך שהוא שמסביבנו, ואנחנו משה שמוציאים את בני ישראל ממצרים על-ידי הדיבורים שיוצאים מהגרון שזה יציאת מצרים, ונלחמים עם פרעה שהוא היצר הרע שיושב בעורף שהם אותיות פרעה, נעשית התורה זרה לנו בחינת אש זרה, והאדם הלומד בצורה כזאת מת מיתה רוחנית בתוך בית המדרש, כמו נדב ואביהוא. כמו-כן מסבירים חז"ל ('אוצר אגדות התורה', חלק רביעי עמ' עה'): 'יצאה אש מקודש הקודשים ונכנסה לתוך נחירי אפם ושרפה את נשמתם', זאת אומרת, שנשמתם של נדב ואביהוא יצאה דרך החוֹטֵם, למרות שגופם נשאר שלם.

כשאברהם אמר (בראשית טו' ח'):  "במה אדע כי אירשנה", הוא פַּגם פְּגם דק לפי גדלותו ומעלתו – פַּגם באמונה. "במה אדע כי אירשנה" – זה פְּגם האמונה. לכן ירדו השבטים למצרים. האם השבטים ממשיכים לרדת או הפסיקו לרדת? השבטים זו התפילה שלך. כשאתה לא מתפלל על משהו, כשאתה לא מאמין שהשם יתברך אחראי על מצב הרוח שלך, על משרד השיכון, על כל מה שסובב מסביבך, אתה בגלות. הגאולה שלך תלויה באמונה. הגאולה נמצאת! המשיח נמצא גם עכשיו! השם יתברך נמצא פה, תדבר איתו. 'השם שלום!' הוא נמצא כאן. השם יתברך הוא המשיח,  והאדם המַשׂיח עם השם מושך אליו את המַשׁיח הפרטי שלו. כמו שאמר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה עח'): 'וזהו: ויתן עוז למלכו, היינו כשייתן עוז והארה למידת מלכות', פירוש שידבר עם השם יתברך על כל פעולה ותמונה, ויברר לעצמו שהשם עומד מאחוריה, 'אזי וירם קרן משיחו', כי כל אחד יתקן משיח שלו מעט מעט וילך מדרגה לדרגה עד שיתקן פרצוף מלכות בשלמות, וזה בחינת משיח. פירוש, כשמדבר הרבה עם השם יתברך יגרום לעצמו להגדיל ההכרה במלכות השם ויגלה אותו כמו, לעתיד לבוא כשיתוקן פרצוף מלכות שזו מידת המלכות בשלמות 'והיתה להשם המלוכה', ויוכל להכיר את בוראו 'בלא לבוש וציור ותמונה', כי הוא עכשיו בהתלבשות העולמות שמסתתר מאחורי הדמויות והתמונות בחיי האדם ביום יום.

המשיח כבר הגיע והוא נמצא תמיד, והוא השם יתברך בעצמו ואנחנו מסיחים את הדעת ממנו, והאנשים לא שמים לו לב. המשיח הגשמי שיבוא במהרה בימינו, אמן, על חמור לבן, יודיע לכולם שהשם הוא המשיח. תדבר איתו! הגאולה שלך תלויה באמונה שלך. תאמין שהשם עושה לך את כל החיים ומארגן לך אותם.  תתפלל אליו, תאמין שהוא אחראי על הכל. ומה זו תפילה? דבר שיוכל לשנות את הכל. צריכים להאמין שיש מחַדֵש שיש בידו לחדש את הכל, והכל תלוי בו. כשאתה מתבודד ומדבר איתו הכל משתנה ומתחדש. דבר איתו על הכל, יש כאן מיקרופון שמאזינים לך בכל העולמות.

אז בפשטות, רבי נחמן הוא רב שמעיר מהשינה. קום מהשינה! השם אצלך בבית, רואה אותך, מסתכל עליך ואתה לא שם לו לב. בא רבי נחמן ואומר לך: 'אני אתן לך את הנשמה של המצוות: ציצית - השם מציץ עליך; תפילין – תפציר בו, "נפתולי אלוקים נפתלתי" (בראשית ל' ח'), תתחנן אליו ותקבל ממנו בושה'. אלה התפילין האמיתיות. כדי לבוא לגאולה צריכים אמת ואמונה. אי אפשר לבוא לאמת שהשם יתברך באמת כאן, ולהאמין באמת שהוא פה אלא אם כן תבוא לצדיק ותקבל 'טפי השכל שלו' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז' סעיפים ג' ה').

כתוב (בראשית ג' יג'): "הנחש השאני" מלשון עצה. אם אדם מקבל את עצת הנחש, הוא עדיין אוכל מזוהמת הנחש שהוא "עץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב' יז'). מי ראה את עץ הדעת טוב ורע? איפה הוא? איך הוא נראה? האם העץ היה רק פעם? התורה שאנחנו לומדים שנקראת "עץ הדעת טוב ורע", בלי ההסבר הרוחני של רבי נחמן שהוא עץ החיים, זו זוהמת הנחש! כי איפה שיש גשמיות – יש זוהמת הנחש! והופך לעץ המוות חס ושלום. כי הנחש עפר לחמו, וכל המצוות הגשמיות בנויות מעפר שצריך לְשַמֵש למשל ומדמה לתורה האמיתית הרוחנית, שנקראת 'עץ החיים'. אם אתה אומר שפעם היה נח גשמי עם תיבה, ואתה מדמיין איך הוא היה נראה, או אם אתה אומר שפעם משה רבנו גרש את הרועים כשעזר לבנות יתרו. איך הוא גרש את הרועים? אולי הוא הלך איתם איזו מלחמה כזו כמו איזה יפני שעושה קראטה? זה דמיון! משה רבנו הוא רבי נחמן, יתרו זה אתה. תקרא למשה שהוא רבי נחמן שיגרש ממך את הרע, את ההבנה הרעה והמדומיינת הגשמית שלמדת עד עכשיו.

לפני שיתרו, שזה אני ואתה וכל איש ישראל לומד את התורה של רבי נחמן, הוא נקרא רעואל - רַע לא-ל, וכשהתחיל ללמוד את התורה של רבי נחמן נקרא רֵע לא-ל שפירושו, חבר ואוהב לא-ל, וגם אהוב לא-ל, שהא-ל אוהב אותו. וכמו שיתרו גילה את משה רבנו שגרש את הרע ממנו ואמר (שמות ב' כ'): "קראן לו ויאכל לחם", כמו-כן מגלה האיש הישראלי את רבי נחמן וקורא לו ומבקש ממנו ללמד אותו את תורתו הרוחנית שנקראת לחם. ככתוב (משלי ט' ה'): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".

יש שני סוגים של יתרו: יש יתרו שחי בתאילנד, אוכל כל מיני מאכלות אסורות, עובד כל מיני עבודות זרות: הרי קרישנא, בודהה וכו', שם עגיל באוזן, קוקו – זה יתרו גשמי, יתרו חיצוני. אבל כשמגלה את משה רבנו, את השבת, את המצוות, מתחיל לשמור שבת ומבקש: 'בוא משה תלמד אותי הלכות תפילין, הלכות שבת' – זה יתרו הגשמי, החיצוני.

הסוג השני הוא יתרו עמוק יותר ששייך אלינו, ששייך לאלה שלומדים תורה, לחרדים, לבעלי התורה, לאנשי הכולל. זה יתרו שלומד את התורה בצורה של מותרות, בצורה של חיצוניות, כי יתרו נקרא רעואל שפירושו - רַע לא-ל, ולומד את הפשט של התורה. אבל את הפשט צריך להפשיט כי הוא חיצוני, ורק כלי להכיל את הנשמה של התורה. השם יתברך אומר לך: למה אתה לא שם לי לב? למה אתה לומד תורה ולא שם לי לב? בא רבי נחמן להציל את כולנו. השם יתברך שלח צדיק כזה מלמעלה שאומר לך: 'תלמד את התורה שלי, תביא אותי לבית שלך, תלמד אותי ואז תיתן לי את הציפורה שלך, את הדיבורים שלך, תתחיל לדבר עם השם'. ציפורה הוא הדיבור שמתחיל מן הארץ ועולה לשמיים כמו ציפור. יתרו לא היה קיים רק פעם, אלא קיים גם עכשיו. אדם אומר: איך נראה יתרו? ומתחיל לדמיין לעצמו, אולי הוא איש כזה עם כל מיני כַּפִיוֹת ועגילים וקעקועים. יתרו זה אתה שלא לומד את התורה בשלמות, ואתה צריך את משה רבנו שיסביר לך את התורה. לכן אומר רבי נחמן 'שהושוו אשה לאיש'. כשאדם לומד תורה נכון, הוא מקבל אמונה. אם הוא לא לומד נכון הוא לא מקבל את 'טפי השכל של הצדיק' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז' סעיף ג') שאומר לו: 'תלמד את התורה שלי', ואז הוא מתחיל לאכול מזוהמת הנחש ומת באותו רגע. כתוב: "ביום אוכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב' יז'). אדם הראשון לאחר החטא, מת מיד מוות רוחני, אבל המוות הגשמי התרחש רק לאחר כמה מאות שנים. מה הפירוש "ביום אוכלך ממנו מות תמות" ?

ברגע שאדם לומד את התורה ואומר: פעם היה נח, פעם היה יתרו, הוא מת מיד, באותו רגע מוות רוחני,  וממשיך לחיות רק בגוף. לכן אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות פיקדון ה' סעיף לח'): שלושה ספרים נפתחים בראש השנה: 'ספרי חיים', 'ספרי מתים', 'ספרי בינוניים'. מי כתוב ב-'ספרי חיים'? אלה שלומדים את התורה שהיא חיה, שהיא עץ החיים, שלומדים ומבינים שכל מה שכתוב בתורה קורה איתם היום, והתורה מספרת עליהם היום. מי כתוב ב-'ספרי מתים'? אלה הרשעים, שהם אנשים שלומדים את התורה בלימוד של ציור, זמן ומקום שממיתים את התורה, כי לומדים אותה בצורה הפוכה מהתורה של הצדיק, שהוא הפירוש החי בתורה, והתורה ממיתה אותם ברוחניות כי נהפכה להם סם מוות חס ושלום. ומה זה 'ספרי בינוניים'?  תלוי ועומד. אם הוא יתקרב לצדיק – זכה וחי חיים נצחיים, לא התקרב לצדיק – מת מהבנת התורה חס ושלום.

בהמשך פרשת משפטים כתוב (שמות כא' ב'):  "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חנם". מי ראה פעם עבד עברי? איפה יש עבד עברי היום? מה זה עבד עברי? אומר רבי נחמן, שעבד עברי הוא תלמיד שלומד את התורה בששה סדרי משנה שלה: סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים, סדר נזיקין, סדר קודשים, סדר טהרות, בצורה גשמית. לכן אנשים מתייאשים מהתורה ואין להם חשק ללמוד אותה, והתורה משעממת אותם. כתוב (קידושין מט' ע"ב): 'עשרה קבים שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים'.  מה פירוש 'תשעה נטלו עבדים'? אדם לומד תורה של גשמיות, תורה של ו' של שם הוי"ה, תורה של שישה סדרי משנה שהם בחינה של שש שעות שינה. אומר הבן איש חי (הלכות שנה ראשונה - וישלח סעיף א'): 'שאַל יישן האדם בלילה פחות משש שעות שינה', זאת אומרת, כשאדם לומד שישה סדרי משנה בצורה גשמית, ולא בנשמה שלהם, זה בחינת שינה, והוא נקרא עבד. גם האר"י הקדוש כותב שעבד הוא מלאך בעולם היצירה, שהוא כנגד ששת אלפים שנה, שהם כנגד ששה סדרי משנה, כנגד שש שעות שינה, וכן אומר הזוהר הקדוש. נמצא שעל פיהם ועל פי רבי נחמן עבד עברי נמצא גם היום. אדם לא שם לב לקדוש ברוך הוא שרואה אותו, כי התורה לא מסבירה לו שהפירוש של ציצית הוא שהשם מציץ עליו, ושיתרו זה אתה ומשה רבנו זה גם אתה. לכן התלמיד חכם חשוב יותר מהתורה, כמו שכתוב (מכות כב' ע"ב): 'כמה טפשים הבבלים שקמים לפני ספר תורה ולא קמים לפני תלמיד חכם', והחכם שבדורנו הוא רבי נחמן, ובלעדי פירושיו והסבריו, התורה הפשטית לא תצילינו ולא תדביקנו בבורא עולם.

האם השם יתברך מבקש רק ממשה רבנו שיוציא את עם ישראל ממצרים?! אם כך ריבונו של עולם, תיתן את הדף הזה למשה רבנו, זה שייך למשה, אלה קורות חייו. למה אני צריך לקרוא את זה כל שנה? הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: תוציא את ישראל ממצרים. ומשה רבנו עונה לו: אין לי חשק, לא רוצה, לא מתאים לי. והקדוש ברוך הוא אומר לו: "מי שם פה לאדם?" (שמות ד' יא' וכן ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה מה') לך תדבר, תוציא את ישראל ממצרים. משה מסכים ומוציא אותם. עוד שנה עוברת. הקדוש ברוך הוא שוב אומר למשה רבנו, תעשה טובה, בוא תוציא את ישראל ממצרים. משה אומר לו: לא, אין לי חשק.  הקדוש ברוך הוא אומר למשה: "מי שם פה לאדם?" ומשה מסכים להוציא את עם ישראל ממצרים. עוד שנה עוברת. הקדוש ברוך הוא מבקש שוב ממשה: תוציא את בני ישראל ממצרים. אבל הוא כבר הוציא אותם בשנה שעברה. מה התורה רוצה ממני? מה היא רוצה להגיד לי? איך יוכל כל אדם בכל זמן ובכל מקום להבין את זה? התשובה היא כך:
לפי ההסבר של רבי נחמן שהיא ההבנה הנכונה, מדובר בנו, בכל אחד מאיתנו בכל מקום ובכל זמן. המוח של האדם נקרא משה. השם אומר לך: 'תעשה לי טובה. לך תוציא את הדיבורים שלך מהגרון שלך ותצא מהמייצרים שלך, כי בני ישראל נקראים הדיבורים שלך שנולדים ממך שהם הילדים האמיתיים שלך שאתה מוליד דרך הפה ואתה נקרא ישראל. מצרים הוא מקום צר שהיה מלא כישופים ועבודה זרה וזהו הגרון שלך, ופרעה - אותיות 'הערף' ואז תצא ממצרים, מהדמיון שאתה נמצא בו, מההבנה הנמוכה שאתה לומד בתורה, שפעם היה אליעזר ופעם היה נח'.

אומר הקדוש ברוך הוא: 'בוא תיתן לי דיבורים, תדבר איתי, תוציא את בני ישראל ממצרים, מהגרון שלך'. ואם תאמר: 'אין לי דיבורים', עונה לך הקדוש ברוך הוא ולכל מי שנקרא משה: "מי שם פה לאדם?" אני שבראתי את הדיבור, אני אתן לך דיבורים לדבר איתי. דיבורים שלא חשבת עליהם מעולם'.

כתוב בפרשת בשלח (שמות יג' יח'): "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים". מה זה חמושים עלו? חמשת מוצאות הפה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סב' סעיף ו', ותורה רז'). מהפה שלך יוצאים בני ישראל שלך, שלי, של כולנו, ואז הקדוש ברוך הוא נהנה, גם אתה נהנה, כי אתה חי את התורה. אתה אוכל מעץ החיים, וחי לעולם, גם למעלה בשמיים. כשאדם ייפטר מהעולם הוא ישאיר כאן את הציצית שלו וגם את התפילין שלו. אבל כשיש לו את התפילין הרוחניות ואת הציצית הרוחנית שהשם יתברך מסתכל עליו, הוא ממשיך לחיות גם למעלה, ולעבוד את השם יתברך למעלה. השם יתברך אומר  לאדם: 'בוא תשמע, יש צדיק כזה שקוראים לו משה רבנו בלבוש חדש, שקוראים לו היום רבי נחמן, בוא תשמע את התורה שלו'. אבל מה אומר האדם הזה שהוא כמו עבד? (שמות כא' ה'): "אהבתי... את אשתי ואת בני". למה נסמכה פרשת יתרו לפרשת משפטים? כי גם יתרו אמר: "אהבתי... את אשתי ואת בני", אהבתי את הלימוד שלי, את הפלפולים שלי, הנה טוב לי בכולל, טוב לי בישיבה, ברוך השם אני כותב חידושים. תדע שהחידושים שלך ישֵנים, אתה לומד תורה של שינה, של ששת אלפים שנה, של ו' של שם הוי"ה, תורה של עבד.

אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה לג'): יתרו לא יכול לשמוח עם גופו, כי גופו נעשה 'חידודין חידודין'. מי שלומד את התורה של רבי נחמן והולך עם הצדיק הזה עד הסוף, הצדיק מתקן גם את גופו שלא היה קודם בקדושה. אבל יתרו לא הלך עם משה רבנו עד הסוף ועזב אותו באמצע הדרך. וכתב שם רבי נחמן שדווקא בשרו נעשה חידודין חידודין ולא היה יכול לשמוח עם גופו כי גופו היה טמא, אך עם נשמתו יכול היה לשמוח.

אמרו חז"ל (עירובין יג' ע"ב): 'נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא'. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה לט'): אך כלפי התכלית והסוף וודאי טוב שנברא כי זוכה להתחבר עם השם יתברך. ולכאורה מה יעשה אדם שגופו טמא, כיצד ישמח בו? התשובה כתובה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סא'): 'אדם מקבל נשמה חדשה מהצדיק בלימוד ספריו, כי הצדיק נותן בפירושיו נשמות חדשות לתלמידים הלומדים אותו שהם השכלים והפירושים הרוחניים, וגם גופו משתנה בעקבות הלימוד, כי גופו הופך לפרי הארץ, כי ארץ ישראל נשתבחה בפירות משובחים'. הגוף משתנה לפי הנשמה, ותלמיד שהולך עם רבי נחמן עד הסוף ומקיים שעה של התבודדות כל יום ומשתדל לחשוב על השם יתברך כל היום ולהבין שהשם יתברך רואה אותו, וגם מבין ששמירת שבת מתקיימת בכל רגע, וכל יום, יוכל לשמוח גם עם גופו.

מסופר שהביאו מרוסיה גופת יהודי שנפטר לפני שמונים שנה, כדי שיוכל להיקבר בישראל. אדם זה שהיה מתבודד כל יום שעה, גופתו נשארה שלמה כאילו נפטר עכשיו. וכן כתב רבי נחמן שמי שילמד את ספרו ויקיים את עצותיו, התולעים לא יתקרבו אליו בקבר ולא יאכלו את גופתו. ויש לנו ראייה מיתרו שלא הלך עם הצדיק משה רבנו עד הסוף, וחזר לביתו ובשרו נעשה 'חידודין חידודין'.

פירוש נוסף שאומר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה לד') על הפסוק: "ויחד יתרו על כל הטובה" – "וייחד" לשון 'שמחה'. למשל בחתונה, יש אדם ששמח מהאוכל, מהדגים והבשר, יש אדם ששמח מכלי הזמר, ויש אדם ששמח מהחתונה עצמה, אבל אי אפשר שהאדם יהיה שמח בכל השמחות ביחד כי אם כשמסתכלים על השורש. שורש כל התורה הוא השם יתברך שמביא את האוכל ואת כלי הזמר, ומחתן את החתן עם הכלה, ואז כל השמחות נכללות אחת בחברתה ונעשית שמחה כפולה ומכופלת.

כל זה משל להתבודדות שרבי נחמן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כה'): 'ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל', ובהתבודדות מקיימים את כל המצוות בשורשן. השורש של ציצית - שהשם מסתכל ומציץ עלי (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז'). השורש של תפילין – שהאדם מדבר ומפציר בהשם יתברך מליבו כנגד תפילין של יד, ומקבל בושה מהשם יתברך שזה הרוחניות של תפילין של ראש (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לח'). השורש של שבת – השם יתברך מניע לאדם את השפתיים (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ב'); השורש של פסח – פה-סח, לשוחח עם השם יתברך (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה מט'); השורש של ראש השנה - התעוררות השינה והבאת הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לה', ותורה קח'). וכל המצוות בשורשן מכות אחת בשנייה ונכפלות, ונעשית שמחה גדולה. כן בשעה אחת של התבודדות אתה מקיים את כל ששה סדרי משנה.

לדוגמא: ב-'סדר זרעים', מצוות קריאת שמע, שפירושה לקרוא ולכוון פעמיים ביום, ולשמוע ולהבין, שהשם נמצא, והוא אלוקינו והוא אחד. אם כך, בקיום שעה שלמה של התבודדות האדם שומע ומבין שהוא נמצא עם השם יתברך ואיתו הוא מדבר, וזה עומק המצווה, שנבין שבכל רגע וכל היום, השם יתברך נמצא וקיים. וכן כתוב בסדר זרעים על גידולי שדה, והשכל של גידולי שדה הוא, לגדל את האמונה, ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה (שבת לא' ע"א): אמונת – זה סדר זרעים', האמונה היא כוח הגדל וכוח הצומח (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קנה').

'סדר מועד' מכה בסדר זרעים ונעשה אור ושמחה גדולים, אור גדול ושמחה רבה, כי בהתבודדות מקיימים את כל השורש של סדר מועד. בסדר מועד כתובים ענייני תחומין. לדוגמא, ענייני תחום שבת: בהתבודדות של שעה ביום, אנו מקיימים בשורש של תחום שבת, את הציווי שכתוב בפסוק (שמות טז' כט'): "אל יצא איש ממקומו", שאדם לא ייצא ממקומו של עולם שהוא תחום שבת הרוחני. רבי נחמן אומר ששורש תחום שבת, הוא מקומו של עולם שאנו נמצאים בתוכו. וכן שורש שמירת שבת היא האמונה שהשם יתברך עושה את ה'טל' (שלושים ותשע) מלאכות של האדם בכל ששת ימי המעשה, על-ידי דיבורי אמונה שלנו עימו. כשחקלאי אומר להשם יתברך: 'אתה חורש לי את השדה', וחייט אומר: 'אתה תופר לי את הבגדים ומכניס לי את החוט לתוך המחט', והסנדלר אומר: 'אתה דופק לי את המסמר בנעל', אלה הם דיבורי אמונה. אמרו חז"ל )ילקוט ראובני בשם עשרה מאמרות): 'חנוך תופר מנעלים היה, ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה', ומדיבורים אלה נברא מלאך בשמיים. ממה נברא מלאך? מדבורי האמונה שהוא דיבר עם הקדוש ברוך הוא: 'אתה משחיל לי את החוט במחט, אתה מחבר לי את העור לסוליה', וכך כל אחד מאיתנו צריך לדבר עם הקדוש ברוך הוא, ויעלה למדרגת מלאך. כי אמת זהו שמו של הקדוש ברוך הוא, ואמונה כנגד השכינה. ובדיבורו של חנוך עם השם יתברך על כל פעולה באמת ואמונה שהוא נמצא ומפעיל וממציא את כל הפעולות, על-ידי זה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתה שהם אמת ואמונה, וזהו הייחוד הגדול ביותר.

את חג הפסח מקיימים על-ידי ההבנה שהגאולה תלויה באמונה, וכשאדם נזכר בהשם ומדבר איתו, זו הגאולה שלו. הגאולה היתה בחצות, כי החצות האמיתי הוא, שהשם נמצא פה, וזו התעוררות השינה האמיתית. אדם יכול לקום באמצע הלילה וללמוד תורה, ואם אינו מדבר עם השם יתברך ואינו מתייחס אליו, ואינו מבין שהשם יתברך מזיז את שפתיו וידיו, עדיין לא התעורר מהשינה. את שורש חצות האמיתי מקיימים בהתבודדות כשמתעוררים מבחינת השינה. כן האדם מקיים את יום כיפור בשורש, שהוא בחינת עולם הבא כי האדם נמצא עם השם יתברך שהוא בחינת עולם הבא. ועוד, יום כיפור הוא יום שמכפר על כל העוונות, והאדם הנמצא עם השם יתברך, מבין שהוא בחינת יעקב שגר בתוך השם יתברך, שנקרא לבן, כמו שכתוב בתורה (): "עם לבן גרתי" כפי שאמרו חז"ל (יומא לט' ע"ב): השם יתברך נקרא לבן שמלבין עוונותיהם של ישראל'. נמצא, שההתבודדות מכפרת עוונות, בחינת יום כיפור. כמו-כן בהתבודדות האדם מקיים מצוות סוכה בשורש, כי מקבל הבנות ומקיפים שכלים ורוחניים חדשים, שזו הסוכה האמיתית (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כא'), ומקיים בהתבודדות את שורש מצוות נטילת לולב האמיתי ונענועו, כשאדם מקשר ליבו לדעתו, ומבין שהשם נמצא ונסתר בכל המציאות: למעלה, ולמטה, בדרום, ובצפון, במזרח ובמערב, היה בעבר, נמצא בהווה ויהיה לעתיד, וכל זה מתקיים בכל אדם, בכל זמן, ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שכתב השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לג').

'סדר נשים' מכה בסדר מועד ונעשה אור ושמחה גדולים, כי בסדר נשים, האדם מקדש את האמונה שהיא בחינת אשה, שהיא שורש מסכת קידושין, ומגרש את האמונה הכוזבת שמאמין בדברים חוץ מהשם יתברך - שזה שורש מסכת גיטין.

'סדר נזיקין' מתקיים ומכה בכולם ומכפיל בכולם, כי האדם מקיים בהתבודדות את שורש מצוות השבת אבידה ומציאה, כשהאדם מוצא את השם יתברך שמסתתר בתוכו ומסביבו ומדבר עימו, שזו תכלית מצוות השבת אבידה - למצוא את השם יתברך שאיבדנו. האדם המדבר עם השם יתברך אינו נקרא רמאי, כי מדבר עימו באמת מעומק ליבו. וכן במצוות השבת אבידה, צריך לתת סימנים ולבדוק למי משיבים את האבידה. כשאדם מדבר עם השם יתברך, נמצא שמדבר אמת, ואז מחזירים לו את האמונה שאיבד, כי הגשמיות היא משל לרוחניות.

וכן מקיים כל רגע את שורש ההלכה של 'שור שנגח פרה', כי שורש של שור הוא בחינת הסתכלות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ב'), בחינת יוסף - "בכור שורו הדר לו" (דברים לג' יז'), שזה משיח בן יוסף הפרטי שבכל אדם. פרה זו בחינת תפילה, בחינת משיח בן דוד הפרטי שבכל אדם. וכמו שכתב דוד המלך עליו השלום את ספר תהלים, שכולו תפילות להשם יתברך, כן כותב האדם את התהלים הפרטי שלו בשעה אחת של התבודדות.

כשאדם מדבר עם השם כל רגע, ורואה בראיית השכל ובאמונה שלמה ודעת נכונה, שהשם יתברך נמצא מסביבו ובתוכו, נקרא שהוא רואה את השם והגיע אל המַשִׁיח, כי עיקר הראייה היא הידיעה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה עו').

וכל זה מכה ב'סדר קודשים', כי כשאדם מתבודד הוא מקריב את כל הקורבנות בשורש שלהם, קורבן על שם שמקרב את עצמו להשם יתברך (ספר 'השגת אלקות' הרב בן ציון פרסברגר), כגון: שורש קורבן ראיה - שבא להיראות לפני השם יתברך, שורש קורבן אשם - שמתוודה לפני השם על מה שעשה, שורש קרבן חטאת ועולה - שמנסר את עצמו ומביא את עצמו פנים אל פנים עם השם (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קח').

וכל זה מכה ב'סדר טהרות' בשורשם, כי טובל את עצמו במקווה הרוחני שנקרא 'מקווה השם', עם גופו ובגדיו ונעליו שזה שורש המקווה הגשמי. מקווה - היא ההתבודדות המטהרת מכל הכתמים, כמו שכתב השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נו'): 'שמקווה שהוא שער החמישים, שהוא דעת גדול', וכן אמר על עצמו ('חיי מוהר"ן', מעלת המתקרבים אליו סעיף מא'): 'אני נהר המטהר מכל הכתמים'. וכן עומד טהור לפני בורא עולם ואומר: 'אתה הקדוש ברוך הוא קנית לי, אתה הקמת לי גינה דרך העיריה', ואינו טמא ומצורע שמשולח מחוץ למחנה, כי אינו מוציא שם רע על הקדוש ברוך הוא כשאומר: 'אני קניתי בעצמי', או 'העיריה הקימה את הגינה'. כי לומר ש'העיריה הקימה ועשתה גינה' או 'אני קניתי', זה לדבר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא, והאדם המדבר כך, נקרא מצורע, כי מוציא שם רע על הקדוש ברוך הוא. וכך אינו מנודה, כי עתה הוא מדבר עם השם יתברך, ומחובר איתו בדעתו, ואמונתו היא בבחינת קודש הקודשים.

כל זה מכה אחד בשני ונוצרת הכפלה שמחברת את העולם הבא בעולם הזה הגשמי, וזה הפירוש האמיתי של "ויחד יתרו על כל הטובה", שהאדם  שַׂמֵח על כל הטובות ומכל החגים ומכל המצוות ביחד, ומְאַחֵד את העולם הזה עם עולם הבא.

חידוש כזה שההתבודדות כוללת בתוכה את כל ששה סדרי משנה, לא גילה הקדוש ברוך הוא לאף אדם, אלא לרבי נחמן בלבד, שאמר על עצמו (חיי מוהר"ן גדולת השגתו סעיף ו'): 'חידוש כמוני עדיין לא היה מעולם', ולזה התכוונו חז"ל (פרקי אבות פרק ד' סעיף כב'): 'יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא', - שעה של התבודדות – שבה האדם מקיים את כל 'ששה סדרי משנה' בשורשם.

מעשה שהיה בבית הכנסת בפרדס כץ. בכל שנה קיימו שם 'סעודת יתרו' בפרשת 'יתרו', ומור חמי זכרונו לברכה היה מצלצל אלי בכל שנה לפני פרשת יתרו, ואומר לי שהוא בא אלי עם כל המשפחה, הכוללת את תשע בנותיו, כי נהג להשתתף בסעודה זו. כך נמשך הדבר במשך מספר שנים, עד שלפתע האיר השם יתברך את עיני שבפרשה זו – פרשת 'יתרו' - אני משחק בהצגה פרטית–משפחתית בתפקידים כמעט זהים לאלה של הדמויות המופיעות בפרשת השבוע. אני משחק את תפקיד משה רבנו, ומור חמי זיכרונו לברכה משחק את תפקיד יתרו שהיה חמיו של משה, וכן, ליתרו היו שבע בנות ולמור חמי יש תשע בנות. בפרשה זו נתן יתרו את ציפורה בתו למשה לאשה, כפי שמור חמי נתן לי את בתו לאשה. ועוד, השם יתברך נתן לי בן בשם גרשׁם נ"י, כשם בנו של משה רבנו עליו השלום, ובן נוסף בשם אליהו נ"י שמזכיר את בנו השני של משה, אליעזר.

כפי שהשם יתברך מסתכל בתורה ובורא עולם בכל רגע עד רגע זה ממש, כך מסביר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נד' סעיף ב'): 'שהקדוש ברוך הוא מצמצם את אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית עד נקודת המרכז שעומד עליו ומזמין לו לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה, שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו. בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מה הם רמיזותיו של השם יתברך בפרטיות אליו'.

והנה בסיפור הפרטי שלי עם מור חמי עליו השלום, קרה בדיוק מה שקרה בפרשת השבוע – פרשת 'יתרו'. סיפור זה הוא בחינת 'העגלות' שממשיך יוסף לשלוח ליעקב כשמזמין אותו לבוא למצרים. יוסף הוא הקדוש ברוך הוא - צדיקו של עולם, ששולח רמזים מהלימוד שלומד יעקב, כי יעקב הוא בחינת איש הישראלי האמיתי, התלמיד של רבי נחמן, שמדבר עם השם יתברך. יעקב - מידתו אמת, וכשרואה את הרמזים שהשם יתברך שולח לו, מתקיים בו 'ותחי רוח יעקב' (בראשית מה' כז'), כי מתווספת בו אמונה חזקה יותר בהשם  יתברך.

אולם צורת הלימוד של שינה עושה את האדם עבד לעולם ככתוב (שמות כא' ה'): "אהבתי... את אשתי ואת בני", והקדוש ברוך הוא לא רוצה לימוד כזה, אלא אומר לך: 'בוא, תצא ממצב של עבד, לא טוב שתהיה עבד, 'עבדיי הם ולא עבדים לעבדים' (בבא מציעא י' ע"א), אל תהיה עבד של מישהו אחר, אל תהיה עבד לגשמיות, תהיה עבד אלי'. כתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סא') 'שכשמתקרבים לצדיק מקבלים נשמה חדשה וממילא גם הגוף מתחדש', ובדיבורים כגון: 'ריבונו של עולם, אתה מזיז אותי, אתה מחיה אותי, אתה משמח אותי', הגוף משתנה והופך להיות כמו ארץ ישראל שבה יש פירות משובחים, כי נוספת לו אמונה עם שכל. אולם יתרו שלא הלך עם הצדיק משה רבנו עד הסוף לא יכול היה לשמוח עם גופו.  

בהמשך פרשת משפטים כתוב (שמות כג' ה'): "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עימו". מה זה "עזוב תעזוב עימו"? אם נפלו לו איזה דברים, תעזור לו, תרים לו את הדברים האלה. מה זה שונא? אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ז' סעיף ג'), וכן רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט הלכות פריקה וטעינה הלכה ב'): 'וזה מרומז במצווה הנ"ל כי שונא פירשו רבותינו זיכרונם לברכה, שזהו מי שראה אותו שעבר עברה, וזהו בחינת רובץ תחת משאו. כי מתגבר עליו כובד המשאוי שהוא המשאוי של עוון ומחמת זה הוא רובץ תחת משאו, כי אי אפשר לו לשא כלל משאוי כזו כנ"ל'.

שונא זה אחד שעבר עברה. תעזור לו, תרים אותו בדעת שלו, תן לו את השכל הנכון. תקרב אותו לצדיק. 'וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו ז"ל לאחד (ליקוטי הלכות, חושן משפט הלכות אבידה ומציאה הלכה ג' סעיף טו'): 'אתה בלעדי אינך יכול לעשות כלל (דהיינו לתקן נפשו בעצמו) אבל גם אני בלעדיך איני יכול לעשות דבר, היינו שאם אתה לא תעשה כלל בוודאי אי אפשר לי לעשות עבורך הכל'.

אומר רבי נחמן: 'אני יכול לעזור לך, אני יכול להרים לך את המצוות למעלה, לתקן את החיים שלך, את העולמות העליונים שלך, אבל בלעדיך אני לא יכול לעשות כלום. תן לי אתה את המילים שלך, "עזוב תעזוב עימו", אני יכול לעזור לך, תעזור גם אתה לעצמך! תקבע שעה התבודדות כל יום, ותפרש שיחתך עם השם יתברך, ובזה אתה עוזר לי לתקן אותך'. עוד אומר רבי נחמן ('חיי מוהר"ן', מעלת המתקרבים אליו סעיף ג'): 'אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד, ואני בונה מהם בניינים נפלאים ונוראים', וכתוב ('עלים לתרופה' סעיף קסו'): 'ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור' - אני צריך את העזרה שלכם כדי שביחד איתכם אוכל לסיים את העבודה הזאת ולהביא את הגאולה.

אומר רבי נחמן, (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'העניין שקשה לישון במוצאי שבת כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו כמו שאמרו חכמינו  זיכרונם לברכה (עירובין מג' ע"ב): שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת, ובמוצאי שבת יוכל לבוא, ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה (עדויות פרק ח' ז'): אין אליהו בא אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע'.

אליהו מרחיק את השקר ומקרב את האמת. אל תגיד שאין לי ולך אליהו, אל תלמד תורה בהבנה כזאת שאליהו הנביא היה פעם, כי זה לימוד של חסרון. השם יתברך אמר דרך שלמה המלך (משלי ח' כא'):   "להנחיל אוהבי יש", וכן (תהלים לד' י'): "כי אין מחסור ליראיו". מי שאוהב את השם יתברך ומדבר אתו בשעה אחת של התבודדות, לא חסר לו כלום, כי אם יש לו את השם יש לו את הכל. השם יתברך הוא אליהו האמיתי 'אלי–הוא' ונמצא מולך כל רגע (ספר 'השגת אלקות' הרב בן-ציון פרסברגר). רבי נחמן הוא בחינת אליהו, שהוא הצדיק שמגלה את האמת ומרחיק את השקר שהוא הגשמיות של התורה, ומקרב את האמת שהוא הרוחניות של התורה. רבי נחמן מקרב את מה שהיה פעם, את ההבנה הרדומה שחשבת שפעם היה נח והיתה לו תיבה עם פילים וג'ירפות ובזה נגמר. כי באמת, נח זה אתה שמתפלל אל השם יתברך כדי לצאת מכל הכפירה שמסביב שזה המבול - לשון בלבולים, ולהינצל ממנו, ולהיכנס לתוך התיבה שנקראת תיבת הדיבור. כי תיבות פירושם מילים, וגוף האדם בנוי ממידות רעות וטובות, כי האדם כולל את כל העולם. כשאדם אומר להשם יתברך: 'תן לי יראת שמיים' – הוא מכניס אריה שממנו יראים; כשמבקש מהשם יתברך: 'תן לי זריזות' – הוא מכניס ומתקן את הצבי שבתוכו, כמו שכתוב (שולחן ערוך אורח חיים סעיף ד'): 'הווה רץ כצבי'. כשמבקש מהשם יתברך: 'תן לי תמימות' – האדם מכניס ומתקן את הכבש שבתוכו. זו הפעלה של תיבת נח, כי נח זה אתה, וזו ההבנה הנכונה של עץ החיים. בוא, תקיים שעה של התבודדות ותחיה את התורה עכשיו! למה שתלמד תורה של שינה, תורה של עבד?

השם יתברך אומר לך: 'אתה עבד שלי לא עבד לעבד, אל תישן, קום מהשינה! וממשיך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'וכאשר יבוא אליהו, ובימיו יִוַשַׁע יהודה וישראל, אזי יְקֻיַּם: שפת אמת תיכון; וירחק המקורבין בזרוע, עד עכשיו שהוא בשקר, ויקרב המרוחקין בזרוע, שהם בחינת אמת. וזה: לרחק המקורבין ולקרב המרוחקין; היינו לרחק השקר ולקרב האמת, כי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (שבת קד' ע"א): שקר מקרבין מִלֵּהּ, ואמת מרחקין מִלֵּהּ'.

ש-ק-ר האותיות שלו קרובות אחת לשנייה: ש' בהתחלה, ק' באמצע, ר' בסוף, - השקר קרוב.
א-מ-ת האותיות שלו רחוקות: א' - בקצה האחד של האותיות, מ' - באמצע, ת ' –  בסוף, אמת זה דבר רחוק. צריך לקרב את האמת, ואת זה עושה אליהו. אז יש אליהו או אין אליהו? רבי נחמן הוא בחינת אליהו. זה השכל של הצדיק שבא לקרב את הגאולה שלך שהיא קיום כל התורה בשורש הרוחני שלה על-ידי שעה של ההתבודדות. הצדיק אומר לך תקום מהשינה. וממשיך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'והנה אליהו יבוא לרחק את השקר שהוא מבחינת הנחש הנקרא ארור' (בראשית ג' יד').

הנחש הוא בחינת שקר. אם אתה לומד תורה בהבנה שפעם היה נח, פעם היה אליעזר, זה נקרא שעכשיו אתה לומד תורה של בחינת שקר. כי נח קיים גם עכשיו, הוא לא היה קיים רק פעם בעבר, אתה נח! לא למדת את האמת האמיתית, ואליהו יבוא לרחק את השקר שנקרא ארור. הנחש נקרא ארור (בראשית ג' יד') והוא אוכל עפר, וכל הבנה גשמית בנויה מעפר, כי נח היה אדם שבנוי מעפר, וכן פרעה, ומצרים, ולולב, וציצית - בהבנה גשמית הם בחינת זוהמת הנחש. אבל רבי נחמן מלמד אותנו את השורש הרוחני של הדמויות והמצוות, ומחזיר אותנו למצב של לפני חטא אדם הראשון. ממשיך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'והנחש הביא מיתה לעולם, והשינה הוא אחד משישים של מיתה' (ברכות נז' ע"ב).

אדם לומד תורה של זוהמת הנחש. מה זה זוהמת הנחש? גשמיות. מסבירים לאדם שהנחש בא על חוה. מה הפירוש שכתוב (יבמות קג' ע"ב וכן שער הגלגולים הקדמה כג'): נחש בא על חוה והטיל בה זוהמה? הזוהמה זו הישות של התורה, הגשמיות של המצוות. אם אדם מגשם את התורה, ואומר שהלולב הוא כל המצווה ואין יותר מזה כלום, זה נקרא שהוא המליך את ה-"עבד כי ימלוך" (משלי ל' כב'), "ושפחה כי תירש גברתה" (משלי ל' כג'). הוא המליך את הגשמיות על הרוחניות, המליך את הפרות הרעות על הטובות. הפרות הרעות בולעות את הפרות הטובות אבל נשארות רעבות. אם אדם מגשם את התורה הוא גם כן נשאר רעב. פעם הפרות הרעות בלעו את הפרות הטובות, אבל האם הן ממשיכות לבלוע אותן גם היום?

הלימוד של השינה בולע את הנשמה של הלומד, ואז קין ממשיך להרוג את הבל. קין הגוף, הורג את הבל הנשמה. במקום שהבל יהרוג את קין והנשמה תתגבר על הגוף, והאמת והאמונה יהיו שווים, אז כשקין הורג את הבל, פירושו ששוכחים את השם יתברך, וזה ההסבר הגשמי של בחינת שקר שרק מלביש את האמת. אבל כשהבל גובר על קין נזכרים בהשם יתברך. רבי נחמן בא להציל אותנו מהשכחה, ומזכיר לנו את השם יתברך בכל רגע, וזוהי האמת של התורה. השינה היא אחד משישים של מיתה (ברכות נז' ע"ב), ומכיוון שבמוצאי שבת מתחיל גילוי אליהו, נדחה השקר שהוא הנחש, ולכן קשה לישון במוצאי שבת. רבי נחמן מתכוון שכל תורה גשמית היא בחינת שינה, בחינת מיתה, ומאחר והתורה היא רוחנית שהיא התגלות הדעת, כל רגע הופך למוצאי שבת וקשה לישון, כי נזכרים בהשם יתברך שהוא מהווה ומזיז את כל המציאות.

נכון, קשה לישון במוצאי שבת אבל למה? לפי תורת הסוד אפשר להבין זאת, כי שבת היא המוח, והיום חול הוא הגוף. מוצאי שבת הוא חיבור בין המוח לגוף, והחיבור הזה נקרא הדעת שהיא סעודה רביעית, שהיא עצם הלוז. מעצם הלוז מדברים עם השם יתברך, ולוז זו ההתבודדות וגם שם של עיר. יעקב נכנס דרך העיר לוז אל בית-אל. פעם יעקב נכנס ללוז, האם הוא ממשיך להיכנס או הפסיק? יעקב זה אתה! תיכנס דרך ההתבודדות לבית אל, לבית המקדש, תבין את התורה נכון דרך ההתבודדות שלך, דבר עם השם יתברך, תבקש ממנו להבין: 'ריבונו של עולם, תן לי להבין מה שכתוב, אני לא רוצה למות, אני רוצה לחיות'. "קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" (תהלים קמה' יח'). שומעים אותך! השם יתברך שומע את התפילות שלך, מכוון אותך, ונותן לך את ההדרכה הנכונה, אבל אתה לא מתפלל. תדע שרבי נחמן הוא כולו תפילה.

חז"ל אמרו (ברכות כא' ע"א): 'ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו', זו העצה של הצדיק. אומר רבי נחמן ('חיי מוהר"ן', מעלת תורתו וספריו סעיף טו'): 'על שתי כתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם: על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקורבים אלי ואינם מקיימים את דברי'. רבי נחמן אומר לך לדבר עם השם יתברך כל יום, לקבוע לך שעה התבודדות,  ולשוחח עם השם יתברך במילים שלך. גם כשיש לך מילים וגם אם אין לך מילים, תודה לו על מה שקרה היום, תשפוט את עצמך. "ואלה המשפטים אשר תשִׂים לפניהם" – 'תשִׂים', לשון שׁוּמָה והערכה, כמה זה שווה, תשפוט את עצמך: 'אני בסדר או לא בסדר, אולי טעיתי פה, לא ברכתי בכוונה, לא שמתי לך לב, קיצרתי מפה, קיצצתי משם'. 'כשיש דין ומשפט למטה אין משפט למעלה' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה טו' סעיף ב' וגם תורה קסט'). הקדוש ברוך הוא אומר לך: 'אם תטפל בעצמך, אני אעזור לך'.

תבקש על העתיד: 'מה יהיה איתי, תן לי הרבה תפילות לאהוב אותך ריבונו של עולם, תן לי אהבת השם'. רבי נחמן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה א'): 'כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על-ידי אותו הדבר'. מה השכל של לעיסת מסטיק זו ללא הפסקה? לעיסה ריקנית ללא בליעה ושביעה? אלא רוצה השם לרמוז לנו להתפלל ללא הפסקה ולהפעיל את הפה ברוחניות, וזה לעיסת מסטיק. א - יש מסטיק בטעם אמת, 'השם יתברך, תן לי אמת, השם יתברך, תן לי אמת, תן לי אמת'. השיניים לא מתקלקלות והטעם של המסטיק לא נגמר ואתה ממשיך ללעוס מסטיק, וגם בלי לשלם. 'תן לי בבקשה מסטיק של אמונה, תן לי אמונה, תן לי אמונה'. כך כל היום תדבר איתו בצורה כזו, כל היום, בנוסף לשעת ההתבודדות. זה קדיחת מקדח לעומק. 'תן לי פֶּה', 'ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו' (ברכות כא' ע"א). הרי כל היום השם יתברך רואה אותך, אז תחיה איתו. ב - מסטיק בטעם בטחון, 'תן לי בטחון'.

מעשה שהיה באחד הרחובות בפרדס כץ כשהשם יתברך לקח אותי ואת בני לקנות נעליים, והשם יתברך אמר לבני דרכי: 'תדבר עם השם כמו שאתה לועס מסטיק, תבקש אמונה 'תן לי אמונה, תן לי אמונה'. כשהגענו לצומת אמר לו השם דרכי: 'תחליף את הטעם של המסטיק ותתפלל עכשיו להשם יתברך על בטחון' והתחיל להתפלל: 'ריבונו של עולם, תן לי בטחון, תן לי בטחון'. והנה לפתע לצידנו ברמזור עמד איש עם מדים והיה כתוב לו בדש החולצה - בטחון. זה ד"ש משמיים. תודה השם יתברך!

'תן לי בבקשה מסטיק בטעם תיקון הברית, תן לי תיקון הברית'. ג -מסטיק בטעם גבורה 'בבקשה ריבונו של עולם, תן לי גבורה להתגבר על היצר הרע ועל  הגאווה, תוציא אותי מהגאווה, תן לי גדלות המוחין'. ד - מסטיק בטעם של דעת, 'השם יתברך, תן לי דעת, תן לי דעת. תן לי דבקות בך'. ה - הצלחה – 'תן לי הצלחה, השם יתברך אני זקוק להצלחה – להצליח לראות אותך כל דקה. תן לי השתוקקות, תן לי בבקשה התבודדות שאזכה לדבר איתך לפחות שעה כל יום'. ו – מסטיק בטעם ותרנות, 'תעשה בבקשה שאהיה ותרן, שלא אקפיד על כל דבר'. ז – מסטיק בטעם זיכרון – 'תן לי זיכרון, ריבונו של עולם תן לי לזכור אותך, תן לי לזכור אותך, תן לי לזכור אותך, תן לי לזמר לך זמירות וניגונים נפלאים שאף אחד עוד לא שמע כזה זמר וניגון'. ח – מסטיק בטעם חכמה, 'תן לי חכמה, תן לי חכמה, תן לי חן, תן לי חן, ריבונו של עולם, תן לי חיוך שאדלג על כל המשברים בחיוך'. ט – מסטיק בטעם טהרה, 'תן לי טהרה, תן לי טהרה, תן לי טוב לב, שאהיה טוב לכולם, שיהיו לי מחשבות טובות כמו שרבי נחמן מלמד'. י – מסטיק בטעם יראת שמיים, 'תן לי יראת שמיים, שאוכל לראות אותך וליראה אותך, תן לי יופי ריבונו של עולם שאבין כמה יפה הצדיק ששלחת אלינו'. כ – מסטיק בטעם כוח, 'תן לי כוח לעבוד אותך, תן לי כוח לעשות מצוות, תן לי כוח לקיים את המצוות ברוחניות, תן לי כוח להתגבר על היצר הרע, תן בי את הכוח להמשיך לחיות חיים כשרים ואמיתיים'. ל – מסטיק בטעם לימוד תורה, 'למד אותי את התורה, למד אותי דרך ארץ, תן לי להבה בלב, להתלהב אליך כל-כך שלא אתייחס בכלל ליצר הרע'. מ – מסטיק בטעם מוחין, 'תן לי מוחין דגדלות, אנא השם יתברך, בבקשה תן לי מתיקות בתורה, תן לי מתיקות בתפילה, תן לי מילים לדבר איתך'. נ – מסטיק בטעם נעימוּת, 'אנא השם זכני לנֹעם העליון, תן לי נעימות בתורה, אני זקוק לנעימות בתפילה, אבא רחמן אני צריך ניסים באופן דחוף, לדעת שהכל ממך ועם רבי כזה גדול הכל יתהפך לטובה'. ס – מסטיק בטעם סיוע, 'תן לי סיוע בעבודת השם ותיקון המידות והתאוות הרעות, תן לי סייעתא דשמייא'.  ע - מסטיק בטעם ענווה, 'תן לי ענווה, אנא השם תן לי עזרה'. פ – מסטיק בטעם פשיטות, 'תן לי פשיטות ותמימות שאזכה לקיים את התורה בפשטות גמורה, תן לי פרנסה - פרנסת הנפש ופרנסת הגוף'. צ – מסטיק בטעם צדיק האמת, 'ריבונו של עולם, קרב אותי לצדיק האמת, תעשה אותי צדיק מושלם וגם את כל עם ישראל, תן לי צניעות בדיבור ובהתנהגות, תזכה את בנות ישראל להיות צנועות כמו האמהות הקדושות שלנו'. ק – מסטיק בטעם קירבה, 'ריבונו של עולם קרב אותי אליך, תן לי ולכל עם ישראל קדושה'. ר - מסטיק בטעם רחמים, 'תן לי רחמים אבא רחמן, תן לי רצון טוב לעבודתך'. ש – מסטיק בטעם שמחה, ריבון כל עלמין תן לי שמחה, תן לי שפלות, אני צריך שקט ושלווה. ת – מסטיק בטעם תפילה, 'תן לי בבקשה תפילה לשמה, תן לי תמימות ופשיטות, תן לי ללמוד תורה לשמה, תן לי לחזור בתשובה שלמה, תן לי להבין את התורה'. ככה תדבר, תלעס ותלעס. כשאתה מדבר עם השם יתברך אתה בונה ובונה, והקבלן - רבי נחמן  עומד למעלה ואומר לך ('חיי מוהר"ן', מעלת המתקרבים אליו סעיף ג'): 'מה לכם לחשוב מחשבות, אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד, ואני בונה מהם בניינים נפלאים ונוראים'. האדם נולד לעמל פה! כמה שתעמול בפה יותר יהיו לך יותר בניינים. איך אתה רוצה שייבנו לך כל הבניינים למעלה אם לא תביא לקבלן בלוקים? רבי נחמן רוצה שתאמין שהכל תלוי בפה שלך.

בשביל להתפלל צריכים מאמן. רבי נחמן הוא מאמן של תפילה, מאמן של אמונה, ולכן קשה לישון במוצאי שבת, 'כי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (קידושין מט' ע"ב): עשרה קבים שינה ירדו לעולם; תשעה נטלו עבדים. וממשיך רבי נחמן ואומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'ועבד הוא בחינת (בראשית ט' כה'): "כנען עבד עבדים", והוא בחינת ארור (שם), בחינת הנחש'. עבד הוא ישֵן, עבד הוא בחינת כנען שהוא עבד עבדים. עבד זה אחד שלומד את התורה הגשמית ואינו מתבודד כדי לקיים את התורה הרוחנית. עבד זה אחד שעובד במשכורת ולא בקבלנות.

פעם הייתי במקווה בבני-ברק, ומחוץ למקווה היו פועלים שצבעו קיר. כבר הספקתי לטבול ולצאת, והפועלים האלה עדיין צבעו את אותו חלק של הקיר שעסקו בו קודם, כמו שהיו מלטפים את הקיר. למה הם לא התקדמו בעבודה? כי הם עבדו במשכורת יומית. אבל אם הם היו עובדים בקבלנות, הקיר כבר היה צבוע תוך שעתיים.

עבד משמעותו, אני עושה את שלי, שמתי תפילין, שמתי ציצית, ועכשיו תן לי לישון, עזוב אותי. אכלתי מצות בפסח, יצאתי ידי חובת קיום מצוות מעשיות. אבל השם יתברך נתן לנו מצוות לא רק כדי לצאת ידי חובה ולהפטר מהם אלא כדי לחבר אותנו אליו. כל מצווה מחולקת לשניים: החלק המעשי הגשמי והחלק הרוחני. רבי נחמן מגלה שהחלק הרוחני של המצוות, הם הלוחות הראשונים שאין בהם מיתה ואין בהם שכחה ועל-ידם מתחבר האדם עם השם יתברך בכל זמן ובכל מקום.

מה זו מצה? מצה זה שכל חי. מצה פירושה ח"י רגעים. "כל מחמצת לא תאכלו" (שמות יב כ' וכן ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נז'). לא רק בפסח לא אוכלים מחמצת, אלא גם בכל השנה אסור לאכול מחמצת - אסור להמית את השכל החי. בפסח אסור לאכול חמץ אבל זו רק דוגמא. לקיים את המצוות המעשיות זה שכל קטן, השכל הגדול הוא לקיים את המצוות בעיקר ברוחניות. "כל מחמצת לא תאכלו" – אל תלמד תורה של מתים כי מחמצת אותיות 'חמץ-מת', אל תלמד תורה של מחמצת, אל תחמיץ את התורה, אל תחמיץ את המוח (ליקוטי מוהר"I חלק א' תורה ה'), אל תירדם, תחיה את הקדוש ברוך הוא.

וממשיך ואומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'והנה אליהו יבוא לרחק השקר, שהוא מבחינת הנחש, הנקרא ארור'. רבי נחמן עושה את זה כבר עכשיו, הוא מרחיק את ההבנה הגשמית ומלמד את התורה הרוחנית כי ארור הוא בחינת האדם שאינו מתבודד ואינו מכיר את ההתבודדות וחי את התורה הגשמית שהיא בחינת הנחש שנקרא ארור. אליעזר עבד אברהם היה ארור ויצא מארור לברוך כי השם יתברך אמר לו דרך הדיבור של לבן (בראשית כד' לא'): "בוא ברוך השם". אברהם אבינו עליו השלום לא רצה לחתן את בנו יצחק עם בתו של אליעזר כי אמר לו אין ארור מִדַבֵּק עם ברוך. מדוע הקדוש ברוך הוא כותב את זה בתורה לך ולי ואנו קוראים את זה כל שנה? אלא הקדוש ברוך הוא אומר לנו ומבקש מאיתנו: 'תהיו כמו אליעזר עבד אברהם שיצא מארור לברוך ותתחילו לדבר איתי על כל דבר, ולהתקשר אלי בדיבור כמו אליעזר שפנה אל השם והתחנן: 'תן לי את הנערה שמתאימה ליצחק' (בראשית כד' יב'-יד'), והשם שמע את בקשתו. אליעזר גם מספר ללבן את כל מה שעבר עליו, שהוא עבד אברהם שבא לחפש נערה ליצחק. האם ממשיך אליעזר עבד אברהם לספר זאת? הרי התורה היא נצחית ובלי המדריך שמפענח את צפונות התורה ומציל אותנו, הופכת התורה מסם חיים לסם מוות חס ושלום. אליעזר זה אני ואתה שמדברים עם השם שנקרא לבן כמו שכתוב (בראשית רבה ויצא ע' סעיף ט'): 'הידעתם את לבן בן נחור המלבין עוונותיהם של ישראל?' כי כל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא והשם אומר לנו במעשה סיפור אליעזר ולבן שכל יום אנחנו צריכים לקיים שעה התבודדות, ולספר לקדוש ברוך הוא את כל מה שעובר עלינו, ואז נראה את הניסים של השם יתברך ונתלהב אליו ונאהב אותו. בפרשת 'חיי שרה' כתוב (בראשית כד' כו'): "ויקוד האיש וישתחו להשם" 'ויקוד' לשון מוקד, התלהבות כי ראה את הניסים שהשם עשה לו אחרי שדיבר וביקש ממנו, כשמצא את רבקה השידוך של יצחק.

כשאדם יעלה לשמיים, ישאלו אותו: 'נו, עשית פסל או מסכה?' והוא יענה: 'לא עשיתי שום פסל, לא השתחוותי לשום פסל'. 'טוב, גש למחלקה ראשונה בגן עדן התחתון'. כשירצה לעלות לגן עדן העליון ישאלו אותו שוב: 'נו, עבדת פסל או מסכה?' והאדם יענה – 'לא!' ילחצו על הכפתור ויגידו לו: 'שמע, אתה עברת על "לא תעשה לך פסל או מסכה" (שמות יט' ד'), עשית את נח פסל כי אצלך אין תיבה ואין מבול ונח לא זז'. אם היית מבין שנח זה אתה והמבול זה המחשבות והבלבולים שיש לך, והתיבה זו תיבת הדיבור שמצילה אותך ממבול הכפירות והדמיונות, היתה התורה נהפכת לך לסם חיים והיית נכנס לגן עדן עליון, כי היית לומד את רבי נחמן שהוא הצדיק שהשם יתברך שלח לדור הזה להחיות את כולם. כמו שיוסף החייה את מצרים בזמן הרעב, וכמו שפענח את חלום פרעה, כך מפענח רבי נחמן את התורה. כי התורה היתה בעבר, נמצאת בהווה ותהיה בעתיד והקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם, וכמו שהעולם קיים כך גם התורה קיימת. הפכת את אליעזר ואת לבן לפסלים כי לא הפעלת אותם, לא החיית אותם. אליעזר זה אתה שמדבר עם לבן שהוא הקדוש ברוך הוא, ואתה מספר לו את כל מה שעבר עליך. הפכת את יהודה ואת יוסף לפסלים כי אצלך הם לא זזים. על פי ההסבר שהשם מגלה דרך רבי נחמן, יהודה זה איש הישראלי שעומד בהתבודדות ומודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שעשה לו, כי יהודה לשון הודיה, ויוסף הצדיק הוא כנגד הקדוש ברוך הוא שנקרא צדיקו של עולם שמוסיף חיים כל רגע ורגע. יהודה טוען ליוסף טענות ושואל אותו שאלות על המהלכים שהוא עושה, ומבקש תשובות. כמו שיהודה ביקש הסבר וטען טענות ליוסף הצדיק על הבאת בנימין למצרים, וכל מה שעשה להם יוסף כשהיו במצרים. זה נקרא "לא תעשה לך כל פסל או מסכה".

ממשיך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'וכיון שבמוצאי שבת הוא בחינת התגלות אליהו, ונדחה בחינת הנחש, שהוא בחינת: כנען עבד עבדים, נדחה השינה, שירדה לעבדים'.

אדם אומר, מה זה עבד? הרי אני לא עבדתי עבודה זרה. אבל חיית לימוד של עבד 'ואינו דומה שונה פירקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד' (חגיגה ט' ע"ב) וזה עניין של התעוררות השינה. מאה - לא עבדו,  זה שינה, כי הוא לומד את התורה וחוזר עליה בלי חיוּת, והתורה לא נכנסת לו לנשמה פנימה. אבל מאה ואחד, זו התעוררות השינה, שהאדם לומד את התורה לעומק, לפנימיות, לנשמה של התורה. לכן כתוב (דברים כז' טו'): ארור, ארור, "ארור האיש אשר יעשה פסל או מסכה". אדם צריך להיבהל ולחזור בתשובה ולהתחיל לדבר עם השם ולהתבודד. אדם צריך לתת כל דקה דין וחשבון לעצמו איך הוא לומד את התורה. למה עשית פסל מנח, למה עשית פסל מאליעזר, למה עשית פסל מיתרו, למה עשית פסל ממשה, למה עשית פסל מיהודה או מיוסף? נח זה אתה, תפעיל אותו! אליעזר זה אתה, תחיה את זה! יתרו זה אתה שיוצא ממותרות התורה ומתחבר עם הצדיק שהוא רבי נחמן. משה זה אתה, שמוציא את בני ישראל מהגרון שאלה הם הדיבורים. זו נקראת תורת חיים.

אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'ועל כן אליהו גימטריא בן – היפך בחינת עבד'. אתה חייב להיות בתחילה עבד וללמוד את התורה בפשט, אבל אחר-כך תעלה ותהיה בן. 'כי אם אין דעת הבדלה מניין (ירושלמי ברכות פה')'. צריכים לדעת ולהבדיל בין הפירוש החי והרוחני שמגלה השם דרך רבי נחמן בדורנו לבין שבעים פנים שהם הפירושים הגשמיים של התורה, ולעבוד את השם עם הנשמה של התורה, שהיא הפירוש המאה ואחד. כמו שכתוב (דברים י' כב'): "בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה" שהם שבעים נפש, שהם אבותינו שירדו למצרים, ורומזים לשבעים פנים בתורה שהם פירושים גשמיים בציור, זמן ומקום שנמצאים במצרים שהיא הבנה צרה. וכמו שבמצרים היו מלאים בעבודה זרה וניאוף, כן לימוד שבעים פנים גשמיים אלה, אף על פי שהם קודש, מולידים באדם בדַקוּת, עבודה זרה, סטייה וריחוק מהשם. 'כי אם אין דעת הבדלה מניין (ירושלמי ברכות פה') נמצא, שבמוצאי שבת, שיש הבדלה, שהוא בחינת דעת, כי אם אין דעת אין הבדלה, ועל-כן קשה לישון, כי השינה הוא הסתלקות הדעת'. רבי נחמן רוצה להגיד לנו עם הדעת החיה שלו, שכל רגע בכל השנה הוא בחינת מוצאי שבת כדי שנהיה ערניים ונזכור את השם כל רגע.

מעשה שהיה בפרדס כץ. הקדוש ברוך הוא לקח אותי למסור שיעור ברחוב דנגור, ולימד אותנו שיעור (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'), שמדברת בעניין אליהו גימטריא בן. תוך כדי הלימוד נכנס לפתע בני נ"י ששמו אליהו וביקש ממני עשרים שקלים, וזה היה בדיוק באותו רגע שלמדנו על אליהו גימטריא בן. זה ד"ש משמיים. אלה 'העגלות' שממשיך יוסף לשלוח ליעקב כשמזמין אותו לבוא למצרים. יוסף הוא הקדוש ברוך הוא - צדיקו של עולם ששולח רמזים מהלימוד שלומד יעקב, ויעקב הוא בחינת איש הישראלי האמיתי, התלמיד של רבי נחמן, שמדבר עם השם יתברך. יעקב מידתו אמת וכשרואה את הרמזים שהשם יתברך שולח לו, מתקיים בו "ותחי רוח יעקב" (בראשית מה' כז'), כי מתווספת בו אמונה חזקה יותר בהשם  יתברך. 'תודה השם!!!'

אדם עם דעת צריך להבדיל. יש הבדל בין רבי נחמן לשאר הצדיקים, כי השם דרך רבי נחמן מגלה את הנשמה של התורה בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. והשם דרך שאר הצדיקים מגלה את התורה בציור, זמן ומקום גשמיים. אדם לומד את התורה של רבי נחמן ואומר, הנה, רבי נחמן צודק, אבל הוא גם כן רב גשמי כמו כולם. רבי נחמן אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א' תורה רמג'): דע, שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבול קדושתו, על-כן הוא מתעלם מאד, ואין רואים ממנו שום קדושה ופרישות יתרה, זה מחמת גודל קדושתו מאד. וזה בחינות (ידיים פרק ג'): 'כל השירים קודש, ושיר-השירים קודש-קודשים', כך כל הצדיקים כולם קודש ורבי נחמן אמר על עצמו שהוא קודש-קודשים. זה אחד מהחלומות של יוסף שמתפאר בעצמו בשבילנו, שנבין שהוא הצדיק וכדאי לסמוך על מה שהוא אומר ולקיים את ההתבודדות, כל יום שעה התבודדות, וממילא גם לעסוק בתפילה כל היום, ולזכור את השם שרואה אותו ומסתכל עליו ונמצא כאן. כי את השם יתברך אף אחד לא רואה, גם המלאכים לא רואים אותו. רק יודעים שהוא נמצא. ככל שנזכור יותר שהשם רואה אותנו ומסתכל עלינו, השם יהיה קיים יותר בתודעה שלנו, בשכל שלנו, ואז האמונה תלך ותגדל, הווליום שהוא כפתור ההגברה והחום יעלה מחמש, לשש, לשבע, לשמונה, לאלף.

זה כמו אחד שאומרים לו: 'שמע, הולכת להיות הופעה של איזה זמר גדול מחוץ לארץ כאן בישראל שקוראים לו שוויקי. בתחילה הוא אינו מאמין כלל שזמר גדול כזה מופיע במקום כזה קטן. ומספרים לו שהזמר הזה בחוץ לארץ הוא גדול מאד. האיש הזה שמספרים לו על הזמר הזה רואה מודעות בכל העיר ומתחיל להתרגש. כל העיר מדברת על ההופעה הזאת, והחברים שלו שואלים אותו, נו, אתה הולך להופעה של הזמר שוויקי? ההתרגשות עולה לאט לאט וערב ההופעה מגיע. האיש הזה הולך להופעה והאמונה שלו מתחזקת שישמע בקרוב את הזמר המפורסם שוויקי. ההופעה עומדת להתחיל ושומעים ברקע ניגונים. הוא שואל את החבר שלו: אתה בטוח שזה הוא? הוא עדיין לא יכול לראות אותו. אף אחד לא רואה אותו אבל האמונה שלו שהזמר תיכף יעלה לבמה ויראו אותו כבר גדלה מאפס לשתיים, לחמש, לעשר, לתשעים, לתשעים ותשע.

והנמשל, את הקדוש ברוך הוא אף אחד לא רואה כמו שכתוב: 'אילו ידעתיו הייתיו' (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ה'). אם תדע אותו תהיה הוא, כולנו יצאנו ממנו. וכתב השם דרך רבי נתן: (ליקוטי הלכות, יורה דעה הלכות גילוח ה'): 'שאין ראיה בחסרון השכל במציאות הדבר', זאת אומרת שאם אדם לא מבין דבר בשכלו אין זה אומר שהדבר אינו קיים. משל לאחד שגדל במדבר ולא ראה מעולם זכר ונקבה. אומרים לו שאדם גדל בתוך בטן של האם ושם התפתח ויצא לעולם. האיש אינו מאמין לדבר מוזר כזה. כשבא לעיר רואה שאכן הדבר כך. כמו-כן אם יגידו לו שעץ גדול גדל מגרעין קטן שמניחים באדמה וודאי לא יאמין לדבר מוזר כזה שמגרעין כזה קטן ייצא עץ כזה גדול, וכשיבוא למקום יישוב יראה שכך הדבר. כמו-כן אנחנו זה שאין אנו מבינים בשכלנו שהשם יתברך נמצא מסביבנו ואנו נמצאים בתוכו והוא מניע אותנו כל רגע לפי בחירתנו ורצוננו, אין זה אומר שהדבר לא כך, אלא שכלנו קטן מלהבין זאת. אך המציאות היא כזאת שהקדוש ברוך הוא בתוכנו ומסביבנו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא בעצמו (ירמיהו כג' כד'): "הלוא את השמיים והארץ אני מלא". הקדוש ברוך הוא אומר לך, זרקתי אותך לעולם הזה שהוא מלא שקר, מלא דמיון, תתחיל לשחות אלי, לטפס אלי. אבל צריך מורה לשחייה, מורה של שִׂיח השם , רבי נחמן אומר, צריך לדבר עם השם עם שכל, עם דעת, זה שחייה. תיקח את מורה השחייה, את רבי נחמן. אבל כשאדם אינו שם לב שרבי נחמן מגלה את נשמת התורה בשכל חדש שלא נודע עד עתה שמחיה את כל התורה, הוא יכול להגיד: 'רבי נחמן הוא עוד צדיק כמו כל הצדיקים'.

קשה לישון במוצאי שבת. רבי נחמן צודק, קשה לישון במוצאי שבת. למה הוא  מתכוון? בשכל שרבי נחמן מגלה הוא כל רגע ורגע בחינת מוצאי שבת. כל שנייה קשה לישון, כי הוא אומר לך, השם רואה אותך, מסתכל עליך. האם יש לך את אליהו הנביא? רבי נחמן הוא אליהו הנביא, בחינת אליהו. הוא השכל של אליהו שמקרב את האמת אליך. השם הוא אליהו – 'אלי–הוא'. האם יש לך את המשיח? השם הוא גם מלך המשיח שאיתו משיחים. כי מי שיש לו דעת יש לו את השם יתברך ואינו חסר כלום, (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כא'): 'דעת קנית - מה חסרת; ואם דעת חסרת – מה קנית; כי עיקר החיסרון והשלמות תלוי בדעת'. כי כבר בא אליהו וגם מַשִׁיח כי הם השם יתברך בעצמו שהיה פה כל הזמן, היה הווה ויהיה לנצח, ואנחנו בתוכו כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הנה השם כאן בתוך האין שמסביבך שהוא השקוף, ואין הוא שמו של בורא עולם והוא לבן עולם האמונה ('השגת אלוקות' הרב בן ציון פרסברגר). תַּשִׂיח, תשׂוחח איתו. תגיד לו: 'השם שלום'. השם אצלך במטבח, רואה אותך מכין חביתה, תגיד לו: 'תודה על הביצה'. איך הביצה הגיעה עד לכאן ולא נשברה? איך השם מביא לך הכל? כמה ביצים אכלנו כל החיים? כמה עופות אכלנו ? לולים שלמים כל אחד אכל. כמה נעליים קרענו? כמה בגדים השם נתן לנו? והלב הזה שעובד כל שנייה. והאדם לא עושה לו חשבון לקדוש ברוך הוא, לא שם לו לב בכלל. תגיד משהו, זרוק מילה, תגיד תודה. אם הוא לא עושה כך, ולא מכיר שהשם פה, זה לעשות עגל! כמו שאמר משה ליהושע: "כל ענות אנכי שומע" (שמות לב' יח'). מסביר רש"י (שם), 'קול חרופין וגדופין המַעַנִין את נפש שומען כשנאמרין לו'. קול שמענה את השומע שהוא הקדוש ברוך הוא. קול שהשם שומע וזה גורם לו כביכול עינוי. 'למה אתה לא פונה אלי, בראתי את העולם בשבילך, תסתכל אלי, דבר איתי'. לכן העצה של רבי נחמן – דבר עם ה'! וזו העצה היסודית.

בעניין הבדלה אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז' בסוף): 'ועוד, כי אם אין דעת – הבדלה מניין? (ירושלמי ברכות פה'), נמצא, שבמוצאי שבת, שיש הבדלה, הוא בבחינת דעת, כי אם אין דעת אין הבדלה, ועל-כן קשה לישון, כי השינה הוא הסתלקות הדעת'.

ההבדלה היא בדעת. מי שיש לו דעת מבדיל בין רבי נחמן לשאר הצדיקים. רבי נחמן הוא רב של נשמה, שאר הצדיקים הם רבנים של גוף. הם הורידו תורה גשמית, מאחיזת הנחש. לכן מתווכח רבי נחמן עם שאר הצדיקים. האם אתם מכירים את לבן? לבן בהבנה מסוימת הוא כוח המדמה, אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט הלכות מתנה ד'): מפרשי התורה אומרים 'אנחנו מכירים את לבן, יש לו אחיזה בכוח המדמה. אנחנו מודים שההלכות שלנו הן גשמיות'. כמו שאמר יעקב לרועים בפרשת ויצא (בראשית כח' ה'): "הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו": עונים לו הרועים – ידענו. היכן הוא יעקב והיכן הם הרועים? האם התורה נגמרה חס ושלום? הרי רבי שמעון בר-יוחאי בזוהר קילל קללה נמרצת את מי שחושב ואומר שהתורה היא סיפורים. וודאי שהוא לא מתכוון לאחד שאינו מאמין. כולם מאמינים שזה קרה בעבר. הקללה של רבי שמעון בר-יוחאי מכוונת למי שלא מאמין ולא מבין שהתורה ממשיכה גם עכשיו. מי שלומד את רבי נחמן ומתבודד, ניצול מקללה זו כי הוא מחייה את התורה ומקיים אותה עכשיו. יעקב זה בחינת הצדיק שכיום הוא רבי נחמן ששואל את מפרשי התורה שנקראים 'רועים': 'האם התורה שלכם גשמית או רוחנית?' הם עונים לו: 'גשמית'. "הידעתם את לבן בן נחור?" (בראשית כט' ה'), שהוא היצר הרע שמגשם את התורה, ועונים לו: "ידענו" (שם). אבל עם תורה כזו אי אפשר להביא את הגאולה. כמו שאמר יעקב לרועים: "הן עוד היום גדול לא עת היאסף המקנה" (בראשית כח' ז'), לא שלמתם פעולת היום (רש"י שם). היום עוד גדול, השמש באמצע היום, עם תורה כזו אי אפשר להביא את הגאולה. צריך ללמוד תורה של נשמה, תורה של חיים ואז אתה תחיה ותביא את הגאולה לעצמך ותקרב את השכל של המשיח, ותעזור למשיח להביא את הגאולה הכללית.

פעם אחת סיפר רבי נחמן ז"ל משל מעשה ממטר: מעשה ממלך אחד שנסע עם שרי המלוכה שלו ליער לצוד חיות, שקורים לאוועלווע. ירד מהמרכבה שלו, תפוס במחשבות בענייני מלוכה שלו, עד שנתעה בעומק היער, בין האילנות העבים והגסים שיש שם. והם עמדו אצל המרכבה, ובין כך ירד גשם וברד שוטף חזק מאד, ממש מבול, ושרי המלוכה רצו לחפש את המלך, אבל במבול וערפל כזה אי אפשר לחפש ולמצוא. ועלו על המרכבה, להגן על עצמם מפני הברד והשלג. והמלך בתוך כך נפסק ממחשבתו ומרעיונותיו וחיפש מקום להגן על עצמו, כי היתה ממש סכנת נפשות. עד שבא לבית ערל, שומר היער, ונכנס אצלו ושאלו אם יכול ללון אצלו, והסכים לזה. ובין כך נתקרר המלך מאד, ושאלו לו מלבושים אחרים, והלבישו במלבושים פשוטים שלו ב'פעלץ' (פרווה) וכדומה, והניחו על התנור שיחמם את עצמו. ובין כך נתרעב לאכול, וביקש ליתן לו לאכול, ונתן לו לחם שחור ו'גריץ', והוא הרגיש כל הטעמים בזה המאכל, שמעולם לא טעם מאכל כזה בביתו. ובין כך חטפתו שינה, ויישן שם על התנור עד הבוקר.

ושרי המלוכה, כיון שהפסיק הגשם ירדו מהמרכבה וחפשו את המלך עד הבוקר, עד שבאו לזה הבית ושאלו את הערל אם היה אצלו איש אחד. אמר להם, שבא אצלו איש אחד וישן על התנור, והלכו וראו שזה המלך, ולא יכלו להקיצו מפני נימוס המלכות, והמתינו עליו עד שהקיץ משנתו. תיכף עשו לו כבוד מלכים באימה וביראה, וביקשו להלביש אותו בגדי מלכות ולקחת אותו על המרכבה, להביאו לביתו ולכתור אותו בכתר מלכות, ולא רצה, כי אם שהערל ייקח אותו באלו המלבושים שלו על העגלה, עם השוורים שלו, והוא יביא אותו כך לבית המלוכה והוא יכתור אותו בכתר מלכות ויושיבו על הכסא. וכן היה: טען את העגלה שלו עם השוורים, והמלך ישב אצלו, והוא משך את העגלה וצעק על השוורים כמנהגו תמיד: דיע! דיע! דיע! בלי התפעלות מהמלך, וכן באו לבית המלוכה, והושיבו על כסא המלוכה והכתירו בכתר מלכות. 

אומר רבי נחמן: 'לעתיד לבוא יורים באפיקורסות'.  הכל מלא באפיקורסות, חדשות זה אפיקורסות, זה עשה, ההוא אמר. השם עושה את הכל, הוא אחראי, הוא עושה את כל החדשות, כל העיתונים ממנו. אבל אלה שהם שרי החכמה עוזבים את הצדיק, עוזבים את המשִׁיח, לא מדברים עם השם. אז מי עוזר למַשִׁיח, מי עוזר לקדוש ברוך הוא להביא את הגאולה? אלה הם האנשים הפשוטים שמדברים עם הקדוש ברוך הוא, שמשוחחים איתו, אלה שהשם גר אצלם, ואנשים אלה ישימו את הכתר על הראש של המלך. כפי שמסיים רבי נחמן במעשה ממטר: 'כאשר בסוף הימים, שיהיה מבול, ולא ימצא השכינה מנוס ומפלט כי אם אצל הפשוטים באיזו עבודה פשוטה שהיא, כגון אמירת קפיטל תהלים, או בעשיית איזו מצווה, ויחיו אותה מכל התענוגים, ודווקא אלו הפשוטים יוליכו אותה להמליכה (אף-על-פי שהם לא ירגישו כלל שהם נוסעים עם המלך, כמו הערל הנ"ל שנסע עם השוורים וצעק 'דיע', ואף-על-פי-כן הם יכתירו אותו (את מַשִׁיח) בכתר מלכות רק שיהא להם שכל, שלא יבקשו דבר שטות)'. פירוש שצריך לבקש מהשם בעיקר על דברים רוחניים. אף-על-פי שגם על דברים גשמיים צריכים לבקש, העיקר הוא הרוחניות.

השם גר אצלך בבית, בלב שלך. פוגשים את השם בכל מקום, בבית, ברחוב, מדברים איתו כמו בפלאפון, מתייעצים איתו: 'ריבונו של עולם אולי אני אעשה את זה, אולי לא אעשה את זה'. תתייעץ איתו, תדבר איתו. יש לך פלאפון צמוד ובזמן אויר של הקדוש ברוך הוא, בחינם, ולא עולה לך כסף, כי הפלאפון שלו. האנשים משתמשים בפלאפונים על חשבון הקדוש ברוך הוא, לוקחים זמן אויר של השם יתברך ובכלל לא מדברים איתו. הרי הוא ברא את הפלאפון בשבילו. דבר איתו בלי שיחה ממתינה, בלי מזכירה, בלי תיווך או הפרעה. זה העניין של רבי נחמן שהוא צדיק שבא לעולם הזה להעיר אותנו מהשינה ואנחנו צריכים להאמין ביוסף הצדיק ולא למכור אותו.

אומר רבי נחמן מטשערין (מאמר התנוצצות המשיח): 'איתא בזוהר הקדוש 'קודשא בריך הוא, ואורייתא וישראל חד הוא' - כי אצל הקדוש ברוך הוא כתוב שהוא נקרא מקום. כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו - ועל התורה נאמר (איוב יא' ט'): "ארוכה מארץ מידה" – וישראל הם שישים ריבוא נשמות כנגד השישים ריבוא אותיות של התורה. וכל העולם עם כל הנמצא בה, יש להם חיות וקיום על-ידי קודשא בריך הוא אורייתא וישראל, רק הניצוצות הקדושה שנמצאים בכל דבר הם המחיים את הדבר'.

'אבל על-ידי העוונות ובפרט על-ידי רע הכולל שהוא פגם הברית רחמנא ליצלן. המכשול האנושי הגדול ביותר. על-ידי-זה נתרחקים נשמות ישראל משורשם. היינו שנרחקים מהשם יתברך ומהתורה הקדושה. ואז יורדים הניצוצות הקדושים בגלות להקליפות רחמנא ליצלן ועל-ידי זה נתפשט השקר בעולם. והאנשים מסתכלים רק על הגשמיות של העולם. ואינם נותנים דעתם כלל על החיות והקדושה שנמצא בכל דבר. זה נקרא מלכות דקדושא בין העובדי כוכבים ומזלות – שכינתא בגלותא'.

זו זוהמת הנחש שדיברנו. לומדים תורה של גשמיות ואין נותנים דעתם כלל על החיוּת הקדושה שנמצא בכל דבר, על הנשמה של הדבר. וזה נקרא 'מלכות דקדושה בן העכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) או שכינתא בגלותה'. שכינה בגלות פירושו שאני כבד פה, לא מדבר עם השם יתברך, לא שם לב להשם שנמצא אצלי, רואה אותי כל שנייה. 'שלום השם', נשיקה, תודה. 'אתה מסתכל עלי, בוא, בוא, בוא', כך השם רואה אותך כל שנייה. תתייחס אליו, אחרת זו שכינה בגלות. מה זו שכינה? איך היא נראית? עננים?! עשן?! שכינה זו האמונה שהשם פה. הוא פה בין כה וכה אז תשים לו לב. תאמין שהוא פה, תסכים שהוא פה, תעשה טובה. ועל משה רבנו כתוב (שמות ב' יב'): "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". היכן פסוק זה מתקיים אצלנו בכל אדם בכל זמן בכל מקום? דעתו של כל אדם נקראת משה, וכשהוא פונה לחפש את השם מימינו ומשמאלו הוא נתקל באין שממולו שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא שנקרא אין שהוא איש מלחמה. כמו שאמר הרב פרסברגר (ספר 'השגת אלקות'): שהשם שהוא אין והוא נצחי ונמצא ממולנו כל רגע. וכן כתוב ביוסף הצדיק (בראשית לט' יא'): "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", האם ביתו של יוסף היה ריק? מה פתאום! ביתו היה מלא מהשם יתברך שהשם נקרא 'איש' ונקרא 'אין' והוא עמו בבית וכן אצלנו בביתנו ובכל מקום. וכן כתוב (שמות כ' יח'): "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים". התמונה שממולנו נקראת בחינת ערפל כי מציאות השם מעורפלת שם  אבל בתוכה נמצא האלוקים ודבר זה מתקיים בכל אדם, בכל זמן ורגע ובכל מקום.

ממשיך רבי נחמן מטשערין (מאמר התנוצצות המשיח): 'והצדיקים אמיתיים שבכל דור ודור עסקו לברר הניצוצות הקדושה. לתקן נשמות ישראל, להשיבם לשורשם'. רבי שמעון בר-יוחאי, האר"י הקדוש, הבעל-שם-טוב הקדוש, כולם עסקו לתקן את העולם ולהביא את העולם לתיקונו. 'כל אחד כפי כוחו והשגתו ומדרגותיו'. משה רבנו הרים את הכל, נשאר עוד מה להרים, אחרי משה רבנו הגיע רבי שמעון בר-יוחאי, ואחריו האר"י הקדוש, ואחריו הבעל-שם טוב הקדוש, ואחריו רבי נחמן מברסלב 'שיגע לפדות ולברר ניצוצות הקדושה מבין הקליפות. ובדורות האחרונים חמל עלינו השם יתברך, ושלח לפנינו צדיק יסוד עולם, נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, מורנו רבי נחמן זכותו יגן עלינו מברסלב. שזכה על-ידי יגיעותיו ועבודותיו להשגות ומדרגות קדושות בתכלית השלמות שאין שלימות אחריו. וכן גם העניין של ברור ניצוצות הקדושה מבין הקליפות עד ביאת המשיח, השיג בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו. גבוה מכל השגה ודעת אנושי (כמבואר בשיחותיו הקדושים), עד שהשיג העניין בשלמות שכדי לפדות בשלמות את הניצוצות הקדושה מבין הקליפות ולקרב הגאולה, צריכים רק לראות לקבץ את נידחי ישראל. היינו להציל ולתקן כל הנשמות העייפות והחלושות ביותר. ובעיקר אלה שנפלו על-ידי פגם הברית רחמנא ליצלן שבזה עיקר התגברות היצר הרע'.

תיקון הברית הוא הקשר עם השם. תיקון הברית הוא התבודדות, תיקון הברית הוא לדעת שהשם רואה אותך עכשיו ואתה מאמין שהוא רואה אותך. זה תיקון הברית! 'כי אלו הנשמות על-ידי התרחקותם משורשם המשיכו אותם ניצוצות הקדושה אל בין הגלות בין הקליפות רחמנא ליצלן'.

רבי נחמן כותב על התיקון הכללי (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כט'): 'תיקון הברית ושמירת הברית זה קשר עם השם וההתבודדות כל רגע'. רבי נחמן אמר שאם אדם פגם בברית הוא צריך לקרוא את ה'תיקון הכללי' שהם עשרה מזמורי תהלים, ומי שרוצה להדר שיקרא כל יום. רבי נחמן רוצה שתהיה כמוהו על-ידי שתחשוב ותדבר עם השם יתברך כל רגע ותחיה כמוהו. כותב הרב יצחק ברייטר זצ"ל ('שארית יצחק' מכתבים עמ' קמו'): 'מי שאין לו שעה התבודדות הוא לא מקורב לצדיק וכל ההתקרבות היא מן השפה ולחוץ'. להיות מקורב לרבי נחמן לא מתבטא בבגדים, בלבושים. מה זה משנה איך אתה מתלבש או מה אתה אוכל, תלך עם ג'ינס, תלך עם חולצה, תאכל סחוג, מה זה משנה? רבי נחמן הוא האמא של כולם. תלך איך שאתה רוצה, תדבר בשפה שאתה רוצה, תדבר מתי שאתה רוצה. אף אחד לא יגיד לך מה לדבר. השם נהנה מההתבודדות שלך ומהדיבור שלך איתו הנאה שלא היתה בעולם. זה ניגון שעליו דוד המלך עליו השלום אומר שהוא שיר חדש. "אז ישיר משה" (שמות טו' א'), זה השיר של משה שזה אתה, זה השיר של הגאולה שלך, וכל הגאולה תלויה בשיר הזה. לכן אף אחד לא יגיד לך מה לדבר, אתה עצמאי בשטח, השם נהנה מכל מילה שלך, כמו שנהנים מילד קטן שאומר 'אבא', או 'אמא'. ורבי נחמן מטשערין ממשיך (שם): 'ועל-ידי התיקונים והשבתם לשורשם ייפדו הניצוצות הקדושה ממילא מהגלות'. על השיר הזה אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד'): "תבואי תשורי מראש אמנה" (שיר השירים ד' ח'), שעל-ידי שלמות האמונה מתעורר לאדם הניגון של החיים שלו שמתחיל לדבר עם השם יתברך ולהודות לו על כל מה שעובר עליו. 'ריבונו של עולם, הערת אותי הבוקר, הלבשת אותי, לקחת אותי לאמבטיה, שטפת לי את הפנים, צחצחת לי שיניים, ניגבת לי את הפנים, העלית אותי לאוטובוס, לקחת אותי לישיבה, האכלת אותי, לימדת אותי דף גמרא, התחפשת  באבי ואימי וגידלת אותי'.

ממשיך רבי נחמן מטשערין במכתבו (מאמר התנוצצות המשיח): 'משה רבנו רמז לנו שעיקר ביאתו לזה העולם היה כדי לתקן הנשמות העייפות, החלושות ביותר שיהיו בעקבתא דמשיחא, ולהציל אותם יכולים רק על ידי שער החמישים דקדושה שהוא התנוצצות משיח'. מהו השער החמישים דקדושה – זו ההתבודדות.

מישהו אמר לי פעם: 'קראתי אלפיים פעם תהלים'. שאלתי אותו: 'אתה מתבודד?' אמר לי: 'לא'. אמרתי לו: 'אתה מתנהג כמו אחד שעושה עשרים אלף פעם תאוריה ולא נוהג במכונית בכביש אפילו פעם אחת. עשרים אלף פעם התנעת את האוטו ולא נהגת. התהלים בא לחמם אותך. "הצילני מאויבי" (תהלים נט' ב'), 'השם, תעזור לי, תציל אותי, תרחם עלי, תן לי להבין את התורה לפי הפסוקים הנפלאים של דוד המלך'. דוד המלך הוא בחינת משיח. הוא בא להעלות את המַשִׁיח שלך. המַשִׁיח שלך לא כתוב באף מקום. למשל, אדם יש לו בעיה עם משרד השיכון הוא קורא תהלים ישר והפוך ולא נרגע. למה? כי בתהלים לא כתוב על משרד השיכון. אבל כשאדם מדבר עם השם במילים שלו, ומספר לו על הבעיות שלו עם משרד השיכון, בשפה שלו, הוא ניצול מהגלות, וזוהי הדעת הקדושה של רבי נחמן. שער החמישים זו ההתבודדות!!! ארבעים ותשעה שערים זה בחינת עבד, אל תהיה עבד, תהיה בן חורין.  "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בניי" (שמות כא' ה'). בהתחלה יתרו לא רצה ללכת עם משה רבנו לכן הוא נקרא רעואל – הוא היה רע לא-ל. אבל יתרו נקרא גם חובב, חבר, יתר. מי שמתקרב להשם נעשה חובב - השם מחבב אותו, נקרא יתר - מתקן את המותרות שלו.

ממשיך רבי נחמן מטשערין: 'הוא הדעת הקדושה של רבנו אור האורות הנ.נ.מ.ח. – נחל נובע מקור חכמה זכותו יגן עלינו, שורש נשמת משיח'. אמרנו שמשיח זו יחידה, השכל הכולל, כי עיקר התיקון בשלמות הוא רק על ידי משיח, כי משיח הוא אור החסד החדש המתקן הכל'.

מעשה ברבי נחמן שהיה לו משרת ששרף את הסיר עם האוכל במטבח. שאלו אותו: 'מדוע אינך מעיר לו?' ענה רבי נחמן ואמר: 'תחילה מקפידים, אחר-כך אומרים, אחר-כך כועסים'. דבריו של רבי נחמן, מושרשים בכתבי האר"י ז"ל בספר 'עץ חיים' במספר פרקים: 'בעולם הניקודים היה פגם בספירת הכתר. כי אחורי ספירות נצח, הוד, יסוד שלו נפגמו, ובפרצוף אבא ובפרצוף אמא היה ביטול האחוריים, ובשבעת המלכים בספירות דעת עד מלכות היתה מיתה גמורה, כי נשברו כליהם ונפלו לעולמות בריאה, יצירה, ועשייה, ואורותיהם נשארו בעולם האצילות. פירוש דבריו על פי הסוד הם שמיתה היא הפרדה בין גוף לנשמה, והקפדה קשורה לכתר, ואילו כפירה מתחילה מהלב שהוא הכתר של הגוף. על זה אמר רבי נחמן 'תחילה מקפידים', כי אם הוא יחשוב שהמשרת שרף את הסיר עם האוכל ולא הקדוש ברוך הוא, מתחילה הכפירה שמיקומה הוא בלב וזה נקרא 'פגם הכתר'. 'אחר-כך אומרים'  פירוש זה כנגד אחורי פרצוף 'אבא' ופרצוף 'אמא' וכאן הנזק יותר גדול, כי כתוב בתורה (בראשית א' ג'): "ויאמר אלוקים" שהפירוש על פי הסוד הוא, שאבא אומר ואמא עושה. 'ואחר כך כועסים' פירושו שנעשה מיתה גמורה, שבירת המלוכה, כי הכעס הוא מיתה, הסתלקות הנשמה מהגוף, ככתוב (איוב יח' ד'): "טורף נפשו באפו". לכן אמרו חז"ל (שבת קה' ע"ב): 'כל השובר כליו בחמתו', בכעסו, 'כאילו עובד עבודה זרה', כי ממיתת מלכים אלו נתהוו הקליפות, והטומאה וכוחות הרע. כמה עמוקים ונפלאים דברי רבי נחמן. ועל זה אמר לרב מברסלב ('חיי מוהר"ן', עבודת השם סעיף סד'): 'אני מברכך שתזכה בעולם הבא להבין השיחות חולין שלי'.

בתורה כתוב כמה פעמים (בראשית לו' לא'-לג'): "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלֹך מלך לבני ישראל: וימלוך באדום בלע בן בעור ושם עירו דנהבה. וימת בלע, וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה". ושוב פעם "וימלוך מלך וימות, וימלוך תחתיו". מה איכפת לי ריבונו של עולם, מהמלכים האלה? איזה מלך הוא, מאיזה מקום הוא, ומה שם העיר שלו. יש הרבה ערים בעולם: טוקיו, הונג קונג, לונדון ועוד ועוד. הרבה מלכים מלכו ומתו. התורה כותבת על המלכים האלה. מה הפירוש "ואלה המלכים"? המלכים הם עולמות שנפלו ונשברו וכל ניצוצות הקדושה נמצאים פה בעולם הזה. הניצוצות נמצאים בטעם שאתה טועם בבייגלה שאתה אוכל, בטעם שאתה טועם ביין שאתה שותה, כל הטוב שיש בעולם הזה הוא טוב שנפל מלמעלה. אחר-כך מלך מלך השמיני ושמו הדר (בראשית לו' לט'): "וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב". מה פירוש הדר מלך השמיני? הדר מלך השמיני הוא רבי נחמן, אור חדש שיוצא מהמצח, הדרת פנים, זקן, זקן שקנה חכמה. זקן הוא רבי נחמן, השכל של הצדיק  שמחיה את כל המתים, שמחיה את כל התורות הנפולות, שמחיה את כל הדמיון שרבי נחמן קורא לו 'שד יהודי', השם ישמור. מה זה שד? שדים ודמיונות. כמו שאמר הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יב'): 'שד יהודי נקרא לבן בפן השלילי, כי בפן החיובי זהו שמו של הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנקרא לבן, שמלבין עוונותיהם של ישראל. וההתגלות הגשמית שלו היא במלבוש האין, השקוף שמסביבנו שהוא בחינת לבן. כמו חלבון ביצה שהוא שקוף' וכשמבשלים אותו הופך ללבן. או משקה ערק שהוא שקוף, וכשנטפטף לתוכו טיפת מים ילבין. לבן בפן השלילי זה אדם שלומד את התורה בערמומיות, בפלפולים גשמיים, שמצייר לעצמו את יוסף הצדיק עם עיניים כחולות, או את לבן כמו איזה נוכל עם זקן קצר, או שמדמיין את עשו כאדם עם שערות ארוכות וג'ינג'יות. רבי נחמן מזהיר את הלמדן הזה שלא ילמד את תורתו בצורה גשמית. כמו שאמר יעקב לרחל 'כי אחי אביה הוא ברמאות ובן רבקה לכשרות' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' יב' סעיף ב'), שזו הרוחניות והתורה של הצדיק האמת רבי נחמן, שהיא כולה רוחנית, אך מלובשת בלבוש דק גשמי כדי להוריד פרנסה ללומדים אותה, כמו שכתוב (משלי ג' טז'): "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד". ולבן שהוא למדן התורה שלומד את התורה של רבי נחמן, רואה את הצד הכשר והחיובי ומחדש את ימיו שעברו בחושך. כמו שנאמר (בראשית כט' יד'): "וישב עמו חודש ימים", שהתיישב בדבר רוח הצדיק איך לחזור בתשובה לחדש ימיו שעברו בחושך, וכמו שכתוב (תהלים קג' ה'): "תתחדש כנשר נעוריכי", שהלמדן אומר: 'סליחה ריבונו של עולם, לא ידעתי שאתה מסתכל עלי כל רגע שזה השורש הרוחני של הציצית, לימדו אותי עד עכשיו שהציצית הם ארבעה חוטים בארבע פינות של הבגד. סליחה ריבונו של עולם לא ידעתי שהשורש הרוחני של התפילין זה לדבר איתך מעומק הלב דברי אמת שבלב ולהתבייש ממך (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לח'). לא ידעתי ריבונו של עולם שהשורש הרוחני של שבת מתקיים בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, ואתה עושה את כל הפעולות שלי: מדבר מגרוני, מזיז אותי, מנשים אותי, אף-על-פי שיש לי בחירה מה לומר, כי השיחה היא ביני לבינך. אך אתה מוציא אותה מהכוח אל הפועל, ואתה מוציא את הדיבור מפי דרך חמשת מוצאות הפה, ותעזור לי ריבונו של עולם לא לשכוח אותך ולא לצאת ממך שזהו תחום שבת הרוחני, כי אני נמצא בתוכך, כמו שכתוב (שמות טז' כט' וכן ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה פג'): "איש אל יצא ממקומו" ורבי נחמן מסביר: 'ממקומו של עולם'. לא ידעתי, סליחה, ריבונו של עולם  שישנתי את ימי ולא ידעתי שהשורש הרוחני של קול השופר זהו קולך שאתה משמיע דרך הצדיק רבי נחמן. זהו קולך ריבונו של עולם, שמעיר אותי מהשינה ואומר לי שמוחי נקרא משה, וגרוני נקרא מצרים שהוא מקום צר, והעורף שלי נקרא פרעה שמעכב ומכביד את הדיבור מלצאת, כי הערף אותיות פרעה, ואתה מתחנן אלי שאדבר איתך ואגלה אותך מאחורי כל תמונה ופעולה בכל זמן ורגע ובכל מקום. ונקראתָ פרעה גם על שם פריעה והתגלות שאתה מתגלה אלי בכל רגע דרך המלבושים שלך. לא ידעתי ריבונו של עולם, שראש השנה הוא כל רגע וצריך להתעורר מהשינה ולהביא אותך מבחינתי מאחורי אל פני, כי זה השורש הרוחני של ראש השנה שיש נסירה של האמת מהאמונה, ואור האמת מתעורר מהשינה ומביא את האמונה קדימה. זה מה שקורה בשמיים בראש השנה שעל-ידי תקיעת השופר חוזרים המוחין לאור שנקרא 'זעיר אנפין' והמלכות שנקראת אמונה ננסרת ובאה פנים אל פנים. לא ידעתי ריבונו של עולם שגילית תורה כזו נפלאה ומשוכללת, כי אתה רוחני מעל הציור, ומעל הזמן ומעל המקום, ובתורה הרוחנית שגילית דרך הצדיק שלך רבי נחמן אתה מעלה אותי מגשמיות לרוחניות ומחבר אותי איתך, כי כשכתבת על אברהם אבינו ואמרת לו 'צא מהארציות שלך' התכוונת אלי שאצא מהארציות שלי, והשכחה ממך, וכסילות דעתי, ואדבק בך ואתחבר איתך בכל רגע'. אבל לבן שהוא למדן בפן השלילי חושב שגם רבי נחמן מלא גשמיות וערמומיות וחושב שכולו רמאות חס ושלום, ואינו רוצה לחזור בתשובה ולחדש את ימיו, וממית את עצמו חס ושלום במכת חושך הנוראה שהיא ממשות התורה כמו שכתוב (שמות י' כא'): "וימש חושך".

וכתב השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קנט') 'כי לא כל תורה עולה למעלה, אלא רק לימוד התורה שהשם מגלה בדורנו דרך רבי נחמן, כי תורתו מורכבת מנשמת התורה והיא מלבוש דק חיצוני גשמי'. כי רבי נחמן מלביש את התורה הרוחנית שלו בפסוקי התורה, בקטעי משנה, גמרא וזוהר. ועל תורה זו כתוב (משלי ג' טז'): "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד", "אורך ימים בימינה" פירושו לעולם שכולו ארוך,  שהיא מחיה את כל העולמות העליונים: שרפים, ואופנים וחיות הקודש, ומורידה שפע מאור האינסוף לכל העולמות הרוחניים. "ובשמאלה עושר וכבוד" (שם), פירושו עושר וכבוד לעולם שלנו, אכילה ושתייה ומלבושים. וזה הלימוד שעולה להשכינה כי בתורה זו יש אש ומים, הימין שהוא אש עולה לעולמות העליונים והמים יורדים למטה, כי הדעת מורכבת מאש ומים, והתורה נקראת דעת שיש בה חסדים מצד האש וגבורות מצד המים, כמו בלון גז שעולה עד לשמיים, אך בלון שאינו ממולא בגז נופל למטה. כשלומדים תורה בלי הנשמה שלה היא פוגעת בכוחות שליליים שנקראים בלשון הזוהר: 'גרדיני נימוסין' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קנט'), שמחזירים את התורה הזאת למטה לעולם שלנו. אם האדם כשר ומתבודד וקשור לצדיק רבי נחמן, נעשה מהתורה שהוא לומד 'טל תורה' ובאים לו חידושים והתעוררות וחשק לתורה ולמצוות, אבל אם אינו אדם כשר, נעשה ההיפך מזה והתורה הופכת מ'טל תורה' ל-'לט מלאכות', 'לט' לשון קללה, ומקבל כוחות נוספים ליגיעות וטרחות לעולם הזה. כמו שבגשמיות יורד טל ומרטיב את העשבים והקרקע, ויש בהמות שאוכלות טל זה והוא בריא להן והן משמינות, ובהמות מסוג אחר כשאוכלות את אותו טל באים להם חולאים והן מתות ממנו. העולם הזה הוא הצל של העולם הרוחני ומשקף את מה שיש ברוחניות.
הנה רבי נחמן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קנט' בסוף):  'אבל לא מצאתי מקרא או איזהו מאמר רבותינו זיכרונם לברכה למצוא בו דברים אלה; אפשר ימצא אחד שיוכל למצוא דברים אלה באיזה מקרא או מאמר רבותינו זיכרונם לברכה. והזכיר אז מה שאמר רבי יהושע (סוטה כז' ע"ב): 'מי יגלה עפר מעיניך, רבי יוחנן בן זכאי, שהיית אומר: עתיד דור אחד לטהר כיכר שלישי, שאין לו מקרא מן התורה, שהוא טמא, והלוא רבי עקיבא תלמידך מוצא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר כל אשר בתוכו יטמא'. והנה הקדוש ברוך הוא לימד אותי תורה זו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קנט' בסוף) בכולל, והסביר לי במחשבתי פסוק שאפשר שיתאים לתורה זו שהיא מקרא מן התורה. אומר אברהם ללוט בן אחיו (בראשית פרק יג ט'): "הלוא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמילה". הנה החלק הראשון של הפסוק מדבר כנגד אברהם שהוא הנשמה, והחלק השני של הפסוק מדבר על הגוף שנקרא לוט. החלק הראשון של הפסוק: "אם השמאל ואימינה" מדבר על התורה שיש בה אש ומים, ימין ושמאל, "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד", והיא כנגד אברהם הרוחני שהימין מחייה את העולמות העליונים שהם אש, כי אש עולה למעלה, וזה החלק הרוחני שהקדוש ברוך הוא מגלה דרך רבי נחמן, והחלק השמאלי הוא המלבוש הדק הגשמי שבהן הלביש רבי נחמן את התורות שלו כדי להוריד שפע לעולם הגשמי שהם פרנסה ואכילה ושתייה. התורה נקראת גם ברית שכלולה מחסדים וגבורות כמו שכתוב (ירמיה לג' כה'): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". רבי נחמן אמר שכל השפע של העולם יורד דרך התורה שלו. בחלק השני של הפסוק כתוב: "ואם הימין ואשמילה" מדבר על התורה הרגילה שעולה ובאמצע הדרך פוגעת בכוחות הרוחניים שעוצרים אותה וחוזרת חזרה לעולם הזה, כי אין בה מספיק רוחניות שתעלה אותה. כמו בלון עם מעט גז שעולה עד לגובה מסוים וחוזר ונופל לארץ. אברהם אבינו הוא איש כשר שנמצא בימין כי המילה 'טל' שנכתבת מימין לשמאל היא 'טל תורה'  ואיש כשר כשלומד 'טל תורה' מקבל כוחות לחידושי תורה ולמצוות. אבל כשכותבים את המילה משמאל לימין 'לט' כנגד לֹט, כי לוט נכתב מימין לשמאל 'לט' ומשמאל לימין 'טל' וה-ו' באמצע היא התורה כנגד ו' שהיא הברית, וגם ספר תורה דומה ל-ו'. אומר אברהם ללוט: 'חלקך הוא בשמאל, ואתה הולך ושוקע בדמיונות התורה ובפלפול ובערמומיות שלה כי בחרת בבחירתך בצד של קללה חס ושלום'. כי לוט בארמית נקרא 'לטוטא' שפירושו קללה וגם חושך מלשון עלטה.
אומר הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ה' סעיף ז', וכן כמובא בפירוש רש"י בראשית יז' א'): 'שיש די באלוקותו לכל בריה'. אם אין לך מספיק את השם יתברך חסר לך משהו, כי השם ממלא את כל החסרונות. חסר לך אוטו – חסר לך בהכרת השם שהוא מסיע אותך. חסרים לך ילדים – לא הזכרת מספיק את השם שאומר לך שהילדים האמיתיים שלך אלה הדיבורים שלך שאתה מוליד מהפה. חסרה לך אשה – חסר לך בהכרת השם שהאמונה בהשם היא האשה האמיתית. חסר לך משיח - חסר לך בהכרה שהשם הוא המַשִׁיח שאיתו משִׂיחים והוא נמצא בכל מקום. כמו שאמר השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כא'): 'שמי שיש לו דעת יש לו, ומי שאין לו דעת אפילו שיש לו נקרא שאין לו', כי חושב שהילדים והאשה והמַשִׁיח האמיתיים הם גשמיים והוא טועה במדמה. וכן אמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ח'): 'שכל החסרונות הם מחסרון הרוח של הדבר, היינו השכל הרוחני, והצדיק הוא איש אשר רוח בו' והשם דרך הצדיק מודיע לאדם את הרוח שבכל דבר שזוהי רוח האלוקים שמרחפת מעל פני המים שהיא רוחו של משיח שמרחפת על פני התורה שמשולה למים וממלאת את כל החסרונות וממילא מכפרת על כל העוונות. כמו שאדם אומר: 'כי בעוונותינו לא בא המשיח', כי החסרונות הם מחמת עוונות, וברגע שיש לו את ההבנה הרוחנית של המשיח שהשם נמצא לידו, מתמלאים לו כל החסרונות ומתכפרים לו כל העוונות. אומר הקדוש ברוך הוא: 'די באלוקותי לכל בריה'. אם אתה מכיר אותי לא צריך להיות חסר לך לא משיח ולא בית מקדש, כי מי שיש לו דעה נבנה בית המקדש בימיו, ולא חסרה לך אשה, ולא חסרים לך ילדים, ולא חסר לך כלום. כי יש לך הכל ברוחניות. וזה הדבר האמיתי, כי הרוחניות היא העיקר.

לדוגמא: כשאתה קונה חבילת וופלים, על העטיפה  מצויר ציור של וופלה. תגיד, הציור של הוופלה זה הוופלה האמיתי? הוופלה האמיתי נמצא בתוך האריזה החיצונית, והוא נמצא בפנים, ולו יש את הטעם שאתה נהנה ממנו. אתה אוכל את הוופלה ולא את העטיפה. הפנימיות היא החשובה. דוגמא נוספת: כשאתה קונה דיסק של שוויקי שעולה שישים ותשעה שקלים. למה לשלם שישים ותשעה שקלים כשאת הדיסק בעצמו עולה לייצר רק שקל בודד? על מה אתה משלם, על העטיפה או על השירים שאתה רוצה לשמוע? אתה משלם על המילוי שלו, על התוכן הפנימי. התוכן הפנימי זו הנשמה וזה מה שחשוב. רבי נחמן הוא רב של נשמה שמחיה את כל המתים.

בהמשך מכתבו אומר רבי נחמן מטשערין (מאמר התנוצצות המשיח): ואמרה הגמרא הקדושה (יומא עז' ע"ב): 'אמר ר' פנחס משום רב הונא צפוראה: 'מעיין היוצא מבית קדשי הקדשים', מתחילה הוא דומה לקרני חגבים, כיוון שהגיע לעזרה (פתח ההיכל), למקום בירור הניצוצות בחינת קורבנות,  נעשה כחוט של שתי, כיוון שהגיע לאולם, נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן. והיינו דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: מים מפכים עתידים להיות יוצאין מתחת למפתן הבית, מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד. כיוון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף. כשהגיע המעיין של קדשי קדשים, של כלליות הקדושה עד פתח בית דוד, לשורש נשמת משיח, אזי נעשה ממנו מעיין המתגבר נחל נובע מקור חכמה. שמטהר זבין וזבות נדות ויולדות, אפילו הטמאים הגדולים ביותר, כמו שאמר רבנו הקדוש ז"ל ('חיי מוהר"ן', מעלת המתקרבים אליו סעיף מא'): 'אני נהר המטהר מכל הכתמים'.

הניצוצות נעשו כמעיין המתגבר כשהגיעו לפתח בית דוד, כשהגיעו אל כללות הקדושה. זה שורש נשמת משיח שנעשה כמעיין המתגבר. כשנלמד את התורה של רבי נחמן, נהיה אנחנו כמעיין המתגבר. כל פסוק ידבר אליך, כי התורה שלמדת מרבי נחמן עם הכללים שלו ובלי ציור, זמן ומקום - "לא ימושו מפיך", לא יהפכו לציור, ולא יהפכו לזמן, ולא יהפכו למקום, כמובא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קי'). השם הוא מעל הזמן. כמו שאדם חולם חלום ובתוך החלום אומרים לו שהוא חולם חלום. הוא לא יאמין, אבל מתוך החלום בעצמו הוא חולם שהוא חולם. אז איך הוא יאמין שהוא חולם? אבל כשהוא מתעורר מהשינה הוא מבין שזה חלום. לעתיד לבוא אדם יבין שכל העולם הזה הוא חלום. אבל לפחות עכשיו  יחיה האדם עם השם יתברך, ידבר איתו, יהיה דבוק בו. לימוד תורה גשמית של ארציות מושכת את האדם למטה, והבנת התורה באור של הנשמה מושכת אותו למעלה. הקדוש ברוך הוא הוא הנשמה של הנשמות, ורבי נחמן מרים אותך להיות שווה עם הקדוש ברוך הוא, כי השם יתברך הוא רוחני ואינסוף, ואנו גשמיים, ורבי נחמן הוא השדכן, ומשדך בין ישראל לאביהם שבשמים ובתורה הרוחנית שמגלה, משווה את האדם כביכול לרמתו של בורא עולם להיות נצחי ואינסופי כמוהו, ומביא לך את רמת ההבנה של נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה שמטהר זבים וזבות, נידות ויולדות, ואפילו טמאים ביותר וגם גדולים ביותר בתורה הגשמית צריכים אותו. כמו שאמר רבי נחמן זיכרונו לברכה: 'אני נהר המטהר מכל הכתמים' (חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו סעיף מא'), ועוד אמר 'שאפילו אם עבר אדם על כל התורה כולה, עבר את כל העברות שבתורה חס ושלום, כשיחזור בתשובה ויעשה שעה התבודדות כל יום, הוא יתקן את כל הגלגולים שלו, יתקן את כל העוונות שלו, שיתהפכו לזכויות -  הזדונות יהיו זכויות' (חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו סעיף יד'). אומר רבי נחמן שלעתיד לבוא כל מי שהיו לו בעבר יותר עוונות והוא קשור בצדיק ומקיים את עצותיו העוונות יתהפכו לזכויות ויהיה צדיק יותר גדול, רק שיגיע לשפיץ של הגג, להיכן שהוא צריך להגיע, לטופ של הרי האוורסט – לדבר עם השם ולהיות מחובר אליו.

פעם היו כובשי הרים, ואם, אדם רצה לטפס להרי ההימלאיה, לאוורסט לקח כמה ימי חופש, הזמין לו מדריך טיפוס הרים והגיע איתו לתחתית ההר. הוא התחיל לטפס על ההר עם המדריך ועם כל הציוד והאוכל שלו והולך אחרי המדריך יום, יומיים, שלושה. הוא מטפס ומטפס על ההר והאוכל מתחיל להיגמר, ואז הוא שואל את המדריך: תגיד לי, אתה פעם טיפסת למעלה להר לאוורסט? והמדריך עונה לו: אגיד לך את האמת, להרי ההימלאיה עליתי, לכל ההרים בעולם עליתי, אבל להר הזה עוד לא עליתי. והאדם הזה אומר למדריך בכעס: אז למה אתה אומר לי ללכת אחריך? שילמתי לך כסף שתראה לי את הדרך, למה אתה מוליך אותי שולל?

תשאל אדם, אתה הגעת לקדוש ברוך הוא? ואחר-כך תגיד לו את האמת ותסביר לו את מה שאתה יודע, שגם רבי נחמן פגע במקום, במקומו של עולם כמו שכתוב על יעקב אבינו (בראשית כח' יא') "ויפגע במקום", שהוא מקומו של עולם ורבי נחמן הוא בחינת יעקב בחינת צדיק האמת. כמו שיעקב פגע במקומו של עולם, כך רבי נחמן הצדיק פגע במקום, הוא פגע בקדוש ברוך הוא, הוא הגיע עד אור האינסוף, ומסביר לך ולי שאנו נמצאים בתוכו כל רגע, בתוך האין שמסביבנו, ומצאנו אותו, כי הוא נמצא תמיד, רואה, שומע, וממציא את כל המציאות, והגיע ל'יחידה דיחידה' שהוא המקום הגבוה ביותר שאדם יכול להגיע עלי אדמות. ואמר על עצמו ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף ו'): 'חידוש כמוני לא היה בעולם'. הוא המחנך, המאמן והמפקד הרוחני שאומר: לך אחרי! לך אחרי! אני אוליך אותך למקום שאתה צריך להגיע אליו ותהיה צדיק כמוני. לא כמו המדריך לטיפוס הרים שאף פעם לא היה בהר הזה. וזה מה שאנו קוראים בפרשת משפטים (שמות כג' כ'-כא'): "הנה אנכי שולח מלאך לפניך....אל תמר בו", אל תחליף אותו, הוא יביא אותך למקום שהכין בשבילך, למקומו של עולם, לאור אינסוף ל'יחידה דיחידה'. תקבע שעה התבודדות ביום ואל תחליף ואל תבטל את השעה לעולם. תלמד את ספריו ותעיר את עצמך ואת כל העולם מהשינה. המלאך הזה הוא רבי נחמן, זה הצדיק שתלך בעקבותיו והוא יוליך אותך לקדוש ברוך הוא בעצמו, לאמונה השלמה ולאמת השלמה. 'והנה הדעת הקדוש הזה' אומר רבי נחמן מטשערין (מאמר התנוצצות המשיח): 'והנה הדעת הקדוש הזה של רבנו הקדוש, שעיקר היסוד והבריח התיכון הוא תפילה והתבודדות' – תפילה והתבודדות - זה הבריח התיכון!!! במשכן היה עץ שעובר מסביב  לכל העצים.  כל הרבדים של רבנו, כל התורות של רבנו בנויים מהבריח התיכון (שמות כו' כח'). יש בריח שמסובב את הכל והוא התבודדות ותפילה. זה כל העניין של דוד המלך עליו השלום שורש נשמת משיח: "ואני תפילה" (תהלים קט' ד'), 'כי תפילה גבוה מן הכל'. אומר רבי נחמן מטשערין במכתבו, שער החמישים דקדושה זו תפילה של הפה שלי, של הפה שלך, של הפה שלנו. שים לבך קורא יקר, המילים שאתה מדבר עם השם יתברך זה לא כתוב בשום סידור. התבודדות זה לדבר עם השם במילים שלנו. מילים פתוחות בלי שום ספר, בלי שום תהלים. הכל על כבודם במקומו עומד. בנוסף לזה תקרא תהלים, בנוסף תקרא תפילות, בנוסף תתפלל שחרית, מנחה, ערבית. התבודדות זה נטו בשביל הקדוש ברוך הוא, שיחה בינך לבינו, סולו, שידור חי, תחיית שער החמישים דקדושה.

כשאתה נכנס להתבודד, תעשה תמונה, תעשה קול של מצלמה צ'יק צ'ק, תצטלם עם השם. זו הציצית האמיתית שרבי נחמן בכה להבין מה היא. הציצית היא האמונה שהשם רואה אותי וממילא גם אני רואה אותו בעיני השכל כמו שכתוב (במדבר טו' לט'): "וראיתם אותו וזכרתם", שפירושו לראות את השם שהוא כאן, ולראות פירושו לדעת, כי עיקר הראיה היא מהדעת. 'השם יתברך, אתה רואה אותי? – שלום! השם אתה נמצא כאן?' כמו שבודקים ברמקול: אחד...אחד... תחשוב! עכשיו כולם שומעים אותך בכל העולמות. מה השם רוצה מאיתנו כשברא בעולמו שדרן רדיו עם מאזינים בכל העולם? מה השם רוצה שנבין? באיזה אופן השם רוצה שנעבוד אותו בדבר הזה שהוא ברא? כמו שכתב הקדוש ברוך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה א'): 'שאיש הישראלי צריך להסתכל בשכל שבכל דבר כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך'. והעולם הזה הוא צל של מה שיש למעלה, כמו יד עם חמש אצבעות, וכשמסתכלים בצל של היד רואים את אותה היד עם חמש אצבעות. אתה כנגד השדרן וכל הצופים כנגד המלאכים. תתפלל! תבקש: 'השם יתברך, ריבונו של עולם, כואבת לי פה היד, תעשה לי טובה, כאן כואב לי, זה המקום שכואב'. הוא רואה אותך. תראה לו את הפצע ברגל, דבר איתו פתוח, פשוט.

התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן היא אבן השתייה ששם נמצא שורש כל מעיינות החוכמה של התורה הקדושה, זה שער החמישים. שים לבך קורא נעים, ספר תהלים בנוי מארבעים ותשעה שערים. שער החמישים איננו. את שער החמישים השיג רבי נחמן. מה שהשיג יעקב אבינו בהסתלקותו השיג משה רבנו בחייו כי נעשה 'בעלה דמטרוניתא'. מה שהשיג משה רבנו במותו שזהו שער החמישים שעליו נאמר, "נתיב לא ידעו עיט" (איוב כח' ו' וכן פרדס רימונים ח' ה'), השיג  רבי נחמן בחייו. משה רבנו לא נכנס לארץ בגופו כי לא דיבר אל הסלע אלא הכה אותו, ואילו רבי נחמן נכנס בגופו לארץ ישראל במסירות נפש, והשלים את הכאת הצור בהסבר הגבוה ביותר בתורה שנקראת 'תורה דעתיקא סתימאה', שכל התורה מתקיימת בכל אדם ובכל זמן ובכל מקום. תורה שכולה אמונה ותפילה ודיבור עם השם ועל זה אמר על עצמו רבי נחמן ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף ו'): 'חידוש כמוני לא היה בעולם', וכן אמר ('חיי מוהר"ן', נסיעתו לארץ-ישראל סעיף סו'): 'כי קיימתי כל התורה בכל האופנים, כי השגתי קיום כל התורה', ואמר ('חיי מוהר"ן', נסיעתו לארץ ישראל סעיף סו'): 'ואפילו אם יזרקו אותי במדבר, ואין לי ציצית ותפילין ואיני יודע מתי שבת, אקיים את כל התורה בשורשה על-ידי התבודדות' כי ההתבודדות כוללת את כל התורה בשורש, ורבי נחמן הביא לנו את שער החמישים שזה ההתבודדות. וממשיך רבי נחמן מטשערין זיע"א (מאמר התנוצצות המשיח): 'שורש מעיינות החכמה תורה שנקראת 'דאורייתא דעתיקא סתימאה', המעיין שלא נפסק הנובע תמיד מכל מיני עצות וישועות'. ובזה יכולים להושיע הנשמות החולאות אפילו אלו שמונחים כבר בשאול תחתיות מתחתיו. ועל-כן כתוב שהגאולה האחרונה "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" (ירמיהו לא' ח'), כי הגלות הזו היא בבחינת "ותרד פלאים" (איכה א' ט'). פלאים – התגברות שער החמישים של הטומאה ועל כן גמר הגאולה השלמה תהיה רק על-ידי תפילה שהוא שער החמישים דקדושה – עיקר כלי זין של המשיח, היא הנשק שלו, של המשיח. והיא התפילה – עיקר יסוד הדעת של רבנו הקדוש'.

יעקב אבינו כעס על בניו שהרגו בכוח זרועם וחרבם את אנשי שכם ואת שכם בן חמור שלקח את דינה בת יעקב אחותם, והוכיח אותם שניצחונם לא היה בכוח הזרוע אלא בכוח תפילתו להשם כמו שכתוב (בראשית מח' כב'): "בחרבי ובקשתי", ומפרש רש"י: 'היא חוכמתי ותפילתי'. גם אתה קורא יקר, תוציא מהמוח שלך ומהמחשבה שלך את הדיסק של כוחניות ושל מלחמה. הכוח שלך הוא בתפילה. איש ישראלי פועל הכל רק בתפילה לקדוש ברוך הוא. רבי נחמן אומר שעיקר הכנעת ושבירת כל התאוות ובפרט תאוות ניאוף שהוא הדבר העיקרי שצריך לשבר נעשה על-ידי שלמות לשון הקודש. רבי נחמן קרא למקובל (לאדם שלומד קבלה) נואף ('חיי מוהר"ן', עבודת השם סעיף פא'), כי 'קבלה' בגימטריא 'נואף' - מאה שלושים ושבע. מבהיל! – ומדוע המקובל הוא נואף? כי המקובל יכול לשכוח את הקדוש ברוך הוא. הוא יכול לכוון כוונות של לולב וכששואלים אותו מי מזיז לך את היד הוא יענה: 'אני!' בזה שאמר 'אני', הוא נפל בכפירה, כי לא היה לו את המאמן שמאמן אותו באמונה, והוא עשה את עצמו ואת התורה פסל ומסכה.

רבי נחמן מכניס אותנו לעולם של אמונה שנקרא בלשון הקבלה עולם 'אדם קדמון' שהוא מעל לעולם האצילות, שהוא עולם השכל, ובוודאי מעל עולמות בריאה, יצירה ועשייה שמתחת עולם האצילות שהם ציור, זמן ומקום. כי עולם הבריאה הוא כנגד ציור המצוות והתורה, עולם היצירה הוא זמן המצוות המעשיות של התורה ועולם העשייה הוא מקום קיום המצוות כגון: מצוות שמיטה ויובל שמתקיימות בארץ ישראל בלבד, וגם המקומות שהתקיימו בהם מעשיות התורה, כגון לבן שגר בארם נהריים ומשה שהיה במצרים. על עולם 'אדם קדמון' כתב רבי נחמן שהוא עולם השתיקה והאמונה שהוא מעל השכל, ולשם מכניס אותנו רבי נחמן בפירושי המצוות הרוחניות. לדוגמא: מצווה שמופיעה בעשרת הדברות (שמות כ' יב'): "לא תרצח". הרי גם אמריקאי או אנגלי מנומסים אינם רוצחים. האם הם דבוקים בקדוש ברוך הוא כל רגע? מצווה פרושה 'צוותא' שבאה לחבר אותנו הבריות הגשמיות עם הקדוש ברוך הוא הרוחני. וודאי שלאמריקאי או לאנגלי חסרה במצוות "לא תרצח" את הנשמה של המצווה שנמצאת בכל יהודי, בכל זמן ורגע ובכל מקום. לא לרצוח מבחינתי הוא, שלא ארצח חס ושלום את הקדוש ברוך הוא שנמצא אצלי בבית ואני נמצא בתוכו והוא נוכח לנצח בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, ומזיז אותי ואותך כל שנייה, וזה הפירוש  הרוחני של "לא תרצח". אם אדם יבין את זה הוא לא ישכח את הקדוש ברוך הוא לרגע. כמו שמסופר על רבי נחמן שעמדו לידו שני תלמידים גדולים מחסידיו וקראו לו מנהיג. אמר עליהם רבי נחמן: 'מה לעשות שעומדים עלי שני רוצחים'. מדוע אמר כך? וודאי שהם התעלמו מנוכחותו של הקדוש ברוך הוא המנהיג האמיתי, ועברו על "לא תרצח" הרוחני, כי אמרו שרבי נחמן המנהיג ולא השם שנמצא מסביבם ובתוכם, ונמצא גם בתוך רבי נחמן. השם הוא המנהיג. וכן מצוות "לא תגנוב" שכתובה בעשרת הדברות (שמות כ' יב'). אם אדם אומר שהבית שהוא גר בו שייך לו או שחושב כך, או שהמכונית שייכת לו, הוא עובר בדַקוּת על "לא תגנוב". וודאי שמצוות אלו שייכות לתשובה מאהבה, כי בתשובה מיראה צריך לפחד מהשם, ולא לרצוח ולא לגנוב. אך ב"לא תרצח" הרוחני ו"לא תגנוב" הרוחני, ובהתבודדות שאדם מקדיש זמן מחייו לדבר עם השם מרצונו, הוא מוסר את נפשו בתפילה. כמו שאמר רבי נחמן שכשהוא מתפלל זוהי מסירות נפש שמוציא הבל פה מתוכו. זוהי תשובה מאהבה שהופכת זדונות לזכויות ששייכת לאוהבי השם. וכן מצוות "לא תנאף" שכתובה בעשרת הדברות, אם אדם אומר וחושב שהוא מזיז את עצמו ומלביש את עצמו ומצחצח שניים בעצמו ואומר שהעיריה עשתה גינה, עובר על "לא תנאף" רוחני ומתנתק מהקדוש ברוך הוא, והמצווה לא עושה את פעולתה לחבר אותו עם השם יתברך כל רגע. אדם כזה שחושב שהוא הולך לבד וזז לבד ומדבר בכוח עצמו, מביא על עצמו כרת רוחני כמו שכתוב (במדבר טו' לא'):"הכרת תכרת הנפש ההיא", ומנתק את הקשר עם אור האינסוף ואין יורד שפע לעולם. אך האדם המושלם על פי רבי נחמן, צריך לחשוב כל שנייה ולומר שהשם מדבר מגרונו אף-על-פי שיש לו בחירה מה לומר. הקדוש ברוך הוא מוציא את הדיבור מהכוח אל הפועל ומדבר מגרוני ומגרונך ומגרונו של כל אדם. כשהאדם חושב ואומר להשם: 'אתה מוליך אותי, אתה מזיז אותי, אתה מנשים אותי, אתה מאכיל אותי, האדם נכנס לעולם 'אדם קדמון' ועולה למדרגת 'נפש דיחידה, ואחר-כך 'רוח דיחידה', ואחר-כך 'נשמה דיחידה', 'חיה דיחידה', עד שיגיע ויהיה כמו רבי נחמן שזכה ל'יחידה דיחידה', לפי בחינתו. כמו שאמר רבי נחמן (שיחות הר"ן קס"ה): 'שהוא יעשה את תלמידיו צדיקים כמוהו'. וכן כתב הקדוש ברוך הוא בתורתו (דברים ל' יד'): "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" שפירושו, שהקדוש ברוך הוא קרוב אליך מאד מצד נוכחותו, אך הבנת מהותו היא רחוקה ובלתי מושגת. אדם שאומר להשם: 'אתה מוליך אותי, מנשים אותי, מזיז אותי, מקיים אותי וכו'', מחבר את אור אינסוף עם עולם 'אדם קדמון', שהוא אור הקדוש ברוך הוא עם עולם האמונה שזה השם שבתוכי ומסביבי, ומחבר אותו עם עולם האצילות שזה עולם השכל ואחר-כך עולמות בריאה, יצירה, עשייה שהם כנגד נשמתי רוחי ונפשי שעליהם מולבשים גופי ובגדיי, וגורם הורדת שפע לכל העולמות. המקובל שמכוון את כל הכוונות שהם עולם השכל ואינו מאמין ויודע וחי את השם שמזיז את ידיו בנענוע לולב נקרא חס ושלום נואף, כי מנתק את עצמו מהשם. לזה התכוון רבי נחמן שאמר שהמקובל הוא בחינת נואף כי כל השפע הולך לכוחות הטומאה ולאומות העולם.

כתוב בתורה (בראשית כג' א'): "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים". התורה מספרת על שרה אמנו שהיתה בת מאה עשרים ושבע שנים. פירש רש"י (שם): 'בת מאה כבת עשרים לחטא, אף בת עשרים כבת שבע ליופי'. זאת אומרת, ששרה היתה ללא עוונות כבת עשרים, ויפה כמו נערה בת שבע. מדוע אנו צריכים לקרוא כל שנה בתורה על שרה שהיתה יפה ובלי עוונות? מה זה שייך לנו? ומדוע שרה היתה יפה ואנחנו לא כאלה? ומדוע שרה היתה ללא עוונות ואנחנו עם עוונות וקלקולים? אם אנחנו אומרים ששרה חייתה פעם ונפטרה, זוהי הבנה שנקראת 'אנפין חשוכין', הבנה שטחית שמהם מקבלים כוח שבעים אומות, כי כל שבעים אומות יונקים כוח מ'אנפין חשוכין'. בתפיסה כזאת של 'אנפין חשוכין', האומה שמייצגת את מידת הקנאה, מקבלת כוח להילחם בעם ישראל, כי היא יונקת כוח מההבנה החלקית הגשמית שהדמויות המופיעות בתורה היו קיימות רק בעבר ואינם קיימות יותר, דבר שיוצר קנאה. כמו-כן בהבנה של 'אנפין חשוכין', אם אנחנו חושבים ששרה כבר נפטרה וקבורה במערת המכפלה ובזאת נגמרה התורה, זוהי בחינה של רציחה והריגה, כי הרגנו בהבנתנו את שרה אמנו. הבנה כזו נותנת כוח לאומה שמייצגת את מידת הרציחה להילחם בעם ישראל, כי גם הם יונקים את כוחם מההבנה החלקית והגשמית שבעבר, דבר הגורם רציחה.

שרה על-פי השכל החדש שמגלה השם דרך רבי נחמן זהו הדיבור, כי אדם שורר בדיבורו ומולך, ושרה לשון שררה ושלטון, ומלכות השם נקראת שרה שהוא שורר ומולך על כל המציאות. אומר האר"י הקדוש ששם אדנ-י בריבועו (א, אד, אדנ, אדני) עם הכולל גימטריא מאה עשרים ושבע, שהן מאה עשרים ושבע מדינות שמהן מורכב כל העולם, שעליהם שורר ומולך השם יתברך. כמו מלכת אסתר שזהו השם יתברך שמסתתר, מלכַה על מאה עשרים ושבע מדינות, כך השם יתברך ממשיך גם היום למלוך. כך בפרטיות, האדם פיו נקרא 'שרה' כמו שכתוב ב'פתח אליהו' – 'מלכות פה', וכשאדם מדבר עם השם יתברך יכול למלוך בתפילתו, כמו שכתוב (שמואל ב', כג' ג'): "צדיק מושל יראת אלוקים", וכשאדם מדבר בהתבודדות עם השם יתברך, נעשה כבן עשרים ללא חטאים, כי עד גיל עשרים לא מענישים בדיני שמיים, וכבן שבע ליופי שבו מתחילה להתגלות נשמתו שנקראת בת-שבע שהיא נקודת האמונה שבו, ויש לו יופי מיוחד שאין לאף אחד והשם מתפאר בו.

הקדוש ברוך הוא דרך הגמרא (בבא בתרא נח' ע"א) מספר לנו: 'שיופיה של שרה לעומת כל אדם הוא כקוף בפני אדם, ויופייה של שרה כלפי חוה הוא כקוף בפני אדם, ויופייה של חוה בפני אדם הראשון הוא כקוף הוא בפני אדם, ויופיו של אדם הראשון כלפי השכינה הוא כקוף בפני אדם'. הרי אני ואתה לא שרה ולא חוה ולא אדם הראשון ולא שכינה. הייתכן שיאמר השם יתברך עלינו בגמרא הקדושה שאנו נראים כקוף? הרי שאסור להלבין פני חברו, ובוודאי בורא עולם אוהב אותנו כבנים, ולא יאמר שבנו נראה כקוף. אך על-פי התורה הרוחנית שמגלה השם יתברך דרך רבי נחמן, הופכים אתה ואני על-ידי התבודדות לקבל יופי גם כמו שרה, וגם כמו של חוה, וגם כמו של אדם הראשון, וגם כמו של השכינה. בהבנה הרוחנית האמיתית אדם שמדבר עם בוראו במילים שלו, מדבר מילים חדשות שאינן כתובות בשום מקום ואינו מחקה שום אדם, כקוף המחקה אנשים. כי כשאדם קורא מסידור ומתהילים לא הוא כתב אותם. בתחילת ההתבודדות שלו בשנים הראשונות נקרא שרה ששורר בדיבורו ומדבר מילים קבועות, אך עם הזמן גדלה אמונתו ומדבר במילים אמיתיות ופשוטות יותר ונקרא חוה וזהו יופי גדול יותר מהקודם. אחר-כך מתבטל האדם ונהיה אין, ואדם גימטריא 'מה' כמו שכתוב "ונחנו מה", ונקרא אדם, ומקבל יופי של אדם שזהו יופי גדול ומשוכלל יותר של דיבורי אמת. ועם השנים יבין האדם בביטול גדול יותר שהשכינה מדברת מגרונו, פירוש שהשם יתברך בעצמו מוציא מפיו דיבורים על-פי בחירתו. כי הקדוש ברוך הוא נמצא מאחורי כל הפעולות המשתנות, וגם יבוא לידי דיבורים שלא חשב עליהם מעולם, שאלו הם בחינת הסימנים שמסרה רחל ללאה. והנה השם רוצה שנדבר עימו במילים שלנו ולא נהיה כקופים המחקים אחרים, ונגלה מתוכנו יופי פנימי של שרה שהולך וגדל משרה לחוה לאדם הראשון להשכינה.

אף-על-פי שתהלים וליקוטי תפילות הדגיש רבי נחמן ללמוד בהם הרבה, ולמצוא את עצמו בכל פרקי תהילים, אף-על-פי-כן ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל כי הוא שער החמישים של הקדושה.

התורה מספרת על יוסף הצדיק, שפרעה אמר לו (בראשית מא' מד'): "בלעדיך איש לא ירים את ידו ואת רגלו", האם פרעה ממשיך להגיד זאת ליוסף או לך ולי? פרעה זהו שמו של בורא עולם, כי פריעה על שם ההתגלות, ויוסף זה איש הישראלי – אני ואתה. האם אדם יכול לבדו להזיז יד או רגל? פירושו שאדם לא יכול להזיז את ידו ואת רגלו בלעדי הקדוש ברוך הוא, וכן לא יכול להזיז את ידו ואת רגלו בתורה בלעדי רבי נחמן שהוא בחינת יוסף הצדיק בדור שלנו. פסוק זה אמר פרעה ליוסף. האם פרעה ממשיך להגיד ליוסף דברים אלה או הפסיק? הקדוש ברוך הוא נקרא גם כן פרעה, וממשיך לומר לנו דברים אלה, ומודיע לנו שלא נוכל להבין שום דבר בתורה ולא נוכל להזיז יד ורגל בתורה בלי פירושיו של רבי נחמן שהוא יוסף הצדיק של עכשיו. אף אחד לא יכול להזיז יד ורגל בתורה עצמה ולהבין אותה. אי אפשר שתהיה הבנה והתגלות בתורה בלי המפתח – צפנת פענח שהוא רבי נחמן, שהוא כנגד יוסף שנקרא צפנת פענח (בראשית מא' מה'). וכמו שיוסף פענח חלומות, כך רבי נחמן מפענח את צפונות התורה שללא הבנה נקראות חלום, וכן אנו צריכים להיות כמו יוסף ולפענח את החיים שלנו שנקראים חלום, ולמצוא את הקדוש ברוך הוא שמחופש ומלובש בכל הדמויות שאנו מכירים ונפגשים בחיינו. זו תכלית ההתבודדות - למצוא ולחפש את הקדוש ברוך הוא, ורק כך האדם יבין שהוא לא יכול להזיז יד ורגל בלי הקדוש ברוך הוא, 'דהיינו, על ידי ריבוי הדיבורים הקדושים'. תדבר עם השם ותבקש ממנו: 'השם, אני יכול להזיז את היד?' ותתחיל להזיז את היד. תאמר: 'אני מאמין שאתה מזיז לי את היד, אני מאמין שאתה מזיז לי את היד, תודה רבה. אני מאמין שאתה מזיז לי את היד תודה רבה. אני מאמין שאתה מזיז לי את היד, תודה רבה'. תבקש מהשם: 'ריבונו של עולם, אני יכול להביא את כוס הקפה ולשתות?' תאחז בכוס הקפה שעל השולחן, תרים אותה, תקרב אותה אל פיך ובדרך תאמר: 'ריבונו של עולם, אתה מזיז לי את הכוס, תודה רבה, ריבונו של עולם, אתה מזיז לי את הכוס, תודה רבה, השם, אתה מזיז לי את הכוס, תודה רבה. אלו תרגילי אמונה שאתה חייב לעשות כדי לרפאות את עצמך, כמו תרגילי פיזיותרפיה. כדי שגופך ישמע ויחזור בתשובה כמו שאמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב'): 'שהנשמה צריכה להודיע לגוף את כל מה שהיא משיגה מנוכחות השם, כי הנשמה משיגה ויודעת זאת אך הגוף אינו יודע, וצריך לאלף וללמד את הנפש הבהמית כמו שמאלפים סוס פרא ומדברים איתו: 'בוא לפה או לשם והוא שומע'. וכן אמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה עד'): 'שאדם צריך להתייגע בתורה ולהבינה כדי לרפאות את נפשו'. הפירושים לתורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן הם רפואת הנפש כי הם ההסברים האמיתיים והסופיים בתורה, וכשהנפש בריאה היא יכולה לרפאות את הגוף. עוד אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה עב'): שהשפלות של משה מלובשת בכל אחד מישראל ברמ"ח אבריו, רק שהיא מונחת בבחינת מיתה וצריך להחיות את השפלות הזאת', ואז תהיה לך ולי תחיית המתים. כשאנחנו חושבים שאנחנו זזים לבד אנחנו מנותקים מהשם ונקראים מתים בחיינו חס ושלום, וכשאנו אומרים להשם: 'אתה מוליך אותי, אתה מזיז אותי', אנחנו מחזקים את האמונה בדעת השלמה ונכללים ומתערבבים עם בורא העולם שנמצא וממציא את כולם. ועל-כן נקרא היצר הרע שר של שכחה כי הוא משכיח אותנו מהשם, כי השם הוא המשיח שבא בהיסח הדעת, והוא נמצא ומסיחים את הדעת ממנו. ואמר השם יתברך דרך הרב בן ציון פרסברגר ('השגות אלוקות'), שהחמור של המשיח זהו גוף האדם, והמשיח הוא השם יתברך שרוכב על גוף האדם ומנהיג וממציא אותו. ואמר שהשם יתברך שהוא גדול, ואינו יכול להתחבא מאיתנו, הוא כמו אדם לא יכול להתחבא בתוך קופסת גפרורים, כי כל העולם הוא קופסת גפרורים כלפי השם. וישאלו את האדם האם ברכת את ברכת הלבנה? יאמר כן. כיצד ראית את הלבנה אבל את השם יתברך שממלא את כל המקום הזה לא ראית? אצל רבי נחמן תחיית המתים נמצאת גם עכשיו ותלויה בדיבור של האדם עם השם. תגיד לקדוש ברוך הוא ותבקש ממנו: 'אני יכול לקום?' תגיד בפיך: 'אני מאמין שאתה מקים אותי, תודה רבה. אני מאמין שאתה מקים אותי, תודה רבה. אני מאמין שאתה מקים אותי, תודה רבה', ואז תקום! תבקש מהקדוש ברוך הוא: 'אני יכול לשבת?' ותאמר בפיך: 'אתה מושיב אותי, תודה רבה. אתה מושיב אותי, תודה רבה. אתה מושיב אותי, תודה רבה. אז הגוף שומע זאת וחוזר בתשובה. על זה אמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נ'): בעניין תיקון ושמירת הברית, על פסוק (משלי טו' ל'): "שמועה טובה תדשן עצם", שהעצמות שומעות את הדיבורים האלה ומתחברות עם השם וכל העוונות שחקוקים על העצמות יוצאים החוצה. כמו שכתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קא'): 'על-ידי קיום התורה באנפין נהירין, וכשאדם עובר עבירה, חס ושלום, אז העברה והעוון נחקק על עצמותיו כמו שכתוב (יחזקאל לב' כז'): "ותהי עֲו‍ֹנֹתָם על עצמותם", ואי אפשר לו לצאת מזה כי-אם על ידי התורה שהיא בחינת 'אנפין נהירין', שהיא התורה הרוחנית שמגלה רבי נחמן, וקיומה בדיבורי אמונה שהשם מזיז אותי ומסתכל עלי ואני נמצא בתוכו והוא עומד מאחורי כל תמונה ומצב שזה בחינת פרעה על שם פריעה והתגלות, וכן על-ידי רבי נחמן שהוא נשמת משיח, ששומע וידוי הדברים בהתבודדות, ומעלה דיבורים אלה אל השם יתברך ועל-ידי זה הוא שואב את העוונות מהעצמות כמו שמשה העלה את הוידוי של יהודה, כי עצמותיו היו מגולגלים (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ד').  בדרך הזו אדם צריך לעבוד את השם. ברגע שהאדם זז לאט לאט הוא צריך לחשוב ולהאמין שהשם מזיז אותו ולהיעזר בדיבורי אמונה: 'אתה מזיז אותי, אתה מנשים אותי'. הדיבור היא בחינת אשה שנעשית לו עזר, אבל אם אדם אומר: 'אני זז' חס ושלום, 'אני נושם', חס ושלום, נעשית לו האשה 'כנגדו', ודיבור כזה מחזק לו את הכפירה. לכן באה שעת ההתבודדות שהיא בחינת יום כיפור ובשעה הזאת עושה האדם תשובה ומבקש סליחה על אותה הכפירה של אותו יום, ואומר בהתבודדות: 'ריבונו של עולם, סליחה שאמרתי וחשבתי שאני זזתי או קמתי או אכלתי. אתה הוא זה שעשית לי את כל הפעולות האלה'. כשאדם זז מהר, נעשה לו הוא מדמה לעצמו שהוא זז. תעצור את הזמן, תעשה חצות, תתבודד! התבודדות היא עצירת הזמן. 'השם אתה מזיז אותי. סליחה. טעיתי כל החיים שלי'. האחים קרעו את בגדיהם כשגילו את יוסף הצדיק במצרים, וזוהי נוסחה נצחית. כשמגלים את הצדיק קורעים את הבגדים, ועושים תשובה על שחיינו בחושך, ומתנו בתוך מכת חושך שהיא גשמיות התורה שממשיכה גם עכשיו. למה שנחכה ונקרע את הבגדים שלנו כשפתאום נגלה את רבי נחמן? בואו נגלה אותו עכשיו, הוא נמצא פה. יוסף נמצא, רבי נחמן נמצא וגם השם נמצא כאן עכשיו ורואה אותך. יוסף הצדיק הוא שכלו של רבי נחמן.

התורה מספרת על יוסף שאחיו זרקו אותו לתוך הבור. אמרו חז"ל (שבת כב' ע"א): 'שהבור מלא נחשים ועקרבים כי הוא ריק ואין בו מים ונחשים ועקרבים יש בו'. האם יוסף ממשיך להיות בתוך הבור או לא? הרי התורה היא נצחית והקדוש ברוך הוא הסתכל באורייתא וברא את העולם. הפירוש הנצחי הראשון על יוסף הצדיק שהיה בתוך הבור הוא, שרבי נחמן מוסתר ונעלם מאיתנו וסביבו הרבה נחשים ועקרבים שהם דיבורים של אנשים שמונעים מלהתקרב אליו, כמו הכוח המושך והכוח המכריח, כפי שכתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ע'): 'שכולם צריכים להימשך ליוסף הצדיק שהוא בחינת כדור הארץ שהוא הכוח המושך, אלא שיש בני אדם שהם הכוח המכריח שעל-ידי דיבוריהם ומעשיהם, מכריחים את בני האדם להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק. כמו משל האבן שזורקים למעלה ומנתקים אותה מכוח המשיכה של כדור הארץ, אך אחר-כך היא חוזרת למטה, שזה רומז שבסוף כולם ימשכו במהירות לצדיק האמת ולהשם יתברך, אבל אנשים אלה שדוברים נגד הצדיק ומרחיקים אנשים ממנו, הם בחינת העקרבים והנחשים שבתוך הבור ששם יוסף הצדיק נמצא, וממיתים את השומעים אותם כנשיכת נחש ועקרב, והורגים את נשמתם. וזה יותר גרוע מרציחה, כי כתבו חז"ל (ילקוט שמעוני פינחס תשעג'): 'גדול המחטיאו יותר מההורגו'. הפירוש השני על יוסף בתוך הבור: הקדוש ברוך הוא שמוסתר בתוך המציאות הגשמית בהרבה הסתרות ומלבושים. האם אתה לא מגלה שהשם כאן מאחורי הקיר ורואה אותך עכשיו? כמו שכתוב (שיר השירים ב' ט'): "מציץ מן החרכים משגיח מן החלונות". תוריד את הנחשים והעקרבים. 'השם אתה כאן, שלום! שבוע טוב!' תנענע את ידך ותאמר לו שלום, שבוע טוב, תודה רבה. 'שיחה בינו לבין קונו' אומר רבי נחמן, היא שיחה בינך ובין השם במילים שלך, וכפי כמות ואיכות הדיבור שאנחנו מדברים עם השם, כך נזכה לשבירת התאוות ובפרט תאוות ניאוף שקשה מאד לשברה, והדיבור עם השם מתקן את פגם הברית בעצמו, כי כלי הדיבור הם כנגד כלי ההולדה. על פי הקבלה שתי השפתיים הן כנגד שתי רגלים שהן כנגד נצח והוד, והלשון היא כנגד הברית שנקרא יסוד, ורבי נחמן מתקן את פגם הברית בשורשו. כמו-כן בתורתו הרוחנית הוא מתקן את פגם הברית ותאוות הניאוף בתורה עצמה, בזמן שאדם לא מקשר את עצמו לתורה הרוחנית. רבי נחמן מתקן את הקשר בין האדם להשם יתברך שזה תיקון הברית של התורה, כשמסביר שבמצוות ציצית השם רואה אותי ומציץ עלי כל רגע, ובשמירת שבת השם עומד מאחורי כל פעולה ומניע אותי וכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, ותפילין הוא הדיבור עם השם כל רגע. כך ניתקן הקשר עם השם יתברך, שזה תיקון הברית האמיתי.

התורה מספרת שהקדוש ברוך הוא ביקש מאדם הראשון לקרוא שמות לחיות, לבהמות ולעופות, ובמדרש מסופר שאדם הראשון בא על כל החיות,  ולא נתקררה דעתו עד שהקדוש ברוך הוא הביא לו את חוה. 'ומכאן שנתקררה דעתו בחווה' (יבמות  סג' ע"א). האם ראית פעם את חוה? מי זו חוה? חוה זו התפילה שהיא האמונה, וכן פירושיו הרוחניים של רבי נחמן הם כנגד השכינה, ומסבירים שעל-ידי התפילה השם שוכן עם האדם בכל רגע מלשון שכינה, שהיא אמצעי בינינו ובין השם יתברך (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קנט'). אפילו אם אדם ילמד את כל שבעים הפירושים של התורה שהם כנגד הבהמות והחיות, לא תתקרר דעתו והוא לא יירגע עד שיתחתן עם חוה שהיא התורה הרוחנית, שהיא כנגד השכינה ופירושו, הוא, דיבור עם השם במילים שלו, שמתקיים בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא ללא הפסקה.

אדם לדוגמא, מתחתן עם האשה הכי טובה. אם הוא לא ידבר עם הקדוש ברוך הוא, הוא לא יירגע, וזה העיקר. צריך לדבר עם השם וזה שלמות לשון הקודש כפי שכתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יט'). כי על-ידי ריבוי דיבורים קדושים שהם תורה ותפילה ושיחה בינו לבין קונו נעשה אדם אחד עם הדיבור (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה עה' בסוף), וזה פירוש "והיו לבשר אחד" (בראשית ב' כד'), שבא לביטול ודבקות בבוראו, דהיינו שיתבטל הגוף לגמרי על ידי דיבורי אמונה שהיא תפילה, שהיא התורה הרוחנית ודיבורי תפילה במילים שלך. כי עיקר התורה הרוחנית של הצדיק היא התורה החיה שתחייה לך את כל התורה כולה. וכדברי רבי נחמן מטשערין (מאמר התנוצצות המשיח): 'וכפי מה שמרבים לדבר דיבורים קדושים שהם שלמות לשון הקודש, כמו-כן זוכים לתיקון הברית. שכל מה שאיש הישראלי מתקן הדבר ביותר, כמו-כן ממשיך על עצמו ביותר בחינת משיח ובזה מקרב את הגאולה'.

כשאדם מרבה לדבר עם הקדוש ברוך הוא, הוא כמו מישהו שלועס מסטיק כל הזמן. אמונה: 'תן לי אמונה, תן לי אמונה, רחם עלי, רחם עלי, קרב אותי, תן לי דעת, תן לי דעת, תן לי דעת'. וכך הוא מקרב את הגאולה. ומוסיף רבי נחמן מטשערין במכתבו (שם): 'כי כל אחד מישראל לפי טהרתו וקדושתו וכן יש לו בחינת משיח'. אתה לא צריך לדבר בקול רם, אתה יכול לשבת באוטו, לנהוג ולומר: 'תן לי דעת, תן לי דעת, תן לי דעת', בלחש, בשקט, במכונית, ברחוב. תרבה להתפלל, תמשיך על עצמך את הדעת הזאת של המאמן רבי נחמן, שאומר שאתה צריך לדבר עם השם, ובכך תחיה את התורה שנח זה אתה ומשה זה אתה. השם מתחנן אליך כל רגע: 'תוציא את בני ישראל ממצרים, דבר איתי'. יש לך אחריות גדולה. אתה יודע מי אתה? אתה משה, אתה יוסף, אתה הכל, אתה הכוכב הראשי, אתה כל העולמות, כל הפרוז'קטורים תלויים ומכוונים אליך. רק תעשה את העצה היסודית  ה ת ב ו ד ד ו ת ! וממשיך רבי נחמן מטשערין זצ"ל: 'כפי טהרתו וקדושתו כן יש לו בחינת משיח'.

משיח נמצא אצל כל אחד כאן, בעצם שבעורף, בעצם הלוז, בדעת שלו. מרות יצא דוד שריווה את הקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות (בבא בתרא יד' ע"ב). מי ראה את רות? מי ראה את דוד? רות היא הנפש שממנה יוצא הדיבור (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סה'), ושורשה כנגד לאה שהיא כנגד הדעת שלך, דוד הם הדיבורים שלך, תוציא מרות דיבורים. תרווה את השם בשירות ותשבחות, תרגיע אותו: תודה השם על החומוס, תודה על הטחינה שיש בכל בית ובכל מסעדה בכל הארץ, תודה על החיים, תודה על הנשימה, על כל נשימה ונשימה'. מי מנשים אותי? אתה. תעשה תרגילי נשימה: 'אתה מנשים אותי, אתה מנשים אותי. זה אתה, זה אתה מזיז לי את היד. תזיז לי את היד'. שלושים פעם תתרגל את זה. אנשים עושים התעמלות. מה זה התעמלות? זה דבר נפול של התפילה, של האמונה. כתוב (מגילת אסתר ב' ז'): "ויהי אומן את הדסה", "אומן" לשון אימונים, אמונה, להזרים את הדעת בכל חלק בגוף שהשם מזיז אותי ומנשים אותי  כמו שאמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה צא'): 'שהאמונה צריכה להיות כל-כך גדולה עד שתתפשט בכל האיברים'. רגלים – להאמין שהשם מוליך אותי על-ידם; ידיים – להאמין שהשם מצייר לי וכותב לי על-ידם; עיניים – להאמין שהשם מראה לי על-ידם; אוזניים – להאמין שהשם משמיע לי על-ידם וכו'.

'ועיקר קדושת ישראל' אומר רבי נחמן מטשערין זצ"ל,  'הוא על-ידי שמירת הברית (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סב'), ועיקר תיקון אלו הנשמות ובפרט אלו שנכשלו בפגם הברית רחמנא ליצלן, הוא רק  על-ידי 'התנוצצות המשיח' שהוא דעת הקדושה של רבנו הקדוש. שעיקר יסוד הדעת הקדוש של רבנו הקדוש הוא שלמות לשון הקודש עמוד התפילה. כמו שאמר רבנו ז"ל, שכל עניינו הוא תפילה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' צג'). והוא אמר: 'תנו לי ליבכם ואני אנהיג דרך חדש שהוא הדרך הישן שהלכו בו האבות והנביאים וחז"ל הקדושים. ואף-על-פי-כן הוא חדש לגמרי' ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף כג').

כל האבות התפללו, אברהם תיקן שחרית, הוא לא לקח סידור של 'תפילת ישרים' והתחיל להתפלל מהסידור, הוא דיבר מהלב שלו, זו התפילה האורגינלית והמקורית. גם הרמב"ם פוסק להלכה שמצוות התפילה היא מדאורייתא (רמב"ם הלכות תפילה). איזו תפילה? אומרים המפרשים: 'שמתפלל הנוסח מליבו'. נכון, חז"ל תיקנו את נוסח התפילה, אבל התפילה המקורית זו תפילה במילים שלך. האם יצחק אבינו התפלל את התפילה של אברהם אבינו? לא, הוא דיבר מעצמו את העניינים שלו. יעקב אבינו תיקן ערבית, בזמן ערבית הוא התבודד. אז תהיה גם אתה כזה.

משה רבנו כלול מכל האבות. משה רבנו כלול מאברהם, יצחק ויעקב. מי זה משה? משה הוא פנימיות הדעת שלך שמתגלה דרך הפה שלך כמו שכתוב (משלי ב' ג'): "מפיו דעת ותבונה".

הפה שלך כלול מאברהם, יצחק ויעקב. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה  פג'):
אברהם - זה החום, בחינת חוכמה, אש. כשאתה מדבר אתה מוציא חום מהפה, זה בחינת אברהם. "אברהם אוהבי" (ישעיהו מא' ח') – חום.
יצחק – אלה אדים של מים, בחינת בינה – גבורות, גשמים. כשאתה מדבר, אתה מוציא מהגרון שלך אדים. אם תדבר כנגד זכוכית ייצאו אדים מגרונך והזכוכית תהיה רטובה. זה בחינת יצחק – מים.
יעקב – זה רוח, והרוח בחינת הדעת. הוא הבל הפה שיוצא מהגרון. זה בחינת יעקב.

משה זו פנימיות הדעת שלך שכלולה מכל האבות אברהם, יצחק ויעקב, ולכן משה היה שמונים שנה מתבודד גם שחרית, גם מנחה וגם ערבית. משה הוא בחינת המשיח שנמצא בפיך, כי גם משה-משיח כלול משלושה אבות. משה – אותיות ש – מה. שלושה קווים של האות ש כנגד שלושה אבות; מה כנגד הענווה של משה שאמר על עצמו "ונחנו מה" (שמות טז' ז'). תפעיל אותם! תפעיל את הדעת וכלי הדיבור שלך  שהם המשיח שבדעתך ובפיך. ואם אתה לא מפעיל אותם, מעכב אתה את המשיח שלך הפרטי וכן הכללי. ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא: "כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל' יד'). "הדבר": 'זה אני שנמצא בתוכך ומסביבך וממציא אותך ואת כל הבריאה כל רגע ורגע ומנשים ומחייה ומפרנס אותך כל ימי חייך ואינך שם לי לב, כי אתה מסיח דעתך ממני'. כי המשיח הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו  והמשיח בא בהיסח הדעת שפירושו שהשם נמצא כאן ואנחנו מסיחים את הדעת ממנו. רבי נחמן מפעיל לך את הפה ומפעיל לך את הלב, ואז השם ישכון בלבך ובמוחך. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה מט'): 'אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה (תענית ה' ע"א)'. מה הפירוש? אומר האר"י הקדוש ('עץ החיים', היכל ד', היכל אבא ואמא, שער ב' שער טו' שער הזיווגים פרק א' עמ' עה'): 'שירושלים של מעלה פירושו ייחוד פנימי רוחני של חוכמה ובינה שהוא כנגד אהבה ויראה, ולכנוס בירושלים של מטה, פירושו ייחוד פנימי רוחני של תפארת ומלכות שהוא כנגד האמת והאמונה'. פירש על זה רבי נחמן פירוש משוכלל יותר ונצחי הנצרך לדורנו והוא, כי כמה שהחולה גדול יותר צריך רופא גדול יותר, ונשמת משיח שנתגלתה במשה, באה אחת לכמה דורות כרבי שמעון בר יוחאי, והאר"י הקדוש, והבעל- שם-טוב הקדוש, ורבי נחמן הוא נשמת משיח האחרון וממנו עד משיח לא יהיו חדשות כי המשיח יאמר את אותם דיבורים של ההתגלות האחרונה שאמר רבי נחמן. כמו שאמר ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף לח', וכן 'שארית יצחק' חלוקי הנחל ז. עמוד הצדיק סעיף טז'): 'שממנו עד משיח לא יהיו חדשות, ואין הבדל ביני ובין המשיח, רק  שהמשיח יגיד ויקיימו את דבריו ואני אומר ועלי יש מחלוקת ולא מקיימים את דבריי. מפרש השם דרך רבי נחמן, שירושלים של מטה זה הדיבור שלך, תבנה את הדיבור שלך, זה הפה שלך, הפה נמוך. ירושלים לשון יראה שלמה וראיה שלמה. תדבר הרבה דיבורים עד שתהיה לך אמונה ברורה כאילו אתה רואה את הקדוש ברוך הוא, כי את מהותו אי אפשר לראות, רק תגדל את האמונה בשלמות, כי כל אדם יכול בריבוי דיבורים לגדל את האמונה. דבר הרבה עם השם, תבנה את הדיבור: 'הקמת אותי בבוקר, לקחת אותי להתפלל, טבלת אותי במקווה, הוצאת אותי מהמקווה, חפפת לי את הראש'. ירושלים של מעלה זה הלב שלך ששם האהבה והיראה ואז יכנוס השם בליבך בדעת שלמה ותאהב אותו ותירא אותו, כי הוא נמצא כל הזמן בלב שלך אבל לא התייחסת אליו.

פעם שאלתי מישהו: תגיד, פעם הקדוש ברוך הוא חפף לך את הראש? הוא נבהל ואמר 'איך זה יכול להיות? לא, מה פתאום!' אמר לו השם יתברך דרכי: 'אבל מי מזיז לך את היד?' ענה לי: 'הנשמה שלי'. המשיך הקדוש ברוך הוא לומר לו דרכי: 'ומי מזיז לך את הנשמה?' והוא ענה: 'הקדוש ברוך הוא'. אז תגיד שהקדוש ברוך הוא חופף לך את הראש. למה אתה לא אומר את זה? למה אתה לא אומר לו תודה? ורבי נחמן גילה לנו 'שעיקר כלי זינו של המשיח של איש הישראלי הוא התפילה' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ב'), וכל המלחמות שצריך האדם לכבוש היא מלחמת היצר, שהם מלחמות המונעים והחולקים והכל על-ידי התפילה ומשם כל חיותו. על-כן מי שרוצה לזכות לקדושת ישראל באמת צריך להרבות בתפילה ושיחה בינו לבין קונו. דהיינו שאין עצה אחרת, איך להינצל מעוצם התגברות היצר הרע האורב תמיד על האדם להכשילו, ואיך לזכות לקדושת ישראל באמת ולתשובה שלמה'.

יש שתי תשובות – "רפא ירפא" (שמות כא, יט'). אם תתחיל להתבודד תעשה תשובה על תשובה. תשובה מיראה ותשובה מאהבה, תשובה כפולה ויהיו לך שתי רפואות, רפואת הנפש ורפואת הגוף. "רפא ירפא" – "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (שמות כא' יט'). שבתו פירושו תשובה של שבת, על-ידי שאתה לומד את תורתו של הצדיק שנקרא שבת שבדורנו הוא רבי נחמן. על-ידי שאתה לומד תורה של הצדיק שנקראת 'שבת', יהיו לך שתי רפואות – "רפא ירפא". גם הגוף יהיה בריא וגם הנשמה תהיה בריאה. כשהנפש בריאה אז ממילא הגוף בריא. אם אתה מרפא את נשמתך, אתה מכניס בה את כל האורות של האבות, מכניס בה את כל התורה כולה, אז הגוף שלך יהיה בריא ותעזור למשיח, כי מַשִׁיח הוא לשון מְשִׂיח עם השם יתברך. ממשיך רבי נחמן מטשערין במכתבו (מאמר התנוצצות המשיח): 'ולתשובה שלמה, זולת על-ידי תפילה והתבודדות. דהיינו, שכל אדם באיזה מקום, ובאיזה זמן, ובאיזה מצב שלא ימצא כפי שכל אחד יודע נגעי לבבו ומכאוביו, יפריש את עצמו בכל יום לשעה אחת במקום מיוחד, ושם ישפוך לבבו לפני השם יתברך ולהשיח לפניו כל מה שעובר עליו ודייקא בלשון שמדבר ומורגל בו ביותר.

אתה רגיל לדבר בפרסית, דבר בפרסית, רגיל לדבר בתימנית, דבר בתימנית. השם מאזין לכולם, ורבי נחמן עומד למעלה וממיין לך את התפילות, מוציא את הפסולת, מביא ממך זֵרים יפים לקדוש ברוך הוא. וממשיך רבי נחמן מטשערין במכתבו (שם): 'ולבקש שהשם יתברך שיקרב אותו לעבודתו יתברך שמו. ולהצילו מרשת הבעל דבר רחמנא ליצלן, ואפילו אם כבר נכשל כמו שנכשל, אם רק לא ייאש עצמו מצעקה ובקשה להשם יתברך אז בוודאי יזכה לצאת מנפילתו'. זו ההתבודדות! לשפוך את ליבך לפני השם, להשיח לפניו כל מה שעובר עליך בלשון שאתה מורגל בו, 'ולבקש מהשם יתברך שיקרב אותו לעבודתו ולהצילו מרשת הבעל דבר רחמנא ליצלן'. מי זה הבעל דבר? זה היצר הרע. פעם מישהו שאל אותי: מה זה הבעל דבר? אמרתי לו: היצר הרע. למחרת בבוקר הלכתי ברחוב אבוחצירא בפרדס כץ ששם יש אטליז. פגשתי את המוכר באטליז עם שני סכינים שהשחיז ואמר לי: 'בוקר טוב, מה שלומך, מה נשמע?' הוא בא מולי, מול הפנים שלי, ואני הסתכלתי למעלה ומעל הראש שלו ראיתי שלט  גדול שהיה כתוב עליו: בשר, עופות דגים – ב - בגדול - בשר, ע – בגדול – עופות, ד- בגדול – דגים. לא ראיתי את האותיות הקטנות רק את האותיות הגדולות ב.ע.ד. ראשי תיבות 'בעל דבר', זה ד"ש משמים. ממשיך רבי נחמן מטשערין זצ"ל (שם): 'ולהצילו מהבעל דבר, ואפילו אם נכשל כמו שנכשל אם רק לא ימנע את עצמו מצעקה להשם יתברך, אז בוודאי יזכה לצאת מנפילתו. גם את כל הצטרכותו בגשמיות צריך האדם להתפלל ולבקש מהשם יתברך. הרי אדם צריך לקבל כל הצטרכותו רק על-ידי תפילה, כי בלא זה אף על פי שהשם יתברך נותן לאדם כל הצטרכותו, הרי אדם זה דומה כמו בהמה, שגם לה נותן השם כל הצטרכותה בלא תפילה.

פעם נקרע כפתור לרבי נתן. אמר לו רבי נחמן: התפללת על זה? ורבי נתן שאל: גם על זה צריך להתפלל? ענה לו רבי נחמן: זה לא לכבודך להתפלל על כפתור?! ופעם אחרת לבת של רבי נחמן התלכלכו הבגדים כשהיתה כלה. אמרה לו: אבא, תראה התלכלכו לי כל הבגדים כשאני עכשיו כלה. למה קרה לי כך? אמר לה: התפללת על זה להשם שלא יתלכלכו לך הבגדים? זו תפילה. עד איפה מגיעה תפילה, על כל דבר צריך להתפלל. 'ריבונו של עולם, תעביר אותי את הכביש, תן לי להמשיך לנשום, תעשה שהשמש לא תיפול'. אלה ניסים למעלה מהטבע, אדם צריך להבין שהכל נס אחד גדול. שיבין שהשם מחזיק את העולם כל שנייה ושנייה. רבי נחמן מטשערין מסיים את מכתבו (שם): 'ובפרט בנוגע לעבודת השם יתברך, בוודאי אין שום עצה אחרת חוץ מתפילה. ורבנו ז"ל אמר: כי תפילה היא בעצמה כלליות ושורש לכל העצות הנובעים מדעתו הקדוש. כי אף-על-פי שספריו הקדושים מלאים בעצות נפלאות ונוראות לכל דבר הנוגע בעבודתו יתברך, אבל העצות בעצמן קשה לקיים. אבל על כולם עיקר העצה והיסוד היא תפילה והתבודדות כמו שאמר בפרוש שמקטן ועד גדול אין אפשר להיות בישראל איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות'.

לרבי נחמן יש הרבה עצות ובהרבה עניינים: שמחה, אמונה, תפילה, דעת, יראה. אבל העיקר זה תפילה והתבודדות. צריך לבקש: 'ריבונו של עולם, תזכה אותנו ואת כל עם ישראל שנזכה להתקרב לצדיק הזה, לא למכור אותו, ונזכה להבין את התורה שלו, וריבונו של עולם, תן לנו לדבר איתך כל הזמן ולא להסתכל על דבר חוץ ממך אמן ואמן.

החלק השני של הספר עוסק בהתבודדות ותפילה.

כותב רבי יצחק ברייטר (ספר 'שארית יצחק' במכתב 'התעוררות להתבודדות' עמ' קג'): 'אבקשך לעצור לרגעים ספורים, להקשיב היטב לדבריי. מדבר אני לטובתך הנצחית. דע לך שהרבה עבודה היה לי לפני שקרבתיך'.

רבי נחמן התפלל על כל אחד מאיתנו שיתקרב אליו. איפה זה כתוב בתורה? כתוב בתורה (במדבר יב' יג'): "אל נא רפא נא לה", כשמשה התפלל על מרים שהשם ירפא את הנשמה הזאת, את מרים. פעם השם ריפא את מרים, האם גם עכשיו ממשיך השם יתברך לרפאותה? האם ריפוי  מרים נגמר? איפה מרים עכשיו? על פי השכל החדש שהשם מגלה דרך רבי נחמן הכל ברור וקיים בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. מרים זו הנשמה שלנו שממרה את הקדוש ברוך הוא, שעוברת מרירות בעולם הזה ואין לה תקווה. רבי נחמן הוא הצדיק שמתפלל עליה בשמיים והוא בחינת משה. הוא אומר לקדוש ברוך הוא: "אל נא רפא נא לה" תרפא את הנשמה הזו ותקרב אותה לצדיק. ממשיך רבי יצחק ברייטר ואומר ('שארית יצחק', במכתב 'התעוררות להתבודדות' עמ' קג'): 'אליך פלוני בן פלוני מקורבי היקר אני קורא, אני מבקש ממך עצור לרגעים ספורים והקשב לדבריי. מדבר אני לטובתך הנצחית'. רבי יצחק ברייטר הוא תלמידו של רבי נחמן שגילה והפיץ אותו בכל פולניה, ונהרג על קידוש השם. הוא הפך את כל פולניה לאנשים שמתבודדים.

פעם סופר עליו שהוא חלם חלום וכך היה כתוב ('שארית יצחק' סיפורים מתולדותיו עמ' רח'): 'פעם אחת ביום הכיפורים נדברו יחד לבוא להתפלל אצלנו ותיקין, שחרית כמנהגנו כמה פעמים. ביום הכיפורים התפלל רק בשחרית, והיינו ממתינים לחזרת הש"צ ביחד עם כל העולם. כמדומני שזה היה בשנת תרצ"ג. בשעת התפילה ורבי יצחק איננו, והיתה לנו תמיהה, אף פעם לא אחר וכאן הוא איננו. באמצע התפילה של מניין השגור שהתפללו כל העולם בא והכרתי עליו איזה שינוי ושאלתי לו למה לא התפלל איתנו כותיקין. ענה לי שהתפלל ותיקין ביחידות ושאלתי לו למה, ואמר לי שהיות שראה בלילה דבר נורא. וסיפר לי שקם בחצות ואמר חצות ואחרי זה נרדם. וראה בחלום את רבנו (רבי נחמן מברסלב) כשהוא יושב בראש השולחן וניגש אליו והתחיל לדבר עם רבנו ממחילת עוונות ובכה לפניו ואמר לו רבנו שמחלו לו כל עוונותיו, ואחר כך טען לפני רבנו: למה הציון שלכם סגור ואי אפשר לנסוע על ציונו הקדוש מפולניה מה שהרבה אנשים משתוקקים לבוא לשם? וענה לו אם כן אפתח דרך מן הצד. ואחר-כך הוא טען לפניו שהוא צריך לשדך בת ואין לו שום מבוא לזה, ואמר תשדך אותה, ואחר-כך אמר רבנו הלא זה הנכד שלי מה רוצים ממנו ונעלם. והתעורר מהשינה וראה שאי אפשר כבר ללכת לבית הכנסת להתפלל כותיקין כי יאחר אם ילך והתפלל בבית ביחידות ואמר לי שמאד שמח כי כל פעם שראה את רבנו בחלום היה חלום של אמת ואמר שביום הכיפורים שרבנו בישר לו על מחילת עוונות הוא שמח והיותר ואני מאמין בוודאי שאמר לו שהבת תתחתן יהיה כך. אלא הפירוש מה שאמר לו רבנו שיפתח לו את הציון מהצד, לא יודע וגם מה שאמר לו רבנו הלוא זה הנכד שלי, מה רוצים ממנו, לא יודע על מי זה הולך על איזה נכד, אפשר רבי נתן ברסקי. הלוא אין מתנגדים חס ושלום וזה תמיהה אצלו. כך אמר לי בבוקר בעת שהעולם התפללו שחרית. לפנות ערב התחיל להתקיים חזותו כי היה נכד רבנו נע ונד בוורשה שבא מלמבערג, וגירש את עצמו מאשתו. הוא היה מנכדי שרה בת רבנו, ונפל מאד כי לכתחילה היה עובד השם גדול והתפלל בהתלהבות, אבל אחר-כך כשהיה נע ונד בלי אשה ובלי מחיה והתחיל לשתות ולעשן הרבה וכמעט שיצא מדעתו והסתובב בחוצות וורשה וכל פעם היה בא לבית הכנסת שלנו. וגם בראש השנה הזה בא ללובלין ושאלתי אותו בערב ראש השנה מה איתך וענה לי שאפשר שיהיה לי תיקון. על-כן באתי הנה, וביום הכיפורים הזה היה בבית הכנסת שלנו, ולפנות ערב נחלה מאד וקראו אמבולנס ולקחו אותו לבית החולים ואחר יום כיפור נפטר. והיות שלא היה מוורשה ולא היה לו שום קרוב, על-כן הפולנים רצו למסור אותו לאוניברסיטה שילמדו עליו, כי כך היה החוק שלהם שמי שאין לו קרוב מוסרים אותו לאוניברסיטה. והתחילו אנשי שלומנו להתרוצץ לכל מיני גורמים שלא ימסרו אותו עד שבעזרת השם פעלו שיבוא לקבר ישראל ועל-ידי שרצו למסור אותו לאוניברסיטה ניצל גם מניתוח כי מי שמוסרים אותו לא מנתחים אותו בבית חולים. אז אמר לי רבי יצחק שעכשיו אני מבין למפרע מה שאמר לו רבנו ז"ל בחלום. הלא זה הנכד שלי מה רוצים ממנו, שזה הלך עליו ובשנה זו חיתן את בתו ובראש השנה הבא נסעו אליו שבעה אנשים מאנ"ש (אנשי שלומנו) מפולניה לאומאן אבל לא ישר מפולניה לרוסיה אלא דרך עקומה לליטא שהיתה אז מדינה עצמאית ומשם לרוסיה ונתקיים כל החלום הזה'.
        
         הצדיק רבי יצחק ברייטר ראה את רבי נחמן בחלום. רבי נחמן דיבר איתו ופתח לו דרך מהצד לאומן. והצדיק הזה הפך את כל פולניה לאנשים שמתבודדים, פתח ישיבות גדולות וכמעט כולם התחילו לדבר עם השם. הוא כתב מכתב בשם רבי נחמן לאדם הישראלי, לאיש הישראלי ('שארית יצחק', במכתב 'התעוררות להתבודדות' עמ' קג'): 'אליך פלוני בין פלוני אבקשך לעצור לרגעים ספורים, להקשיב היטב לדבריי מדבר אני לטובתך הנצחית. דע לך שהרבה עבודה היה לי לפני שקרבתיך'. רבי נחמן מתפלל על כל אדם ואדם בשמיים. כמו שכתוב "אל נא רפא נא לה". רבי נחמן מתפלל על מרים, ומרים זו הנשמה שסובלת מרירות בחיים, מרירות בהבנת התורה, ומתפלל על כל נשמה ונשמה "אל נא רפא נא לה", תרפא אותה, תקרב אותה אלי. אבל אדם הוא בעל בחירה, קשה לעזור לבעל בחירה, אז שהאדם לא ימכור את יוסף. אל תמכור את יוסף. יוסף זה רבי נחמן. מוכרים אותו גם עכשיו. מי אלו האחים שמוכרים אותו? האחים הם גדולים וחכמים שלא שמים לו לב, שלא מתייחסים אליו וכך נעלם הצדיק מן העולם. מוכרים אותו בשביל נעליים, יש שמוכרים אותו בשביל כסף, בשביל ממון, בשביל עסקים בשביל כל מיני עניינים. הצדיק הזה הוא כולו רב של נשמה שמגלה את נשמת התורה שהיא התורה הרוחנית שרצו אותה המלאכים, אך משה ענה להם שאי אפשר להפריד הרוחני מהגשמי ולתת להם הרוחני לבד, כמו שלא קונים קולה בלי בקבוק שזוהי דוגמא לכלי ואור שמשלימים אחד את השני. ואמר ('חיי מוהר"ן', מעלת תורתו וספריו הקדושים סעיף יא'): 'התורה שלי היא כולה בחינות', בחינת הנשמה הרוחנית של המצווה, והמעשיות שכתובות בתורה, כל אדם יכול לקיימם בכל זמן ובכל מקום ולהתקרב להשם.
        
         ממשיך ואומר רבי יצחק ברייטר (שם): 'מעט תוכל להבין ולהרגיש כמה ניסים נעשו למענך עד שתתקרב. ובכן אחד מהתנאים שבזאת מקרב אני את מקורביי הוא שלא יתנו לאחרים שירמו אותם ולא ירמו הם את עצמם. כבר שמעת זה רבות וגם הבנת שעיקר עצתי ודרכי שעל-ידו יכול לקבל את כל תיקוני, ושיוכל האדם לתקן את הכל ולהגיע למה שצריך להגיע הוא רק על- ידי "התבודדות", זאת אומרת, שיקבע האדם לעצמו מקום מיוחד שיוכל להַשִׂיח שם את ליבו לפני השם יתברך, ולבקש על כל הדברים שצריך ברוחניות ובגשמיות, ולהתוודות על כל הדברים שפגם בשוגג ובמזיד, באונס וברצון, ולהודות להשם יתברך על כל הטובות הרוחניים והגשמיים'.
        
         'זאת פעלתי אצל הקדוש ברוך הוא, שהאדם הזה שיקיים זאת בפשיטות גמור לעמוד כל יום שעה לפני השם יתברך, אף כשאין לו בעת הזאת שום התעוררות, אף אם לא יוכל לדבר שום דיבור'.
        
         רבי נחמן אומר: אל תרמה את עצמך. ואפילו אם אין לך מה לדבר זה טוב מאד, העמידה שהאדם עומד לפני הקדוש ברוך הוא גם אם אין לו מה לדבר, זה דבר גדול מאד, 'ורק זאת שיכריח את עצמו לכסוף לדבר לפניו יתברך – יזכה לכל טוב, ולא יהיה עליו שום דין למעלה. כי בזאת יתוקן הכל, נפשו רוחו ונשמתו וכל העולמות התלויים בו מזמן אדם הראשון עד ביאת הגואל, ודבר זה הוא אמת ויציב נכון וקיים. וערב אני על כך'.

         רבי נחמן ערב על כך שמי שיתבודד, הוא יתקן את כל הגלגולים שלו, כל צאצאיו, כל התלויים בו, כל נכדיו, ניניו, כל מי שקשור אליו, רבי נחמן יתקן את הכל, 'ודבר זה אמת ויציב ונכון', ורבי נחמן ערב על זה.

         וממשיך רבי יצחק ברייטר (שם): 'גם זאת מודיע אני לך שבתיקון קל זה שיכולים בשעה זו לזכות לכל טוב לא ישקוט הבעל דבר ויניח עצמו לסתור זאת בכל האופנים'. איזה רב או צדיק הבטיח כזו הבטחה שבשעה אחת התבודדות כל יום, יתקן אותך מאדם הראשון ואת כל הגלגולים שלך. לא צריך שום תעניות, זה לא בשביל הדור שלנו. תעשה שעה התבודדות כל יום, תשוחח עם השם, גם אם אין לך מה לדבר, תבקש ממנו שייתן לך דיבורים, שייתן לך מילים מה להגיד לו, ורק אם עמדת ולא אמרת כלום קיימת מצוות קורבן ראיה כי אתה עומד לפני השם ומשוחח איתו כמו שהביאו קורבנות בבית המקדש להראות בפני השם. ממשיך רבי יצחק ברעייטר (שם): 'ובחוסר אמונה בדבר נשגב כזה, יניח את עצמו הבעל דבר, היצר הרע, זאת אומרת, לסתור את זאת בכל האופנים שבידו, בחוסר אמונה ובדבר נשגב זה, בחוסר זמן, להסיתך לעסוק בדברים אחרים בשעה זו, העיקר לעקור ממך נוהג זה'.

         'ובכן אחי כלבבי, רחם על עצמך, פתח את עיניך הבן כמה אומלל רוצה היצר הרע לעשות אותך, עד שתישאר חלילה עירום ויחף ושלא תוכל לקבל את תיקוני הגדולים המגיעים עד אין סוף על-ידי שעה קטנה אחת ביום'.

         יש לך עשרים וארבע שעות לחיות. תן לו שעה אחת שייהנה ממך. תן לו את המילים שלך. משה רבנו זה אתה. השם מבקש ממך: 'תוציא את בני ישראל ממצרים'. רבי נחמן אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סב' סעיף ו'): "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, דרך חמושים עלו" (שמות יג', יח'), ומסביר, שאלו חמשת מוצאות הפה שדרכם יוצא הדיבור, שיוצא ממיצר הגרון. בוא לארץ ישראל! בוא לאמונה! השם רואה אותך. "לך לך מארצך!", תקיים "לך לך מארצך". מי זה אברהם? אברהם אבינו זה אתה. תצא מארצך וממולדתך ומבית אביך. לך לך לעצמך, תרחיב בדיבור שלך לאורכה ולרוחבה. תשוחח עם השם, תפריד את לוט ממך. מי זה לוט? לוט זה יצר הרע. לוט זה כוח המדמה, תפריד את הדמיון מהתורה שלמדת שהיא ההבנה הגשמית של התורה. וכמו שהקליפה דומה לפרי, שקליפת הבננה דומה לבננה, וקליפת האבטיח דומה לאבטיח, כן לוט היה דומה בפניו לאברהם, וצריך להפריד את הקליפה מהפרי ולא לאכול את הקליפה לבד. תפריד את עצמך מהיצר הרע ודבר עם השם במילים שלך כמו שאברהם נפרד מלוט. תרחיב את הדיבור לאורך ולרוחב ולזה התכוון השם כשאמר לאברהם: 'תלך בארץ לאורכה ולרוחבה', כי זו הנשמה של התורה שמתאימה לך ולי ולכל אדם. אם תגשם פסוק זה, תתחיל ללכת בארץ ישראל בגשמיות לאורך ולרוחב, ובוודאי לא תוכל לקיים זאת בכל רגע. כי למשל, בשבת אסור לצאת מתחום שבת, וכיצד תלך בשבת לאורכה ולרוחבה? ואם אדם חלש ואינו יכול ללכת כיצד יתקיים פסוק זה? פירושים גשמיים אלו מביאים 'קטנות המוחין' לאדם ומרחיקים אותו מהשם, במקום לקרב אותו. וצריך להפריד את ההבנה הגשמית מההבנה הרוחנית כדי לחיות עם השם כל רגע. כמו שהפריד אברהם מעליו את לוט, כך אני ואתה צריכים להפריד את ההבנה הגשמית ולחיות אותה רוחנית, ועל זה נאמר (דברים יא' יח'): "ושמתם": זכה - התורה נעשית לו סם חיים שזו התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן, לא זכה - נעשית לו סם מוות חס ושלום כי אינו מפריד את לוט מאברהם. לכן כשנפרד אברהם מלוט חזרה הנבואה לאברהם והקדוש ברוך הוא התחיל לדבר עימו. כי כל זמן שהרשע היה עימו לא היה יכול לדבר עימו. כמו-כן אם אתה ואני לא נפריד את הגשמי מהרוחני, לא נאפשר לקדוש ברוך הוא לדבר עמנו ולרמוז לנו רמזים, אבל אם נפריד את ההבנה הגשמית ונחיה את ההבנה הרוחנית, שלזה רבי נחמן קורא (ליקוטי מהור"ן חלק א' תורה יב') 'תורה לשמה', וההבנה הגשמית היא 'שלא לשמה' - בחינת לוט, אז נאפשר לקדוש ברוך הוא לדבר עימנו ולרמוז לנו רמזים. כמו-כן נאפשר לקדוש ברוך הוא לברך אותנו וכולם יתברכו בגללנו. כמו שאמר הקדוש ברוך לאברהם (בראשית יב' ג'): "ואברכה מברכיך ומקללך אָאֹר", כי אם תבין את התורה ברוחניות ותתבודד עם השם ותסביר את זה לאחרים, מי שיתקרב אליך יתברך ממך, כי אתה אברהם שהפרדת את לוט ממך, ומי שיקלל אותך חס ושלום ולא יתחבר עימך יהיה מקולל ויפסיד את החיות הרוחנית עם השם. כי לוט לשון 'לטותא' שהיא בארמית קללה, כמו שהשם אמר לאברהם "ומקללך אָאֹר", שאלה דברי השם אלי ואליך ולכל אדם, בכל רגע ובכל מקום. ממשיך רבי יצחק ברייטר ('שארית יצחק', במכתב 'התעוררות להתבודדות' עמ' קג'): 'ושלא תוכל לקבל את תיקוני הגדולים המגיעים עד אין סוף על-ידי שעה קטנה אחת ביום. יודע אני שמוכן אתה להקריב הרבה למען השם יתברך אולם בעיקר העיקרים שכל-כך קל לקיימו אתה מרמה את עצמך. נותן שירמוך.

         'ובכן השלך מעצמך כל ענייני הממון, כל עיסוקך וכל מחשבותיך ורוץ והצל את עצמך, ואז תודה להשם שיעצך עצה טובה אמן. ברשות רבך נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה'.

מי שמרגיל את עצמו להתבודד, מי שמרגיל את עצמו לדבר עם השם ואומר לעצמו: 'איך חייתי בצורה כזאת בלי התבודדות, איך הייתי חצוף ולא התביישתי, ולא דיברתי עם השם, לא הודיתי לו על כל דבר ודבר, לא המלכתי אותו על כל מה שקורה לי, לא התחננתי, לא התפללתי אליו, עבדתי עבודה זרה, תסלח לי השם'. אדם המדבר עם השם יקבל את כל התיקונים שלו מהצדיק רבי נחמן.

בספר 'שארית יצחק' כתב רבי יצחק ברייטר (במכתב בעמ' קמו'): '...ואבקשך להראות המכתב הזה לכל צמא לשתות מימי הדעת של רבנו זכרונו לברכה למען יתעוררו מחדש להתחיל לילך ולדרוך בנתיבותינו הקדושים. גם נתייסד אצלנו בית התבודדות זה איזה שנים, ותודה לא-ל כל אחד יש לו זמן מיוחד להתבודד שם בכל יום ויום. כי אנו מבינים היטב בעזרת השם יתברך כי בלי התבודדות בכל יום על כל פנים שעה, אף אם יעשה האדם כל מיני עבודות שבעולם לא יהיה מקורב אל רבנו ז"ל, כי עיקר התקרבות לרבנו ז"ל לדרכיו הקדושים להתבודד כל יום חוק ולא יעבור. ובלי זה תדע שההתקרבות הוא מהשפה לחוץ, והבעל דבר שהוא היצר הרע מתלבש את עצמו במצוות ומראה להאדם כי נצרך הוא לעבודות אחרות אף שהן גם כן קדושות מאד. אבל זה הסימן אם הוא מקורב אם לאו אם יש לו התבודדות בכל יום, לכן צריכים להתחזק מחדש ולהתחיל מעתה בקביעות כי אין שום ייאוש בעולם כלל'.

התורה מספרת על אימותינו הצדקניות בזמן השעבוד במצרים, שלקחו מראות והסתכלו בהן כדי ליפות את עצמן בפני בעליהן, כדי למצוא חן בעיניהם, ובכך גרמו לפריה ורביה בתוך שעבוד מצרים. לכן נקראו 'מראות צובאות' (שמות לח' ח'), כי נולדו מהם צבאות בני ישראל, על-שם הכמות הגדולה של התינוקות שנולדו. על זה נאמר (שיר השירים ח' ה'): "תחת התפוח עוררתיך". בעיני הקדוש ברוך הוא היו המראות הצובאות דבר יקר ביותר, ומרוב הערכה אליהן אמר למשה לשים אותן במשכן על-ידי הפיכתן לכיור, שבו טיהרו הכוהנים את ידיהם ורגליהם לפני שנכנסו לעבודת הקודש. היכן המראות הצובאות עכשיו? האם ממשיכות הנשים הצדקניות להתייפות בפני בעליהן ולהוליד את צבאות בני ישראל? על-פי התורה הרוחנית שהשם מגלה דרך רבי נחמן, כנסת ישראל היא אנחנו שנקראים אשה ביחס להקדוש ברוך הוא, שקורא לנו (שיר השירים ה' ב'): "אחותי רעייתי יונתי תמתי", וכאשר איש הישראלי מקיים את עצת הצדיק האמת וניגש להתבודד בשעת ההתבודדות, הוא בודק את עצמו כיצד הוא נראה כלפי הקדוש ברוך הוא ומשתדל להתייפות בפניו. המשפט האישי שכל אחד שופט את עצמו כלפי הקדוש ברוך הוא ובודק את מעשיו אם הם יפים, והאם מעשים אלו מוצאים חן בעיני השם, זוהי בחינת מראה. בקיום עצת ההתבודדות, האדם נזכר בנוכחותו של השם, ורבי נחמן אומר שהקדוש ברוך הוא עוזב הכל ובא לשמוע דיבורים אלה. הכוונה שנוכחותו של השם מתגלית ומתעצמת בעיני האדם בצורה ברורה, אף-על-פי שהקדוש ברוך הוא נמצא תמיד. הבנה זו גורמת לאיש הישראלי להרבות בתפילות, בבקשות, בתחנונים ובדיבורים שהם בחינת צבאות בני-ישראל, רבבות רבבות של דיבורים שכל אחד מוליד מפיו. התורה מודיעה לו שהקדוש ברוך הוא מעריך ואוהב דיבורים אלה ביותר כמו במעשה הנשים הצדקניות והוא בונה מהם דברים נפלאים שבהם האדם זוכה לטהר את עצמו ולעבוד את הקדוש ברוך כמו הכוהנים במשכן ובבית המקדש.

ומעשה שהיה, שנכדתי ששמה אילה תחי' הביאה לי ביום שישי בערב פרשת 'ויקהל' צעצוע בצורת פרח ובתוכו מראה מוכספת, ושאלה אותי אם זה מוקצה בשבת. באותו זמן גם השמיע הקדוש ברוך הוא דרך הרב מזוז שליט"א ברדיו פירוש על פרשת השבוע בעניין ה"מראות הצובאות", שבצלאל עשה מהם את הכיור לפי רצונו של הקדוש ברוך הוא על-פי מה שגילה למשה. זה ד"ש משמים וזו בחינת העגלה הערופה שממשיך לשלוח יוסף שהוא הקדוש ברוך הוא ליעקב, לאיש הישראלי שלמד את אותו העניין. כי התורה היא נצחית ושם כתוב הלימוד של "העגלה הערופה" ואילו כאן הלימוד של ה"מראות הצובאות" שלמד הקדוש ברוך הוא איתי שנקרא יוסף, ואני נקרא יעקב. דברים אלה מתרחשים ונעשים לכל אחד מעם ישראל, אם רק נתבודד כל יום, אז נוכל להבחין במסרים שמוסר לנו הקדוש ברוך הוא, ותתחזק אמונתנו בהתבודדות, ויהיו לנו כלים לקבל את אורו של השם.

         כדי לבוא לקיום ההתבודדות, ולהבין מה זו ההתבודדות צריכים לדעת מי הצדיק שעומד מאחורי הדיבורים האלה ולסמוך עליו, כי רבי נחמן אמר ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף ו'): שחידוש כמוהו לא היה בעולם, והתכוון בזה שהסוד של ההתבודדות שכוללת את כל המצוות בשורש לא התגלה לאף אדם עד עתה אף-על-פי שכולם היו מתבודדים, וגם משה רבנו התבודד שמונים שנה כשהיה במדבר. אבל השם גילה את עניין ההתבודדות דרך רבי נחמן רק בדורות האחרונים. רבי נחמן נתן פתקים לכל אחד מתלמידיו לתיקון נשמתו לפני שנסע לארץ ישראל. כשהגיע לארץ ישראל והלך בה ארבע אמות, אמר על עצמו שהשיג מעלת ההתבודדות. כשחזר מארץ ישראל אמר לתלמידיו לזרוק את כל הפתקים ולהתבודד כל יום שעה, ובכך יגיעו לתיקונם. האם אפשר לזרוק פתקים של תיקוני הנשמה מגלגולים קודמים? אלא וודאי יש דבר יקר מזה שזו ההתבודדות היום יומית שמתקנת גם את הפגמים העתידיים ולא רק את הפגמים שהיו.
        
         בספר "שארית יצחק", עמוד הצדיק, יסוד השביעי (עמ' עב') כותב רבי יצחק ברייטר בעניין התקרבות לצדיק האמת עשרים כללים שמסבירים מי הוא הצדיק האמת:
        
         סעיף א'  - 'נשמת משיח קדמה להעולם, והוא שורש נפשות ישראל, וכל הבריאה כולה, בסוד כל העולם לא נברא אלא בשביל לצוות לזה וצדיק יסוד עולם'.
        
         נשמת משיח קדמה לבריאת העולם. "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א' ב'). המים זו התורה, הצדיק הזה נותן רוח חיים, שמחיה את כל התורה. נח זה אתה, התיבה זה הפה שלך - תיבת הדיבור, המבול הוא מסביבך. מי הוא אליעזר והגמלים? אליעזר זה אתה. תגיד לקדוש ברוך הוא: 'תן לי את הנערה שמתאימה ליצחק'. כתוב (בראשית כד' יד'): "והיה הַנָּעֲרָ אשר אֹמַר אליה" . מי זו נָּעֲרָ? נער זו השכינה, האמונה. 'השם, תן לי את העצה שמתאימה לי, תן לי את האמונה שמתאימה למה שעובר עלי'. מי זה יצחק? יצחק הם הדינים שלי, הפחדים שיש לי – פחד יצחק. השם עונה לך (בראשית כד' יד'): "וגם-גמליך  אשקה", אני אתן לך הבנה, אַפַתֵח לך את הגמלים – את ההבנות שלך. מי ראה את הגמלים של אליעזר? הגמלים של אליעזר זו ההבנה שאתה מבין שכל מה שקורה איתך, מפתח ומגדל את הדעת שלך. דוד המלך אומר: "כגמול עלי אמו" (תהלים קלא' ב') זה ילד קטן שיונק ונקרא 'גמול עלי אמו', וגמל לשון תינוק שנגמל וגדל. השם אומר לך: 'בוא אלי ותדבר איתי, אני אתן לך ההבנה, אני אתן לך פיתוח הדעת, פיתוח ההבנה. אתה תהיה יותר מהמלאכים, רק תדבר איתי'. אומר רבי יצחק ברייטר: 'נשמת משיח קדמה לבריאת העולם'. הוא לא אומר את שם הצדיק ששם הנשמה שוכנת. הוא רק דיבר על כוח השכל של הצדיק שהיה לפני בריאת העולם, שזוהי נשמתו שכוללת את כל נשמות ישראל, כמו שאמר משה (במדבר יא' יב'): "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אני ילדתיהו", מדוע שיחשוב לומר דבר כזה? אלא וודאי שיש אמת בדבר וזוהי מציאות קיימת.
     
          סעיף ב – 'עמו נתייעץ הברוך הוא בבריאת עולמו כמו שנאמר: "את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט" (ישעיהו מ' יד').
       
         הקדוש ברוך הוא מתייעץ עם נשמת הצדיק שהיא נשמת משיח ושואל אותו: 'האם לברוא את העולם?' עונה לו הצדיק: 'תברא. ואני ערב על זה שהעולם יתוקן. מי זה נשמת משיח? נשמת הצדיק כוללת את כל שישים ריבוא נשמות ישראל וזה כולל גם אותנו היום, וכיוון שאנו חלק מנשמה כללית זאת, גם לך וגם לי קורא יקר, יש חלק בערבות זאת.

         השם אומר לך: 'אתה ערב על העולם, אתה אחראי שאדם פלוני יהיה מתוקן, כי בשבילך נברא העולם. תתפלל על העולם, תתפלל עליו, תראה בתיקון שלו'. כמה אנשים חסרים מדעת? כמה אנשים ישנים את ימיהם, כמה אנשים נמצאים שלומדים תורה שהם בבחינת עבד. דבר עם השם ותגיד לו: 'ריבונו של עולם, תן להם דעת להתעורר מהשינה, ריבונו של עולם תן להם בריאות, תן להם שמחה, תן להם יראת שמים שיבינו שאתה נמצא לידם, שידברו איתך'. זו תפילה, תתפלל! אתה השגריר של כל העולם. תארו לכם, שולחים שגריר לאמריקה, ובאמריקה במקום לטפל בענייני המדינה השגריר הולך לשחק סנוקר ועושה עסקים פרטיים, זה שגריר??? זה אדם שמקבל משכורת. מה, אתה רוצה לקבל משכורת מהקדוש ברוך הוא ולא לעשות כלום, ולהתעסק בעניינך הפרטיים בלי לשים לו לב? אתה הנציג של כל הבריאה כולה. אתה! אתה! אתה עומד לפני מיקרופון והקדוש ברוך הוא מאזין לך וכל המלאכים מצלמים אותך, מחכים למילים שלך. אתה האדם העיקרי בבריאה, בשבילך נברא העולם, תבקש ממנו על כולם, השם מתייעץ איתך על בריאת העולם, אתה חלק מנשמת משיח. יש שישים ריבוא נשמות אז שתהיה לך אחריות על העולם, תבקש על כולם!

סעיף ג' – 'הוא ערב להקדוש ברוך הוא, שיתקן את העולם'.

         הצדיק אומר לקדוש ברוך הוא: 'תברא את העולם אני אחראי'. גם אתה קורא נעים חתמת על הצ'ק הזה. לכן תגיד לקדוש ברוך הוא: 'אני אחראי על העולם, תברא את העולם, אני אתקן אותו'. איך תתקן את העולם אם אין לך את כלי הנשק הזה שנקרא התפילה? אתה חייב להתפלל על כולם, שהעולם הזה יתוקן. העולם הזה מלא שקר, מלא רמאויות, מלא רוע, זה גהינום גדול. הכל תלוי בפה שלך! בשעה אחת של התבודדות שאתה מדבר עם השם, אתה מתקן את כל הנשמות. רבי נתן אומר לאיש הישראלי שהוא יכול לתקן את כל העולם כולו לבדו. תהיה מופעל נכון והשם יראה לך את זה בגשמיות. אדם יכול בלחיצת כפתור אחת, להרוס את העולם עם כמה טילים של אטום, ולא יישאר ממנו כלום. זה מה שהיצר הרע רוצה, להפוך את העולם, לקלקל אותו. לעומתו, איש אחד יכול בתפילה שלו לתקן את כל העולם. תבחר אתה ביצר הטוב, תבחר בתיקון העולם!

סעיף ד' – 'כל העבודות של כל העולם, וכל הגלגולין והבירורין והניסיונות, והתגלות אמונה על-ידו כמו שנאמר (במדבר יב' ז'): "בכל ביתי נאמן הוא".

מי שמתקרב לרבי נחמן, כל עבודת השם שלו עולה למעלה. נבנים מזה למעלה בניינים נפלאים, וכל הגלגולים והבירורים עוברים על- ידו. מי שידבר עם השם לא יצטרך להתגלגל. רבי נחמן אמר (חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו סעיף יב'): 'שאין הקדוש ברוך הוא עושה לי את זאת חס ושלום בשום פעם ליקח ממני איזה איש מאנשי באמצע'. מי זה איש מאנשיו? אחד עם שטריימל או עם בגדים קרועים? רבי נחמן לא מסתכל בכלל על הבגדים. הוא מסתכל על הנשמה. תלך איך שאתה רוצה, דבר בשפה שאתה רוצה, באיזה שעה שאתה רוצה, רק תהיה מתמיד, תהיה קבוע, תהיה כמו שעון. כל יום תדבר עם השם, תעשה שעה התבודדות, ואם לא תעשה שעה התבודדות, לא תוכל לתפקד. אסור לך לחיות בלי שעה התבודדות, כי זה הכדור של החיים, התרופה של הדור, השורש של כל היום. זו התעוררות השינה, זה קיום כל המצוות בשורש הרוחני שלהם. אתה מקיים את כל המצוות כולם, בשעה אחת של התבודדות: מצוות תפילין, ציצית, שבת, מצוות סוכה, מצוות פרה אדומה. אתה מתקן את העגל, 'תבוא אמו ותקנח צואת בנה (במדבר יט' כב' פירוש רש"י שם). תבוא האם - פרה אדומה, ותכפר על בנה שזה העגל. מי זו הפרה אדומה? זו התפילה שלך שנאמר עליה (הושע יד' ג'): "ונשלמה פרים שפתינו". אדומה – שממתקת את כל הדינים ומכפרת על הכפירות והשכחה שאדם שוכח מהשם וזה שפירש רש"י (שם): 'לקנח צואת בנה' שהפירוש הוא עלינו. ההתבודדות שנקראת "פרה אדומה" שמתקנת את כל הכפירות והשכחה מהשם. מי זה העגל? איפה העגל נמצא היום? לדוגמא, העגל הוא חברת חשמל שנתנה לי חשמל. להגיד שחברת חשמל נתנה לי את החשמל, ולא השם יתברך במלבוש חברת חשמל, זה נקרא לעשות עגל.

סעיף ה' – 'אליו נתן הקדוש ברוך הוא הממשלה והמלכות על דרך צדיק מושל ביראת אלוקים'.

סעיף ו' – 'הוא הבית דין שלמעלה'.
הוא הבית דין הכללי. יש עשרים וארבעה בתי דין. גם אצלנו יש בתי דין. בית דין של תעבורה, בית דין של אישות, בית דין שבין אדם לחברו, בית דין פלילי, בית דין לממון, ועוד. גם למעלה בשמיים יש בתי דין. אבל הצדיק הזה הוא הבית דין של מעלה, הוא אחראי על כל בתי-הדין למעלה.

הבן של הבבא סאלי זצ"ל, ששמו היה רבי מאיר זצ"ל שנפטר לפני אביו, בא פעם אחת אל אביו הבבא סאלי בחלום, במנחה של שבת, וסיפר לו מה קורה בשמיים, ופתאום מיהר ללכת. שאל אותו הבבא סאלי זצ"ל: 'למה אתה ממהר כל כך?' ענה הבן ואמר: 'אני ממהר לשמוע תורה מרבי נחמן מברסלב. כל הצדיקים הולכים לשמוע תורה מרבי נחמן מברסלב. כי עכשיו במנחה של שבת הוא דורש דרשה בשמיים'.

סעיף ז' – הוא התגלות של יד השם, היינו ההשגחה פרטית בין ברוחני בין בגשמי הוא מגלה.

הצדיק הוא התגלות ההשגחה שקיבל מהשם ברוחניות ובגשמיות. אם תתחיל לדבר עם השם תראה השגחה, תראה עגלות ערופות. השם שולח לך עגלות. יוסף שלח עגלות ליעקב. איפה יוסף היום? איפה יעקב היום? יעקב זה אתה, יוסף הוא הצדיק, יוסף זה רבי נחמן. ובעומק ההבנה יוסף הוא הקדוש ברוך הוא - צדיקו של עולם, ששולח לך רמזים בחינת 'עגלה ערופה'. יוסף רוצה לשלוח עגלות ליעקב שזה אתה ובתנאי שתהיה מחובר עם הצדיק ותעשה שעה התבודדות כל יום.

לדוגמא: פעם קראתי בפרשת השבוע בחומש תוך כדי הליכה ברחוב, והגעתי לפסוק (בראשית כו' ז'): "ויישב יצחק בגרר". ובעוד הספר בידי נתקלתי בעמוד. הסתכלתי למעלה וראיתי שכתוב בשלט רכב נגרר. זה לא ד"ש מהשמיים? השם שולח לך דרישות שלום ואומר לך: 'אני נמצא, ראיתי מה שלמדת, כמו שראיתי את יוסף שלמד עם יעקב 'עגלה ערופה' ככתוב (בראשית מה' כא'): "ויתן להם יוסף עגלות", ושלחתי לו דרך יוסף עגלות, וכשראה יעקב את העגלות חייתה רוחו כמו שכתוב (בראשית מה' כז'): "וירא את העגלות ותחיי רוח יעקב", כן אני שולח לך ד"ש משמיים לפי מה שלמדת. ראיתי שלמדת בחומש: "ויישב יצחק בגרר", וגרמתי שתתקל בעמוד ותרים את ראשך למעלה,ותראה שלט – 'רכב נגרר'. בלימוד של יעקב היתה 'עגלה', ובלימוד שלך יש 'גרר' – 'רכב נגרר'. זוהי תורת חיים שמתאימה לכל אדם, בכל זמן, בכל מקום. לפי מה שאתה לומד, השם שולח לך דרישות שלום.

פעם, השם הראה לי בתוך השירותים במחילה מכבודכם, ב'כולל יום' בבני-ברק שלומדים בו גמרא, עיתון 'יתד נאמן'. חשבתי לעצמי שאולי יש בזה דברי תורה, ושכדאי שאוציא את העיתון משם, ואכן הוצאתי את העיתון מהשירותים, גלגלתי ושמתי אותו תחת הכיור. בלילה של אותו יום, השם הביא אותי לכולל חצות שבו לומדים ליקוטי מוהר"ן, ומצאתי שכתוב בליקוטי מוהר"ן פסוק זה (חלק א' תורה יד' סעיף י'): 'ותקעתיו יתד במקום נאמן'. והנה זה פלא, השם שלח לי במחשבתי שזה מה שקרה לי בבוקר. השם תקע על-ידי את עיתון 'יתד נאמן' מתחת הכיור ב'כולל יום'. זו דוגמא נוספת לעגלה ששולח יוסף ליעקב. כמו-כן שולח השם לאנשים המתבודדים כל יום, עגלות ורמזים למציאותו של השם בחיינו. תתבודד! תציל את חייך ותנחל עולם הזה ועולם הבא! כי מי שאין לו אמונה בשלמות אין לו חיים, והעולם הזה הופך לו לגהינום חס ושלום, כי שוכח שהשם יתברך עומד מאחורי כל הפעולות. בשעת ההתבודדות הוא נזכר בהשם יתברך ומדביק את כל הפעולות אליו והגהינום הופך לגן עדן. פעם ראית את העגלות ששלח יוסף ליעקב? האם הם היו רק פעם? הרי התורה היא נצחית. אל תישן, אל תהיה עבד, תהיה בן, תהיה חי, תיקח ותחיה את השכל של אליהו הנביא, את השכל של משיח שגורם לך להשׂיח עם השם ולבקש ממנו שיעיר אותך מהשינה. וכשתתעורר השם ישלח לך עגלות ערופות ודשי"ם מהשמיים.

פעם למדנו בכולל את הרוחניות של מצוות 'עגלה ערופה' שאומרת שאם נמצא חלל באדמה שפירושו גופת אדם מת בין שתי ערים, צריכים זקני העיר להביא עגלה ולערוף את ראשה בנחל ולומר (דברים כא' ז'): "ידינו לא שפכה את הדם הזה", וזה כפרה לנשמת הנפטר. היכן יש 'עגלה ערופה' היום? כיצד היא מתקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום? ומה זה 'חלל'? זקני העיר הם החכמה, בינה ודעת שלנו: החכמה - על שם אברהם, הבינה - על שם יצחק, הדעת - על שם יעקב.

על-פי השכל הרוחני החדש שמגלה השם דרך רבי נחמן, הפירוש הוא, ש-'חלל' הוא מקום, וזה אדם שעושה חילול השם, כשאומר שהשם לא נמצא פה. שואלים אדם, מה עשית בין שתיים לארבע? והוא עונה: 'הייתי בבית לבד'. זה חילול השם בגדול. כשיבוא אדם לשמיים יאמרו לו שהוא חילל את שם השם כל רגע, כי לא התייחס למציאות השם מסביבו שזהו 'חלל' שהוא מקום מת כדוגמת המת שנמצא בין שתי הערים. כיצד יתקן זאת? על-ידי קיום התבודדות שכוללת את כל המצוות בשורשם כפי שמגלה השם דרך רבי נחמן. בתוך ההתבודדות יבקש סליחה מהשם על החלל שמסביבנו, ש"ידינו לא שפכה את הדם הזה", ויאמין שהוא נמצא בתוך החלל הזה וחי לעולם. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קנד'): 'כשיש משפט למטה אין משפט למעלה', ולכן ההתבודדות ממתק את כל הדינים.

מעשה שהיה, פעם אחת לקח אותי השם להתבודד בפרדס על פי רצוני בבוקר. בלילה שקדם לו, השם לימד אותנו על החלל באדמה, ועל עגלה ערופה בנחל. בבוקר בהתבודדות, הראה לי השם יתברך גופת רוסי אחד בשפת נחל הירקון שכנראה היה שיכור שהתאבד. באו מנופים גדולים עם כף גדולה להרים גופה זו מהנחל. והנה זה פלא, זה ד"ש משמיים, בדיוק מה שלמדנו בלילה על עגלה ששולח יוסף ליעקב. יעקב הוא הקדוש ברוך הוא צדיקו של עולם, ויעקב זה גם אני, איש הישראלי. כשראיתי את העגלות של הצדיק שהם הרמזים של ה-'חלל', ועיתון 'יתד נאמן' והשלט 'רכב נגרר', התחלתי לחיות מחדש כי קיבלתי רוח חדשה של אמונה. ככתוב על יעקב (בראשית מה' כז'): "ותחי רוח יעקב", כי התורה התקיימה בי בדיוק.

כשיעקב ישב בארץ ישראל הסתלקה ממנו שכינה, ממש כמו אדם שלא לומד את התורה החיה הרוחנית שהשם מגלה דרך רבי נחמן, ואינו מדבר עם השם, וממילא השם גם לא מדבר איתו. ואפילו כשישב בארץ ישראל, הסתלקה ממנו השכינה. וזה פירוש שהשכינה היא מלכות פה ודיבור, וכן האמונה שהשם נמצא ושוכן פה. כשיעקב מגלה את יוסף הצדיק, שזו התורה שמגלה השם דרך רבי נחמן, ומבין שזו השגחת השם, ואלה הרמזים, יעקב שהוא איש הישראלי מקבל רוח חדשה ומתחיל לחיות חיים אמיתיים עם השם יתברך, וזה פירוש התגלות יד השם, היינו, ההשגחה הפרטית בין ברוחני בין בגשמי שהשם מגלה דרך רבי נחמן בהסבריו הרוחניים.

סעיף ח' – 'הוא ההתגלות של תפילה. כמו שנאמר "ואני תפילה" (תהלים קט' ד').

כל העניין של רבי נחמן הוא להאיר את התפילה ולהעיר את האדם מהשינה. מה זו התבודדות? זו תפילה. וחז"ל אמרו (ברכות כא' ע"א): 'הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו', זו התפילה. הצדיק הזה מאיר את התפילה. כמו שהמאור הגדול שזה השמש מאיר את המאור הקטן שהוא הירח, אומר רבי נחמן בשם רש"י (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ב' בסוף): 'להזהיר הגדולים על הקטנים, היינו צדיק הדור, שהוא בחינת משה מאור הגדול, יזהיר ויאיר את התפילה, שהיא בחינת מאור הקטֹן', פירוש, שהצדיק ששכלו גדול והוא בדורנו רבי נחמן, מאיר את התפילה שהיא המאור הקטן, הלבנה הקטנה בחושך. מי הם הגדולים? כתוב (חולין ס' ע"ב): 'אמר רבי שמעון בן פזי רמי: 'ויברא את שני המאורות הגדולים, המאור הגדול ביום והמאור הקטן בלילה'. וקשה, מדוע נאמר ששניהם גדולים? משמע ששווים בגודלם. בפסוק הראשון (בראשית א' טז') כתוב: "גדולים", משמע שהם שווים בגודלם, ומיד אחר-כך כתוב "המאור הגדול ביום והקטן בלילה". מדוע נעשה קטן? הרי בהתחלה היו שניהם גדולים. ומסביר שם, כי השם אמר ללבנה למעט עצמה, את השכינה שהיא מלכות האצילות, שהיא התפילה כנגד האמונה.

האמונה נמוכה, ובזה מיעט את אור השכינה שקשה לתפוס ולקלוט את נוכחות השם שהוא מסביבנו ואנחנו בתוכו כל רגע וכל שנייה, והוא מהווה את הבריאה כל רגע, ומזיז את ידינו ואת רגלינו ומנשים אותנו כל שנייה. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה מט' סעיף ה') על ציטוט (בבא מציעא נט' ע"א): 'איתתך גוצא גחין ולחיש ליה', פירוש, אשתך נמוכה, תתכופף ותלחש לה, היינו, אשתך - האמונה הנצחית הרוחנית נמוכה עליה נאמר (משלי לא' י'): "אשת חייל מי ימצא" שהיא השכינה, האשה האמיתית הרוחנית של כל אדם. והשכינה היא נמוכה, אז תתכופף ותלחש לה: 'השם אתה פה, תרחם עלי, תעזור לי'. זה הפירוש אשתך נמוכה. השכינה נמוכה, תגדל אותה, תאיר את התפילה, תאיר את אחותך. "אחות לנו קטנה" (שיר השירים ח' ח'), מי זאת "אחות קטנה?" זו האמונה שמתגדלת ומתחזקת על-ידי ההתבודדות, שזו תפילה. היא קטנה, תקים את סוכת דוד הנופלת, סוכת דוד נפלה, התפילה נפלה, תקים אותה תאיר בה. בהתחלה היתה התפילה שווה לתורה, והתורה זה השכל, זה השמש, והלבנה זו התפילה. התפילה התמעטה, למרות שבהתחלה היא היתה גדולה. מי יכול לגדל אותה? אתה! דבר עם השם, דבר איתו, תפרש שיחתך לפניו, כל המרבה הרי זה משובח. השכינה תגדל בגללך. כמו שנאמר בהגדה של פסח 'כל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח'.

התורה מספרת שלאחר שפתר יוסף לפרעה את חלומו שבו הוא מגלה לו, שיהיו שבע שנות שובע ושבע שנות רעב אמר פרעה ליוסף (בראשית מא' מ'): "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי". מי ראה את יוסף? מי ראה את פרעה? מישהו אמר לי פעם, שפרעה היה בגובה מאד נמוך, כחצי מטר. זוהי הבנה גשמית של ציור, זמן ומקום ומסביר כך הרמב"ן בהקדמת פירושיו ואומר, שכל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. פרעה זה שם השכינה ששם מתפרעים ומתגלים כל הדינים, פרעה זה הקדוש ברוך הוא. מי זה יוסף? יוסף זה אתה. השם מתחנן אליך ככתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קב'): "אתה תהיה אתה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי". תהיה אתה יוסף, תתפלל עם יראת שמים, עם ראיית השם בדעת, באמת ובאמונה שלמה. מה זה בית? בית זה יראה. הגמרא קוראת לבית יראה. אומרת הגמרא (יומא עב' ע"ב): 'חבל על דלית ליה דרתא', פירוש, חבל על מי שאין לו דירה ועושה שער לדירה. חבל על מי שלומד תורה ואין לו יראת שמים. יראה זה הבית. מי זה יוסף? יוסף זה אתה. השם מבקש אותך: 'תתפלל עם יראת שמים, תדבר איתי, תגיד בפיך עשרות פעמים אני מאמין שאתה נמצא פה, אני מאמין שאתה רואה אותי, אני מאמין שאתה משמיע לי את כל מה שאני שומע ומראה לי את כל מה שאני רואה. תאמין שאני נמצא לידך. אם תדבר איתי ברצינות, בדעת שלמה, ביישוב הדעת אז "על פיך יישק כל עמי" - כל העולם יזון ויתפרנס בגללך והכסא שלי והכבוד שלי שמכוסה, יגדלו בגללך'. מי אומר לך שהכבוד שלו יגדל בגללך? השם אומר לך! הוא מתחנן אליך: 'תגדל את הכסא שלי, תגדל את הכבוד שלי, תדבר איתי ואז אתה תהיה על ביתי'.

התורה לא רק היתה פעם, היא לא ספר היסטוריה. התורה היא עכשווית, בלי ציור, זמן ומקום. התורה היא רוחנית, היא נשמה מופשטת. עולם העשייה הוא כנגד המקום שהוא ה' אחרונה של שם הוויה - המלכות. עולם היצירה הוא ו' של שם הוויה, והוא כנגד הזמן. ששת אלפים שנה זה זמן "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד" (שמות כא' ב'). עבד הוא תחת הזמן, וישן את ימיו כנגד שש שעות שינה. אליעזר עבד אברהם הוא כנגד 'מטט' – מלאך שנמצא בעולם היצירה שמכונה עבד, והוא כנגד ו' של שם הוויה כנגד ששת אלפים שנה שהוא עולם היצירה כנגד ששה סדרי משנה הנקראים עבד כלפי התורה הרוחנית שהיא כנגד אברהם מעולם האצילות. עולם הבריאה הוא כנגד הציור. השם יתברך הוא מקומו של עולם, שהוא מעל הציור, מעל הזמן ומעל המקום. כשמציירים ציור איך נראה פרעה, איך נראה יוסף, מתחילים לדמיין. יוסף בטח נחמד כזה, עם עיניים כחולות, בלונדיני, יפה כמו בסרטים. זה דמיון. רבי נחמן קורא לזה 'שד יהודי' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כח'). אל תדמיין, אל תחייה בדמיון, תלך לנשמה של הדבר. אם תדבר עם השם, תהיה אתה יוסף ותגדל את כבודו של השם. לכן אומר רבי יצחק ברייטר: 'הוא התגלות התפילה'. רבי נחמן מסביר לך את כל התורה, את התגלות התפילה, שהתפילה זה הפה שלך, יעקב זה אתה שגר אצל לבן, אברהם אבינו זה אתה שהשם יתברך אומר לך "לך לך מארצך" (בראשית יב' א'), לך תדבר עם השם, צא מהארציות והגשמיות שלך מההבנה הגשמית שלך. אברהם עשה ברית מילה לעצמו, מל את עצמו. תמלמל גם אתה, תגרום לעצמך למלמל, תעשה ברית לעצמך. כל התורה כולה בנויה מתפילה. יציאת מצרים, ההליכה במדבר והכניסה לארץ ישראל. מי שמדבר עם השם מוקף ענני כבוד. ענני הכבוד שהשם מסביבך, אלו הם ענני הכבוד האמיתיים.

אתה הולך ברחוב ז'בוטינסקי, תגיד בפה: 'השם אתה פה, אתה מסתכל עלי, רואה אותי, אני רוצה לעבור את הכביש, תעביר אותי את הכביש. אני צריך לחם, תעשה לי כך וכך, תודה על המרגרינה, תודה על המלח, תודה שאני חי, תודה שאני נושם'. זו המשמעות שהשכינה מסביבך, אלה הם ענני הכבוד. איך חשבת שענני הכבוד נראים? עם עשן, פצצות ואורות?? האמונה שהשם נמצא פה ושוכן אצלך, זה פירוש שהשכינה כאן, כך צריך לחיות, לא עם דמיונות. אם תרצה או לא תרצה השם נמצא פה. איך העולם הזה מתקיים? הקדוש ברוך הוא חייב להיות פה, להחזיק את כל המציאות, אבל לא שמים לו לב.

סעיף ט – 'הוא המרכבה לשכינה אמר המעתיק. (בראשית יז' כב'): "ויעל אלוקים מעל אברהם" – רש"י – למדנו  שהצדיקים מרכבתו של מקום'.

הוא מרכבה של השכינה. אם תלמד ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, ותקיים התבודדות תרגיש שהשכינה תרכב עליך, ותדע שהשם יתברך היה בתוכך כל הזמן ורוכב עליך כל הזמן ולא ידעת ממנו. וכן אמר הרב בן ציון פרסברגר (ספר 'השגת אלוקות'): 'שגוף האדם החומרי הוא החמור של המשיח, והשם שנמצא עליו, בתוכו ומניע אותו וממציא אותו, הוא המשיח שאיתו משִׂיחִים, והמשיח כבר בא כי היה כל הזמן, כי מי שיש לו דעת מה זה משיח יש לו משיח, ומי שאין לו דעת אין לו, כי אמרו חז"ל: 'דעת קנית מה חסרת', והוא משִׂיח מגרוננו, והבחירה שלנו היא מה לדבר איתו ומה להתפלל אליו, כי אנחנו שזוהי נשמתנו נמצאים בין הקדוש ברוך הוא ובין הגוף. שם עצם נקרא 'אני' שזוהי הנשמה, והגוף נקרא בשר האדם ולא האדם עצמו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב'). נשמתנו באה מעולם הדיבור ככתוב (שיר השירים ה' ו'): "נפשי יצאה בדברו". גוף האדם הוא החמור של המשיח שזו המעלה הגדולה ביותר שאפשר לתת לגוף כי שימושה גדול מלימודה, והגוף משמש את השם יתברך כל רגע, ואני צריך לחזק ידיעה זו כל רגע, ואם אני סר מהשם עובד אני עבודה זרה חס ושלום.  

"השם עליהם יחיו" (ישעיהו לח' טז'). תחיה! אינך רוצה לחיות? האם מישהו שמניח תפילין מרגיש שהוא חי. וכשמוריד את התפילין מרגיש שהוא מת חס ושלום? בוודאי שלא, כי התפילין זו רק דוגמא לתפילין האמיתיות שהם דיבור מעומק הלב עם השם והכרה ובושה ממנו, ואז ירגיש האדם חיים אמיתיים. וכשלא עושה זאת, ירגיש כמו מת חס ושלום. כמו המשל של הציור של הוופלה שמראה מה שיש בפנים, אבל הוא לא הוופלה עצמו. תפילין הם בוודאי דבר יקר ומצווה  גדולה, אבל בתחילה היו נקראות כותנות אור ולא כותנות עור ככתוב בתורתו של רבי מאיר. בלוחות ראשונים התפילין היו תפילין גשמיות והיה מחובר איתם אור התפילין שהוא השכל של התפילין – 'הנעשה ונשמע'. ה'נעשה' אלה התפילין הגשמיות, וה'נשמע' הוא השכל של התפילין, האור שבהן. כשבני ישראל עשו את העגל הם איבדו את ה'נעשה'  (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קכ'), וצריכים לבוא לצדיק שהוא רבי נחמן בדורנו כדי לקבל את ה'נשמע' בחזרה, שהוא רוחניות המצוות. ואף-על-פי שעכשיו מניחים תפילין ועושים מצוות גשמיות שזה 'נעשה' אין מחובר איתם ה'נשמע' ואינם נזכרים בהשם, וכשמתעטפים בציצית אינם נזכרים שהשם מציץ עליהם, וכשמניחים תפילין, התפילין אינם גורמים להם לדבר עם השם. את כל זה צריכים לקבל מהצדיק. לנסוע אליו פירושו ללמוד את דעתו ולהתבודד ולדבר עם השם כל היום.

אם כך, מה הם התפילין האמיתיים? התפילין האמיתיים הם הדיבור, "נפתולי אלוקים נפתלתי" (בראשית ל' ח'). דבר איתו מהלב שלך, תפציר בו: 'השם, תרחם עלי, תרחם עלי, תרחם עלי, תקרב אותי אליך', תהיה עקשן כמו פרד, תבקש כמו ילד קטן, תן לי, תן לי, תן לי ארטיק! הלב של אבא נשבר. תראו בחוש מה קורה בין אבא לילד. שתי מילים קטנות של הילד ולאבא כבר נשבר הלב. והקדוש ברוך הוא, לא כל שכן. תבקש מהקדוש ברוך הוא, תפציר בו, תתחנן אליו, וזה כנגד תפילין של יד שהם כנגד הלב ששם הדיבור, ואז תתבייש ממנו. והבושה מהשם יתברך הם תפילין של ראש (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לח').

סעיף י' –'הוא הקדושה'.

אתה רוצה להיות קדוש, תדבר עם השם. "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" (ישעיהו ד' ג'). מי זה יתרו – הנותר בירושלים. ירושלים – 'יראה שלמה', שהיא ראיה שלמה, וזהו אדם שרואה את השם בדעתו, שנמצא בתוך האין שממולו ומסביבו, ובתוך התמונות המתחלפות והפעולות המשתנות. לכן אתה נקרא יעקב שגר אצל לבן שהוא הקדוש ברוך הוא, שמלבין עוונותיהם של ישראל שהוא השקוף שמסביבך, כמו שאמר הרב בן ציון פרסברגר (ספר 'השגת אלוקות'). ויתרו על-פי רבי נחמן זה אתה שנותר באמונה של הצדיק, ואומר לרבי נחמן שהוא בחינת משה "ואתה תחזה" (שמות יח' כא'), אתה תסתכל בי, אתה תנוצץ לי את המוח ואתה תבנה לי את בית המקדש של המוח שלי. האם יש בית מקדש? כן, למי שאוהב את השם ומדבר איתו בהתבודדות יש בית מקדש, ויש לו הכל! ככתוב (משלי ח' כא'): "להנחיל אוהבי יש'', ולא חסר לו כלום, כי ברוחניות יש את הכל כמו שכתוב (תהלים לד' י'): "כי אין מחסור ליראיו", וזה עומק דברי רבי נחמן ש-'אין ייאוש בעולם כלל'. ואפילו משיח אינו חסר, כי המשיח הוא השם שנמצא ממולי וממולך, ואנו גרים בתוכו מאז שנולדנו, ומאז בריאת העולם, ובית המקדש זה דעתי ודעתך השלמה. מי שעובד את השם באהבה, יש לו בית מקדש, יש לו הכל. הדעת שלך זה בית מקדש.  כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לז' סעיף א') על הנאמר (ברכות לג' ע"א): 'גדולה דעה, שניתנה בין שתי אותיות, על פסוק (שמואל א', ב' ג'): "כי א-ל דעות השם". דעה ניתנה בין שתי אותיות, ומקדש ניתן בין שתי אותיות כמו שכתוב (שמות טו' יז'): "מכון לשבתך פעלת השם מקדש השם כוננו ידיך". בית המקדש הוא הדעת שלך. והשכל שהשם מגלה דרך רבי נחמן זו הקדושה. תתקרב אליו, תתבודד, תהיה קדוש.

סעיף יא' – 'הוא החיות של כל העולם'. 

הוא מחיה את כל העולם בתורה הרוחנית שהוא מגלה ואתה מתחיל לחיות - 'תפילה לא-ל חיי' (תהלים מב' ט'). את כל החיות מקבלים מהתפילה. אתה רוצה לחיות? תדבר עם השם. אתה רוצה להחיות את התורה שלך? תלמד אותה בצורה חיה ואז נח יתחיל לחיות, כי נח זה אתה שמדבר עם השם. התיבה זה הפה שלך, המבול זו הכפירה והשקר שמסביבך. תדבר עם השם בפה שלך, ותצא מהמבול שאלה הם מחשבות הכפירה שבמוחך, כי מבול לשון בלבול. ואז הכל מתחיל לחיות.

סעיף יב' – 'על-ידו עולין כל העבודות לשמים'.

על-ידו עולים כל העבודות לשמים. כמו בשבת, שבה הכל עולה למעלה. מדוע שתחכה לשבת? תדבר עם השם עכשיו. התבודדות היא בחינת שבת. מה זו שבת האמיתית? לדוגמא: מלאכת בורר. בררת שהשם רואה אותך בכל רגע ורגע? 'מלאכת תופר' – האם תפרת וחיברת בין אתמול להיום, בין החיים שלך בעבר להווה? כי רבי נחמן, אחרי ביקורו בארץ ישראל כשהשיג את מעלת ההתבודדות, אמר ('חיי מוהר"ן', נסיעתו לארץ ישראל סעיף סו'): ' שאפילו אם היו מוכרים אותי לישמעאל במדינות רחוקות, שאין שם שום יהודי, והוא ישלח אותי לרעות בהמות, ואפילו אם לא אדע מתי שבת ויום-טוב, ולא יהיו לי טלית ותפילין, אף-על-פי-כן הייתי יכול לקיים כל התורה כולה'. אדם שואל כיצד אפשר לשמור שבת ביום שלישי או רביעי. אלא וודאי שהשבת הגשמית שלנו, היא משל של השבת הנצחית הרוחנית. השבת הגשמית היא 'נעשה' שהיא שמירת שבת כהלכתה כפי השולחן ערוך, והשבת הרוחנית היא ה'נשמע' שזה השכל הרוחני של המצווה, שיכול להתקיים בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. וכיוון ששבת שורשה היא אמונה, על-ידי דבורי אמונה כגון: 'אתה מזיז את ידיי, אתה מזיז את רגליי, אתה מנשים אותי, אתה מדבר מגרוני' וכו', יבוא אדם לאמונה שלמה שכל תנועותיו יהיו במחשבה באחדות עם הקדוש ברוך הוא, ולפני כל פעולה יתפלל, ויודה לאחריה, ויידע שהוא גר ונמצא בתוך השם ומוּנע על- ידו כל רגע, שזה עומק המצווה של "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז' כט'), שפירושו שלא ייצא ממקומו של עולם בשכל הרוחני של יום השביעי (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה פג'), שזוהי שמירת שבת כל רגע בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.

האם תפרת תפירות כמו למשל: 'הקדוש ברוך הוא, גידלת אותי, טיפלת בי, לימדת אותי חשבון, עברית'. למה לך להתבייש למעלה? אם יש לך את יוסף, אם יש לך את רבי נחמן, לא תתבייש למעלה. "אסף אלוקים את חרפתי" (בראשית ל' כג'). ישאלו אותך למעלה: מי לימד אותך עברית וחשבון? מה תענה? המורה דוד, אולי המורה שמואל?! איזה מורה דוד, איזה מורה שמואל, זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו! למה אתה משקר? הקדוש ברוך הוא אומר לך: 'זה אני, התחפשתי מאחוריהם, אני התלבשתי בהם ולימדתי אותך'.

למה פורים לא יתבטל לעולם? כי פורים זה כל העולם כולו. כי כל שנייה פורים, ואנחנו צריכים להפשיט את המסכות. לכן התבודדות היא תחיית המתים, אתה תחיה את כל המתים, את כל הימים שעברו בחושך ותגיד: 'השם, גיליתי אותך. היית איתי כשהייתי קטן, גידלת אותי, שמרת עלי בצבא שלא יקרה לי כלום, לימדת אותי, האכלת אותי חומוס וטחינה, זה אתה, שלום, שלום, כבר נפגשנו'. מדוע אתה מחכה לעלות למעלה ולדבר שם? דבר כבר עכשיו.

פעם היתה תוכנית 'חיים שכאלה'. לקחו איש מפורסם ומבוגר כמו למשל רמטכ"ל לשעבר, בן תשעים, הביאו לאולפן את כל קרובי המשפחה שלו, ואת כל אלו שהוא הכיר ונפגש איתם בעבר. ופתאום הוא ראה אותם באולפן אחרי הרבה שנים. היתה התרגשות גדולה והם התחילו לדבר: 'זה אתה שהייתי איתך במקום פלוני, ואיתך הייתי במקום אחר?' ואז היו מתחבקים ומתנשקים.

גם רבי נחמן מלמד אותנו לעשות 'חיים שכאלה'  עם הקדוש ברוך הוא, והוא עושה לנו תחיית המתים שאנו מחיים את כל האנשים שהכרנו בחיינו, שכולם הם לבושים של הקדוש ברוך הוא שהתגלה אלינו דרכם, והוא נמצא פה עכשיו, ואיתו אנחנו מדברים וחיים חיים נצחיים - 'חיים שכאלה'. ועל חיים כאלה אמר רבי נחמן ('חיי מוהר"ן', בהקדמה עמ' ד'): 'אני חייתי היום חיים, שלא חייתי מעולם חיים כזה', כי כל היום הוא דיבר עם השם ושוחח איתו.

רבי נחמן מערבב את כל התורה ביחד ועושה ממנה שמחה אחת גדולה, כי זה פירוש "ויחד יתרו על כל הטובה", "ויחד" – לשון חדווה ושמחה ולשון אחד, כי השם יתברך מלובש מאחורי כל המצוות המעשיות של התורה וכל התורה שמותיו, וכל העבודות שלנו עולים  לשמים. מי שמדבר עם השם יתברך יש לו הכל, כל העבודה שלו עולה למעלה כי מתחבר עם השם יתברך האינסוף.

סעיף יג' – 'על ידו כל ההתעוררות לתשובה'.

צריכים לחזור בתשובה. איזו תשובה? תשובה על תשובה. יש תשובה רגילה, להניח תפילין, לשמור שבת – זו תשובה רגילה. אבל אמרו חז"ל (שבת קיח' ע"ב): 'אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים'. איזה שתי שבתות? שבת רגילה, - שמירת שבת כהלכתה, ושבת שנייה – שמירת האמונה. כל הפעולות בכל ימי השבוע נקראים 'טל' מלאכות. כשאדם מאמין שהשם רואה אותו ומסתכל עליו, זוהי הציצית הרוחנית, וכשמדבר איתו, ומכיר בנוכחותו ומתבייש ממנו, אלו התפילין הרוחניות. אלו מצוות נצחיות שמתקיימות בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא. כמו-כן שמירת שבת. כשאדם אומר בפיו: 'אתה חורש לי את השדה, אתה נוהג לי באוטו, אתה תופר לי את הכפתור, אתה כותב לי את המכתב, אתה מבשל לי את האוכל', החזרה על אותם דיבורים שהם דיבורי אמונה, משלימים לאדם את האמונה. כמו שאמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מד') על פסוק (תהלים פט' ב'): "אודיע אמונתך בפי", על-ידי דיבורי אמונה באים לאמונה, שזוהי שמירת שבת הרוחנית בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום גם בימי החול. כי היום השביעי הגשמי, הוא משל לעבודה נצחית בכל רגע. ושבת לשון תשובה, שעל-ידי הפירושים שמגלה השם דרך רבי נחמן, בא האדם לתשובה שנאמר (דברים ד' ל'): "ושבת עד השם אלוקיך". שכל רגע שהאדם חי הוא חושב על השם שממציא אותו, ומחדש אותו ואת העולם בכל רגע, שזה בחינת ארץ ישראל שהיא אמונה בחידוש העולם, והאדם בא לזה על-ידי ריבוי דיבורי אמונה כגון: 'אתה ממציא אותי, אתה ממציא את העולם, אתה ממציא את העולם, אתה ממציא את העולם', ואז האדם מבין שהוא גר בתוך השם ומדבר עימו, ונכלל ומתערבב עימו. כי באמת כולם מעורבבים עימו ונכללים בתוכו רק שאינם יודעים זאת. כי הכל תלוי בדעת, ורבי נחמן הוא רב של דעת שמשיב אותנו עד השם שאנו בתוכו, ולא צריך לזוז אפילו מעט, כי הכל נמצא מסביבנו ואנו בתוכו.

סעיף יד' – 'על-ידי ההתקרבות האדם להצדיק אמת, היינו על-ידי הידיעות הנ"ל ועל-ידי ההליכה בעצותיו הקדושות, נמשך על האדם מעין נצוצי אור של קדושת הצדיק, כל אחד כפי בחינתו, היינו אף אם האדם רחוק מאד מהקדושה, על-ידי שהוא נתקרב אל הצדיק אמת נשפע עליו על כל פנים שידע ויראה היטב איך הוא רחוק מהאמת וצדק, ומדרכי המשפט הנכון, ואיך הוא מונח ממש בההיפוך, כדי שישתוקק להאמת, ויתפלל על זה, בלי שום יאוש ועצבות, כי אם ידע אשר גם אותו קורא השם יתברך, וכי יקר הוא בעיני השם, וכן למעלה למעלה, כל אחד כפי בחינתו, וכפי התקרבותו להצדיק האמת זוכה להמשיך עליו קדושת הצדיק ביותר לילך באורחותיו ולידע כי הכל ביד השם ולהתפלל על זה תמיד אמן'.

כולם צדיקים, כשרים וקדושים, אבל המושג צדיק האמת מכוון לחמישה צדיקים: משה רבנו, רבי שמעון בר-יוחאי, האר"י הקדוש, הבעל-שם-טוב הקדוש ורבי נחמן מברסלב (ראה סעיף טז'). מי שהוריד תורה לעולם נקרא צדיק האמת. לא כל אחד יכול להגיד שהוא צדיק האמת כי הוא לא הוריד תורה חדשה מהשמיים. צדיק האמת הוריד אותה מלמעלה כי כל אחד מהם הוא בחינת משה והתורה שרבי נחמן מגלה, מאירה בשורשי הנשמות, ולכן הוא שורש נשמת משיח, וזכה ל-'יחידה' בתכלית המעלה ועל זה אמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יד' סעיף ד'): 'וזה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (נדרים פא' ע"א): מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים - מפני שלא ברכו בתורה תחילה'. על פי הפירוש הפשוט בתורה, הם לא כוונו בברכת התורה: 'כדי שנהיה אנחנו וצאצאנו וצאצאי צאצאנו לומדי תורתך', אך רבי נחמן מפרש (שם): כיוון שלא הלכו לשורשי התורה, ולא האירו בשורשי הנשמות, שהיא התורה הרוחנית. ואם אדם לומד את התורה בצורה גשמית בלבד, ולא מחבר לה את התורה הרוחנית, חידושיו בתורה יֵשֵׁנִים ואינם מעירים' וגם אינם מאירים. כי פירוש מאיר, מתאים לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. לדוגמא: יעקב אמר (בראשית לב' ה'): "עם לבן גרתי", ופירש רש"י (שם): ותרי"ג מצוות שמרתי". פירוש זה מתאים לכל אדם שאוחז במידת אמת שהיא בחינת יעקב, וגר אצל השם שנקרא לבן, שהוא השקוף שמסביבנו. ככתוב (בראשית כט' ה'): "הידעתם את לבן בן נחור", והמדרש מפרש (מדרש רבה בראשית ע' ט'): 'הידעתם את מי שהוא עתיד להלבין עוונותיהם של ישראל?' פירוש זה מתאים לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא, והאדם מקיים את תרי"ג המצוות בשורשיהם הרוחניים.

סעיף טו' – 'חלקי נשמת הצדיק בכל הנבראים ובפרט בעם השם, וביותר בכל הצדיקים האמיתיים'.

כמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סו'): ככל שאדם מושרש בצדיק יותר, ומקיים את דבריו בהתבודדות, הוא מרחיב את חלקו בצדיק, והופך מעֲלֵה לענף, מענף  לגזע, עד שייהפך למהות הצדיק, כפי שאמר רבי נחמן (שיחות הר"ן קסה'): שרוצה לעשות את תלמידיו צדיקים כמוהו ממש.

סעיף טז – 'התחדשות דרך האמת היתה חמש פעמים בעולם ואלו הן: משה רבינו, רבי שמעון בן-יוחאי, רבי יצחק לוריא, רבי ישראל בעל-שם-טוב, והנ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, וממנו ועד משיח לא יהיו חדשות'.

כולם צדיקים, כשרים וקדושים, אבל המושג צדיק האמת מכוון לחמישה צדיקים: משה רבנו, רבי שמעון בר-יוחאי, האר"י הקדוש, הבעל-שם-טוב הקדוש ורבי נחמן מברסלב. מי שהוריד תורה לעולם נקרא צדיק האמת. לא כל אחד יכול להגיד שהוא צדיק האמת כי הוא לא הוריד תורה חדשה מהשמיים, צדיק האמת הוריד אותה מלמעלה, כי כל אחד מהם הוא בחינת משה, והתורה שרבי נחמן מגלה מעירה בשורשי הנשמות. לכן הוא שורש נשמת משיח, וזכה ל-'יחידה' בתכלית המעלה.

רבי נחמן הוריד את התורה שנח זה אתה, אליעזר זה אתה ואין מה לחדש יותר. מה שנשאר לך זה רק לעבוד ולטחון, ללעוס מסטיק בטעם אמונה: 'ריבונו של עולם, תן לי אמונה, תן לי אמונה, תן לי בטחון, תן לי דעת, קרב אותי, רחם עלי', התבודדות מהלב. תקדח לעומק, תלך לאורכה ולרוחבה, תעמיק ותרחיב, תעמיק ותרחיב. זה כל העבודה שלך עכשיו. להתחבר לצדיק, ללכת בדרכיו, להתבטל אליו ולשמוע מה שהוא אומר.

אמרו חז"ל: 'קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, זה עם הארץ' (סוטה כב' ע"א), מי שלא קרא ולא למד את רבי נחמן, הוא עם הארץ, כך אומר רבי נתן. מדוע? בזמן הגמרא היתה גמרא, היה תלמיד חכם שלמד את הגמרא, ולא היה יותר מזה. בזמן רבי שמעון בר-יוחאי מי שלא למד את הזוהר ולא למד את דבריו, נחשב לעם הארץ. קרא ושנה ולא שימש את רבי שמעון בר-יוחאי, זה עם הארץ. התפתחו הדורות, והגיע זמן האר"י הקדוש להתגלות עם תורה חדשה שהוריד. מי שלא למד את האר"י הקדוש נקרא עם הארץ. עדיף היה שלא ילמד כלום, כנאמר (בספר 'בית לחם יהודה', בהקדמה על פירוש על 'עץ החיים' בשם 'מקדש מלך'): 'כי הוא גרם רק התפשטות הקליפות והנאחזות בכלים ריקים', שהם פירושי הפשט בלי הסוד הרוחני. אחר-כך הגיע זמן הבעל-שם-טוב להתגלות עם תורתו החדשה. מי שלא למד את תורת הבעל-שם-טוב, גם כן נקרא עם הארץ יחסית לקודמים, כי התפתחה דרך חדשה של תנועת החסידות ואהבת ישראל כנגד ההשכלה. היתה התפתחות חדשה, והבעל-שם-טוב היה חידוש בעולם.

עד שבא רבי נחמן עם תורתו החדשה שהיא נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, וממנו עד משיח לא יהיה חדשות. אצלו כבר בא המשיח. יש לו שכל של משיח. תלמד אותו ותבין שמשיח זה להַשִׂיח עם השם, שנמצא ממולך בתוך האין השקוף ובתוך התמונה הגשמית שממולך, שזה הפירוש הנצחי שאמר השם למשה (שמות י' א'-ב'): "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שִׁתִי אותותיי אלה בקרבו; ולמען תספר באזני בנך ובן בנך". כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד'): שעל-פי התורה הרוחנית אומר זאת הקדוש ברוך הוא לכל אחד מאיתנו, שדעתנו נקראת 'משה', ומסביר שממולנו נמצא פרעה בשני פירושיו. פירוש אחד - פרעה לשון הפרעה, שהוא האין שממולנו, ששם אין שכל ויש כבדות לב למצוא את השם יתברך. פירוש נוסף, פרעה - היא התמונה הגשמית שממולנו ששם יש בריאה ואותיות, וצריך לדבר ולספר את הרחמנות של השם יתברך ואז תתעורר מהשינה. השם בעצמו הוא המשיח שאיתו משִׂיחִים והוא היה, הווה ויהיה תמיד ולנצח, ואיתו חיים ומדברים. זה קיום כל התורה כולה בכל אדם, בכל זמן, רגע ורגע ובכל מקום. לכן, מי שקרא ושנה, ולא שימש תלמידי חכמים, ובדורנו תלמיד חכם הוא רבי נחמן, ולא למד את תורתו, פירושיו ועצותיו, נקרא עם הארץ, כי אינו יודע מי זה לבן, ואינו יודע מיהו את פרעה, ואינו יודע מי זה משה, אליעזר ואברהם, כי לא ראה אותם מימיו בעיניים רוחניות, ואינו יודע מהי שבת, ומהם תפילין, והוא חי במדמה, במשל החיצוני, וישֵן את ימיו ומנותק מהשם. ולכן כל תיקונו של האדם וכל גלגוליו, הכל תלוי בהתקרבות לצדיק הזה. הצדיק הזה הוא השורש של כל העולם. הוא הסוד של העולם, הוא יוסף שמוכרים אותו, הוא משה רבנו, שכשמאמינים בו יוצאים ממצרים שהיא ההבנה הגשמית, בחינת משה שנותן תורה חדשה. מהי תורה חדשה? הסבר חדש בתורה שלא היה מעולם, שעל זה אמר רבי נחמן (חיי מוהר"ן גדולת השגתו סעיף ו'): 'חידוש כמוני לא היה בעולם', היינו שההתבודדות כוללת את כל המצוות בשורשם, ורבי נחמן הוא הרב המובהק של כל ישראל  שכולם צריכים ללמוד אותו.

כתוב בגמרא (מגילה ג' ע"א): 'תלמידי חכמים מבטלין מלימודם ובאין לשמוע מקרא מגילה, כוהנים בעבודתם ולווים בדוכנם וישראל במעמדם'. כולם מפסיקים ללמוד ובאים לשמוע מקרא מגילה. מה קרה? למה מקרא מגילה כל-כך חשוב? למה אתה מפסיק תלמיד חכם שלומד קבלה וסוגיות בגמרא, כדי לשמוע סיפור על מרדכי, אסתר והמן? גם ילד קטן יודע את הסיפור הזה. התשובה היא, כי הקדוש ברוך הוא אומר לך: 'תלמד את עומק ההלכה, אל תיתפס בזוהמת הנחש, אל תיתפס בתמונה החיצונית של התורה והגמרא, ההלכה והמשנה שאתה לומד. תבין מה שאני מדבר איתך מהנשמה של הדבר כגון: מסכת סוטה - שאתה סטית ממני ואינך מדבר איתי, ואינך שם לי לב. כשתלמד מסכת בבא מציעא אל תיתפס להלכה הגשמית של השבת אבידה לבעל האבידה. תלמד את הנשמה של הדבר. אל תאבד אותי כי אני מסתתר בתוכך ומסביבך כל רגע . כשתלמד מסכת שבת אל תצא מתחום שבת הרוחני ואל תצא ממני שעל זה נאמר (שמות טז' כט'): "אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי", שהוא מקומו של עולם'.

כי מקרא מגילה האמיתי הם פניהם של מרדכי ואסתר ומהותם הפנימית ושכלם, שהצילו את עם ישראל מגזרת המן ואחשוורוש, וזה משל לכל אדם. כי כל התורה היא כנגד המגילה, וכן פניו שכלו ונשמתו של רבי נחמן שנמצאים בתוך ספריו. כי שכלו ונשמתו, הם הפנים של התורה, ופנימיות התורה ומי שילמד אותו ינצל מגזרת המן ואחשוורוש שרוצים להמית את הלומדים בצורה גשמית. שואלים בגמרא (חולין קלט' ע"ב): 'הַמַן מהתורה מניין?' ואמרו חז"ל (בראשית ג' יא'): "הַמִּן העץ", שפירושו המן, שהוא זוהמת הנחש שהיא ההבנה הגשמית בתורה. אומר הקדוש ברוך הוא ללומדי התורה: 'תסגור את הספר שלך, עם כל הכבוד למה שאתה לומד, ותלמד את התורה של הצדיק הזה, ואז תְחַיֵה את כל מה שאתה לומד ותינצל מהמן שממשיך להרוג, להשמיד ולאבד עד היום הזה את מי שלא לומד את התורה בשכל חי. תחזור אל הלימוד שלך אבל תְחַיֵה אותה עם הפירושים הרוחניים שהשם מגלה דרך רבי נחמן שהם החיות של כל העולם. 'תלמידי חכמים מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה' מתקיים בכל אדם, בכל זמן ורגע ובכל מקום, וצריכים להפסיק את הלימוד הרגיל, וללמוד את פניו שכלו ונשמתו של הצדיק וספריו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב' וכן ליקוטי הלכות, אורח חיים תפילין ו' סעיף כז'), שזה בחינת מקרא מגילה. תפסיק את הלימוד הקבוע שאתה לומד, תקבע לך זמן, שעה, שעתיים, תלמד רבי נחמן, ותתבודד כל יום שעה. לימוד זה יחיה לך את מה שאתה לומד.

איך מרדכי הציל את עם ישראל? אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני, אסתר, פרק ב' תתרנג'): 'מרדכי בן קיש שהקיש על דלתי תפילה ופתחו לו', פירושו שהקיש על דלתי רחמים והרבה להתפלל. כך מלמד אותנו רבי נחמן, להקיש על דלתי שמים ולבקש רחמים.

ומעשה שהיה, ולמדנו בערב שבת בבית-הכנסת בפרדס כץ, על מרדכי שהקיש על דלתי רחמים ולפתע נכנס אדם אחד שנראה מבוהל מאד, וסיפר לנו שנעלו אותו בתוך המקווה הסמוך לבית הכנסת ברחוב דנגור, ושכחו אותו שם, והוא דפק חזק על הדלת וצעק צעקות גדולות עד שהשכנים שמעו אותו, ופתחו לו את הדלת. זה ד"ש משמים, כמו העגלה הערופה שיוסף שלח ליעקב, וכך שלח לנו השם יתברך ד"ש, באופן ששלח לנו אדם שהקיש על דלתות המקווה כשלמדנו על מרדכי שהקיש על דלתי רחמים.

מספרת המגילה שלאסתר לא היו אב ואם. האם ראית את אסתר? האם ראית את מרדכי? היכן הם בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום? על פי ההסבר של השם שמסביר לנו את תורתו של רבי נחמן מברסלב דרך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות נחלות ד'): מרדכי הוא הצדיק האמת שמחזק אותנו ואנחנו תלמידיו. אין לנו לא מוח ולא חכמה שנקרא אב, ולא בינה שנקראת אם, והצדיק מחזק ומעודד אותנו ואומר לנו להתפלל ללא הפסקה ולהינצל מהמן ומאחשורוש. כי המן הוא זוהמת הנחש שמלובש בתורה הגשמית, ואחשורוש על פי פירוש הגמרא (מגילה א' ע"א): 'הוא אח – לראש, אוי לראשו'. שאלה הם כאבי ראש כמו משרד השיכון, בלבולים, עניינים, לחצים מהחיים. לך למרדכי והוא ילמד אותך להתבודד. "ויהי אֹמֵן את הדסה" (אסתר ב' ז'), זה אנחנו שמעלים ריח בתפילתנו כמו הדס, שאין לה אב ואם, פירוש, שאין לה מוח, סילוק הדעת מבלבולי מהחיים ומהתורה הגשמית המבולבלת. על-פי התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן, מרדכי הוא בחינת הצדיק שכתוב עליו (מגילת אסתר י' ג'): "דורש טוב לעמו", שדורש פירושים טובים. הוא יחזק אותך, יציל אותך מאחשורוש והמן. רבי נחמן מחדש לך את המוח, ואומר לך: 'דבר עם השם, אתה השחקן הראשי, אתה הכוכב הראשי, אתה יוסף הצדיק, אתה משה רבנו'. איך אתה הופך להיות משה רבנו שהוציא את בני-ישראל ממצרים ולוקח את עצמות יוסף? תוציא את בני-ישראל שאלו הדיבורים שלך שהם בניך ממצרים, תוציא את הדיבורים מהגרון שלך שהוא מקום צר, והעורף הם אותיות פרעה, שזה כוח רוחני המונע מהדיבור לצאת. עצמותיו של יוסף הם עצמוּת נשמתו ושכלו של הצדיק שכתוב בספרו. קח אותו בידיים! תלמד אותו! אלה עצמות יוסף! לא עצמות יוסף הגשמיות שהוציאו ממצרים, ככתוב: "לא ימוש ספר התורה מפיך" (יהושע א' ח'). אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיא'): אל תממש את התורה, כי את עצמות יוסף הגשמיות כבר הוציא משה ממצרים. מה, תלך עכשיו עוד פעם למצרים להוציא אותו מהיאור?! כבר הוציאו אותו משם. מה יש לך לעשות שם? מי מבין את זה בכלל? אדם ישֵן את ימיו וצריך להתעורר.

סעיף יז' – 'בכל מקום שנקרא צדיק בליקוטי מוהר"ן מדובר על הצדיק הנ"ל'.

שאלתי פעם את סבא ישראל זצ"ל (ישראל דב אודסר), מניין שבכל מקום שכתבו 'צדיק' מדובר על רבי נחמן? וענה לי הקדוש ברוך הוא דרכו, שעל-פי מה שאמר יוסף לפרעה (בראשית מא' לג'): "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" פירוש, שיחפש איש נבון וחכם שינהיג את מצרים. ענה לו פרעה (בראשית מא' לט'): "אחרי הודיע אלוקים את כל זאת אין נבון וחכם כמוך". אם השם יתברך פתר לך את חלומי והציל את כל העולם על-ידך, אז אתה האיש הנבון והחכם, זאת אומרת, אם הקדוש ברוך הוא גילה לרבי נחמן את כל התורה הרוחנית הזו ואת הפירושים האלה, סימן שהוא הצדיק בעצמו. וכן היכן שכתוב חכם הדור וצדיק הדור, כל זה מדובר על רבי נחמן בעצמו, וכך כתב רבי נחמן מטשערין זצ"ל ('עלים לתרופה' בסוף, מכתבי מוהרנ"ט א'): 'וכבר מונח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור,  אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה', שהוא רבי נחמן, והובא גם בשם רבי יצחק ברייטר ('שארית יצחק' מדרכי הצדיק עמ' רפה'). אפשר לומר עוד, שבכל מקום שכתוב צדיק, בעומק ההבנה, העניין מכוּוָן להקדוש ברוך הוא בעצמו שנקרא צדיקו של עולם. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ריא') על פסוק (שמות יג' יט'): "ויקח משה את עצמות יוסף עימו". משה הוא מוחין של כל אחד מעם ישראל, ויוסף הוא בחינת הצדיק שהוא רבי נחמן, ולכן אין שלמות המוחין בלי הפירושים הרוחניים של הצדיק, ואין שלמות התורה הגשמית בלי התורה הרוחנית, כי הגוף צריך להיות עם נשמה וכמו שהגוף צריך להיות עם נשמה, כך ההלכה צריכה להיות עם נשמה. בפירוש הגבוה יותר אין שלמות למוחין בלי עצמות יוסף שהוא הקדוש ברוך הוא בעצמו צדיקו של עולם, ואם אדם עושה פעולה, או חושב מחשבה, או לומד לימוד, ואינו משתף את הקדוש ברוך הוא, הדבר אינו שלם.

סעיף יח' – 'ביותר היה התגלות עניין של תפילה נשמת  משיח  בדוד המלך'.

כמו שאומרים בספר תהלים שכולו תפילות ותחנונים ופיוסים וריצויים, שאותו כתב דוד המלך ברוח הקודש, כן רבי נחמן שהוא נשמת משיח שמעיר אותנו מהשינה, ומאיר בנשמותינו את שורשי התורה, וגורם לנו להוליד דיבורים חדשים ותהלים פרטיים ואישיים, שאלה הדיבורים החדשים שכל אדם מוליד. אלה גם תפילות חדשות שהם התהלים של עצמו, ומזה כותב הקדוש ברוך הוא ספר תהלים חדש לכל אחד ואחד למעלה בשמים. כמו שכתוב (פרקי אבות ג' ג'): 'אז נדברו יראי השם ויקשב השם וישמע, ויכתוב ספר זיכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו', 'ירא השם' פירושו, האדם שרואה את השם בעיני השכל ומדבר עימו בלי הפסקה.

סעיף יט' – 'אין להאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק ואין לו לחשוב כי כל הרוצה ליטול את השם, את הכתר הזה הוא נוטל. כי זה עניין של מפורסם של שקר שהובא בליקוטי מוהר"ן' (חלק ב' תורה סז'). כי אם כל אחד צריך לקבל מזה הצדיק הנתגלה בכמה דורות, שזהו עניין של התנוצצות משיח, וההכנה לגאולה, וכל אחד צריך לידע מזה הצדיק, כי אם לא ידע ממנו בזה הגלגול, יצטרך להתגלגל עד שידע, אמר המעתיק'.

'(ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' אות מ'), שהכוונה על מי שחולק על הצדיק. ועל זה אנו ממתינים כל כך על הגאולה ועל התמורה, ועל זה כוונו חז"ל (אבות א' ו'): 'עשה לך רב וקנה לך חבר', שיחדיו תקבלו מזה הרב, וגם (אבות ו' ו'): 'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם', היינו שידע ממי נמשכו כל הדברים, שורש התורה, על-ידי-זה מקרב הגאולה וגאולת נפשו'.

אומר רבי נחמן מטולטשין ('עלים לתרופה' בסוף, מכתבי מוהרנ"ט א'): 'שאדם צריך להתקשר לצדיק שבדור ולא לשנות מדבריו ימין ושמאל כי הוא – דבריו',  וכן כתוב בעניין זה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קלג'): 'כן הצדיקים מאירים תמיד, רק שהארץ, היינו העולם הזה, מפסיק מלראות אור הגדול שלהם'. כתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה רפו) 'אין הארציות מושלת בצדיק אלא הוא מושל בארציות, והוא הפוסק הרוחני האמת של הדור, ומעלה השערים בהלכה שטבעו בארץ, היינו בארציות, ומגלה הלוחות הראשונים שהם רוחניות התורה.

לרבי נחמן אין תחליף. אנשים חושבים שצדיק הדור הוא צדיק שחי. זו לא האמת, האמת לאמיתה היא שרבי נחמן רוצה שנבין שהקדוש ברוך הוא, הוא צדיק הדור האמיתי שחי ומחיה את כל המציאות כל רגע, וממנו משתלשל צדיק הדור שפניו הם שכלו ונשמתו שבתוך ספריו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'). רבי נחמן אמר על תורתו שממנו עד משיח לא יהיו חדשות, והתורה שלו מלמדת שהשם נמצא בכל מקום והוא המשיח שבא בהיסח הדעת, שפירושו שהוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ומסיחים את הדעת ממנו ואין שמים אליו לב. כמו שסיפר רבי ברוך ממז'יבוז' דודו של רבי נחמן: 'שפעם ראה ילדים שמשחקים מחבואים, ותוך כדי משחק ראה ילד אחד בוכה. ושאל אותו, למה הוא בוכה? ענה הילד: כי שכחו לחפש אותו'. אז אמר רבי ברוך: 'ריבונו של עולם, אתה מתחבא מסביבנו ובתוכנו ואנחנו לא מחפשים אחריך והשכינה בוכה כמו הילד הקטן'.

אין לנו לחפש אחר גופו הגשמי של הצדיק אלא אחרי מה שהוא אומר, וזה דומה לקדוש ברוך הוא שנתן לנו תורה למרות שאנחנו לא רואים אותו, כי 'קודשא בריך הוא ואורייתא' הם דבר אחד. כך הצדיק ודבריו הם דבר אחד כמו שכתב רבי נחמן שם (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'). לכן בני ישראל רצו לעשות עגל, כי כוונתם היתה לתועלת גשמית, כי ראו שגופו של משה איננו, והשטן הראה להם את מיטתו של משה שנישאת באוויר, שהמסר הוא שמשה הסתלק, נפטר ואיננו. הם אמרו: 'מה נעשה? צריך גוף גשמי'. לכן בני ישראל עשו לעצמם עגל. האמת היא, שהם היו צריכים ללכת לתלמידים של משה רבנו ולשאול אותם מה אומר משה בנקודות ובעניינים האלה, מה דעתו, ומה שכלו של הצדיק, ולא להחליט בעצמם.

ובדומה, הקדוש ברוך הוא, מישהו ראה את הגוף שלו? אין לו גוף. אם כך במה אתה אוחז בקדוש ברוך הוא? – בתורה שלו. התורה שלו זה הוא, נשמתו כביכול, האור הפנימי של בורא עולם ששם אותו בתוך התורה. קודשא בריך הוא ואורייתא דבר אחד. תידבק בתורה - תידבק בקדוש ברוך הוא, תידבק בתלמידי חכמים – תידבק בקדוש ברוך הוא. תלמיד חכם הוא התלמיד של רבי נחמן שהוא החכם של הדור, שכולם צריכים להתקרב אליו.

אומר רבי יצחק ברייטר ('שארית יצחק', מדרכי הצדיק, ביאורים שונים, עמ' רפה'): 'היום למדתי המאמר: העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו לצדיק שבדור ולקבל דבריו כל אשר יאמר שהוא זה דבר קטן ודבר גדול וכו'. וכבר מונח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור אדמו"ר זצוק"ל, ויש בזה דיבורים הרבה לבאר, ולבסוף אבוא לתרץ קושיית העולם שמקשים למה חסידי ברסלב לא קבלנו עלינו איש אחד מנכדי רבנו שיהיה רבי, כנהוג אצל חסידים אחרים. ובאמת אין זו שום קושיא כלל, וכי היכן מצינו בתורה לקחת אחד מנכדי ויוצאי חלציו של הצדיק והמנהיג, ושהוא דווקא ינהיג את העולם, ובכלל לא מצינו שבני ישראל ירכיבו מנהיג עליהם. כי זה תלוי בידי שמים והלא גם בזמן משה רבינו ביקש מהשם (במדבר כז' טז'): "יפקוד השם אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה". משמע, העיקר שינהיג בעל רוח נכון את העדה, ורק השם יתברך בחר ביהושע שהוא יודע מי הוא האיש אשר רוח בו ורק בכתר מלכות שניתנה לדוד המלך היוצא חלציו הם העיקר. וגם בכהונה, אבל כתר תורה נמסר לכל ישראל. והצדיקים הנ"ל שהם משורש נשמת תלמידיהם הממשיכים אחריהם, הם רק תלמידים ולא מנהיגים, היינו הם רק מבססים ומחזקים דבריהם על סמך רבותם שקבלו מהם כמובא בגמרא (יבמות צב ע"א'(, כאשר צווה השם את משה וכו', כן צווה משה את יהושע וכן עשה יהושע, לא הסיר דבר מכל אשר צווה השם את משה. וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לו משה, אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו של משה היא. נמצא שהתלמיד מסר הכל מה שמסר לו משה, ומה שכתוב (פרקי אבות א' ו'): 'עשה לך רב' הוא, שהרב ימסור לו מה ששמע מרבו עד משה רבינו אבל לא בשביל עצות גשמיות.

רבי נחמן הוא לא רק רבי של חסידי ברסלב. רבי נחמן הוא רבי של איש הישראלי של כל אחד בפרטיות ושל כל ישראל ושל כל העולם. בכל ליקוטי מוהר"ן לא כתוב חסיד ברסלב אלא כתוב איש הישראלי. זאת אומרת, רבי נחמן הוא רב של כל אחד מעם ישראל, והוא הרב המובהק שממנו לומדים את כל התורה מחדש פי שניים. אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם): 'רבי נחמן הוא הרב המובהק של כל אחד מישראל שמלמדו את כל התורה מחדש ברוחניותה'. ועוד אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סו'): 'שתלמיד מקבל פי שניים מרבו וכל התורה נכפלת לו. ורבו המובהק הוא רב שהתלמיד למד את כל התורה ממנו, ואת כל נשמת התורה מקבלים ממנו'. רבי נחמן הוא הרב של כולנו, הוא הרב של כל העולם, הוא האמא של כולם. האמא האוהבת שרוצה שיהיה לך טוב. תתלבש איך שאתה רוצה, תדבר בשפה שאתה רוצה, תאכל מה שאתה אוהב, תלמד מה שאתה אוהב, תעשה מה שטוב לך, רק דבר עם השם, זה העיקר. רבי נחמן הוא הרב של כולם, האמא של כולם.

ממשיך רבי יצחק ברייטר ('שארית יצחק', מדרכי הצדיק, ביאורים שונים, עמ' רפה'): 'למה חסידי ברסלב לא קבלנו עלינו איש אחד מנכדי רבינו שיהיה רבי כנהוג אצל חסידים אחרים?' למה לא עשו אדמו"ר אחר במקום רבי נחמן? 'ובאמת אין זו שום קושיא כלל וכי היכן מצינו בתורה לקחת אחד מנכדי ויוצאי חלציו של הצדיק והמנהיג ושהוא דווקא ינהיג את העולם, ובכלל לא מצינו שבני ישראל ירכיבו מנהיג עליהם, כי זה תלוי בידי שמים'. לא התלמידים עושים את הרב, הרב עושה תלמידים. אנחנו לא נקבע מי יהיה הרב. רבי נחמן קראוהו ומינו אותו משמים כמו שאומר בעצמו ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף ו'): 'חידוש כמוני לא היה מעולם' וכן ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף טו'):  'אני איש פלא ונשמתי פלא גדול'. הוא הרב של כולם ומעיר אותנו מהשינה, אז בואו נתקרב אליו, נלמד את התורה שלו, נדע אותה בעל-פה.

וממשיך המאמר ('שארית יצחק', מדרכי הצדיק, ביאורים שונים, עמ' רפה'): 'והלוא גם בזמן משה רבנו הוא ביקש מהשם (במדבר כז' טז'): "יפקוד השם אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה", משמע, העיקר שינהיג בעל רוח נכון את העדה', ורק השם יתברך בחר ביהושע'. למה אליעזר בנו של משה רבנו לא נעשה מנהיג במקום אביו? כי המנהיגות לא עוברת בירושה, (סעיף יט' בהתחלה): 'אין לאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק ואין לו לחשוב כי כל הרוצה ליטול את השם, את הכתר הזה הוא נוטל'. התורה של רבי נחמן לא עוברת בירושה. מי שילמד, ויטרח, ויתבודד, ויעשה מהתורות תפילות, ימסור את נפשו בלילות החורף הקרים כשקר וקרח בחוץ, וילמד ביום בחום הגדול, כמו יעקב אבינו שהלך בלילות בשדות ודיבר עם השם, יזכה לפניו שכלו ונשמתו של רבי נחמן. תלמד, תטרח, תתבודד, תעשה גם אתה מה שתוכל. תמסור את נפשך, אתה יעקב, תינצל מלבן, תוציא מבית לבן את לאה ורחל, תצא מהדמיון, ואז תבין את התורה נכון, תבין את רבי נחמן נכון. ובסיום המכתב כותב רבי יצחק ברייטר: 'ורק השם יתברך בחר ביהושע שהוא יודע מי הוא האיש אשר רוח בו ורק בכתר מלכות שניתנה לדוד המלך היוצא חלציו הם העיקר'.

במקומו של דוד המלך מָלָך שלמה. המלוכה עוברת בירושה. הכהונה עוברת בירושה, הבנים של אהרון נדב ואביהו, היו כוהנים במקומו. 'אבל כתר תורה נמסר לכל ישראל והצדיקים הנ"ל שהם משורש נשמת משה תלמידיהם הממשיכים אחריהם, הם רק תלמידים ולא מנהיגים'. כמו שכתב השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ג'): 'שלשמוע נגינה ממנגן כשר מועיל לעבודת הבורא, ומנגן רשע מזיק לעבודת הבורא'. נגן כשר פירושו דרשן ומלמד תורה שמסביר אותה ומנגן אותה על פי הרוח החיה של רבי נחמן ומקרבו להקדוש ברוך הוא. ומנגן רשע הוא רב שמלמד תורה בצורה גשמית ואינו מחיה את האדם ואינו מעיר אותו מהשינה.

התורה מספרת על שאול מלך ישראל שהיתה לו רוח רעה, ודוד המלך ניגן בנבל והחיה את רוחו וסילק מעליו את הרוח הרעה. דוד "יודע נגן" (שמואל א', טז' יח') נמצא גם היום, והוא השם יתברך בעצמו שנקרא דוד, כי כל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא ודוד על שם (שיר השירים ו' ג'): "אני לדודי ודודי לי", שהוא הקדוש ברוך הוא, והוא יודע לנגן ולהסביר ולהחיות את התורה, והתגלה במלבוש של דוד המלך, ומלובש כיום בדוד הרוחני שהוא השכל שמגלה השם יתברך דרך רבי נחמן, שמחיה את התורה. זוהי בחינת נגינה, כי נגינה זה דבר זז וחי ומשמח. ואילו שאול המלך הוא אדם שלומד תורה ומולך על-ידה לתלמידים ואנשים. כי כל אדם נכלל ומעורבב עם השם יתברך, אך אינו יודע זאת. הידיעה זה היצר הטוב, ואילו הסתרת הידיעה זה היצר הרע. צריך כל אדם לבוא לצדיק האמת שהוא בחינת דוד שיודע לנגן, וללמוד את ספרו 'ליקוטי מוהר"ן', שעליו אמר רבי נחמן שהוא 'אתחלתא דגאולה', ולשמוע וללמוד דיבוריו, ולהוציא את הרוח שטות שהיא ההבנה הגשמית ולחיות בהבנה הרוחנית. רבי נחמן מנגן ומוציא את הרוח הרעה מהאדם שמנגן לשאול המלך שהיה בעל רוח רעה, שלמד תורה בגשמיות שבאה מ-'ציפורים טמאות', קליפת נוגה, עץ הדעת טוב ורע שאינו מבורר ויש בו רוח שטות ושיגעון, כי שוכח את השם יתברך שמזיז אותו כל רגע, ואינו חי אותו ומדבר איתו ונכלל בו. האם ממשיך דוד לנגן לפני שאול המלך? האם ראית מימך את דוד המלך או את שאול המלך באיזה עיר או כפר? הקדוש ברוך הוא נצחי, והוא היה הווה ויהיה, וכך גם התורה היא נצחית, היתה הווה ותהיה לנצח נצחים. דוד המלך הוא רבי נחמן ותלמידיו שמלמדים את תורתו בצורה חיה. ואמר רבי נחמן ('חיי מוהר"ן', מעלת תורתו סעיף א'): 'אילו היו שומעים רק תורה אחת, שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה, היו כולם בטלים בביטול גמור, היינו, כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם, הכל היו מתבטלין בכלות הנפש'. וכי כתובים בליקוטי מוהר"ן תווים של נגינה ותזמורת? אלא וודאי הניגון שהתכוון רבי נחמן אליו, היא החיוּת של התורה, והריקוד היא התפילה שמתפללים על התורה. כי שתי רגלים הם כנגד שתי שפתיים שהם נצח והוד, שעל זה כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לא'): 'שהצדיק שהוא מלאך השם צב-אות, ממשיך נקודות לאותיות שפירושו חיוּת להתורה'. ושאול המלך כיום, הוא הלמדן שלומד את התורה בצורה גשמית אף-על-פי שהוא מולך בתורתו ויש לו תלמידים כמו בחינת שאול המלך, כי 'מאן מלכי? רבנן' (גיטין סב' ע"א – 'רבנן אקירי מלכים', וכן מהרש"א ברכות ד' ע"א), פירוש, מי הם המלכים? רבותינו'. בכל זאת הוא צריך ללמוד את תורתו של רבי נחמן שהוא דוד המלך כיום, ולשמוע את פירושיו שהם בחינת ניגונים רוחניים שמנגנים את התורה, ולרפאות את נשמתו ולסלק את רוחו הרעה שנדבקה בו כתוצאה מהלימודים הגשמיים והמצומצמים שלמד בעבר. רוח רעה של עצבות, קנאה ותחרות וקושיות עמוקות. לדוגמא: הקדוש ברוך הוא כל-כך מעריך  את משה רבנו ואוהבו, וכותב עליו כל-כך הרבה בתורה, מדוע הוא מבקש ממשה רבנו כל-כך הרבה פעמים, ומפציר בו, ומתחנן אליו להוציא את בני ישראל ממצרים? ומדוע אלי הקדוש ברוך הוא לא פונה ומבקש ממני? האם אני כזה מסכן ופחוּת? האם אני כזה עלוב וכלום? מדוע הוא אינו מעמיד אותי מול פרעה ושם מילים בפי, כמו שאמר למשה (שמות ד' יא'): "מי שם פה לאדם"? והנה בא רבי נחמן ומרפא אותנו ברוחו של משיח שמרחפת על פני המים, ומודיע לנו שכשרבותינו שלימדו אותנו תורה, הם גנבו מאיתנו את השכל, ולימדו אותנו תורה גשמית ומצומצמת שקיימת בעבר בלבד. כמו שכתב השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קג'):  'וכיוון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין לב בני- ישראל מנחלת אבותם, בשביל זה קרא להם (במדבר לב' יד'): תרבות אנשים חטאים, ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גֻּובְרַיָא חַיָּבַיָּא'. הדבר הזה קבלתם מרבניכם, שרבכם גזל מכם הלכות, והלכות הם נחלת אבות כנ"ל, ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם, ורצונכם לגזול מישראל נחלת אבותם'. אתם תלמידי רבנים שגנבו מכם הלכות ארץ ישראל, מדוע אינכם רוצים להיכנס לארץ ישראל ובוחרים להישאר בחוץ לארץ בשביל מרעה לצאן? סימן שרבניכם לא לימדו אתכם הלכות קדושת ארץ ישראל ומעלתה. כמו-כן מודיע לנו רבי נחמן, שכתוב בתורה שהיכן שכתוב ומוזכר 'משה' הפירוש הוא, שזה המוח של כל אחד מאיתנו, ומְלַמְדֵי התורה שלנו, שסיפרו לנו על משה שהיה בעבר, לא לימדו אותנו את רוחניותה של התורה. הם כמו רבניהם של בני גד ובני ראובן. דבר זה גורם לנו להישאר מחוץ לקדוש ברוך הוא ומחוץ לארץ ישראל שהיא האמונה השלמה האמיתית, ולהישאר עם עשבים ומרעה לצאן, שהיא התורה הגשמית והחומרית. אומר לנו השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד' סעיף ו'), שהוא מתחנן לכל אחד מאיתנו, בדיוק באותן המילים שהוא אומר למשה: 'אני רוצה רק אותך, ובוחר רק בך ובדיבורים השייכים לך היוצאים מגרונך, שזה בחינת בני ישראל שלך, ואף אחד לא יכול להחליף אותך. כי אין אף אחד מיוחד כמוך, ואין לאף אחד דיבורים דומים לשלך שאתה משמיע לי בהתבודדות. וכשאתה מדבר אלי, תבוא אל פרעה, כי פרעה נמצא גם עכשיו והם המלבושים שלי שמסביבך, ותגלה את רחמנותי. ואותותיי הם רמזיי שמרמז אני אליך בכל יום, ואם תטען, מה אומר בשעה שלמה של התבודדות, וכיצד אדבר איתך כל היום? אענה לך ולכל אחד מישראל "מי שם פה לאדם"? מי שם חירש או אילם או עיוור? וודאי שאני שבראתי לך את הפה, אוכל לתת לך דיבורים'. לזה רוצה רבי נחמן להביא אותנו, לגרום לנו להתעורר מהשינה ולתת לנו גדלות המוחין.

תתפלל ותבקש מהשם על כל דבר ודבר, ותקבל בליבך עצה ממנו, והוא יכוון אותך לתכלית. 'האדמו"ר' שכתוב במכתב זה ('שארית יצחק', מדרכי הצדיק, ביאורים שונים, עמ' רפה'), הוא רבי נחמן בעצמו שהוא הצדיק שבדור עכשיו, אליו נוסעים בראש השנה וממנו יונקים את התורה ומי שמתקרב אליו יותר, ולומד את תורתו בעמקות, ומתפלל אל השם להבין את התורה, יוכל גם להסביר לאחרים את מה שהוא מבין.

אומר רבי יצחק ברייטר (תחילת סעיף יט' כאן): 'אין לאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה נוטל, כי זהו עניין של מפורסם של שקר'.

האם הקרון רוצה להיות קטר? יש קטר אחד שלוקח לקדוש ברוך הוא והקרונות הולכים אחרי הקטר. כולם מגיעים בסוף, וכולם מאושרים ושמחים ברוך השם שהגיעו להשם. הקרון לא צריך להתיימר להיות קטר. יש קטר, והקטר הזה יוליך אותנו אל השם. כפי שהובא (תחילת סעיף יט' כאן'): 'שזהו בחינת מפורסם של שקר, שהובא (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה סז'): כי אם כל אחד צריך לקבל מזה הצדיק הנתגלה בכמה דורות, שזהו עניין של התנוצצות משיח, וההכנה לגאולה'. אתה צריך שיהיה לך התנוצצות המוח, בית מקדש, שהמוח שלך יחיה, שתבין שהשם רואה אותך ומסתכל עליך כל שנייה. 'וכל אחד צריך לקבל מזה הצדיק, כי אם לא ידע ממנו בזה הגלגול, יצטרך להתגלגל עד שידע, אמר המעתיק'.

מסביר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ע'): 'שיש כוח המכריח וכוח המושך'. יש אנשים שמדברים נגד הצדיק, שמרחיקים ממנו, זהו כוח המכריח. כדור-הארץ בנוי מכוח המשיכה. למה הקדוש ברוך הוא ברא כוח משיכה? הרי הוא היה יכול לעשות הרים מסביב כדור הארץ שלא יפלו. להקדוש ברוך הוא הכל קל, זה לא בעיה בשבילו. אלא מכאן לומדים שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו גם בעניין זה של כוח המשיכה, ורוצה שנימשך להצדיק. רק אנשים על-ידי דיבוריהם ומעשיהם מרחיקים מהצדיק הזה. והצדיק הוא דוגמא לכדור-הארץ שכל ההשפעות נמשכים על-ידו, וכמו שכל ההרים ואפילו הגבוהים ביותר יוצאים מתוך כדור הארץ, כך כל הצדיקים, הם ענפים של זה הצדיק שכולל את כל שישים ריבוא נשמות ישראל, ונשמתו התגלתה בהתחלה בגופו של משה רבנו עליו השלום, ואחר-כך בגופו של רבי שמעון בר-יוחאי בשכלול והארה גדולה יותר, כי כמו שהחולה גדול יותר צריך רופא גדול יותר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ל'). רבי שמעון בר-יוחאי אמר על עצמו שהוא יודע כי קרן עור פניו (זוהר), "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" (שמות לד' כט'), וזה מוכיח שהשגתו גבוהה יותר ממשה רבנו. אך נביא כמשה שדיבר פנים אל פנים עם הקדוש ברוך הוא, ברמת נבואה של משה לא יקום, לא היה ולא יהיה, אבל השגתו של רבי שמעון בר-יוחאי היתה גדולה מהשגתו של משה. אחריו בא האר"י הקדוש שגם בו התגלתה נשמה כללית זו של משה רבנו, והיא היתה בהשגה גבוהה יותר מרבי שמעון בר-יוחאי. אחריו באה אותה נשמה במלבוש של הבעל-שם-טוב זכותו יגן עלינו, והיא היתה בהשגה גבוהה יותר מזו של האר"י הקדוש. כמו שאמרו תלמידיו של הבעל-שם-טוב, שמה שראו  מהאר"י הקדוש, ראו מהבעל-שם-טוב פי כמה וכמה. ואחריו התגלתה נשמה כללית זו בגופו של רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו, שאמר על עצמו שהגיע למדרגת הבעל-שם-טוב בגיל שלוש עשרה והשיג 'יחידה דיחידה' בתכלית המעלה, וממנו עד משיח לא יהיה חדשות. ואמר ('חיי מוהר"ן', גדולת השגתו סעיף כה'): 'כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל, אני יכול לעשות, רק שהחילוק הוא, היא שמשיח יגזור אומר ויקום אבל אני..., אני איני יכול לגמור עדיין', זאת אומרת, בינו ובין המשיח אין הבדל, רק שהוא אומר ואין מקיימים כי יש עליו מחלוקת, ובתנאי זה הסכים היצר הרע להוריד את הנשמה הזו לעולם, כמובא בסוף סיפורי מעשיות 'מעשה מזבוב ועכביש'. כתב האר"י הקדוש ('ליקוטי תורה') שמשה זכה ל-'נשמה', וחנוך רבו זכה ל-'חיה' והמשיח יזכה ל-'יחידה', והנה זה מאמת את דבריו של רבי נחמן, ששכלו הוא שכל של משיח ועל המשיח נאמר (ישעיהו נב' יג'): "הנה ישכיל עבדי רם ונשא וגבה מאד" כפי שהוזכר למעלה (עמוד יד'), ששכלו של משיח יהיה גדול מכל הצדיקים והאבות.

"וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' טו'). מי יכול לראות קולות? אלא אנו צריכים להבין שהשם מדבר איתנו מהמציאות ומהתמונות שברא, ורבי נחמן מסביר שכדור-הארץ עם כוח המשיכה, זו תמונה שבה השם מדבר איתנו וזה נקרא לראות קולות.

כמו-כן האמונה בהשם שהיא אחת, גם היא כנגד כדור הארץ, וכולם יימשכו בסופו של דבר להקדוש ברוך הוא בעצמו. וכהקדמה לזה צריך להתקרב לצדיק שהוא אחד, וכמו שכדור-הארץ הוא אחד, יש צדיק אחד שכל הצדיקים נמשכים ממנו. יש הרי הימלאיה, כולם ענקיים וגדולים, אבל כולם נמשכים מכדור ארץ אחד, מצדיק אחד, משורש נשמת משיח, מהצדיק המרכזי הזה שכולם צריכים לקבל ממנו. כל האלומות של האחים צריכים להתבטל ליוסף, כולם צריכים ללמוד את החיות של השכל, את החיות של התורה, להחיות את השכל.

"עקודים, נקודים וברודים" (בראשית לא' י'). עקודים - שכל שהוא קשור, שכל בכוח, לא מובן. התורה של שינה שלומדים אותה היא קשורה ולא מובנת, צריך לשבר אותה ולהבינה. עקודים כנגד חכמה, כנגד תקיעת שופר. נקודים –  שכל בפועל, צריך לשבר את השכל העקוד והקשור. כנגד בינה, כנגד שברים. ברודים - שכל הנקנה. כנגד הדעת, כנגד תרועה, כי התרועה היא דעת. זו הבנה שלמה וחיה בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום שמגלה לנו רבי נחמן, ואנו צריכים להבין את כל התורה והגמרא והשולחן ערוך בצורה כזו. זה השכל הרוחני החדש שהוא מגלה, שעליו אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קעא') על פסוק (דניאל יב' ב'): "רבים מישני אדמת עפר יקיצו", שזהו שכל חדש שיתעורר לעתיד לבוא, שכל חדש בעבודת השם שלא היה נודע עד עתה, שעל-ידי זה "רבים מישני אדמת עפר יקיצו". אנשים שלמדו תורה של מדמה, ועפרוריות שנקראים 'ישני אדמת עפר', יתעוררו ויתחילו לדבר עם השם, ויראו אותו בעיני השכל, וידעו שהם בתוכו והשם נמצא מסביבם ומניע וממציא אותם כל שנייה ורגע. רבי נחמן אמר ('שיחות הר"ן', סעיף ד'): 'אין שום ייאוש בעולם כלל', ולכן גם תחיית המתים נמצאת  עכשיו. לא כל אדם יכול לדרוש, ולדבר וללמד שאין ייאוש בעולם, אלא רק צדיק האמת שהוא רבי נחמן בדורנו שאמר זאת. לדוגמא, רב יכול לומר בדרשותיו: 'רבותי לא להתייאש, אין ייאוש בעולם', וישאל את אחד מתלמידיו מדוע אתה עצוב? יענה לו התלמיד הראשון: 'אני מיואש כי אין לי את המשיח'. והתלמיד השני יאמר לו: 'שאין לו אשה, ילדים ובית', והשלישי יאמר לו: 'שחסר לו תחיית המתים, והרביעי יאמר לו: 'שחסרים לו ציצית ותפילין גם בלילה, והתלמיד החמישי יאמר לו: 'שחסרה לו שבת דווקא ביום ראשון ושני ולכן הוא מיואש'. מה אותו רב יענה לתלמידים אלו?! ובא רבי נחמן ומסביר לתלמיד הראשון שאמר שהוא מיואש כי אין לו משיח, שהמשיח נמצא והוא השם בעצמו שנמצא בתוך האַיִן שמסביבנו וגם בתוכנו, כמו שאמר יעקב אבינו על לבן (בראשית לב' ה'): "עם לבן גרתי", שלבן הוא השקוף שמסביבנו, ושם נמצא השם, והשם נמצא גם מאחורי התמונות המתחלפות והפעולות המשתנות, והוא המַשִׁיח שאיתו משִׂיחִים, והוא מלך המשיח - מלכו של עולם הנצחי. למיואש השני שאומר שאין לו אשה, בית וילדים עונה השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כד'), שהאשה האמיתית שלו היא האמונה השלמה בהשם יתברך שנמצאת מסביבו ובתוכו כל רגע, ותהיה איתו לנצח נצחים, עליה אמר שלמה המלך (משלי לא' י'): "אשת חיל מי ימצא", וביתו האמיתי הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו שבתוכו הוא גר, וילדיו האמיתיים, אלה חידושיו שנולדים מהדיבורים שלו שמוליד מפיו. ומי שלא יודע זאת, אף-על-פי שיש לו אשה, בית וילדים גשמיים, נקרא שאין לו, כי מי שיש לו דעת יש לו, ומי שאין לו דעת אף-על-פי שיש לו דברים גשמיים אין לו, ככתוב (נדרים מא' ע"א): 'דעת קנית - מה חסרת'. ולשלישי שהתלונן שחסר לו תחיית המתים יסביר רבי נחמן, שכל התורה נמצאת וחיה גם עכשיו, כי כל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ולבן חי וקיים שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא, וגם פרעה חי כי זהו גם שמו של הקדוש ברוך הוא שנקרא 'פרעה' על שם פריעה והתגלות, וגם האדם שהיה בחינת מת מקודם, ככתוב (תהלים לא' יג'): "נשכחתי כמת מלב" כי שכח את השם, התחיל לחיות ולהבין שהשם מזיז את ידיו ורגליו כל שנייה, ומתקיימת בו תחיית המתים בהבנת התורה ובהבנת עצמו, וכל התורה והמוח שהיו מתים אצלו מתחילים לחיות. ולתלמיד הרביעי שהתייאש כי חסרים לו ציצית ותפילין גם בלילה, אומר השם דרך רבי נחמן, שיש לו ציצית נצחית כי השם מציץ עליו ורואה אותו גם ביום וגם בלילה, ובכל רגע בעולם הזה וגם בעולם הבא. ולחמישי שחסרה לו שבת דווקא ביום ראשון ושני ולכן הוא מיואש, יענה רבי נחמן ששמירת שבת זה הזיכרון להאמין שהשם עושה כל פעולה ומלאכה במקומי, ומשיגים זאת על-ידי ריבוי דיבורי אמונה. לדוגמא: 'השם, אתה מאכיל אותי, אתה צובע לי את הקיר, אתה קונה לי את האוכל, אתה חוצה לי את הכביש'. בדיבורים אלה נחיה את עצמנו ולא ניפול לעצבות וייאוש.

רבי נחמן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ז' סעיף ח'): 'שיכולים להראות לגדולים ביותר שהם דרי מעלה, שעדיין לא התחילו לעבוד את השם, ולקטנים ביותר שהם דרי מטה בחינת שוכני עפר יכולים להראות שהשם איתם'. רבי נחמן מודיע לנמוכים שוכני עפר, שהשם יתברך מתאווה לתפילתם כי יש לו הרבה מלאכים ושרפים, אך הוא רוצה לשמוע דיבוריהם, כמו שכתוב (מוסף ראש השנה): 'ואבית תהילה מגושי עפר מקרוצי חומר' שהוא מחזק את כולם ומודיע לכולם שהשם אוהב אותם, ושומע את כל הדיבורים שלהם, ונהנה מכל מילה ומילה שהם מוציאים מהפה, ואפילו אם יהיו בשאול תחתיות גם שם השם נמצא ואין מקום שפנוי ממנו.

אבל בשביל להראות לגדולים שעדיין לא התחילו לעבוד את השם יתברך, צריכים להגיע לפַּניו, שכלו ונשמתו של הצדיק, ולגלות את השכל החדש, כדי שחכם גדול בתורה יגלה עולם חדש שלא נודע לו. שעל זה אמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'): 'שלא דומה שונה פרקו למאה לשונה פירקו מאה ואחד', כי חכם יכול ללמוד מאה פעמים את רבי נחמן ולהישאר לומד זקן, כמו שכתוב (שם) 'על נייר מחוק' שנקרא 'לא עבדו', כי לא התברר המדמה של התורה על-ידו, ועדיין לא התעורר מהשינה. רבי נחמן מלמד שבמקום לבן שהכיר עד היום שהיה אדם רמאי, וחי בזמן יעקב ורחל ולאה, הוא צריך להבין שלבן הוא שמו של הקדוש ברוך הוא, ובמקום יעקב לומר בחינת יעקב, שזה כל אדם שגר אצל השם שנמצא מסביבנו, שהוא השקוף. כי השקוף נקרא אַיִן, ואַיִן הם אותיות 'אני', ו'אני' הוא כלי, שבתוכו נמצא השם יתברך, ויִקַרֵא (פרקי אבות ד' כ'): 'הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש'. זה שכלו של משיח שנאמר עליו (תהלים ב' ז'): "בני אתה אני היום ילדתיך", ובשכל זה כל אדם יתעורר מהשינה ויתחיל לדבר עם השם בלי הפסקה, כי יראה אותו בעיני השכל, באמונה ברורה ושלמה כתוצאה מתרגול ואימון בדיבורי אמונה ללא הפסקה. כגון: 'ריבונו של עולם, אני מאמין שאתה נמצא פה ממולי, אני נמצא בתוכך, אתה נמצא בתוכי, אתה מנשים אותי, אתה מניע את שפתי ומדבר מגרוני'. אף-על-פי שיש לי בחירה מה לדבר ומה לומר לו, ביצוע פעולת הדיבור נעשית מהשם יתברך שהוא אין סוף שנמצא בתוכי, שאין בו תפיסה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב'). על זה הסביר רבי נחמן, שכל מצווה ופעולה שאנו עושים, אומר לנו הקדוש ברוך הוא (ירושלמי, בכורים וראש השנה): 'אני קיימתיה תחילה'. כי כשאנו בוחרים משכלנו לנענע לולב ולתקוע בשופר או להניח תפילין, השם יתברך שהוא האין סוף שבתוכנו, מפעיל אותנו לבצע זאת. וכשאנו מחברים את מחשבותינו אליו ומתנועעים ומדברים יחד עימו, יורד כל השפע ממנו אל כל העולם ואל כל המלאכים, ועל זה נאמר (תענית כד' ע"ב): 'כל העולם ניזון בשביל חנינא בני'.

לדוגמא: אם תבוא לחכם גדול בתורה שיודע את כל התורה כולה או אפילו למקובל גדול שיש לו תלמידים, ותאמר לו: 'בוא תתקרב לרבי נחמן'. ישאל אותך חכם זה: 'מדוע הינך רוצה שאתקרב לרבי נחמן?' אם אינך יודע את פניו, שכלו ונשמתו של הצדיק, כיצד תוכל לקרב גדול בתורה, ולהראות לו שהוא עדיין לא התחיל לעבוד את השם? אם תאמר לו: 'בוא נחייך', או 'בוא נרקוד ריקוד קטן', או 'אל תתייאש', יענה לך החכם שהוא לא מיואש, ושהוא שמח בתורה ובמצוות שיודע ומקיים, ולא חסר לו ריקודים וחיוכים. ואם תשאל אותו: 'האם כבודו שומר שבת, ומניח תפילין, ומנענע לולב, ושומע קול שופר?' יענה החכם: 'בוודאי, איזו שאלה'. אך אם תאמר לו: 'נדמה לכבודו ששמר שבת באמת, ונדמה לכבודו שהניח תפילין באמת, ונדמה לכבודו ששם ציצית, ונדמה לכבודו שנענע לולב ושמע שופר', ייבהל החכם ויאמר: 'כיצד זה ייתכן?' ואז תאמר לו שלמצוות יש שני חלקים: גוף ונשמה, וכל המצוות הגשמיות הן משל ומדמה למצוות הרוחניות.

רבי נחמן סיפר ('חיי מוהרן', סיפורים חדשים סעיף ד'): 'וראיתי שם ראש-השנה, ראש השנה ממש, וכן יום-כיפור, יום- כיפור ממש, וכן סוכות, סוכות ממש. גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיהו א' יד'): "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי"; מה לכם לדון את העולם, ראש-השנה בעצמו ישפוט. וברחו כולם עם כל מנהיגי הדור, כולם ברחו'. מכאן אנו מבינים שראש השנה שאנו מכירים זה משל ומדמה לראש השנה האמיתי, כי על-פי השכל החדש שמגלה רבי נחמן, ראש השנה יכול להתקיים בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, בשעה שמתבודד ומדבר עם השם. קול השופר האמיתי שהוא קול הדעת של הצדיק אומר (מדרש רבה, ויקרא, אמר כט' סעיף ו'): 'שפרו מעשיכם והתעוררו משנתכם', ומודיע לנו שהתורה היא רוחנית ונצחית ואנחנו יכולים לקיים אותה כל רגע, ולדעת שמשה זה אני ואתה שבאים לדבר עם השם, ומקיימים "בא אל פרעה" (שמות ז' כו'), כי פרעה הוא התמונה של השם שמתגלה אלי, בחינת התגלות ופריעה. כי על פי הכוונות, בזמן ראש השנה הגשמי, נופלת שינה על אור רוחני הנקרא בלשון הקבלה 'זעיר אנפין' שהוא 'אדם העליון', ו'חוה'  הנקראת 'מלכות' שדבוקה מאחוריו, נינסרת מ'אדם העליון' בראש השנה, ובאה אליו פנים אל פנים. רבי נחמן מסביר, שאנחנו כנגד 'אדם העליון', והאמונה היא כנגד 'חוה' שמייצגת את מלכותו של הקדוש ברוך הוא, ו'השינה' היא כנגד ההסתרה שמסתתר הקדוש ברוך הוא מאיתנו מאחורי כל הפעולות, על-ידי שלא שמנו אליו לב, ואז אנו שומעים את קול השופר הרוחני של הצדיק שמעיר אותנו מהשינה ומתחילים לדבר עם השם בהתבודדות. על-ידי הדיבור אנו מנסרים את 'חוה' שהיא האמונה, שהיתה מאחורי 'אדם העליון', ומביאים אותה קדימה פנים אל פנים. כמו-כן בהתבודדות אנו מודים לקדוש ברוך הוא שנמצא ממולנו, משוחחים איתו ושופטים את עצמנו. אף-על-פי שהשם כל הזמן נמצא ממולנו, מבחינתנו הוא היה מאחור, כי לא התייחסנו לנוכחותו והפננו אליו את גבנו, בגלל שהיינו טרודים בדברים אחרים, ועתה אנו מתקנים את כל היום וממתקים את הדין. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קסט'): 'כשיש דין למטה אין דין למעלה', וזה ראש השנה האמיתי ממש, יום הזיכרון האמיתי, שנמשך כל השנה כולה בכל יום על-ידי ההתבודדות, וכן מתקיים בנו יום כיפור ממש בכל יום שאנו מתבודדים. אנו מבינים ומגלים שלבן הוא שמו של הקדוש ברוך הוא, שעליו נאמר (יומא לט' ע"ב): 'הידעתם את לבן בן נחור המלבין את עוונותיהם של ישראל?' בשעה זו של התבודדות מתלבנים עוונותינו, כמו ביום כיפור החד פעמי, כי ביום כיפור היתה לשון של זהורית שהיא חתיכת בד אדום ממשי מלבינה, כסימן לכך שעוונות בני-ישראל התכפרו, והשעיר נשלח לעזאזל במקומם. וכן, על יום כיפור נאמר (תהלים קלט' טז'): "ימים יֻצָּרוּ ולו אחד בהם", שפירושו על פי האר"י הקדוש, שיום כיפור הוא יום שאין בו שליטה ליצר הרע. כי 'השטן' בגימטרא שלוש מאות שישים וארבע, ואילו בכל השנה יש שלוש מאות שישים וחמישה ימים, ויום כיפור הוא היום שאין בו שליטה. והנה השם מגלה דרך רבי נחמן שֵׂכֵל חדש, שהוא השורש של יום כיפור, ושל ראש השנה, ושל כל החגים, ושל כל המצוות, שכל אדם יכול לקיים אותם בשעת ההתבודדות, ששם אין ליצר הרע שליטה, כי אינו יודע ומבין מה האדם מדבר. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' צז'): 'שעל תפילות ותחינות ובקשות הסדורות מכבר, כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים, והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות, מחמת שיודעים מהם מכבר', כי בתפילה סדורה היצר הרע יודע מה שאתה מתכונן לומר כי היא כתובה בסידורים. 'כמו, למשל, על הדרך הכבושה, הידוע ומפורסם לכל, שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד, מחמת שיודעים מדרך זה כבר', למשל, כשמעבירים סחורה ממקום למקום כי הדרך סלולה ומוכרת. 'אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדיין, שם אינם יודעים לארוב שם כלל. כמו-כן לעניין הנ"ל, כי השיחה שמדבר האדם בינו לבין קונו, הוא דרך חדש ותפילה חדשה, שהאדם אומרה מליבו מחדש, על-כן אין המקטרגים מצויים כל-כך לארוב'.

וכן, כשאדם מתבודד, הוא מקיים מצוות סוכה ממש, כי מקבל הבנות חדשות בתורה, והכרה חדשה בהשם, שעליהם כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כא' סעיף ג'): 'שהם משולים לענני הכבוד שהם הסכך הרוחני של הסוכה שהוא שפע אלוקי שהוא בחינת סוכה שסָכָה ברוח הקודש. ורוח הקודש נקרא על שם החכמה, שהיא רוח חכמה הבאה מקודש'. לכן הסכך הוא דבר שאינו מקבל טומאה ונמשל לאדי מים שאינם מקבלים טומאה. כי ההבנות וההכרה שאדם מקבל דרך ההתבודדות בקדוש ברוך הוא, הם מקיפים רוחניים, ויש מקיף מעל מקיף, סוכה מעל סוכה, עד אינסוף. כמו שאדם מכניס לתוך סוכתו את רהיטיו, שולחנו, כיסאותיו, מיטתו, כל כליו וכל צרכיו, כן מכניס האדם בתוך דיבורו עם השם, את כל הצטרכותו ובעיותיו וסיפור חייו. זו הסוכה הנצחית בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. בשעת ההתבודדות האדם חי את המציאות ומבין שהשם רואה אותו, מסתכל ומציץ עליו כל רגע, והיא ההבנה האמיתית ושורש מצוות ציצית שנאמר בה (שיר השירים ב' ט'): "מציץ מן החרכים", על שם הסתכלות וראיית השם יתברך את האדם, וכן כתוב (במדבר טו' לט'): "וראיתם אותו וזכרתם", שיודעים שהקדוש ברוך הוא נמצא, זו הראייה האמיתית כי הראייה היא הידיעה.

וכן בדיבורו עם השם מליבו, מקיים האדם מצוות תפילין של יד, ומוסיף לו בושה והכרה בהשם יתברך שהם תפילין של ראש. וכן שאדם אומר: 'השם, אתה מזיז את ידי ושפתי וגורם לי לדבר איתך', שומר שבת בשורש. וזה עומק דברי חז"ל שפרשו (שבת קיג' ע"ב) על הפסוק (ישעיהו נח' יג'): "ודבר דבר", 'שלא יהיה דיבורך של שבת כדבורך של חול'. כשאדם אומר: 'ריבונו של עולם אתה נמצא פה, והיית איתי אתמול, ותהיה איתי גם מחר, ותעזור לי לעתיד, ואתה נמצא למעלה ולמטה ומכל ארבעת הצדדים', אתה מנענע לולב רוחני בכל רגע, כי זהו שורש כוונות הלולב להשיב את הדעת, שהם חמישה חסדים שבדעת כנגד שלושה הדסים ושתי ערבות, דרך עמוד השדרה שהוא כנגד הלולב הרוחני, אל הלב שהוא האתרוג הרוחני של הנשמה. אלו מצוות שאדם קונה אותם בעולם הזה, ולוקח אותם עימו לעולם הבא, לנצח נצחים והם אינם נגמרים לעולם. כי על-ידי מצוות רוחניות אלה ימשיך האדם לעבוד את בוראו לנצח נצחים כמו הצדיקים הגדולים שממשיכים לעבוד את השם גם למעלה. אך במצוות הגשמיות כמו בציצית הגשמית, בלולב הגשמי, ובכל שאר המצוות הגשמיות, יקבל האדם שכרו בגן עדן התחתון שעליו נאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב' סעיף ט' בשם הזהר 'סיפרא דצניעותא' פרקא חמישאה'): 'ברא - חצי מאמר, עדן תתאה, חכמה תתאה ברא פירושו - בן'. ועדן תתאה פירושו גן עדן התחתון ששם קיבול השכר של התורה הפשטית והגשמית, אך הגן עדן העליון הרוחני  שעליו נאמר (שם): 'בראשית – מאמר שלם, עדן עילאה, חכמה עילאה סתים - אב', היינו, מאמר השלם שהוא נעלם, התורה הנסתרת סתומה ונעלמת, שהיא התורה הרוחנית שמגלה רבי נחמן. פירושים אלו יכולים לעורר ולהבהיל את החכם הגדול ביותר בתורה, כמו שנבהלו אחיו של יוסף שגילו את פניו וקרעו את בגדיהם. האם ממשיכים אחיו של יוסף לגלות אותו ולקרוע את בגדיהם או הפסיקו? רבי שמעון בר-יוחאי מקלל את מי שקורא לתורה 'סיפורים שהיו ואינם', סיפורים שהיו בעבר ולא ממשיכים להתקיים גם היום. פניו של יוסף הם הפירוש המאה ואחד של רבי נחמן, שעליהם כתב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'): 'הלומד ילד', והתכוון שמתחדשת נשמת האדם בעיבור כאילו נולד עכשיו, כי יכול לקיים את התורה כל רגע. חתימת הזקן של יוסף, הם מאה פעמים שלומד זקן, כי כמו שלא הכירו את יוסף אחיהם כי היה בחתימת זקן, כמו-כן לא מכירים את פניו של רבי נחמן כי עד מאה יש שליטה לס"מ, והאותיות ס' ו-מ' הן בגימטריה מאה, פירוש, שעד מאה שולט שר השכחה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז'). כשאדם מגיע לנשמת התורה שהיא המאה ואחד, יוצא מ'מוחין דקטנות ל'מוחין דגדלות', ומקבל זכירה בתורה ובהשם יתברך, שעל זה אמר האר"י הקדוש ('עץ חיים' שער כב' פרק ג'): 'מי שיזכה לדחוק את ה'מוחין דקטנות' לגרון יזכה לזכירה נפלאה בתורה ולא ישכח דבר'. אדם שמתבודד מוריד את 'גן עדן העליון' אליו לעולם הזה, ונכנס בגופו לגן עדן, ועליו נאמר (דברים כד' טו'): "ביומו תיתן שכרו", ששכרו הוא נגד עיניו, כי גילה את הקדוש ברוך הוא שנמצא בתוכו ומסביבו וחי איתו כל רגע, כי הוא בחינת אליעזר עבד אברהם שנכנס בגופו לגן עדן. על-פי הפשט של התורה מתמלא האדם במידות נוראיות של קנאה, קושיות ותחרות. מדוע אליעזר שהוא עבד כנעני ייכנס בגופו לגן עדן ואני לא? וכי השם עושה איפַה ואיפַה? לאחד נותן ולאחד לא? הלא השם יתברך טוב לכל ומאיר אורו האינסופי בשווה לכולם.

על-פי התורה הרוחנית שהשם מגלה דרך רבי נחמן, אליעזר זה כל אחד מאיתנו שלומד את השכל הרוחני שנקרא אברהם. כי אליעזר הוא תלמיד של אברהם שנקרא 'דמשק אליעזר' (בראשית טו' ב'), שפירשו חז"ל (יומא כח' ב'): 'שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים'. וכשלמד בגשמיות נקרא 'ארור', ולכן אמר לו אברהם (בראשית כד' לט' פירוש רש"י שם): 'אין ארור מידבק בברוך'. והקדוש ברוך הוא ממשיך לומר זאת לכל אדם שלומד את התורה בגשמיות ש'אין ארור מידבק בברוך': 'אינך יכול להכיר אותי כשאתה נמצא בהבנה גשמית. בוא לדבר איתי ותבקש את הנערה שהיא השידוך של יצחק, כי יצחק הוא הבנה של 'קטנות דמוחין' שנקרא 'פחד יצחק', והנערה שתבוא אליך היא האמונה שתמצא ותגלה על-ידי ההתבודדות', ותסביר לך את סיבת הפחדים והדאגות וירגיע אותך השם יתברך בהסברים נפלאים שתוכל לעבור באמונה על הכל, וישקה הגמלים, היינו שייתן לך מוחין דגדלות ויראה לך תורה בכל מה שעובר עליך, כמו שכתוב (בראשית כד' יב'-יד') על אליעזר שדיבר עם השם, וביקש בדיבורו האישי: "השם אלקי אדוני אברהם, הקרה-נא לפני היום, ועשה חסד עם אדוני אברהם. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני", שפירושו, אנא השם, עשה חסד עם נשמתי ושכלי שנקראים אברהם, ותסביר לי באמונה ושכל מה שעובר עלי שהם הפחדים והדאגות שנקראים יצחק. יגיד לך הקדוש ברוך הוא: 'אז ייאמר בך מה שאמרתי לאליעזר דרך לבן (בראשית כד' לא'): "בוא ברוך השם", כי לבן זה אני שנמצא מסביבך, ותוכל להיכנס בגופך לגן עדן, ותצא מ'ארור' ל'ברוך'. זוהי תורה שיכולה להראות לגדולים שעוד לא גילו מי זה אליעזר האמיתי ומי זה לבן האמיתי ומה זו ציצית באמת. 

אדם יכול לשאול למדן בתורה שאלה. לדוגמא: 'חיפשתי את לבן ואליעזר ואברהם אבינו בספר הטלפונים ולא מצאתי היכן הם גרים. התקשרתי לחברת 'בזק' ושאלתי את הטלפנית מה הטלפון שלהם. הטלפנית לא מצאה, ושאלה את מנהל בזק מה הכתובת והטלפונים שלהם, וגם הוא לא ידע לענות. למה? כי הם לא כתובים במשרד הפנים. האם אתה יודע לענות לי היכן אני יכול למצוא אותם ולדבר איתם?' יענה הלמדן בהבנתו הגשמית ויאמר: 'איזו מן שאלה היא זו? הרי הם נפטרו לפני ארבעת אלפים שנה'. התשובה הנכונה והאמיתית היא, הרי התורה היתה, הווה ותהיה לנצח נצחים. הכל חי וקיים בתורה הרוחנית שהשם מגלה דרך רבי נחמן. זוהי תורה שתעיר אותנו מהשינה ותכניס אותנו לגן עדן בחיינו.

התורה מספרת על סרח בת אשר שנכנסה בגופה לגן עדן. כי סרח הודיעה ליעקב אבינו (בראשית מה' כו'): "עוד יוסף חי" בצורה מרגיעה, והוא מלך במצרים ויש לו שני בנים מנשה ואפרים. מדוע לי ולך אין את ההזדמנות של סרח בת אשר לנגן ליעקב ולשיר לו שיוסף עוד חי? ואז נוכל לזכות להיכנס בגופנו לגן עדן. וכי הקדוש ברוך הוא ייתן לאחד הזדמנות ולשני לא ייתן? אך על-פי התורה הרוחנית שהשם מגלה דרך רבי נחמן, הכל נמצא בתוכנו בכל רגע. כשאני מודיע לחברי בצורה יפה, נעימה ומרגיעה שיש צדיק ששמו רבי נחמן, שמפרש את התורה ברוחניותה עם שכל חי, בזאת גם אני מקיים את הפסוק (בראשית מה' כו'): "עוד יוסף חי", וגורם לחברי שתחייה רוחו, ככתוב (בראשית מה' כז'): "ותחי רוח יעקב". בזה נקראים אני ואתה 'סרח בת אשר' ונכנסים בגופנו לגן עדן. כמו-כן, בהתבודדות אנחנו נכנסים לתוך השם ומחזקים את ההכרה בו על-ידי ריבוי דיבורי אמונה, כי גן עדן פירושו מוחין ושכל של אמונה שהשם מסביבנו ואנחנו בתוכו.

בהסבר נוסף תדיר יותר, דעת האדם נקראת 'יעקב', ועל-ידי דיבורי אמונה שהאדם מדבר, הוא מודיע לעצמו שהשם נמצא פה וחי מסביבו. כי יוסף הוא שמו של הקדוש ברוך הוא שהוא צדיקו של עולם, ובזה האדם נקרא 'סרח בת אשר' שמחייה את דעתו מתקיימת גם בו "ותחי רוח יעקב", כי נזכר בהשם שמסביב והנה הוא חי בגן עדן.

כתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כז'): 'מי שהוא מנהיג בכשרות וביושר, ורואה ומסתכל להטיל המשאוי מכל אחד כראוי לו, על-ידי זה מבטל הארבע מידות רעות, דהיינו עבודה-זרה וגילוי-עריות ושפיכות-דמים ולשון הרע. כי הנדר שנודרים צריכים לשלם מיד, והמאחר נדרו גורם אלו הארבע מידות ככתוב (מדרש רבה ויקרא לז' א'): שלמד מיעקב, שבשביל שאחר נדרו בא לידי ארבע הנ"ל. עבודה זרה – שנאמר בבני יעקב (בראשית לה' ב'): "הסירו את אלוקי הנכר", (שבני יעקב לקחו את העבודה הזרה של שכם). גילוי עריות – "ותצא דינה" (בראשית לד' א'). שפיכות דמים – בשכם. לשון הרע – "וישמע את דברי בני לבן" (בראשית לא' א'). אם נקיים את התורה הרוחנית ונתבודד ונדבר עם השם, נינצל מאותן ארבע מידות רעות. כי כשאדם אומר זזתי והלכתי, הוא עובד עבודה זרה. וכשהאדם אומר שפעם היה משה ופעם היה אליעזר, הוא מגשם את התורה והופך אותה לפסל וסוטה בפירושיו, כי אומר שמשה ואליעזר היו בעבר ואינם קיימים עוד היום, ולכן אינו הולך ישר להשם, כי אינו מאמין שהשם נמצא ממולו והוא השידוך האמיתי, ובכך עובר על בחינת גילוי עריות. כן עובר האדם על שפיכות דמים, כי הורג בדעתו ובהבנתו את אברהם ואת אליעזר ואת פרעה. וכן בלימודו מדבר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא, כי אומר שסרח בת אשר היתה פעם, וכל התורה היתה פעם ולא נמצאת וקיימת גם עכשיו. כי 'רע' זה ריחוק מהשם שהוא אחד והוא טוב.

ממשיך רבי נחמן ונותן הסבר נוסף על הנאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כז'): 'מי שהוא מנהיג בכשרות וביושר, ורואה ומסתכל להטיל המשאוי מכל אחד כראוי לו, על-ידי זה מבטל הארבע מידות רעות, כי הנדר שנודרים צריכים לשלם מיד, והמאחר נדרו גורם אלו הארבע מידות הנ"ל. שבשביל שראה משה בסבלות בני ישראל, כמו שכתוב (שמות ב' יא'): "וירא בסבלותם", דהיינו שנתן לב על סבלותם, שהיו מכבידים עליהם, והעבודה השייך לאיש נתנו על אשה וכן להיפך, והיה משה מסתכל על זה, והִפֵּך הדבר ונתן על כל אחד העבודה הראוי לו. ואמר לו השם יתברך למשה, שעל-ידי זה תזכה להתיר נדר בין איש לאשתו'. מה רוצה הקדוש ברוך הוא להודיע לנו במאמר זה? הקדוש ברוך הוא מודיע לנו שיש צדיק כזה שהוא בחינת משה, שהוא רבי נחמן בדורנו, שרואה בסבלותינו, כי אנו צריכים להיות זכרים שזוכרים את השם כל רגע, ומדברים עימו, וחיים בתוכו, ושומרים שבת כל רגע, שעל זה נאמר (שבועות כ' ע"ב): 'שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו'. אך היצר הרע הפך את לומדי התורה לנשים, כי אשה נקראת חומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נג'), בחינת קרקע העולם, והאדם הלומד ומקיים את התורה בצורה גשמית נקרא בחינת אשה. בא הצדיק הזה שהוא בחינת משה, ומהפך בחזרה את המצב מאשה לאיש, ונותן ללומד את העבודה השייכת לו, שאלו הם המצוות הרוחניות, שהלומד יזכור בכל רגע שהוא זכר. ואותם לומדים שחושבים שהם זכרים, הצדיק מראה להם שהם למעשה נשים ולא זכרים באמת, כי אינם זוכרים את השם כל רגע, ואינם מקיימים את התורה הרוחנית ככתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה נו' סעיף ג'): 'נקראים בשם נשים, מחמת שלוש בחינות: נשים לשון הרחקה, שנשו וקפצו ממקומו של עולם, שרחוקים עדיין מהשם, על שם גיד הנשה שקפץ ממקומו כאשר הכה המלאך את יעקב וקפץ הגיד ברגלו ממקומו, ונעשה יעקב צולע על ירכו.  נשים לשון נשיה ושכחה, כי נשיה פירושו שכחה ככתוב (בראשית מא' נא'): "נשני אלקים מעלי ומבית אבי" שהשכיחני מאבי. נשים מלשון נשתה גבורתם, שגם שזוכרים את השם יתברך, אך אין לאל ידם להתגבר על יצרם'. הנה השכל הרוחני שמגלה השם דרך הצדיק שממשיך לראות בסבלותיהם של ישראל שמשועבדים לפרעה במצרים, שהוא היצר הרע וההבנה הגשמית והחומרית, ומסדר כל דבר על מכונו. האדם שלומד את התורה בצורה חיה, אינו מאחר את נדרו, כי לאחֵר נדרו פירושו, לומר שפעם היה פרעה, ופעם היה משה, והם היו ולא קיימים יותר, כי נדר צריך לקיים מיד, ורומז ללימוד תורה שצריך לשלמו מיד, כי התורה צריכה להתקיים בכל רגע.

אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כ'): 'שעל-ידי מחלוקת שיש בעולם נעשים מפורסמים קודם זמנם. כי כשאחד נכנס בעבודת השם, הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם. ועל-ידי פגם המחלוקת נתפרסם קודם זמנו, ועל-ידי זה הם גורמים היזק והפסד לאיש הזה, שנעשה מפורסם קודם זמנו, או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם, ואזי גורמים מיתה לבעלי המחלוקת. ולפעמים, שאין הפגם גדול כל-כך, אזי גורמים עניות. וזה הסוד מבואר בתורה בפסוק (שמות כא' כב'): "וכי ינצו אנשים יחדיו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה". כי כשמתחיל לכנוס לאיזה דרך, הוא בחינת הריון, וצריך להתעלם שם מבחינת עיבור, כי עדיין לא התגלה זה הדרך בעולם, רק הוא נכנס לשם לגלותו, ואז הוא בחינת הריון, בבחינת (משלי ד' יא'): "בדרך חכמה הורתיך", בחינת הריון, וצריך לשהות שם ולהתמהמה, לחמם את עצמו שם כמו עובר במעי אמו, עד שיגע הזמן שייצא לאוויר העולם, לגלות זה הדרך בעולם, וכשיוצא קודם זמנו, זה בחינת נפל. ופגם זה נעשה על-ידי מחלוקת כנ"ל. וזה בחינות "וכי ינצו אנשים יחדיו" – היינו מחלוקת, על-ידי-זה: "ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" - היינו בחינת המפורסמים שנעשין קודם זמנם, שהם בבחינות נפלים כנ"ל. ועונשם מיתה או עוני, לפי הפגם כנ"ל. וזה (שמות כא' כב'): "אם לא יהיה אסון" פירש רש"י (שם) באשה. היינו, שלא יפסידו ויקלקלו את הדרך חכמה בעצמו, שהוא בחינות אשה הרה כנ"ל, רק יפסידו הנפלים, דהיינו האנשים בעצמן, שנתפרסמו ויצאו בעולם קודם זמנם. כי כמו שבאשה הרה, כשנוגפין אותה עד שמפלת נפלים, יש שתי בחינות, דהיינו שלפעמים היא מפסדת הנפלים לבדם, שמפלת אותם על-ידי שיצאו בלא עיתם, ולפעמים גם האשה הרה בעצמה ניזוקת על-ידי-זה ונסתלקה; כמו-כן בבחינות הנ"ל, היינו שלפעמים נפסדין האנשים בעצמן, שנתפרסמו קודם זמנם, שהם בחינת נפלים, אבל עדיין לא נסתלק הדרך חכמה בעצמו, רק הנפלים לבד, ויכולין אחרים להתעבר שם בבחינת הריון הנ"ל, כמו במשל אשה הרה כנ"ל, ולפעמים נפסד גם הדרך חכמה בעצמו, באופן שאפילו איש אחר אינו יכול לכנוס לשם בבחינת הריון, לגלות ולהוציא זה הדרך לעולם, שזה בחינת מיתת האשה הרה כנ"ל. ולפי הפגם, כן העונש, כמו שמפורש בתורה (שמות כא' כב'): "אם לא יהיה אסון" – באשה, "ענוש יענש" – בממון, היינו עניות, שנעשה כשאין הפגם גדול כל-כך כנ"ל. (שמות כא' כג'): "ואם יהיה אסון" – באשה, שגרמו להפסיד גם הדרך בעצמו כנ"ל, אזי: "ונתת נפש תחת נפש", היינו מיתה כנ"ל. השם יצילנו:'

הנה, נראה מכאן, שאדם שרוצה לפרסם את הצדיק ומסביר לחכמי התורה ולומדיה, שעדיין לא הגיעו לפניו, שכלו ונשמתו של הצדיק, שמשמעותו שהתורה מתקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, בחינת 'מאה ואחד פעם' שזה 'לומד ילד' שנאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'), אף-על-פי שרוצה לפרסם לטובה את הצדיק ותורתו ולהגן עליו מפני החולקים עליו מבחוץ, שעל-ידי דיבורם ומעשיהם רוצים להרחיק את האנשים מכוח המושך של הצדיק (ליקוטי מוהר"I חלק א' תורה ע'), וממילא להרחיקם מלהימשך לבורא עולם, הוא גורם סכנה לתורה הרוחנית שהשם רוצה לגלות דרך הצדיק רבי נחמן, שיכולה להחזיר את כל עם ישראל בתשובה אל השם, כי מציג את ההבנה הנמוכה והפשוטה שלו. אותו אדם לא עמל מספיק להבין את עומק דבריו הרוחניים של הצדיק, המחיים את כל התורה מחדש, והוא בחינת נפל, כי לא שהה והתחמם והתמהמה מספיק שנים וזמן בהבנת התורה של הצדיק, ויצא לאוויר העולם קודם זמנו. בזה הוא גורם סכנה לעצמו וגם לדרך שרוצה השם לגלות דרך רבי נחמן בעולם, כי אותו אדם חושב שרבי נחמן הוא רק רב של חיוכים, ריקודים, ועידוד שלא להתייאש. אף-על-פי שדברים אלה חשובים ונשגבים, אדם זה אינו יכול לעורר עם הבנתו הקטנה והמצומצמת את חכמי התורה ולומדיה לעבודת השם, וגם בעצמו אינו נדבק בהשם בשלמות, כי אין לו את הידיעה המושלמת במצוות הרוחניות שמגלה השם דרך רבי נחמן. ועל זה נבקש מריבונו של עולם: 'אנא ריבונו של עולם, תן לנו דעת לשהות וללמוד את דברי הצדיק בצורה נכונה, ולא נהיה נפלים קודם זמננו, ונוכל לייצג את הצדיק בעולם בצורה האמיתית כמו שאתה רוצה, ולהעיר את עצמנו ואת כל העולם מהשינה הנוראית וההתעלמות ממך, אמן'.

צריך להבין את התורה נכון, כי אם לא מבינים אותה נכון מה שיקרה הוא, שאם אדם ישמע לאנשים שמדברים נגד הצדיק, הוא יתבלבל, ויהיה מוכרח להתרחק מהצדיק. שנאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ע' באמצע): 'היינו, שיש בני אדם, שעל ידי דיבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק הנ"ל', זאת אומרת, שיש כוח משיכה שהוא צדיק האמת, וכוח המכריח שהם האנשים שמדברים נגד הצדיק. לדוגמא, כשמרחיקים דבר מכדור הארץ, אותו הדבר הולך ומתרחק, וכשמפסיקים את כוח המכריח הוא מתקרב במהירות יותר גדולה. זה המשל עלינו, מי שמתקרב לרבי נחמן ולומד את התורה שלו ומתחיל להתבודד, נמשך לקדוש ברוך הוא בצורה של כוח המשיכה, אבל אם יישמע חס ושלום לאלה שאומרים לא להתקרב לצדיק הזה, 'יתרחק מהצדיק שהוא בחינת עפר, כי הצדיק הוא יסוד עולם', בחינת כדור הארץ, וממילא יתרחק גם מהקדוש ברוך הוא. אם ייפטר אדם בגיל שמונים ועדיין לא הגיע לצדיק, ישאלו אותו בשמיים: נו, מכרת את יוסף? מה הוא יענה? אבל אם יש לו את יוסף הצדיק שהוא רבי נחמן היום, ולמד אותו והתבודד כל יום לפחות שעה התבודדות, לא יהיה עליו שום דין בשמיים. למה? כי הוא לא מכר את יוסף. כמו שכתוב (בראשית ל' כג'): "אסף אלוקים את חרפתי", ולכן לא יתבייש למעלה, וגם לא יסבול חרפת רעב, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. למה לך ללמוד תורה שיש בה חרפת רעב ואין בה תוכן רוחני? אל תלמד תורה של רעבים, תורה של עטיפות, של שקיות ניילון, תורה של מדבקות, אלא תִשְׂבַּע! תאכל את הבשר עצמו לא את הציור של הבשר, תאכל פיתה עם פלאפל וטחינה וסלט, ולא פיתה ריקה בלי מילוי. תאכל את נח עצמו, לא את הציור של נח. תאכל את משה, לא את הציור של משה, תהיה אתה משה! כי אחרת, תצטרך לחיות בדמיונות איך הם היו נראים. ללומדים כאלה קורא רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יב') 'שד יהודי' חס ושלום.

כתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קכ'): 'העניין, מה שצריכין לנסוע להצדיק, ולא די בספרי מוסר, מפורש בתורה (שמות יז' יד'): "ויאמר השם אל משה כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע"; כי אף שאמר לו לכתוב בספר, אף-על-פי-כן לא הסתפק בזה, וצווה לו: "ושים באזני יהושע" – שידבר עימו פה אל פה. כי העיקר – מה ששומעין מפה הצדיק, וכמו שאמרו במדרש ( רבה, דברים פרשה ג' סעיף י') על פסוק (דברים ט' א'): "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו', וזה לשונו: מה ראה לומר להם כאן "שמע ישראל", רבנין אמרי: למה הדבר דומה, למלך שקידש מטרונא בשני מרגליות. אבדה אחת מהן. אמר לה המלך: איבדת אחת, שמרי את השנייה. כך קידש הקדוש-ברוך-הוא את ישראל בנעשה ונשמע. איבדו את נעשה, שעשו את העגל. אמר להן משה: איבדתן נעשה, שימרו נשמע. הַוִי: שמע ישראל. עד כאן לשון המדרש. ועל-כן כשלומד מתוך הספר, שהוא בחינת עשייה, שהוא בחינת נעשה, אין בזה כוח כל-כך לעורר אותו, כי ישראל איבדו את הנעשה; אבל כששומע מפה הצדיק, הוא בחינת נשמע, שזה הכתר נשאר להם לישראל כנ"ל:'

רואים מכאן שאין די בנסיעה גשמית לציונו הקדוש באומן כפי שאמר הרב שמשון ברסקי נכדו של רבי נחמן בהקדמת הספר 'העצות המבוארות': 'ושאפילו שיקרא לעצמו ברסלבר חסיד וגם ייסע לאומן, אין כוח בהתקרבות בלי הרגשת דעתו הקדושה. אף-על-פי שמעלתה גדולה, ובפרט בראש השנה'. כמו שכתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ח' סעיף ו'): שלפי כמות האנשים מתנוצץ המוח ומקבל התנוצצות מקדושת הצדיק אף-על-פי שנכפלים הבתים של המתפללים שם, כבר כתב רבי נתן ('חיי מוהרן', שיחות השייכים להתורות סעיף מג'): 'עיקר הכפלת הבתים שיהיה עוד אחד שיתווסף לעבוד את השם במוח של הצדיק ויתחיל להתבודד'. לכן צריך להשלים את החלק השני של שכלו ונשמתו של הצדיק שנחסר עכשיו. כי כאשר רבי נחמן היה חי היו מקבלים את שני הדברים יחד, גם עוצמת הנסיעה והכלים שניבנו במוח בנסיעה לצדיק, וגם תזונת המוח הרוחנית ששומעים את דבריו. לכן בלימוד ספרו ישנן שתי מדרגות: המדרגה האחת היא הקריאה בספרו מאה פעמים, ובלימוד זה, עדיין יש אחיזה לכוח המדמה ולגשמיות ההבנה. כמו שאמר השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז'): 'מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, כי מַס הוא בחינת השכחה, ועל זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (חגיגה ט' ע"ב): אין דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד'. כי מ"ם סופית וסמ"ך היו חלולות וחרוטות משני הצדדים, והריבוע של המם והעיגול של הסמך היו צריכים לעמוד בנס כיוון שהן עגולות, לא כל שכן החלק הפנימי שלהם וודאי היה צריך לעמוד בנס. ממשיך רבנו ואומר (שם): 'כי מַס בגמטריא מאה, ועד מאה שולט השר של שכחה'. אבל במאה ואחד אין שליטה לשר השכחה, כי מגיעים לנשמה של התורה. ואפילו אם יקרא הלומד כמה מאות פעמים, אם לא יגיע להבנה שהתורה נמצאת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום שהיא הרוחניות והנשמה של התורה, עדיין יימצא תחת שליטת שר השכחה ולא ייקרא שעובד את השם, אלא ייקרא בחינת עבד, בחינת שינה, בחינת "ארור כנען" (בראשית ט' כה'), בחינת בלעם, שמתחבר בדעתו עם האתון שהיא חומריות ההלכה וההבנה הגשמית שלה. המדרגה השנייה היא, כמו שאומר רבי נחמן בשם חז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'): 'עובד אלוקים – זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים', כי במאה ואחת נקרא שעַבַדוֹ, שמתבצעת בהתבודדות, מבין שכשהוא מדבר דיבורי אמונה השם רואה אותו, וממציא אותו, ומזיז ומניע אותו, ומדבר מגרונו, ובזה מקיים שמירת שבת, כי מבין שהוא גר בתוך השם כנאמר (בראשית לב' ה'): "עם לבן גרתי". רואים מכאן שהשם יתברך רוצה מאיתנו שנשמע מפי הצדיק שהוא בחינת משה, ונגיע להבנה של מאה ואחת פעמים. כמו שביקש השם ממשה (במדבר יב' ח'): "פה אל פה אדבר בו", אף-על-פי שמשה כתב בספר את כל התורה. לימוד התורה הרוחנית מפיו של הצדיק ומְסִפְרוֹ, מקנה לאדם את החלק הרוחני - ה'נשמע' של המצוות וגם את החלק הגשמי - ה'נעשה' של המצוות, מה ששום ספר מוסר לא יכול להקנות. אף-על-פי שספרי המוסר מעודדים ומחזקים ומקרבים לעבודת השם, אין די בהם להקנות את נשמת התורה שהיא החלק הרוחני שאותו רצו המלאכים, כי המצווה מחולקת לחלק גשמי ולחלק רוחני. בוודאי שהמלאכים לא רצו את החלק הגשמי של המצוות כי זה לא שייך להם, כי בשמיים אין כְּבַשִׂים לעשות מהם שופרות לתקוע בראש השנה, ולעשות מצמרם ציציות, ואין שם קמח לעשות ממנו מצה, ולא סכך ועצים לבניית סוכה. אלא וודאי המלאכים רצו את נשמת התורה. בפקודתו של הקדוש ברוך שצווה את משה לתת למלאכים תשובה ככתוב (שבת פח' ע"ב, פט' ע"א): 'אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה', ענה להם ואמר לפניו: ריבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה (שמות כ' ב') "אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה: "לא יהיה לך אלהים אחרים", בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים (עבודה זרה)? שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו, כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה "לא תשא" משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה "כבד את אביך ואת אמך", אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב", קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר (תהילים ח' ב'): "השם אדונינו מה אדיר שמך" וגו'. אי אפשר להפריד ה'נעשה' מה'נשמע' כמו שאי אפשר להפריד גוף מנשמה. לדוגמא, אדם הולך למכולת ומבקש מהחנווני שייתן לו קולה בלי בקבוק. עונה לו החנווני: 'אינני מוכר קולה בלי בקבוק'. אף-על-פי שהבקבוק הוא בערך מועט והקולה היא העיקר, אין מוכרים כל אחד לחוד'. כמו שאי אפשר לשתות נס קפה בלי כוס, כי כל חסד ואור צריך כלי שיגביל אותו ויכיל אותו. כשעשו ישראל את העגל איבדו את ה'נעשה', ולכן כשקוראים בספרי המוסר אין בהם כוח לעורר את הלומדים, כי הם בחינת עשייה, וכתיבת ספרים היא עשייה. וכן כשמקיימים את המצוות כמו הנחת תפילין ועטיפת ציצית, אין המצוות מזכירות מיד את המקיף הרוחני שלהם כי הם נפרדו. המקיף – ה'נשמע', נפרד מהפנימי - ה'נעשה', וצריכים לבוא לצדיק לחבר את החלק המעשי הגשמי עם החלק הרוחני, וללמוד את פניו שכלו ונשמתו של הצדיק, כדי לחבר אותם יחד. כמו שכתב השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מהור"ן חלק א' תורה כב' סעיף ט'): 'שיש 'נעשה' ויש 'נשמע'. ה'נעשה', הפנימי, הוא המצווה הגשמית שכל אדם יכול לקיים בפועל, וה'נשמע', המקיף, זו הרוחניות של המצווה שסביבות המצווה ומקיפה אותו, שמתבצעת והולכת ומתגברת בהתבודדות, כי זו דבקות באינסוף. מכאן ראייה נוספת, שבהתבודדות שהיא דבקות באינסוף שאין בו תפיסה, מקיימים את שורש כל המצוות, שכללותם הם אמונה ודבקות בהשם יתברך. כי ציצית זו אמונה שהשם רואה אותי, ותפילין זו האמונה שהשם שומע ומאזין לי, ואיתו אני מדבר, ומקווה היא אמונה שהשם מסביבי ומטהר אותי מכל הכתמים כי נקרא 'מקווה השם'.

בוודאי אבותינו הקדושים קיימו את כל המצוות גם בגשמיותם, כמו שרש"י מסביר את דבריו של אברהם אבינו שאמר לשרה (בראשית יח' ו'): "לושי ועשי עֻגוֹת". ערב פסח היה, ושרה אפתה מצות, אף-על-פי שעדיין בני ישראל לא ירדו למצרים ויצאו ממצרים. וכן מסופר שתמר ביקשה מיהודה (בראשית לח' יח'): "ותאמר, חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, וייתן לה", ופירש רש"י (שם), 'חותמך' אלה התפילין, ו'פתילך' אלה הפתילות של הטלית עם הציצית. הנה וודאי שהלוחות הראשונים היו מחוברים גשמיות ורוחניות ביחד. משה אמר למלאכים שאינם יכולים לרדת לעולם הזה בלא גוף, ולהעלות את הניצוצות השבורים של העולמות שנשברו ונפלו ולהחזירם למעלה, כי כבר היו מלאכים שירדו לעולם הזה וחטאו כפי שכותב האר"י הקדוש ('ליקוטי תורה' פרשת בלק): 'על שני מלאכים שירדו לעולם וקטרגו על בריאת האדם, שמהם נולדו הנפילים', אך אנו עם ישראל שבנויים מגוף ונשמה מעלים את כל הניצוצות והכלים השבורים על-ידי התפילות, המצוות והברכות. כי כל הטוב שיש בעולם, הם ניצוצות קדושה שנפלו, ואנו מרימים אותם למעלה על-ידי תפילותינו, ומשלימים את תיקון העולמות. מה שאין כן המלאכים, שיכולים לברר ולעשות רק חצי עבודה. לפני חטא העגל בטלה זוהמת הנחש, כי בוטל מעם ישראל המוות, והם חיו לנצח. אבל אחרי חטא העגל עם ישראל איבדו את ה'נעשה', ונפרד החלק הרוחני מהחלק הגשמי, נפרדו המצוות הרוחניות מהמצוות הגשמיות, וזה הפירוש שהאותיות פרחו מהלוחות. כששומעים ולומדים את דברי הצדיק שהוא שכלו רוחו ונשמתו, חוזרים למצב של לפני חטא העגל, וחיים בעולם הזה ובעולם הבא חיים נצחיים, כי חיים עם השם וזוכרים אותו כל הזמן. אם אדם אומר שהוא הולך לבד, ואוכל לבד, הוא מנתק את עצמו מהשם יתברך, ונקרא שהוא עושה עגל, שזהו פגם האמונה, ככתוב (תהלים פט' ט'): "ואמונתך סביבותיך". אבל כשהאדם אומר שהשם מזיז אותו ומסתכל עליו והוא מאמין בזה, האדם מתחיל לחיות. כי מיתה היא שכחה מהשם, וחיים הם זיכרון מהשם, וכשמבינים את התורה בצורה רוחנית נדבקים בעץ החיים וחיים לעולם. כמו שכתב השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה יב'): 'כי כשאדם הולך בדרך, או כשהולך בדרכים ברוחניות, אזי התורה הולכת לפניו, בבחינות (משלי ו' כב'): "בהתהלכך תנחה אותך"; כי יש בזה כמה בחינות, כי כל אחד לפי תורתו. ולפני כל תורה יש בחינות ספקות הנ"ל, כגון בחידושי תורה, קודם שמחדשין יש כמה ספקות ובלבולים קודם שמברר ומלבן הדבר כראוי. ואלו הספקות הם בחינת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת נגה, וכשמגיע אל התורה בעצמה, זה בחינת עץ החיים'.

אומר רבי יצחק ברייטר (סעיף יט' בהתחלה): 'ועל זה אנו ממתינים כל כך על הגאולה ועל התמורה, ועל זה כוונו חז"ל (אבות א' ו'): 'עשה לך רב וקנה לך חבר', שיחדיו תקבלו מזה הרב'. מי שדורש מתורתו של רבי נחמן עדיין לא נקרא רבי נחמן. רבי נחמן הוא רב של אמת, הוא רב שלומד ומחזק בעניין התפילה, תתפללו, דברו עם השם, זה עניין פשוט. אדם שחי יותר את הצדיק ומנוסה יותר בלימוד תורתו, יכול לחסוך דרך לאדם שלא יודע הרבה מהצדיק. אבל הצדיק עצמו שהוריד תורה מלמעלה שהוא צדיק האמת, אותו אי אפשר להחליף. נאמר (שמות כג' כ'-כא'): "הנה אנכי שולח מלאך לפניך... אל תמר בו".  מי זה המלאך הזה? בזמן משה רבנו זה היה משה רבנו, בזמן רבי שמעון בר-יוחאי זה היה רבי שמעון בר-יוחאי, בזמן האר"י הקדוש זה היה האר"י הקדוש, בזמן הבעל-שם טוב זה היה הבעל-שם-טוב, בזמן רבי נחמן, זה רבי נחמן בעצמו. הוא המלאך שייקח אותך למקום שהשם הכין, למקומו של עולם, ויהרוג לך את הכנעני, החיתי, האמורי, הפריזי, היבוסי, הגירגשי והחיוי. מי ראה את הגרגשי? מי ראה את היבוסי? מי ראה את הפריזי? מי ראה אותם? איפה הם נמצאים? היבוסי והגרגשי אלו הן קליפות שמפחידות אותך, שרוצות להביס אותך, לבייש אותך, להגיד לך שאתה לא שווה כלום, שדיברו עליך כל מיני דברים והכל מפחיד אותך. הגרגשי – מרגש אותך, כי אתה עסוק עם העולם, מה קרה מה יהיה ואתה שוכח את השם, החיתי – מפחיד אותך, החיוי – זו קליפת הנחש, קליפת המדמה, קליפת הגשמיות. מי שלא עובד את השם מאהבה יש לו חיתי, יש לו גירגשי, יש לו יבוסי, יש לו חיוי. אדם לומד תורה גשמית ומצייר לעצמו, הנה הציצית הזאת, אני שמתי ציצית, יצאתי ידי חובה. זה רק המדמה של הציצית וזה חצי עבודה. זה רק החלק הראשון של המצווה. מה עם הנשמה של המצווה?

אומר האר"י הקדוש: תעשה את כל המצווה, לא חצי מצווה. כתוב (דברים ח' ג'): "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם". הפירוש הוא שהאדם יחיה על הנשמה הפנימית, גם עם הגוף וגם עם הנשמה. יש את גופי התורה ויש את נשמת התורה. יש לוחות ראשונים ויש לוחות שניים. לוחות שניים הן גשמיות עם זוהמת הנחש, תורה של עבד, "שש שנים יעבוד" (שמות כא' ב'). הלוחות הראשונים הם נשמת התורה והחיוּת של העולם. את החיוּת הזאת מקבלים מהצדיק הזה. את גופי ההלכות נקבל מכל מפרשי התורה שכולם צדיקים וכולם קדושים. את שולחן ערוך שהוא הלכות מהגמרא ציווה רבי נחמן ללמוד כל יום, אבל מה עם הנשמה? הנשמה היא העיקר. אותה אנחנו שוכחים, ובגלל זה אנחנו שוכחים את השם ולא שמים לו לב. והשם אומר (בבא בתרא עד' ע"א): 'אוי לי שנשבעתי על הגלות'. למה הדבר דומה, אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז' סעיף ה'): 'משל לאחד שצווה לשני אנשים להביא לו חותם של זהב וחותם של טיט'. המלך אמר לאיש הראשון: תביא לי קילו חול ולשני אמר תביא לי קילו זהב. שניהם לא הביאו. עונשו של מי גדול יותר? כמובן עונשו של האיש שלא הביא חול. מילא, זהב קשה להביא, אני מבין אותך, אבל חול אתה לא מביא?!  זו הנקודה, הקדוש ברוך הוא אומר (שם): 'אוי לי שנשבעתי על הגלות', 'עשיתי את הציצית בצבע לבן ושמתי בתוכה תכלת, והם עשו מהלבן עיקר, עושים מהחומר עיקר, מהחומר של התורה הם עושים עיקר'. במקום לשים את התכלת, לשים את התכלית של המצווה ולחבר אותה עם השם, לחבר מלשון צוותא, חיבור, תהיה חבר עם השם. יש משהו יותר טוב משיחה בינו לבין קונו? בהתבודדות בינך לבינו, יש קשר יותר יפה מזה? לכן רבי נחמן צווה ללמוד שולחן ערוך, וגם צווה להתבודד ולדבר עם השם כל יום.

ההתבודדות והדיבור עם השם הוא תיקון הברית הכי גדול שיש. השם מציץ עליך, מסתכל עליך, תדבר איתו, סולו, חי, ואז אתה נכנס בגופך לגן עדן. אתה לא רוצה להיות כמו אליעזר שנכנס בגופו לגן עדן? איפה נמצא גן עדן עכשיו? כשאתה מכיר ויודע שהשם נמצא מסביבך ואתה מדבר איתו, ומבלה איתו את היום ואת החיים שלך, אתה נמצא בגן עדן עכשיו. כמו שאמר הרב בן ציון פרסברבר (ספר 'השגת אלוקות'):  'השם בעצמו הוא הגן עדן, והוא אליהו הנביא, והוא המשיח, ובו אנחנו נמצאים וגרים, ומקיימים זאת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. אבל באמת, בדורות שלנו אי אפשר לעבוד את השם כל היום, אז לפחות שתהיה לך שעה התבודדות. גם אלוף העולם במשקולות לא מרים בבת אחת שלוש מאות, ארבע מאות ק"ג, כי הוא היה מקבל כאב בטן. אבל אם כל יום הוא מתאמן ומרים קצת יותר משקל, ומוסיף כל יום עוד עשרים ק"ג, עשרים וחמישה ק"ג, שלושים, חמישים, במשך השנים יהיה אלוף העולם בתפילה, אלוף העולם בהתבודדות, עם המאמן הגדול הזה רבי נחמן.

סעיף כ' – 'לידע כי חידוש כמו הנ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה עוד לא היה בעולם, כי הוא הכין כלים למשיח צדקנו והמשיח ילחום בהם לתקן את העולם, אמן כן יהי רצון.

אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ה'): 'כי כבר כתבנו שצריכין להיזהר בזה מאד לבקש ולחפש אחרי צדיק אמיתי כזה. וכל אדם שבעולם מקטן ועד גדול צריך להיזהר בזה מאד כל ימיו לחפש ולבקש רבי אמיתי כזה, כי לא דיברה התורה במתים שהם מי שאינו חפץ בחיים ואינו חס על נפשו כלל'.

אתה אומר לאדם: 'בוא תתקרב לרבי נחמן, שאומר לך שתדבר עם השם, והוא אומר לך: 'לא, אני מסודר, אני בסדר'. אדם כזה נקרא מת, הוא רוצה למות. למה שתרצה גם אתה למות? אתה לא רוצה לחיות? התורה לא דיברה אל אנשים שרוצים למות ולא איכפת להם מהחיים שלהם, שכשאומרים להם שיש צדיק כזה גדול, בואו תכירו אותו ותדברו עם השם, הם לא רוצים. התורה דיברה על האנשים שחפצים בחיים שלהם, שאיכפת להם מהחיים שלהם ושל צאצאיהם, שלא רוצים למות ולבוא פעם נוספת בגלגול. כי רבי נחמן אמר (חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו סעיף יב') 'שהשם לא עושה שאיש מאנשיו יוצא באמצע'. ומי שמדבר עם השם לא צריך להתגלגל עוד פעם, כי הוא נמשך לצדיק, ומקיים את כל המצוות בשורש שלהם, ומשלים את כל החסרונות מהגלגולים הקודמים. לדוגמא, אם בגלגול הקודם אדם לא הניח תפילין, בגלגול הזה בקיום ההתבודדות, האדם משלים את התפילין הרוחניות שמתקנות ומשלימות את חסרון הנחת התפילין שלא נעשו. דוגמא נוספת, אם אדם לא התעטף בציצית או לא שמר שבת, על-ידי התבודדות הוא משלים את החיסרון של הציצית הרוחניות, באופן שמדבר עם השם ואומר שהשם מציץ עליו ורואה אותו, ומשלים את החיסרון של שמירת השבת הרוחנית בזה שמבין ואומר שהשם מניע אותו ומדבר מגרונו.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ה'): 'כי לא דיברה תורה במתים, מי שאינו חפץ ואינו חס על נפשו כלל לבקש הצלה לנפשו לנצח להצילו ממה שהוא צריך להינצל בחייו ובמותו, כפי מעשיו אשר הוא יודע בנפשו במה הוא מבלה ימיו להבל וריק. והלוואי היה על כל פנים להבל ולריק, אבל עוד הוא חוטא ומקלקל ופוגם כמו שיודע בנפשו. ולא די לו בזה, אף גם הוא מחפש למצוא מומים באחרים, ובפרט בהכשרים והיראים החסים על נפשם ולא ישית אל ליבו לא דעת ולא תבונה לאמר: 'איך אני מטעה את עצמי לקרוא תיגר על הכשרים לאמר להם סורו טמא וכו'.

מי אלו הכשרים שמדבר עליהם רבי נתן? אלה הם האנשים שלומדים את דבריו של רבי נחמן, ומשתדלים ללמוד את ספריו בשכלו הרוחני, וכן נוסעים אליו לאומן. כמו-כן מקיימים את המצוות גם ברוחניותם וגם בגשמיותם באופן שמדברים עם השם לפחות שעה כל יום, ובזה נקראים מקורבים. ואנשים אלה מבקשים מהשם שיעזור להם לדבר איתו ולחשוב עליו כל עת ורגע. ורבי נחמן אמר בפירוש (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה צו'): 'ואמר שרצונו שיהיה לנו כל היום כולו התבודדות, ולבלות כל היום על זה, אך לאו כל אדם יכול לקיים זאת, על-כן בהכרח לצוות להם על-כל פנים איזה שעה התבודדות, כי גם זה טוב מאד. אבל מי שליבו חזק בהשם, ורוצה לקבל עול עבודתו יתברך באמת, רצונו שיהיה לו כל היום התבודדות. והזכיר אז מאמר חכמינו זיכרונם לברכה (ברכות כא' ע"א): 'אמר רבי יוחנן, ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו.' 

הכוונה היא שתוך כדי הליכה ותוך כדי התעסקות ביום יום, לחשוב על השם ולדבר איתו, כי בוודאי אין רצונו שנעזוב את העולם ונהיה במדבר כל חיינו, כמו שכתוב (ויקרא יח' ה'): "וחי בהם". אלא, לפני ואחרי כל מהלך וכל תנועה במשך היום, להתפלל ולהודות להשם. פעם אמרתי לקדוש ברוך הוא בסוף ההתבודדות: 'להתראות ריבונו של עולם, שלום ולהתראות כל רגע', ומיד חזרתי בי, כי פחדתי, ואמרתי לו: 'אני לא עוזב אותך אפילו לרגע אחד'. שנזכה כולנו לא לעזוב את השם יתברך אף פעם אפילו לא לרגע אחד, אמן כן יהי רצון.

מעשה בבחור אחד שחלם על הקדוש ברוך הוא, וסיפר חלום זה לראש הישיבה שלמד שם. אמר לו ראש הישיבה שבוודאי אם חלם על הקדוש ברוך הוא, כנראה שהוא חושב עליו כל היום. ענה לו בחור הישיבה: 'הנה אני מתעורר מוקדם לתפילת שחרית והולך מיד לסדר ראשון, אחר-כך אני הולך לתפילת מנחה, ומיד אחר-כך הולך לסדר שני. בערב אני מתפלל תפילת ערבית, ואחר-כך הולך לסדר שלישי, ולסיום תיקון חצות. היכן יש לי זמן לחשוב על הקדוש ברוך הוא?! רואים מכאן מציאות מבהילה, שבלי שעה של התבודדות, אדם יכול לשכוח כל חייו את הקדוש ברוך הוא ואת אמיתת מציאותו יתרך באמת.

פעם פגש אותי ראש כולל אחד בדרך להתבודדות ואמר ל: 'מה אתה עושה בפרדס, אתה קוטף תפוזים?' עניתי לו: 'כן'. חשבתי לעצמי על המילה תפוז, תפוז – אתה פה וזהו. מה אני אענה לו?! אתה פה וזהו. השם איתך פה בעולם הזה וזהו.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ה' באמצע): 'כמצוי עכשיו כאשר ניבא הנביא מקודם על אנשים כאלה, כמו שכתוב (ישעיה סה' ה'): "האומרים קרב אליך אל תיגש בי כי קדשתיך" וכו'. ועל אנשים כאלה אין שייך אזהרה הנ"ל, כי ישחקו ויתלוצצו גם מאזהרה הזאת גופא וכל מה שיאמרו להם דברי אמת וצדק ומוסר'.

בוא תראה מה זו תורת חיים. מי זה יוסף? זה אתה. פעם חיית ככה את התורה? האם פעם הבנת את התורה בצורה כזאת, בהבנה נכונה? תודה בעצמך, תהיה ישר, תהיה אמיתי!

ועוד אומר רבי נתן (שם): 'וכל מה שיאמרו להם דברי אמת וצדק ומוסר השכל נפלא, יפטירו בשפה יניעו ראש בליצנות כפולה ומכופלת לרעת נפשם וכו'. אך אף-על-פי-כן אין דור יתום מן האמת לגמרי, ובכל דור ודור ובכל עת נמצאים תמימים וכשרים קצת החסים על נפשם, החפצים ומתגעגעים ליראה את שמו יתברך, אשר עליהם נאמר (ישעיה מא' יז'): "העניים והאביונים מבקשים מים ואין, ולשונם בצמא נשתה וכו'', שזה נאמר על לחם ומים של תורה, כמו שפירש רש"י שם. עליהם ועל כיוצא בהם מגדול שבגדולים עד קטן שבקטנים, עליהם צריכים להזהיר ולהזכיר אזהרה זאת אלפים פעמים שיזכרו מאד בכל יום ויום לחפש ולבקש הרבה את הצדיק האמת הנ"ל שיוכל לתקנם באמת לנצח. ועיקר הוא האמונה השלמה וכו' וכנ"ל'.         

תדע שגם כשאתה לומד את רבי נחמן, עדיין לא ברור שגילית אותו והגעת אליו. צריך להתפלל ולבקש הרבה כדי להבין על מה הוא מדבר, כדי לקיים זאת ולזכות להיות כמוהו ממש. מסופר (שיחות הר"ן קסה'): 'שאיש אחד אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בוודאי. והקפיד רבנו זכרונו לברכה מאד על זה ואמר: 'זהו החיסרון שלכם, שנדמה לכם שעיקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם, כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני ממש, כי העיקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת'. הכוונה בדבריו אלה היא, שגדולתו והשגותיו של הצדיק לא תלויה בנשמה שלו, התווספה לו נשמה. גם לך תתווסף נשמה אם תשקיע. כל לימוד מרבי נחמן, כל תורה שלו, כל התבודדות שאתה מדבר עם השם, אתה מקבל נשמה חדשה, כמו שמקבלים בשבת נשמה יתרה. נשמה חדשה שתוכל לאכול יותר טוב, שתוכל להבין את התורה יותר טעים, שהתורה תהיה טעימה לך. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לו' סעיף ה'): 'נמצא שהצדיק מגלה איזה דבר תורה, אזי מוריד נשמתין חדתין לכל אחד מהשומעין התורה לפי בחינתו ותפיסתו. כי התורה יש לה שני כוחות: להמית ולהחיות, כמו שאמרו חז"ל (מסכת יומא עב' ע"ב; ועיין תענית ז' ע"א):  "ושמתם" – זכה, נעשית לו סם חיים, לא זכה, נעשית לו סם מוות.'

מראה לנו השם יתברך דבר מבהיל, גם בתורה של הצדיק יש סכנה של חיים ומוות. אם אדם לומד את התורה של הצדיק ברוחניות שלה, לומד את נשמתו שזה שכלו בעיבור, והוא כלומד ילד על  נייר חדש בלי ציור, זמן ומקום, (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'), הוא חי לעולם. כי בלימוד כזה, האדם יכול לקיים כל פסוק בתורה, וכל חג וכל מצווה בכל רגע. לדוגמא, את חג הפסח הוא מקיים כל רגע על-ידי 'פה-סח' שמדבר עם השם. כשהאדם מתעורר מהשינה ומתחיל לדבר עם השם' הוא תוקע לעצמו בשופר רוחני, שמזכיר לעצמו שהשם נמצא פה, ומסתכל עליו, ונמצא מסביבו, וממציא אותו ואת העולם כל רגע וכל השנה. כשמדבר עם השם הוא מקיים את ציווי השם למשה: "בוא אל פרעה" (שמות ז' כו'), כי שכלו נקרא משה, והוא בא לדבר עם השם שנקרא פרעה, על שם פריעה והתגלות השם דרך המלבושים שמולי, והמצבים המשתנים בחיי כל רגע. אם יאמר אדם: 'ריבונו של עולם, מה יש לי עוד לדבר איתך'. עונה השם יתברך לאדם זה: "מי שם פה לאדם" (שמות ד' יא'). וכמו שאמר השם למשה "מי שם פה לאדם", אומר השם יתברך לך ולי: 'תרצה לדבר ולהיזכר בי, כי אני נמצא מאחורי התמונה שממולך, ומחופש למוכר הפלאפל שמגיש לך פלאפל חם וטעים, עם טחינה וסלט וגם פלפל חריף בצד, תמורת חתיכת ברזל שכתוב עליו עשרה שקלים. אינך רואה את הנס הגלוי וכמה שאני אוהב אותך? האם תוכל לאכול את הברזל שכתוב עליו עשרה שקלים ולחיות מזה?! הרי הטרחתי את כל העולם בשביל הפלאפל שלך, כי הבאתי בשבילך קמח מארצות-הברית, באוניות שצריכות דלק מסעודיה, והבאתי לך פפריקה לפלאפל מהודו, וחומוס לפלאפל שגדל שנה שלמה בשדות מערב אסיה, והתחפשתי לאדם שקם בבוקר כשאתה עדיין ישנת, והכנתי לך סלט טרי עם עגבניות ומלפפונים שגדלו בחממות בדרום הארץ, ושמתי לך גם נייר מלמטה, שלא תתלכלך חס ושלום, שאותו מייצרים מעצים שגדלים בדרום אמריקה, והכנתי לך טחינה שבאה מטורקיה. תראה כמה אני אוהב אותך. אני נקרא פרעה, כי כל התורה היא שמותיי, ובשבילך בראתי את כל התמונות, כדי שתודה לי, ותגלה אותי, ואוכל לתת לך שכר רוחני גדול לאין ערוך, ואשתעשע איתך בגן עדן שנמצא פה עכשיו. כי גן עדן זה אני וההכרה בי'. וכמו שאמר השם למשה "מי שם פה לאדם", השם מזכיר זאת לך ולי, כי התורה ניתנה לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.

אומר הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה רכח'): 'דע, שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה, שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים, אזי הוא יתברך בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלוקת עליו, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח, ולא בימי שלמה (יבמות כד' ע"ב): 'משום שולחן מלכים', כי אז אינן מתגירין מאהבה, רק מחמת שרואין גדולת ישראל. ועיקר הגרים הוא כשמתגירין בעת שישראל סחופים בעוני ודוחק, כמו שכתוב: (ישעיהו נד ' טו'): "הן גור יגור אפס מאותי מי גר איתך עליך יפול", 'מי גר איתך' – בעניותך וכו' (שם בגמרא). ועל-כן בהכרח שיהיה מחלוקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגייר גרים, כדי שלא יהיה לו שום שלווה, כי אזי מי שמתקרב אליו באמת, ואזי יכול לגייר גרים באמת לא משום שלום ונחת, כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מדרש רבה פרק פד' סעיף ג') על פסוק (בראשית לז' א' ): "וישב יעקב" – 'ביקש יעקב לישב בשלווה, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף; היינו מחמת שיעקב היה מגייר גרים, בחינת מגורי אביו, על-ידי-זה לא היה יכול לישב בשלווה, כדי שיהיו הגרים באמת, ואם יהיה לו שלווה, לא יוכל לעשות גרים, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח כנ"ל'. ולכן כל החכמה היא להתקרב עכשיו לצדיק הזה. מראה לנו הקדוש ברוך הוא בדברים אלה, שהוא בעצמו דואג שיהיה מחלוקת מלהתקרב לצדיק, ויהיה קשה לצדיק לקרב אליו אנשים, כמו שעשה מחלוקת על יעקב אבינו, שביקש ליישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של יוסף. היינו, כשאדם רצה להתקרב ליעקב אבינו, היה רואה מסביב צער ועצבות, אך אם היה מתגבר ועובר על המניעה הזאת, היה רואה את השם באמת, ויעקב אבינו היה הופך אותו לצדיק גמור. כמו-כן הקדוש ברוך הוא מסובב סביב הצדיק הזה מחלוקות, ליצנות ומניעות גדולות, אך מי שיתגבר על מניעות אלו וירצה את השם באמת, יגרום לו רבי נחמן להיות צדיק גמור, על-ידי השכל הרוחני שמגלה השם דרכו, ויזכה להתהלך עם הקדוש ברוך הוא גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, כי יראה את השם בעיני שכלו. הכוונה, שידע בוודאות, ובביטחון, ובשלמות האמונה, שהשם נמצא כאן ועכשיו, כמו שחיו אבותינו הקדושים אברהם, יצחק, יעקב, משה, יוסף הצדיק וכל האבות. כמו-כן אנו לומדים מכאן, שבימות המשיח לא מקבלים גרים, כי אינם מתגיירים מאהבה, אלא מחמת שרואים את גדולת ישראל והטוב המושפע עליהם, וגיורם אינו לשם שמיים. החכמה היא להתגייר ולהיות יהודי עכשיו בתוך המניעות והחושך, כשעם ישראל נרדפים וסובלים בגלות. כשאדם מוכן להיות נרדף ועני, שזו המציאות של עכשיו מקבלים אותו כגר. מכאן לומדים, שיהודי שלא הכיר בצדיק האמת עד עכשיו שהוא רבי נחמן בדורנו, ומתחיל להתעורר משנתו ולדבר עם השם ולחיות איתו, ומתגבר על כל המחלוקות, הליצנות והמניעות, כמו שיש לגוי שמתגייר, כי הוא מחפש את האמת, אזי יזכה לאור הגנוז ויגלה את השם שמסביבו. בימות המשיח כבר יהיה מאוחר מידי, כי השם יגלה את פניו, וכולם ידברו איתו בשפה ברורה. לכן רוץ והצל את חייך ואת כל הסובבים אותך, ותתקרב לצדיק הזה, לרבי נחמן, ותתחיל לדבר עם השם במילים שלך. מדוע שתישאר בחוץ ? איך תוכל להסתכל על כולם שגילו את האמת וחיים עם השם, ואתה חס ושלום תישאר בחוץ? כמו שאמר השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"I חלק א' תורה סו' סעיף ג'): 'כי לעתיד לבוא יהיה הדיבור בשלמות, כי אפילו העובדי כוכבים ומזלות יקראו את השם יתברך עם הדיבור, כמו שכתוב (צפניה ג' ט'): "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם לעובדו שכם אחד". נמצא, שיהיה להדיבור שלמות. כי עכשיו הדיבור חסר ואינו בשלמות, מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדיבור. אבל לעתיד יקראו כולם להשם יתברך עם הדיבור; אפילו עובדי כוכבים ומזלות, ועל-כן אז יהיה הדיבור בשלמות, בחינת שפה ברורה, מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדיבור; נמצא שיש לדיבור שלמות. וכל זה יהיה לעתיד, כי עיקר גדולתנו ותפארתנו יתגלה לעתיד לבוא, שאז ידעו ויראו הכל את גדולתנו, כי אז יראו הכל את גדולת ותפארת הצדיקים הכשרים; אשריהם, ואשרי חלקם, מה רב טובך הצפון להם'.

וכתיב (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ו'): "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאד" (תהלים קיט' צו'). 'מכל שכן וכל שכן שרוב ורוב מעשיהם אינם עולים יפה, בפרט בעיתים הללו כאשר יודע כל אחד בנפשו, על כן צריכין תמיד לחפש ולבקש הרבה אחרי הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח הקודש הנ"ל, כי בודאי אין החיפוש והבקשה אחרי גוף הגשמי של הצדיק כי אם אחרי רוח הקודש שלו, שעל-ידי זה עיקר בירור     המדמה'. מה הכוונה ברור המדמה? ברור הגשמיות של התורה. 'וזה צריכין לחפש ולבקש תמיד, כי ממה נפשך: אם לא מצאו עדיין כלל בוודאי הוא צריך לילך על ידיו ועל רגליו לבקשו ולחפשו בכל כוחו בכל העולם כולו מקצה ועד קצה כל ימיו אשר הוא חי על פני האדמה, אולי יוכל למצוא חיי נפשו לנצח, על כל פנים יום אחד או שעה אחת לפני מותו'.

נניח שאדם גילה את רבי נחמן יום אחד לפני מיתתו, וזוכה להתבודד שעה אחת. אדם זה זכה לנצח נצחים. רבי נתן צווה לפני שנפטר, שמיד אחרי שתצא נשמתו ישימו אותו לבד בחדר: 'אחר שאפטר אל תקברו אותי. לפני שקוברים אותי שימו אותי בחדר כי אני רוצה להתבודד'. הנה, אפילו מתים מתבודדים, אפילו אדם שנפטר מתבודד כי הוא חי לנצח.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ו'): 'ואם כבר נדמה לו שמצא את צדיק האמת, בוודאי זה צריך לבקש ולחפש עוד יותר ויותר, כי יכול להיות שהוא יושב אצל הצדיק ועדיין אורו חשוך אצלו ואינו מרגיש נעימות אמיתת עצותיו הקדושים וכו', ומחמת זה הוא רחוק עדיין מתיקונו.

וכמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יז' סעיף ב'): 'כי לפעמים יש שנחשך אצל אחד אור הצדיק, ואינו זוכה להבין ולראות אורו הגדול, ואף שהוא אצל הצדיק, אינו יכול לטעום ולהבין ולראות אורו הגדול של הצדיק, שעל-ידו יוכל לבוא לתכלית הטוב. וכמו שמצינו גבי עפרון, שמקום מערת המכפלה, שהוא שער גן-עדן, שדרך שם עולין כל הנשמות, ואורו גדול מאד, אף-על-פי-כן אצלו היה מקום חושך ואפלה, ועל-כן מכרו בשמחה רבה לאברהם, כמובא (זוהר חיי שרה קכח')'. לכן חייב כל אדם ללמוד את תורת הצדיק מאה ואחת פעמים כדי שיגיע להבנה רוחנית של כל התורה כולה, שזה נקרא רוח הקודש של הצדיק, שהוא פירוש והסבר רוחני שבא מהחכמה העליונה שנקראת 'קודש', ואם לא יעשה זאת, יִקַרֵא בחינת 'עפרון' שמגשם את התורה ועושה ממנה עפר. תסביר לי עפרון, איך אתה מוכר את מערת המכפלה שהיא שער גן עדן, לאברהם אבינו תמורת כסף? אבל עפרון, זה אחד שלמד את התורה בצורה גשמית. מה זה גן עדן? גן עדן זה השכל של רבי נחמן. אל תמכור אותו, תלמד אותו ותלמד אותו הרבה, עד שתבין מה זו התבודדות, מה זו אמונה, ותחיה עם השם עשרים וארבע שעות ואז תזכה לטעום מגן עדן ולהיכנס בגופך לשם.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ו'): 'כי עיקר החיפוש הוא אחר הרוח הקודש של הצדיק כנ"ל. ולזה צריכין יגיעה גדולה וחיפוש הרבה עד שימצא. ואם יחפש באמת בוודאי ימצא, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ויגעתי ומצאתי תאמין וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל'.

אדם יכול ללמוד את תורתו של הצדיק ולהגיד: 'רבי נחמן הוא עוד פרשן שמביא פירושים וחידושים והוא גשמי כמו כל מפרשי התורה'. על זאת אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות תפלת המנחה הלכה ז' סעיף ג'): 'וזה שאמר אליהו (מלכים א', יח' לז'): "ענני השם ענני". ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה ענני שתרד אש וכו', וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. ואליהו היה צריך אז לתקן זאת להמשיך ולגלות אורו יתברך על-ידי האש שתרד מן השמים. כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא, שבתחילה מטעין את האדם כמו שמטעין על-ידי שקריהם ודעותיהם ההפוכות מן האמת. וכשרואין שבא צדיק אמיתי שמגלה אלוקותו באמת כמו שהיה אז בימי אליהו, ואינם יכולים לסתור ולהעלים נס נגלה ונפלא כזה, הם מהפכים הדבר ואומרים מה זה חידוש, הלא מעשה כשפים הם, ותולין אותו בכישוף. וכן מתנהג עתה בכל דור שכשבא צדיק גדול ונורא שמגלה חידושים שאי אפשר לסתרן בשום אופן, שרואין שהוא רק תורה מן השמים שאי אפשר בשום אופן לגלות כזאת בשכל אנושי, מתחילה חותרים להתלוצץ מהם וכו', הם אומרים מה זה חידוש, בוודאי היה חכם גדול ונפלא ויכול לומר פשטים וחידושי תורה, וגם ראשי תיבות וצירופי אותיות, כמו שנמצאים כמה חכמים ולומדים גדולים שאינם צדיקים כלל ואומרים תורה בשכלם וכו'. אבל הצדיק האמיתי מתפלל על זה תמיד'. רבי נחמן מתפלל בכל עת בשמיים לקדוש ברוך הוא: "ענני השם ענני", ענני שתרד אש מן השמיים שיידעו שזו התורה שלי, וענני שיאמינו שהתורה הזו היא ממך, ולא יגידו שזה מעשה כשפים שאמרתי אותה מדעתי ומחכמתי, אלא שנאמרה ברוח הקודש.

כשרבי נחמן כתב על אכילת שבת, אף-על-פי שאלה דיבורים אמיתיים ואכילת שבת היא קודש, את זאת אמרו גם צדיקים אחרים. וודאי שרבי נחמן בא לחדש דיבור זה שנקרא 'אכילת שבת' שפירושה, הלימוד הרוחני הנצחי של התורה. וכשהוא כתב שכל ריקוד ומנגינה ממתקים את הדינים, וודאי שריקוד ומנגינה ממתקים דינים בגשמיות, אך הייחוד של התורה שהשם מגלה דרכו הוא, שלכל תורה יש את החיוּת שלה שנקרא ניגון, ואת הריקוד שלה שנקראת תפילה. כשאדם מדבר עם השם, הוא מקיים את כל התורה כולה, ומנגן, ושר ורוקד אותה ברוחניות. כי הריקוד ברגלים נקרא בלשון הקבלה על-פי האר"י ז"ל נצח והוד, ושורשו הם השפתיים. לזה התכוון השם כשאמר דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לב'): "השם שפתי תפתח" (תהלים נא' יז'), 'והוא בחינת ריקודין של חתונה'. כי כשאתה מדבר עם השם בשפתיך, במילותיך ומליבך תפילה אישית, אתה מחבר ברוחניות את הקדוש ברוך הוא עם השכינה, וזה בחינת ריקודים בחתונה. כי בגשמיות, על-ידי הריקודים בזמן החתונה, מחברים ומשמחים את החתן עם הכלה, ואם אתה רוצה לאמת זאת, תסתכל במראה. כמו שהריקוד מחבר את החתן והכלה בחתונה, כן הדיבור מחבר את הקדוש ברוך הוא עם השכינה, ועל זה אמרו חז"ל (בבא בתרא יב' ע"א): 'חכם עדיף מנביא', כי נביא צריך לעלות לשמיים ולראות מה שיש שם, אך חכם רואה במראה שמשקפת את העולם הזה ויודע מה נעשה למעלה.

אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קיז'): 'במוצאי שבת קשה לישון'. נכון, במוצאי שבת קשה לישון, אבל האם רבי נחמן דיבר על מוצאי שבת כפשוטו? רבי נחמן דיבר על מוצאי שבת הנצחי שכל הזמן זה בחינת מוצאי שבת. הצדיק הזה מעיר אותך מהשינה, מציל אותך מזוהמת הנחש ונותן לך את הנשמה של התורה, וכל השנה יכול להיות לך מוצאי שבת, כל החיים שלנו הם בחינת מוצאי שבת. איך אתה יכול לישון? השם רואה אותך כל שנייה ומסתכל עליך!

אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט ח"א הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ז'): 'ואפילו הרב האמת בעצמו צריך לחפש ולבקש הרבה עד שיוכל למצוא ולהשיג קדושת הרוח הקודש של רבו האמיתי שקיבל ממנו עד שימצא את עצמו'. מה המושג הזה הרב האמת? רב האמת הוא לא צדיק האמת. אלא הוא רב שלמד את רבי נחמן, שהוא קובע לעצמו שיעורים מתורתו של הצדיק, וכן מוסר שיעורים, וצריך למצוא את רוח הקודש של רבי נחמן, את פנימיות דעתו שקיבל ממנו. מי שקיבל מרבי נחמן, צריך לטרוח הרבה להבין מה שהוא מדבר, כדי שיוכל להעביר את הדברים נכון לאלה ששומעים אותו. היינו שילמד את התורה ברוחניות שלה, שזה מאה ואחד פעם, כלומד ילד, שיכול לקיים את התורה בכל זמן ובכל מקום. אם במקום להגיד לתלמידיו כמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יד'): 'ששלום הבית האמיתי הוא בינינו לבין השם', וגם שלום בין הגוף לנשמה, שזהו גוף ההלכה עם הרוחניות שלה, כי גוף ההלכה נקרא חומר, בחינת אשה, בחינת ארץ, והאיש הוא הנשמה של ההלכה, הוא מציג את רבי נחמן כרב שעושה שלום בית בין איש לאשתו, וכך הוא מרדים את השומעים אותו, ואליו התכוונו רבי נחמן ורבי נתן בספריהם. ואם הוא אומר לתלמידיו ללכת להתבודד, ובמקביל מספר להם שחג פורים יהיה בעוד שבועיים, ורק אז יתקבלו התפילות, או שאומר לתלמידיו שהמשיח צריך לבוא רק בעוד מספר חודשים, במקום להגיד להם שהמשיח כבר נמצא והוא השם בעצמו, אותו רב גורם חיסרון, ואינו מראה את פניו האמיתיים הנצחיים של הצדיק, שיכולים לעורר ולהחזיר בתשובה את כל העולם כולו ובפרט את חכמיה ולומדיה. כמו שאמר רבי נתן (שם): 'עד שימצא את עצמו עד שידע איך לדבר ולייעץ ולהנהיג את עם עני ודל החוסים בו'.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט ח"א הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף ט'): 'אבל גם אחר-כך שקיבלו ישראל את התורה וזכו לבחינת רוח הקודש על-ידי הצדיק האמת שהוא משה רבנו ופסקה זוהמתן - זוהמת הנחש אז, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אף-על-פי-כן עדיין היו צריכין לחפש ולבקש הרבה עוד למצוא בשלמות את הרוח הקודש של משה רבם, ואז היו זוכים למה שהיו זוכים, אבל השטן התגרה בהם מאד על-ידי הערב רב, שהם המנחשים והקוסמים של מצרים שלא נטהרו מזוהמת הנחש, שמהם נמשכו בחינת נביאי השקר הנ"ל עד שהסית והדיח אותם בכפירות גדולות, עד שעשו אותו מעשה של העגל. וכל זה בא להם על ידי שלא נזהרו באזהרה הנ"ל לבקש ולחפש עוד ועוד את הרוח הקודש של הצדיק האמת משה רבם, כדי לברר עוד את האמונה הקדושה ולחזקה יותר ויותר'.

בני-ישראל אמרו: 'בואו נעשה אלוקים, משה מת, "לא ידענו מה היה לו" (שמות לא' א'), אז בואו נעשה לנו עגל'. וזה יכול לקרות גם לנו היום חס ושלום. הם היו צריכים ללכת לתלמידים שלו להתייעץ איתם. אם לא רואים את גופו הגשמי של רבי נחמן, צריכים לחפש גוף גשמי אחר כמו שעשו בני-ישראל את העגל ??? לרבי נחמן אין תחליף. התורה שלו היא פניו ונשמתו. וכמו שאת הקדוש ברוך הוא אין אנו רואים, אבל על-ידי תורתו אנו מתחברים אליו ונדבקים בו, כך המצוות מלשון צוותא, השלמות בגשמיותם ורוחניותם, תפקידם לחבר אותנו איתו. לדוגמא, מכונית כיבוי אש עם סולם, כשהסולם לא מגיע לקומה שהיא גבוהה מאורך הסולם, יוצא מתוכו סולם נוסף שמגיע עד הגובה הרצוי. כמו-כן המצווה בגשמיות, מרימה אותנו לחצי הדרך. אמר השם דרך אחשוורוש לאסתר המלכה (אסתר ה' ג'): "עד חצי המלכות ויינתן לך", כי המלכות הגשמית היא כנגד מחצית הגובה, והשם דרך רבי נחמן מגלה את החלק השני של המצווה שהיא רוחנית ופנימית, שמביאה את האדם למקסימום הרוחני שאפשר להגיע אליו, שנקרא 'יחידה דיחידה', שהיא שלמות האמונה, שפירושה שרואה את הדבר שמאמין בו. 'יחידה דיחידה' נקרא בלשון הקבלה 'כתר דאדם קדמון', אליה הגיע רבי נחמן בחיי חיותו, ורוצה להפוך את כולנו שנגיע למדרגתו ממש, אם רק נתקרב אליו ונתעורר אליו ונדבר עם השם, ונחשוב עליו ללא הפסקה, ונקשר אליו את כל התמונות המתחלפות והפעולות המשתנות. על אמונה זו כתב השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סב' סעיף ה' בסוף): 'עולימתא שפירתא דלית לה עינין' (סבא משפטים צה'), שהיא האמונה התמירה שתתגלה, 'ואף-על-פי שהשם מסתתר ואיננו רואים אותו, אבל אצל המאמין הדבר גלוי, כאילו הוא רואה בעיניו את הדבר שהוא מאמין בו מחמת גודל אמונתו השלמה'.

'וזה שאמר להם משה (ליקוטי הלכות, חושן משפט ח"א הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף יא') על פסוק (דברים לא' כט'): "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון". והקשה רש"י: והלא כל ימי יהושע לא השחיתו וכו''. משה רבנו אמר להם, אחרי מותי הגשמי לא תשחיתו, אבל אחרי מותי הרוחני "השחת תשחיתון". 'אלא מכאן, שכל זמן שתלמידו קיים כאילו לא מת כו' וקשה: הלא הצדיק האמת נקרא חי לעולם כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (שמואל ב' כג' כ'): "ובניהו בן יהוידע בן איש חי" וכו', מכל שכן וכל שכן משה רבנו בוודאי חי וקיים לעולם וכמפורש כי הוא עומד ומשמש במרום'. הרי משה מת, ואחרי שמת לא השחיתו אחריו, אלא רק בזמן השופטים השחיתו וחטאו. מכאן לומדים שמשה לא מת – משה חי. אם תתפלפלו בתורה שלי, תלמדו אותה אז משה חי. אבל אם לא תלמדו את התורה זה נקרא "אחרי מותי". מצידכם, אומר הזוהר הקדוש (פרשת תרומה קעד'): 'מסיטרא דילן'. אם אדם לא מתפלפל בתורה של הצדיק זאת אומרת שבשבילו משה מת, בשבילו רבי נחמן מת חס ושלום. לכן נאמר "אחרי מותי" הגשמי, ולא "אחרי מותי" הרוחני. 'ועל כן כל זמן שתלמידו של הצדיק קיים ומגלה תורתו הקדושה, בוודאי לא מת'. אלא שכשאנחנו לומדים את תורתו של רבי נחמן ומקיימים את עצותיו, אנחנו מחיים אותו מצידנו. כי הוא חי תמיד, ועל-ידי שכלו אנחנו יוצאים ממוות לחיים. כמו שאמר השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קעא'): 'על-ידי-זה "ורבים מיישני אדמת עפר יקיצו, (אך) אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, והוסיף (הושע יד' י'): "וצדיקים ילכו בם", שעובדין עם השכל את השם יתברך, "ופושעים יכשלו בם" (שם), שאינם עובדין בזה את השם יתברך, רק שעל-ידי-זה הם מבזין ומחרפין את העולם, על שהם יודעין מזה השכל החדש, והעולם אינם יודעין מזה'. זאת אומרת, שמגשמים את התורה ואינם רואים את האור הרוחני שלה, וכן שמבזים את העולם על שאינם יודעים מזה השכל ואינם משתמשים בו לעבודת השם.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט ח"א הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף יב'): 'וזהו מה שצועק הנביא (ישעיה נז' א'): "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין מפני הרעה נאסף הצדיק". מה התכוון לומר הפסוק: "מפני הרעה נאסף הצדיק?" יש צדיקים רגילים שנפטרים ככפרה על הדור, אבל ברמה גבוהה יותר, הצדיק הזה הוא נשמת משה רבנו, ונשמת רבי שמעון בר-יוחאי ונשמת האר"י הקדוש, ונשמת הבעל-שם-טוב, ומפני הרעה שבנו הסתלק הצדיק. כי כאשר הצדיק הוא בגוף גשמי בעולם הזה, אינו יכול לפעול ולתקן את הרע שבנו לתועלת. רבי נחמן נמצא למעלה ועושה עבודה נפלאה. הוא חולש על כל הנשמות של עם ישראל ועולה עוד ועוד למעלה ומתקן אותנו מלמעלה, וכפי יגיעתנו וטרחתנו כן יגדל תיקוננו ותיקון העולם כולו. כמו שאמר בעצמו (חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים איו סעיף ג'): 'מה לכם לחשוב מחשבות, אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד, ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים (כלומר, שאנו צריכין רק לעסוק בעבודת השם בפשיטות בתורה ובתפילה ומצוות, והוא עושה מזה מה שעושה)'. יהושע הכניס את בני ישראל לארץ ישראל בכוחו של משה רבנו מלמעלה. שלמה המלך בנה את בית המקדש בכוחו של דוד מלמעלה. ביקש שלמה מהקדוש ברוך הוא ששערי בית המקדש ייפתחו בזכותו של דוד המלך ככתוב (דברי הימים ב', ו' מב'): "השם אלקים, אל תשב פני משיחך, זכרה לחסדי דוד עבדך", ונאמר (שבת ל' ע"א): 'מיד נענה ונפתחו השערים'. כמו-כן פותח לנו הצדיק את בחינת שערי בית המקדש הפרטי שלנו, כשבונה לנו את שכלנו ומוחנו, שהיא הדעת מהשם. רבי נחמן יכול לעזור לנו להיכנס לאמונה השלמה שנקראת ארץ ישראל, שהיא האמונה בחידוש העולם וההתעוררות השלמה של כל אדם ואדם. כי התורה היא נצחית וקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.

רבי נחמן שהוא בחינת משה רבנו בדורנו ונמצא למעלה, עושה עבודה גדולה יותר מאשר כשהיה מוגבל בגוף בעולם הזה. אבל אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף יב'): שהסתלקותו היתה מפני הרע שבנו. 'וזהו מה שצועק הנביא (ישעיהו נז' א'):  "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין מפני הרעה נאסף הצדיק". כי באמת צריכין לחפש את הצדיק האמת תמיד אפילו המקורבין אליו וכנ"ל שיזכו להתקרב אליו ביגיעות יותר ויותר כדי לקבל ממנו יותר ויותר עצות וכו'. כי הצדיק מסתתר בכל פעם מהעולם מחמת קלקולם ונתרחק מהם הרבה עד שקשה להם לקבל ולינוק מאורו הגדול כי גם על-ידי יגיעות ובקשה וחיפוש הרבה. וזה גם בחייו, מכל שכן אחר הסתלקות לעילא ולעילא, צריכין לחפשו ולבקשו יותר ויותר לסלסל ולחפש בתורתו הקדושה ולילך בדרכיו ואורחותיו הקדושים, ולבקש ולהתחנן הרבה לפני השם יתברך עד שיוריד דמעות הרבה'.

כמובן שלא צריך לבכות בכוח, אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה צה'): 'שכשהאדם אומר תחינות ובקשות, וחושב בליבו ומצפה שיבכה, זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם-כן את דעתו... ואם יזכה לבכייה באמת – מה טוב, ואם לאו – לאו', אם בא בכי – טוב, אבל בכי בכוח זו מחשבה זרה. ממשיך רבי נתן (שם): '... עד שיוריד דמעות הרבה עד שישפוך ליבו כמים לפני השם עד שיזכה למצוא ולהשיג פנימיות כוונת תורתו הקדושה שזהו בחינת הצדיק בעצמו, כי עיקר הצדיק הוא תורתו הקדושה ששם גנוז רוח הקודש שלו. וצריכין להאמין שבוודאי נמצא אחד או רבים שהם תלמידיו האמיתיים שקיבלו תורתו ודרכיו ועצותיו ורמזיו הקדושים שיכולים להחיות את הכל, כי אין דור יתום'.  

מי הם אלה תלמידיו האמיתיים של רבי נחמן? אלה הם התלמידים, שעיקר לימודם באמת הם ספריו הקדושים, ומדברים עם השם באמת, ומקיימים לפחות שעה התבודדות כל יום, והגיעו לפניו שכלו ונשמתו של הצדיק שנמצאים בספריו, אחרי שלמדו בחינת מאה ואחד פעמים את התורה שלו שנקראים 'לומד ילד על דף חדש' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'), ושהתורה מתקיימת בהם בכל זמן ובכל מקום. להם קורא רבי נתן 'נטורי קרתא' שפירושו בארמית 'שומרי העיר', כי הם שומרי העיר האמיתיים שמגינים על סביבתם ועל עם ישראל בלימודם ובהתבודדותם. על-מנת להגן על העיר צריך ללמוד את התורה הרוחנית שנקראת 'תורה לשמה' - "אורך חיים בימינה" (משלי ג' טז'), שמחייה את העולמות העליונים ומורידה שפע לעולמות התחתונים ולעולם הזה. וכשיש אנשים שלומדים תורה גשמית שנקראת 'שלא לשמה' – "בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג' טז'), מיד מתפללים תלמידיו האמיתיים של רבי נחמן שהם 'נטורי קרתא' – 'שומרי העיר' להשם, כדי להחיות אותה ולברר את התורה הגשמית ולהפכה לרוחנית, את ה-'שלא לשמה', הם הופכים ל-'לשמה' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יב'). תלמידיו האמיתיים של רבי נחמן עוסקים בלימוד תורתו, מעוררים אנשים מהשינה שאליה נפלו, ומקרבים אותם להשם, שעליהם כתב רבי נחמן ('סיפורי מעשיות', מעשה יב' מבעל תפילה): 'שאנשי הבעל תפילה היו נכנסים ליישוב ומקרבים בני-אדם להשם יתברך', לשכל הרוחני של הצדיק.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט ח"א הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף טז'): 'הכלל שצריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח הקודש שיזכה לברר המדמה שעל-ידי זה מתבררת האמונה וכו' שכל העולם תלוי בזה וכו' וכנ"ל. וזה (שיר השירים ג' א'): "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו". מי זה שאותו ביקשתי והוא שאהבה נפשי? זה הצדיק, משה רבנו שהוא בדורנו רבי נחמן, שגורם לאדם לאהוב את השם, ומעורר אותו מהשינה, ומסביר ומברר לו את המדמה של התורה בשלמותה, ומחבר את החלק הגשמי שלה עם הרוחני. כי הקדוש ברוך הוא רוחני ואינסופי, ואילו אנו גשמיים ומוגבלים, שמבינים את התורה וסיפוריה ומעשיותיה ומצוותיה בצורה גשמית. הקדוש ברוך הוא מגלה לנו, שבהבנה הגבוהה יותר הוא הוא שאהבה נפשי, שהוא השורש של כל הבריאה שאליו רוצה הנשמה להידבק, כי כל דבר שואף לחזור לשורשו. דבר זה אי אפשר לו לקרות, אלא רק על-ידי השדכן שהוא הצדיק האמת שהוא רבי נחמן, שמשדך בינינו  לבין הקדוש ברוך הוא, כי הוא ואנחנו הם שני דברים הפוכים, והדבר שמחבר בינינו היא התורה. לכן אנו זקוקים להסבר המושלם שמתחיל בגוף ונגמר בנשמה, וכך נזכה להתחבר עם בוראנו בשלמות כל רגע ורגע.

"על משכבי בלילות" (שם), זה בחינת שינה שהוא בחינת המדמה, שהוא עבד עבדים. אדם שלומד תורה של שינה נקרא עבד, בחינת ארור כנען, בחינת בלעם, שחי ומקיים את ההלכה עם חומר ההלכה שנקרא אתון מלשון תנא. אומר לו המלאך שהוא התורה הרוחנית שמגלה הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן, שיפסיק לקלל, כי לימוד תורה גשמית ללא תורה רוחנית נקראת קללה. כמו אדם שהולך למכולת וממלא סל של בקבוקי קולה ריקים, ושקיות אורז ריקות, ועטיפות של וופלים בלבד, ללא התוכן האמיתי. הנמשל הוא, כשיתחיל האדם להתבודד ולדבר עם השם, הוא יהפוך את הלימוד מקללה לברכה, ויוריד שפע לעולם, כי יקיים בהתבודדות את כל התורה בשורש הרוחני שלה.

וממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף טז'): "על משכבי בלילות", 'זה בחינת שינה שהוא המדמה ששולט ביותר בלילה ושינה, ועל כן אז צריכין לחפש ביותר אחרי הצדיק האמת בבחינת (תהלים עז' ז'): "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי", נגינתי זה בחינת הניגון הקדוש והנורא והנעים וכו' שמתעורר על-ידי הצדיק האמת שמברר המדמה'.

הצדיק הזה מברר לך שנח זה אתה. לך תדבר עם  השם מהתיבה, מהפה שלך, תוציא דיבורים מהתיבה ותצא מהמבול שהם הבלבולים והמחשבות הזרות והכפירות. על זה כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד'):  "תבואי תשורי מראש אמנה" (שיר השירים ד' ח'), תשורי - לשון תשירי, וראש אמנה – זה שלמות האמונה שבא מלימוד תורתו של הצדיק שמוריד 'נשמתין חדתין' לתלמיו המקושרים בתורתו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לו'). וכן על-ידי דיבורי אמונה שאדם מרבה לדבר עם השם, הוא מגדל את אמונתו ככתוב (מגילת אסתר ב' ז'): "ויהי אומן את הדסה". בדיבור עם השם אדם מתחיל לכתוב את שירת חייו ואומר בדיבוריו עם השם: 'ריבונו של עולם, הערת אותי בבוקר, הקמת אותי מהמיטה, נעלת ל נעלי בית, לקחת אותי למטבח, הזזת לי את הידיים, הוצאת לי מהקיר מים חיים, נטלת לי ידיים, שטפת את פניי, ניגבת את ידיי במגבת שהכנת לי על הכסא, אחר-כך צחצחת לי שיניים, כשרציתי לברך ברכות השחר הזזת לי את שפתי והוצאת לי  את המילים מהפה, אחר-כך הלבשת לי בגדים כי רציתי ללכת לבית הכנסת, הורדת אותי במדרגות, התחפשת והתלבשת בעשרה אנשים שיהיו לי מניין כדי שאוכל להגיד קדיש וקדושה. אחר-כך החזרת אותי הביתה, לקחת אותי לישיבה, התחפשת לרב ולימדת אותי תורה. זה שיר חדש של ראש אמונה שיתעורר לעתיד, והשם יתברך דרך רבי נחמן רוצה שנעשה התבודדות עכשיו ונחיש את הגאולה. כל אחד יכול לדבר עם השם, והשם כותב למעלה את דבריו, כמו שכתוב (אבות ג' ג'): 'ויקשב השם וישמע השם ויכתב ספר זיכרון לפניו'. רבי נחמן מעורר לך את החשק לדבר עם השם, ומתחיל ללמד אותך איך עושים זאת. 

ישנם רשעים שמנגנים ניגונים של יללה ועצבות והם זמרים ונגנים שעל-ידי ניגונם מושכים אנשים אליהם. כי הניגון נמשך מבחינת לוי שממנו נמשך הניגון, וכיוון שלוי נולד מלאה שעיניה היו רכות, כי בכתה הרבה שלא תיפול בחלקו של עשו, לכן ניגונים אלה הם עצובים. ונאמר בלוי (בראשית כט לד'): "עתה ילווה אישי אלי". אך בעומק פניו ושכלו של רבי נחמן הוא מתכוון לדרשנים שדורשים בתורה ומסבירים את התורה בצורה גשמית ועצובה, כי אומרים שפעם היתה תיבה ונח נפטר ואיננו, ואלה דיבורים של קינה ויללה. הם אינם אומרים שנח זה אני ואתה שמדברים דיבורי אמת שיוצאים מתיבת הדיבור, וניצולים מהמבול שהם הבלבולים שבמוחנו. כי דרשה היא נגינה שנמשכת מלוי שהוא בנה של לאה שעינה היו רכות, כי טבע החומר להמשך לעצבות, והגוף העצוב מוצא מנוחה בדרשות אלה. כל זה נמשך מלימוד התורה שנקראת פסיעה גסה, ואסור לפסוע כך כי נוטלת את מאור עיני האדם שפירושו, שאם לומדים תורה בגסות, בגשמיות בלי להסתכל ברוחניות שלה, מאבדים את עיני השכל והחכמה הרוחנית, כי לימוד זה נוטל את מאור השכל של האדם. מאורות היא תורה של אור רוחני שהופכת לקללה, ככתוב (משלי ג' לג'): "מארת השם בבית רשע", כי חסר במלה 'מארת' את האותיות ו' שהוא הצדיק. התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן נקרא לימוד של שבת, וכמו שהקידוש של שבת מתקן את פגם העיניים כתוצאה מהפסיעה הגסה של ימי החול, כמו-כן לימוד התורה הרוחנית נקרא שבת, ומתקן את מאור העיניים הרוחניות של הלימוד הגס והגשמי.

וממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף טז'): 'עד שזוכין לקול הניגון והשיר שיתער לעתיד וכו' כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ובזה הניגון יש לכל אחד מישראל איזה חלק בו, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שעיקר שעשוע עולם הבא יהיה על-ידי קול הניגון והשיר הזה שיתער לעתיד, שדוד המלך שהוא בחינת משיח מזכיר מזה הרבה, כמו שכתוב (תהלים לג' ג'): "שירו לו שיר חדש" וכו', וכן (תהלים קמד' ט'): "אלוקים שיר חדש אשירה לך" וכו'. וכן הרבה, כי כל ספר תהלים שהוא בחינת עשרה מיני נגינה נמשך מבחינת קול הניגון והשיר הזה שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועל-כן הטוב הנעלם בכל אחד מישראל הוא בחינת איזה נקודה מהניגון הזה'.

אלו הם העשרה מיני נגינה הכוללים: ברכה, אשרי, משכיל, שיר, ניצוח, ניגון, תפילה, הודו, מזמור, הללויה, שהם הדיבורים שלך כשאתה מתבודד. העשרה מיני נגינה הם השיר שיתעורר לעתיד לבוא, שהוא ההתבודדות שלך, שתגרום שיהיה לך חלק לעולם הבא בזמן שאתה חי בעולם הזה, כי זה כל עולמו של האדם. אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה פה'): 'וזהו העצם לוז שיש בעורף אדם, שיישאר אחר כליון הגוף, וממנו יתחדש בנין הגוף בשעת תחיית המתים. וזהו עיקר נחמותינו בחינת "נחמו נחמו" (ישעיהו מ' א') כנ"ל, כי על הגוף נאמר (מגילת רות ג' יג'): "שכבי עד הבוקר"  שהוא עת התחייה'. "שכבי עד הבוקר" נאמר על רות. מי זו רות? רות זה גוף האדם, והבוקר הוא תחיית המתים. רות זה אתה, כי מרות יצא דוד שדיבר עם השם וריווה אותו בשירות ותשבחות ולכן נקראה ריווה. דוד שיצא מרות זה אתה שמתבודד ומדבר ומרווה את השם בשירות ותשבחות - זו הרות שלך. ועוד, "ויהי בבוקר והנה היא לאה" (בראשית כט' כה'). מי זו לאה? לאה זו ההתבודדות שלך. לאה אימנו בכתה והרבתה בתפילה להינצל מעשו, וכך גם אנו צריכים לבכות ולהתפלל להינצל מהיצר הרע שהוא עשו, ולהינצל מההבנה הגשמית שהיא עשייה שנקראת גם-כן עשו. זאת בחינת לאה שנמצאת אצלי ואצלך ואצל כל אחד מישראל. וכל זה הוא כנגד עצם הלוז שנמצאת בחלק האחורי של הראש שממנו אתה מדבר עם השם, ושם גם קשר התפילין. מה שיישאר מהאדם אחרי המיתה היא עצם הלוז כי כל שאר האברים ירקיבו, ומעצם זו ייבנה הגוף אחרי תחיית המתים. העצם הזו תישאר לנצח וגם הדיבורים שלך שדיברת עם השם יישארו לנצח נצחים. 'אנא השם, תצילני מחלקו של עשו, מהגשמיות של התורה, תציל אותנו ריבונו של עולם מהיצר הרע!' התחינה שאתה מדבר עם השם זה הטוב שבניגון הזה, הטוב שבתוכך.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף טז'): 'וזהו "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי" (תהלים עז' ז'), היינו בלילה בעת התגברות המדמה הרוצה לבלבל אותו כמו שהוא מבלבל את כל אחד ואחד כפי דרכו'. הנגינה פירושה שאתה הולך להתבודד בלילות, לדבר עם השם, לחפש אחריו ואחרי המילים שאתה רוצה לדבר איתו בהתבודדות, וממילא תזכור את השם. ההתבודדות לא חייבת להיות בחצות הלילה הגשמי דווקא, כי רבי נחמן אמר (שיחות הר"ן סעיף ג'): 'שאין שום ייאוש בעולם כלל', והבחינה הרוחנית של אמירה זו היא שאפשר לעצור את הזמן, ועצירת הזמן נקראת חצות. כל רגע, כל שעה ביום נקרא חצות. ההתבודדות היא בחינת לילה, כי החושך שמסתיר את השם, הוא הלילה האמיתי, והלילה הגשמי הוא רק משל ומדמה. כמו-כן 'חצות' הגשמי הוא משל ל-'חצות' האמיתי, ומשמעותו להתעורר מהשינה שבדעת ולהכיר בנוכחותו של השם, ולהתחיל לדבר עימו. ההתבודדות היא מעל הזמן, מעל המקום, בכל שעה בלילה או ביום ונקראת 'חצות' האמיתי ממש. נכון שעיקר ההתבודדות היא בלילה כשכולם ישנים, ואז המדמה רוצה להתגבר ולבלבל אותנו ביותר, 'כמו שהוא מבלבל כל אחד ואחד כפי דרכו'. כי באמת כל העולם הזה הוא בחינת לילה, וגם כל התורה היא בחינת לילה, אבל על-ידי ההתבודדות תביא את עצמך לאור היום.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף טז'): 'ואז האדם צריך לומר לנפשו "אזכרה נגינתי" (תהלים עז' ז'), היינו הטוב הנ"ל, "בלילה", בעת התגברות המדמה, "עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי", שצריך לשוח עם לבבו לחפש רוחו הטוב בחינת החלק הטוב שיש לו ברוח הקודש של הצדיק האמת שכלול מכל נפשות ורוחות ונשמות של כל ישראל. וכל אחד מישראל צריך לחפש מאד אחרי הצדיק הזה כדי למצוא רוחו הטוב, רוחו הקודש כדי שיתברר בחינת לילה בחינת מדמה שלו, כדי שיזכה לחלקו הטוב לעולם הבא שהוא בחינת התגברות המדמה, "בקשתי את שאהבה נפשי", זה הצדיק האמת שהוא בחינת משה וכמו שאמרו במדרש על פסוק זה: "את שאהבה נפשי", זה משה. "בקשתיו  ולא מצאתיו", כי לא במהרה זוכין למצוא אותו, כי צריכין יגיעות הרבה וזמן זמנים הרבה עד שמוצאין אותו ואת הרוח הקודש שלו וכנ"ל. "אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות", ואיתא במדרש שם: בכרכים ובמדינות, "אבקשה את שאהבה נפשי", זה משה, "בקשתיו ולא מצאתיו". כי צריכין לבקשו ולחפשו מאד מאד בעיר ובשווקים וברחובות בכרכים ובמדינות'.

את מי לחפש? את שכלו הרוחני של הצדיק שבדורנו הוא רבי נחמן, וגם את השם שרואה אותך ומסתכל עליך, ומניע את ידיך ואת רגליך. כי על-ידי הצדיק תבין שהשם מסתכל עליך כל רגע, שעל זה נאמר (בראשית מא' מד'): "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו", שנאמר על יוסף. בלעדיי הפירושים הרוחניים שהשם מגלה דרך רבי נחמן שהוא בחינת יוסף, שעליו נאמר "צפנת פענח" (בראשית מא' מה'), אי אפשר להזיז יד או רגל בתורה. כמו-כן יותר בעמקות, אי אפשר להזיז יד או רגל בלי השם שנקרא צדיקו של עולם.

'כי בכל העסקים שעושין הן תורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים והן משא ומתן ושאר עסקים, צריכין לכוון בכל עשייה שעושין ובכל דרך ועיר וכרך שהולכין אולי יזכה על-ידי עסק ונסיעה זאת למצוא את שאהבה נפשו, זה משה שהוא בחינת הצדיק האמת הנ"ל', שפירושו למצוא את הרמזים שהשם מרמז לאדם בכל דבר ודבר בכל עסק ונסיעה, ולחבר את עצמו להשם יתברך שהוא באמת הצדיק האמת, צדיקו של עולם, ולקשר את עצמו לנקודה ששייכת לליבו בעת ההיא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לד'). כי הנקודה היא האמונה בהשם שממציא את המציאות ואת התמונה שהאדם בתוכה, ועל-ידי זה הוא מתעורר מהשינה. כמו שאמר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ס' סעיף ו'): 'כי יש בני אדם, שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את השם ועוסקים בתורה ובתפילה, אף-על-פי-כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה. כי עיקר החיוּת הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז' יב'): "החכמה תחיה את בעליה"; וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיוּת שתוכל להתעלות, אבל כשנופל לבחינת מוחין דקטנות, בחינת שינה, אין יכול להתעלות למעלה. ויש שנפלו לבחינת שינה על-ידי תאוות ומעשים רעים, ויש שהם אנשים כשרים ויפים, רק שנפילתם הוא על-ידי אכילה. כי לפעמים, כשאוכל האדם מאכל שלא נתברר עדיין למאכל אדם, על-ידי-זה נופל מוחו לבחינת שינה. כי כמו שבגשמיות, יש מאכלים שמרבים שינה, ויש – שממעטים שינה, כמו-כן ברוחניות, יש מאכלים שלא נתבררו, שמפילין לבחינות שינה. וכשאוכל בקדושה ובטהרה, אזי הוא בחינת לחם-הפנים, כי השכל הוא הפנים, כמו שכתוב (קהלת ח' א'): "חכמת אדם תאיר פניו"; אבל כשאין אכילתו בקדושה, אז אובד פניו, היינו השכל, ונופל לבחינת שינה, כי עיקר המאכל הוא להחיות הלב, כמו שכתוב (רות ג' ז'): "ויאכל בעז וישת וייטב לבו"; וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מדרש רבה בראשית פרק מח' סעיף יא'): 'פִּתָּא סַעֲדָא דְּלִבָּא'. וכשאין המאכל מבורר, ואין אוכל אותו בקדושה – אזי מביא רוע אל הלב, ועל-ידי רוע הלב נתקלקל הפנים, כמו שכתוב (נחמיה ב' ב'): "מדוע פניך רעים", אין זה כי אם רוע לב. וכן להיפך, בקשת הפנים, דהיינו שיחזור ויבקש פניו, הוא תלוי בתיקון הלב, כמו שכתוב (תהלים כז' ח'): "לך אמר לבי בקשו פני". ועל-כן לפעמים על-ידי מאכל שאין מבורר, שעל-ידו נתקלקל הלב, על-ידי-זה אובד הפנים ונופל לבחינת שינה וצריך לעוררו משנתו, ואי אפשר לעוררו כי-אם כשמתעורר מעצמו, כי צריך אתערותא דלתתא, רק שכשמתעורר מעצמו, אם לא היו מעוררין אותו, היה נשאר ישן יותר, על-כן צריך תיכף כשמתעורר להראות לו פניו ולהלביש אותו בפניו שנסתלק ממנו בשעת שינה, וזהו בחינת התעוררות השינה'.

הנה מודיע לנו השם יתברך דרך רבי נחמן, שאדם יכול ללמוד את התורה ולהישאר יַשֵן, כי אינו מחיה את התורה בשכל הרוחני. אבל כשמחיה אותה על-ידי ההתבודדות, התורה עולה למעלה כמו שהנשמה עולה למעלה, אולם עבודה גשמית נשארת למטה. לדוגמא, אדם יכול ליפול לשינה בחינת 'מוחין דקטנות', כאשר חושב שמשה היה קיים רק פעם, ולא מבין שבכל אחד ואחד יש בחינת משה, וכן חושב שלבן היה קיים פעם ואיננו, ולא מבין כי לבן ב'מוחין דגדלות' הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו שמלבין עוונות ישראל וכן עבירות ומעשים רעים, ואנו שנקראים יעקב גרים בתוכו כל רגע. אמנם, יש אנשים צדיקים וטובים עם מידות טובות, רק שנפלו לשינה מההכרה בהשם יתברך על ידי אכילה, שהיא לימוד גשמי שנקרא אכילה, כמו שכתוב (משלי ט' ה'): "לכו לחמו בלחמי", ונופל מוחו לבחינת שינה. אבל השכל של רבי נחמן נקרא שכל שהוא הפנים, בחינת לחם הפנים, כי הוא חם וטרי והוא הנשמה והפנימיות של התורה. הגשמיות היא המראה של הרוחניות, וכמו שבגשמיות אכילת מאכלי חלב מרדימים, ושתיית קפה מעורר, כן בתורה קיימות שתי מציאויות אלה. השם דרך הפירושים הרוחניים של רבי נחמן, מחזיר ללומד את התורה האמיתית הרוחנית, שהם פניו שהסתלקו ממנו כשבא לעולם, וזו התעוררות השינה האמיתית. כולם תלויים בצדיק האמת הזה, בצדיק הזה שהוא בחינת יוסף שמוכרים אותו. ומיהו?  רבי נחמן.

ממשיך רבי נתן (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף טז'): 'אבל אף-על-פי שביקשתיו כל-כך, אף-על-פי-כן ביקשתיו ולא מצאתיו. "מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם" (שיר השירים ג' ג'), "השומרים הסובבים בעיר" הם בחינת נטורי קרתא האמיתיים'. מי אלה נטורי קרתא האמיתיים? הם אלה שמתפללים ומתבודדים, שמדברים עם השם ולומדים את תורת רבי נחמן, והם שומרים על העיר.

וממשיך רבי נתן (שם): 'שהם העוסקים בתורה ותפילה ושיחה בינם לבין קונם וכו', שהם עיקר השומרים נטורי קרתא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמרו (ירושלמי, חגיגה, פרק א', ו' ע"א הלכה ז'): 'אייתי לן נטורי קרתא', וכו'. וגם נקראים שומרים, כי הם בבחינת "נפשי להשם משומרים לבוקר שומרים לבוקר" (תהלים קל' ו') וכו', כי גם אלו התלמידים שהם בבחינת שומרים הנ"ל שעוסקים בתורה ותפילה כנ"ל, גם הם עדיין לא זכו למצאו כראוי, כי צריכין לזה חיפוש אחר חיפוש אפילו מי שמצאו קצת עד שימצא בחינת הרוח הקודש שלו כראוי וכנ"ל. ועל-כן הם בבחינת "שומרים לבוקר שומרים לבוקר", שהם רק עומדים על משמרתם בתוקף והתחזקות גדול ועצום מאד, ושומרים וממתינים לישועת השם עד שימצאו אותו כראוי. כי הממתין נקרא "שומר"', כמו שכתוב (בראשית לז' יא'): "ואביו שמר את הדבר". כי צריכין להיזהר בשעת ההמתנה לבלי להסיח דעתו מן התקווה כמו השומר שצריך להיזהר שלא להסיח דעתו מן השמירה, כמו-כן הממתין ומצפה לישועת השם נקרא שומר, כי צריך להמתין ולא יסיח דעתו מן התקווה כל ימי חייו עד ישקיף, וירא השם משמים. וזהו "משומרים לבוקר" 'לבוקר' דיקא. כי כשזוכין למצוא הצדיק הזה כנ"ל, זוכין לבחינת בוקר הנזכר שם בהתורה הנ"ל בחינת "להגיד בבוקר חסדך" (תהלים צב' ג') וכו', בחינת "חדשים לבקרים" (איכה ג' כג') וכו'. וזהו "מצאוני השומרים הסובבים בעיר" בחינת שומרים לבוקר הנ"ל. "את שאהבה נפשי ראיתם כמעט שעברתי מהם" וכו', כי שאלתי את השומרים הנ"ל: מה מענה מצאתם בפיו, כמו שכתוב בפרוש רש"י כפי דרכו (תהלים נו' א'): 'והם כְּיוֹנַת אלם' וקשה להם להשיב להשואלים אותם, כי הם כבר מצאו אותו קצת, ועדיין הם "שומרים לבוקר שומרים לבוקר" עד שימצאוהו כראוי בשלמות, עד שיזכו לבוקר הנ"ל, שהוא גאולת נפשם בשלמות. וזה השואל רוצה שישיבו לו תיכף וימלאו לו תקוותו מיד. ומחמת שלא השיבוהו כרצונו רצה להתרחק גם מהם, כי אמר הלא גם בהם לא מצאתי תקוותי כראוי, וזהו כמעט שעברתי מהם ונתרחקתי מהם חס ושלום, אבל ברחמי וחסדי השם שאינם כלים, חמל עלי ולא עברתי ונתרחקתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי, זה משה בחינת הצדיק האמת ופירוש 'כמעט' הוא כמו "לולי השם עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי" (תהלים צד' יז'). שפירושו: לולי עזרת השם כמעט נפלתי לגהינם חס ושלום, אך השם עזר לי בחסדו והצילני'.

הנה רואים מכאן כמה סכנת חיים או מוות יכולה להיגרם בהתקרבות לצדיק רבי נחמן, ודוגמא לכך היתה אצלנו בכולל. אברך כולל חשוב שמע דיבורים מרבי נחמן ומיד ביקש תשובות על כל השאלות שהתעוררו אצלו. ניסינו להסביר לו עד כמה שאפשר, וכמובן שאי אפשר היה לתת לו את כל התשובות ברגע אחד. והנה בנס גדול המשיך האברך לשמוע דיבורים נוספים, דיבור ועוד דיבור מתורתו של רבי נחמן, עד שהבין שהשם שלח כזה צדיק שפירש את כל התורה ברוחניותה. הפירושים ששמע גרמו לו לקיים התבודדות ולדבר יותר עם השם, וכמה שדיבר יותר הבין יותר את דבריו. הוא התחיל לנסוע כל שנה לאומן והיום הוא מתבודד באופן קבוע כל יום שעה. לאברך הזה היו מניעות גדולות להתקרב לצדיק, כי היה שליח ציבור בבית כנסת חשוב בראש השנה וגם בעל תוקע.

קורא נעים, תחפש אנשים שלומדים את דבריו של רבי נחמן ותהיה סבלני. אל תצפה לקבל את כל התשובות בבת אחת. תקיים "נעשה ונשמע", תתחיל להתבודד כל יום שעה, ותבקש מהשם שיגלה לך את האמת, שיעזור לך בחסדו שלא תיפול חס ושלום לגהינם שהוא ההתנתקות מהצדיק האמת. כי הרי גם קורח היה צדיק גדול, ובגלל טעות אחת שחלק על משה רבנו שהיה צדיק האמת, נפל ונבלע באדמה. כמו-כן אדם שלא לומד את תורתו של רבי נחמן, יכול להתקיים בו חס ושלום הפסוק (תהלים צד' יז'): "שכנה דומה נפשי", ואז ילמד את התורה במדמה שלה שהוא פירוש דומם, כמו אבן שהיא דוממת. וכן ידום בשפתיו ולא ידבר בנפשו עם בורא עולם, שזוהי נפילה לגהינם חס ושלום וסכנה גדולה, וחוט דק המפריד בין החיים לבין המוות, שהוא הפירוש הגשמי של התורה והמצוות. ועל זה ממשיך רבי נתן וכותב (ליקוטי הלכות, חושן משפט חלק א' הלכות שלוחין הלכה ה' סעיף טז'): 'וזהו פירוש "כמעט שעברתי מהם" (שיר השירים ג' ד'), היינו שכבר היה כפֶשַׂע ביני ובין המוות וכמעט שנפלתי באין סומך חס ושלום, שהתחלתי לעבור מהם ולהתרחק מהם מחמת שלא מצאתי מענה שלמה בפיהם כרצוני, אבל בחמלת השם לא עזבני ותמך בידי לבלי לעבור ולהתרחק מהם "עד שמצאתי את שאהבה נפשי" (שיר השירים ג' ד'), שהוא בחינת הצדיק הנ"ל. "עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי" (שיר השירים ג' ד'). ופירשו במדרש (מדרש רבה, שיר השירים, פרשה ג' סעיף א'): 'זה סיני ואוהל מועד ששם קבלו את התורה'. שזהו בחינת שבועות קבלת התורה, שעל-ידי זה עיקר בירור המדמה שהוא בירור האמונה בשלמות וכנ"ל. וכן מרומז במדרש (שם) שהשומרים הם בחינת התלמידים של הצדיק האוחזים בו ואינם מניחים עצמן לטעות בבלבולים והטעיות של העולם, שכולם מבלבול המדמה. כי מבואר במדרש (שם) "מצאוני השומרים הסובבים" 'זה שבטו של לוי' וכו', היינו כנ"ל, כי כל שבט לוי לא טעו אחר העגל ונשארו דבוקים באמת במשה רבם והם טיהרו את ישראל אחר-כך מחטא העגל'.

כמו-כן קורה גם עכשיו. משה קרא (שמות לב' כו'): "מי להשם אלי". האם ממשיך משה לקרוא לנו גם היום "מי להשם אלי"? התורה היא נצחית, והקדוש ברוך הוא ממשיך לקרוא לכל מבקש השם דרך משה שהוא רבי נחמן, ללמוד את תורתו, כי תורה זו תטהר אותו מחטא העגל שהיא התורה הגשמית שאינה חיה, והוא ירפא אותו מדיבורי הכפירה שהם הדיבורים היומיומיים שהאדם אומר: 'קמתי, התלבשתי, הלכתי, זזתי, אכלתי, ישנתי, קניתי' וכו'. כמו שמשה לקח את העגל וטחן אותו דק דק, נתן להם לשתות, ובדק אותם כפי שבודקים את כשרותה של סוטה ששותה מהמים בבית המקדש, כן התורה הרוחנית תטהר אותנו כשנשתה אותה, ונוכל לטהר גם את כל הסובבים אותנו ואת כל עם ישראל. לימוד תורה רוחנית זו גם יגרום למשיח הגשמי להתגלות ולהסביר לכולם שהמשיח הרוחני כבר נמצא שהוא השם יתברך בעצמו.

מי הוא שבט לוי? שבט לוי הם אלו שנלווים לצדיק ומדברים עם השם, ואינם עושים עגל, אלא אומרים: 'ריבונו של עולם, אתה מקים אותי, אתה מלביש אותי, אתה מוליך אותי, אתה מזיז אותי, אתה מאכיל אותי, אתה מרדים אותי, אתה קונה לי, אתה הפעלת אותי כשהייתי ילד, ואתה מפעיל אותי גם היום ותמשיך לברוא ולהפעיל אותי בעתיד. במילים אלה הם מקיימים ומחיים את התורה, כי מדברים עם השם עם תיבת הדיבור שלהם שזוהי תיבת נח, שמצילה אותם מכל הבלבולים שבמחשבתם ככתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ט'). רבי נחמן מגלה את השכל החדש שגורם לתחיית המתים, כי המתים הם אנשים ששכחו את השם. אדם ששומע את תלמידיו האמיתיים של רבי נחמן שהגיעו להבנתו האמיתית והרוחנית, שמסבירים לו שעל-ידי ההתבודדות הוא מקיים את כל המצוות בשורשם הרוחני, מתחיל לחיות ולדבר עם השם, לחשוב עליו כל רגע ולהידבק בו. אבל אם ישמע דיבורים מאנשים שאינם תלמידיו האמיתיים של הצדיק, שלא הבינו את דבריו ולא הגיעו לנשמתו שנקרא כאילו שמעו מפיו, כי לא למדו בחינת מאה פעמים ואחת, אז אין מתברר על-ידם המדמה שהוא גשמיות התורה ואין השומעים מתעוררים מהשינה.

כששואלים את תלמידיו האמיתיים של הצדיק שהוא  רבי נחמן האם מצאתם את הקדוש ברוך הוא? האם מצאתם את הצדיק? הוא יוכל לחשוב שהם אינם השומרים האמיתיים שעליהם כתוב: "משומרים לבוקר שומרים לבוקר" - השומרים האמיתיים שמגנים על העיר ועל העולם, כי לא נתנו לו תשובה ניצחת, תשובה ברורה וחד משמעית. אך הם עונים: 'השם נמצא ועומד עליך רק שאתה לא יודע ולא רואה אותו, כי לא פיתחת את העיניים הרוחניות שלך'. הם מלמדים אותך לדבר עם השם דיבורי אמונה, להאמין, לדעת ולראות שהשם פה ושהוא ממציא את כל העולם, ובזה להתחזק כל יום בשעה של התבודדות, לדבר איתו כל היום וללמוד את דברי רבי נחמן. כמו-כן להתפלל תפילה על כל תורה שבספר 'ליקוטי מוהר"ן', מהספר 'ליקוטי תפילות' שכתב תלמידו רבי נתן, ועל-ידי זה השם יתברך ישלח לך רמזים ויתגלה אליך במלבושיו השונים. זו הדרך הנכונה והשקולה שמגלה רבי נחמן איך להתקרב להשם – לא למהר, לאט לאט. ואז תוכל להתקרב לצדיק ולהגיד: 'והשם ריחם עלי, שלא אעזוב את אנשי הצדיק שהם התלמידים שפגשתי, "כמעט שעברתי מהם" (שיר השירים ג' ד'), ועכשיו קיבלתי הרבה תשובות והבנתי את דבריהם ונעשיתי אחד מהם, ואלה הם נטורי קרתא האמיתיים שהם שומרי העיר האמיתיים'.

ריבונו של עולם, תן לנו להידבק בצדיק האמת הזה ושלא תזוז דעתנו ממנו, ועל-ידי לימוד תורתו נוכל להגיע לפניו שכלו ונשמתו האמיתיים ונתעורר מהשינה, ועל-ידי זה לא נתנתק ממך לרגע, ונהיה נכללים בך ונזכור אותך תמיד בשבתנו בביתנו, בלכתנו בדרך, בשכבנו ובקומנו, ושלא נסיח דעתנו ממך אפילו לשנייה אחת בעולם הזה ובעולם הבא, ושנזכור אותך לעולמי עולמים ולנצח נצחים אנחנו וכל עם ישראל. אמן כן יהי רצון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מילון מושגים – תורה חיה

*

וכן תוספת הסברים חיים על-פי הקדמותיהם הנצחיות של רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן

*

הרב אברהם ג'קי שליט"א

 

 

 

מילון מושגים – תורה חיה

א'
אבן – כנגד האמונה, כנגד הדומם שהיא מידת המלכות.
אבן השתייה – כנגד לאה שהיא אבן השתייה שנעשתה משתים-עשרה האבנים שעליה שם יעקב את ראשו (ראה אבנים), ולאה היא ההתבודדות והדיבור עם השם.
אבן טובה – תפקידה בתיבת נח היה, להאיר את התיבה, את החושך, כדי שנח יראה איך להאכיל את החיות בלילה, כך גם הדיבור האמיתי שיוצא מליבנו אל הקדוש ברוך הוא בהתבודדות שהוא תיבת הדיבור, ומאיר את החושך שבמחשבתנו וסביבנו, ומתקן את מידותינו הרעות שהן החיות הטמאות, ומאכיל ומחזק ובונה את החיות הטהורות שבתוכנו שהן המידות הטובות. כי נח זה אנחנו, ובזה שאנחנו מוציאים אותו מהכוח אל הפועל ומחיים אותו, כך אנו מוצאים חן בעיני השם כמו שנח מצא חן בעיני השם.
אבן על פי הבאר – כוח המדמה, שהוא היצר הרע, שהוא הגשמיות של התורה שמתלבש במצוות ומפתה את האדם שאין בו רוחניות ועבודה פנימית. יעקב שמידתו אמת גלל את האבן באצבעו הקטנה, וממשיך לגלול אותה גם היום מבחינה רוחנית שהוא רבי נחמן צדיק האמת בדורנו, שמסיר את ההבנה הגשמית מביאורי התורה, ומשקה את צאן רחל שהם תלמידיו מבאר מים חיים שהיא התורה הרוחנית הנצחית, ומוריד מתלמידיו את עורלת הלב שהוא לב האבן כדי שיוכלו לקבל את אורו של השם ותורתו הרוחנית.
אבנים – שתים עשרה האבנים הם כנגד שנים עשר מצבים של תמונות, שמתחלקות לשתים עשרה הנהגות של הקדוש ברוך הוא לכל אדם ואדם כנגד שתים עשרה המזלות שהם צירופים בתמונת ההנהגה שמתנהג הקדוש ברוך הוא איתנו, וכן כנגד שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה וכנגד שתים עשרה חודשי השנה. כשאדם מתבודד ומדבר עם השם, הוא מחבר את שתים עשרה האבנים לאבן אחת, כי הקדוש ברוך הוא, הוא אחד מאחורי תמונות מתחלפות ופעולות משתנות. כך שתים עשרה האבנים שהם התמונות, המונהגות על-ידי הקדוש ברוך הוא, שהוא הנשמה לנשמות, ועושים בדיבורם עם השם הודאה, תפילה והכרה אחת שלמה. כך הופכות האבנים לאבן אחת ברוחניות בכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
אברהם – שמו של הקדוש ברוך הוא שמתגלה לאדם במידת האהבה.
אברהם – כל אדם שבא לדבר עם הקדוש ברוך הוא נקרא אברהם - אבוא רם, כי 'רם' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא.
אברהם – כנגד החכמה שאומר לשרה: "לושי ועשי עוגות" (ראה עוגה). כי השכל נקרא אברהם, וכשבאים אליו בהתבודדות, בחינתו היא שלושה מלאכים שהם חכמתו בינתו ודעתו. כי כמו שהמלאכים מלובשים ומחופשים לישמעאלים, כן הקדוש ברוך הוא מלביש דיבוריו והשגתו עם האדם המתבודד במלבושים גשמיים ובפעולות יומיומיות, ואז הנפש שנקראת שרה שממנה יוצא הדיבור, מתחילה לדבר ולהודות ולהתפלל בהתאם להשגה שגילה, כמו שאמר אברהם למלאכים "אל תעבור מעל עבדך" כן איש הישראלי מבקש מהשם להבין את ההבנה על בוריה שלא תעלם ההשגה במהרה.
אדם – שמו של השם, הוויה במילוי אלפין - גמטריא מ"ה כמניין המילה אדם. (יוד, קא, ואו, קא).
אדם שלם – מבין את התורה בשלמותה בחכמה, בינה ודעת שכל אחד מהם נקרא 'יק' ושלוש פעמים 'יק' שהם חמש עשרה נותנים ביחד ארבעים וחמש, ו'אדם' בגמטריא גם ארבעים וחמש שהוא שם השם.
אדם וחוה – רבי נחמן מלמד להביא את חוה לאדם, ולקשר את ההנהגה אל האמונה ואל השם, כי חוה היא ההנהגה ואדם הוא הקדוש ברוך הוא.
אהבה שבדעת – אהבה גבוהה שמגלה השם יתברך לבניו, דרך רבי נחמן שהיא התורה הרוחנית הנצחית, שהיא קשר נצחי. כמו בן שקיים בדעתו של אביו קודם שנולד. לדוגמא: ציצית – האמונה שהשם נמצא פה ומסתכל עלי, מצווה זו תתקיים בכל זמן ורגע ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא. דוגמא נוספת: יציאת מצרים – בפירושה הרוחני הוצאת דיבורים מהגרון שנקרא מצרים, אף-על-פי שפרעה שהוא היצר הרע שנמצא בעורף, שהם אותיות פרעה, שמעכב את הדיבורים מלצאת, "וחמושים עלו" פירושו דרך חמש מוצאות הפה עולים הדיבורים שהם בני ישראל. מצווה רוחנית זו תתקיים בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא, ובזה תתגלה האהבה המושלמת הנצחית של בורא עולם לעם ישראל.
אהבה שבימים – אהבה רגילה נמוכה שמגלה השם יתברך דרך התורה הפשוטה שהיא אהבה בציור, זמן ומקום. למשל – מצוות ציצית הגשמית היא ביום ולא בלילה, וזוהי אהבה חלקית ולא שלמה. וכן סיפור יציאת מצרים מתקיים פעם בשנה, וגם פסח מתקיים רק שבעה ימים. וזוהי אהבה רחוקה שהיא אהבה שאחרי שנולד הבן ולא אהבה מושלמת שהבן היה במוחו וחלק ממנו.
אהבת השם – רמז לכהונה, כי הכוהן הגשמי הוא משל לכוהן הרוחני שהוא כל אדם שמדבר עם השם שהיא תשובה מאהבה.
אור אין סוף – אור של דעת מהשם יתברך שהוא הראשון שנברא, ובו היה הצמצום שסילק השם יתברך את השכל משם שהם ט' ספירות ראשונות מכתר ועד יסוד, והשאיר את ספירת המלכות שהיא הכלי בחינת האמונה. האין שמסביבנו הוא דוגמא למקום הצמצום, שאין שם שכל אבל יש שם אמונה, כי השם סילק את השכל משם, ורק באמונה אפשר למצוא שם את השם יתברך. נקרא פרעה מלשון פריעה שאין שם שכל, ונקרא לבן על שמו של הקדוש ברוך הוא שמלבין עוונות ישראל, ונקרא מקומו של עולם שכל העולמות בתוכו.
אור יקר וקיפאון – גופי התורה הגשמית יהיו קפואים וקלים בעולם הבא.
אחי יוסף – החכמים ולומדי התורה כיום שלא מאמינים לחלומות יוסף שהם דברי השגותיו ומעלותיו של רבי נחמן שמספר על עצמו, וזאת כדי לקרבם להשם יתברך. כמו אחי יוסף שאומרים: "המלוך תמלוך עלינו", שפירושו איזה חידוש יש בך? ולא שמים לב לנשמת התורה הרוחנית שהיא התורה האמיתית, הלוחות הראשונים. הצדיק מראה לחכמים ולומדי התורה כיום שהם חיו עד עכשיו בסיפורים ומצוות גשמיות, שהם רק משל ומדמה, ולבסוף כולם יצטרכו להודות שרבי נחמן צדק. כי התורה היא נצחית וקיימת גם היום, ואחי יוסף גילו זאת והיו צריכים להודות ולהתבייש בבחירתם.
אחי יוסף – רמ"ח אברים של האדם ששוכחים את השם שנמצא כל רגע, שזוהי מכירת יוסף, כי יוסף הוא שמו של הקדוש ברוך הוא צדיקו של עולם.
איטר יד – אדם שלומד את התורה בגשמיות שנקראת שמאל, "בשמאלה עושר וכבוד", וכתב רבי נחמן שאיטר יד בגלגול הקודם, היה שקרן ומתכוון לומר שלפני שאדם לומד את הרוחניות הנצחית של התורה, יש בשמאל שהוא לומד אחיזת שקר.
איכה – קול רוחני של השם יתברך לאדם שילמד את התורה הרוחנית, וַלֹא, יגורש מגן עדן שהיא האמונה השלמה בנוכחותו של השם כל רגע, ואז ידבר עימו ללא הפסקה.
אין – אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא השקוף ממולנו ומסביבנו ואנו גרים בתוכו שהוא חלל שאינו פנוי מהשם יתברך בעצמו, אך פנוי משכל וחכמה, ועל- ידי אמונה מגיעים אל השם.
אין סוף – שמו של בורא עולם שאין בו תפיסה לא במידה ולא בציור, ואותו אנחנו עובדים.
איש ישראלי – נקרא יהודה על שם שמודה להשם בדיבורו. כמו שניגש יהודה ליוסף בגשמיות, ממשיך להגיש את תפילתו לצדיק שהוא רבי נחמן ברוחניות, שהוא נשמת משה - נשמת משיח, שמריח ודן בשמיים, ומעלה את התפילות להקדוש ברוך הוא וממיין ומסדר אותם יפה. כמו שאמר יהודה ליוסף: "אל ייחר אפך בעבדך", כך איש הישראלי מבקש מהצדיק שלא יכעס עליו כשהוא מביא לפניו תפילות מעורבבות ומחשבות מבולבלות וכפירות, ומבקש מהצדיק שיבקש מהקדוש ברוך הוא שיאפשר לו ללמוד יותר את תורתו של הצדיק, וכך ייטהר וינקה את מחשבתו ותפילותיו.
איש ישראלי – נקרא יעקב שלומד את התורה בפשט הגשמי, אוהב את רחל היפה שהיא כנגד התורה שבעל-פה ופירושיה היפים, שהיא כנגד האורות המגולים, אך נקרא יעקב הקטן בחינת מוחין דקטנות. כששומע את קולו של לבן שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא שמלבין עוונותיהם של ישראל, שממשיך לומר לו לקחת את לאה שהיא ההתבודדות ולהחשיבה מעל לימוד התורה, מקבל מוחין דגדלות ומבין את התורה ברוחניותה על פי הסבריו של רבי נחמן ונקרא 'ישראל' אותיות 'לי ראש', ונעשה איש תם שהוא יעקב בעלה של לאה. ומקבל תמימות ואמונה שלמה.
איש ישראלי – כנגד לאה כנגד התפילה וההתבודדות, ואף-על-פי שהיא שנואה כי אינה מושגת מחמת גובהה כי על-פי הסוד היא כנגד האורות המכוסים, ואילו רחל היא יפה, כנגד האורות המגולים אף-על-פי-כן צריך להרבות בה מאד מאד על כל פנים לפחות שעה התבודדות כל יום, כהוראת רופא הנשמות שבדורנו שהוא רבי נחמן, שפועל על פי הוראת הקדוש ברוך הוא, על-מנת להינצל מהיצר הרע ומהדמיון שהוא כנגד עשו שמתלבש גם במעשיות התורה ומצוותיה הגשמיות כי עשו לשון עשייה.
אכילה – לימוד התורה. אכילה מבוררת שהיא לימוד התורה בלי ציור זמן ומקום, ומתקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
אכילה באמונה – כל מה שהאדם סופג ומקבל לתוכו נקרא בחינת אכילה, וצריך לאכול באמונה. לדוגמא, צריך לומר: 'השם אתה מראה לי, השם אתה משמיע לי, ולהאמין שהשם מראה ומשמיע לי ועושה את כל הפעולות  עבורי.
אליעזר עבד אברהם – זה אני שמבקש מהשם שייתן לי את האמונה שמתאימה ליצחק שבי, שזה 'המוחין דקטנות' והפחדים שיש לי, והאמונה - היא הנערה שנקראת רבקה. עבד אברהם נקרא התלמיד של הצדיק שמלמד תורה רוחנית שנקראת אברהם.
אליעזר עבד אברהם – הוא כנגד מטט' – מלאך שנמצא בעולם היצירה שמכונה עבד. אליעזר הוא גם למדן שלומד את פשט התורה והלכותיה. המלאך מטט' הוא כנגד ו' של שם השם כנגד ששת אלפים שנה, כנגד ששה סדרי משנה. המשנה נקראת עבד כלפי התורה הרוחנית שהיא כנגד אברהם מעולם האצילות. אברהם הוא בחינת צדיק שמדבר עם השם כנגד עולם האצילות י' של שם השם.
"אם בחוקותיי תלכו" - ... והתהלכתי בתוככם", לפי רש"י שתהיו עמלים בתורה. הכוונה שתלמדו את התורה ותתבודדו ותדברו עם השם ותבינו אותה בעמקותה וברוחניותה, לפי הסבריו של רבי נחמן. לדוגמא: שמשה רבנו זה אתה, שצריך להוציא את בני ישראל, שאלה דיבוריך מהגרון שהוא מקום צר שנקרא מצרים, ואז יתקיים בכם "והתהלכתי בתוככם". פירש רש"י הכוונה שאני ואתה נטייל בגן עדן שהוא הקדוש ברוך הוא. שתדבקו בי ותזכרו אותי ותחיו עימי כל רגע בעולם הזה ובעולם הבא, כי אני הקדוש ברוך הוא נקרא גן עדן ואני נמצא בתוככם.
אמונה – החלל הפנוי שממולנו שאינו פנוי מהשם' רק פנוי מהשכל למצוא אותו, אך אמונה יש שם. על זה נאמר בפסוק: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" אביו ואימו אלה הם חוכמתו ובינתו, ודבק באשתו שהיא אמונתו.
אמונה – בחינת בת, בחינת רבקה הנערה, בחינה אשה, בחינת חלה שפירושו שהשם חל ונמצא פה בתוכנו ומסביבנו ואנו גרים בתוכו.
אמת – חותמו של הקדוש ברוך הוא נקרא אמת.
אנפין חשוכין – סם מוות, קיום מצוות באופן גשמי בלבד שלא זכו להסבר רוחני המאיר של התורה, סם שינה – התורה ישנה והשינה היא אחד משישים של מיתה. לימוד שנותן כוח לשבעים אומות העולם וליצר הרע. הסתרת הידיעה של התורה שהיא ההבנה הגשמית ואחוריים של התורה שבה הורגים את כל הדמויות שבתורה.
אנפין נהירין – סם חיים, התורה הפנימית והחיה והנצחית הנמצאת גם היום.
אסתר – הקדוש ברוך הוא שמסתתר מאיתנו הסתרה תוך הסתרה.
אסתר – אני ואתה ללא אב ואם, כי אסתר היתה יתומה ומרדכי גידל אותה.
אסתר – שהיתה יתומה, אני ואתה שאין לנו את החכמה והבינה הנכונים בתורה ובחיים, כי החכמה נקראת 'אבא' והבינה נקראת 'אמא' (כמובא בקבלה) ואנחנו באים למרדכי הצדיק שהוא בדורנו רבי נחמן והפירושים שהשם מגלה דרכו, ומבקשים שיגדל לנו את האמונה והתפילה והשכל וביצוע ההתבודדות לפי ההבנה החיה והנצחית.
אריה – מרמז על יראה, גבורה, להתגבר על יצרו. וגם גבורתו של השם יתברך.
אריה - לראות את השם בעיניים הרוחניות.
ארץ ישראל הרוחנית –  אמונה בחידוש העולם, שהשם ממציא את העולם כל רגע, ואפשר לבוא לארץ ישראל הרוחנית על-ידי דיבורי אמונה. לדוגמא: אני מאמין שאתה השם ממציא את השמש, אני מאמין שאתה ממציא את האנשים, אני מאמין שאתה ממציא את העולם כל רגע ואני מאמין שאתה ממציא אותי.
ארץ ישראל  - בחינת התבודדות, בחינת לאה שהיא האחות הגדולה מרחל, וארץ ישראל היא גבוהה מכל הארצות. לכן ההתבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מהכל וכמו שכל השפע יורד דרך ארץ ישראל ועיני הקדוש ברוך הוא נמצאות בה, כמו כן דרך ההתבודדות יורד שפע לעולם ונמשכת על האדם המתבודד השגחה ללא הפסקה.
אש – כנגד אברהם שהוא החום שיוצא תוך כדי הדיבור מהפה. אדם צריך להתפלל להשם שימשיך לו דיבורים חיים כגחלי אש כדי שיפַּתַח הלב העליון ויקבל באורי תורה חדשים.
אשה ברוחניות – אמונה בהקדוש ברוך הוא, תפילה, בחינת מלכות, בחינת כלה שכלולה מכל הגוונים והמידות.
אשת פוטיפר – התמונה שממול שהיא בגד ולבוש של השם יתברך, שמנסה להשכיח ולפתות את האיש הישראלי שנקרא יוסף, ולתפסו בבגדו ככתוב: "ותתפסהו בבגדו" כל רגע. ואילו יוסף הצדיק הוא איש הישראלי שעוזב את הבגד ובורח להשם יתברך שמאחורי התמונה שממול.
אתון – מלשון תנא, בחינת הלכה. אתון הוא חמור מלשון חומר, שהוא הלמדן שמחמיר בהלכה, וכביכול רוצה להרגה, שמרוב חומרות רוצה לבטל את  ההלכה שהיא הפירוש החי שבלעם רוצה להרוג את האתון. והמלאך עם החרב שהוא התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן, עומד כנגדו ומסביר לו שיקיים את רוחניות ההלכה שמתקיימת בהתבודדות שהיא שורש כל המצוות, ויתחיל לברך ולא לקלל, כי על-ידי התבודדות יורד כל השפע לעולם. אבל כשלומדים את התורה מבחינה גשמית וחומרית זה בחינת קללה כי אין מורידים שפע לעולם.

ב'
באר מרים – ההסבר החי של תורת רבי נחמן, וכמו שמבארה של מרים הגיעו מים לכל אדם במדבר וזכרו על-ידי הבאר את התורה, כמו-כן הסבריו של רבי נחמן מגיעים ומתאימים לכל אדם, ועל-ידם הוא זוכר את כל התורה בכל רגע. גם האר"י הקדוש השקה את תלמידו רבי חיים ויטל מבארה של מרים בכנרת, ועל-ידי זה זכר את כל התורה. כך בלומדנו את פירושיו הרוחניים של רבי נחמן שנמצאים בכל זמן ובכל מקום אנו זוכרים את התורה בכל רגע.
בהמות טהורות – המידות הטובות שנמצאות בתוכנו ועל-ידי התיבה שזה הדיבור אנחנו מחזקים אותם.
בהמות טמאות – מידות רעות שנמצאות בתוכנו ועל-ידי תיבת הדיבור אנחנו מבטלים אותן.
בוץ – חוסר ההבנה בתורה והדעת וההכרה בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא.
בושה – תפילין של ראש שהם בושה והכרה בקדוש ברוך הוא שבאים על-ידי התבודדות.
בושה – אותיות 'שובה', שמי שמתבייש מהשם יתברך הוא חוזר בתשובה מאהבה, ובאים לזה על-ידי שעה התבודדות כל יום.
בינה – היא מידת השמחה ונקראת 'אמא עילאה' שמשם הגאולה, וגם נקראת "אם הבנים שמחה" שהולידה מידת תפארת שהיא מידת אמת, ובלשון הקבלה 'זעיר אנפין', ומידת מלכות שנקראת אמונה.
בינה- כנגד עולם הבריאה, כנגד הנשמה. שהיא גם בחינת עולם הבא וגם נקראת 'ארץ אדום'.
בינה – הפרצוף השלישי אחרי כתר וחכמה, ונקרא 'אהיה' על שם 'אנא זמין למהוה', שמשפט זה אומר ה-'זעיר אנפין' שנולד מבינה. וכן אומר זאת תלמיד של רבי נחמן שמתחיל לדבר עם השם ויש לו הויה בעולם, והוא נולד מרבי נחמן שהוא כנגד הבינה, ואז  לאדם המתבודד יש הויה בעולם.
בינה – כנגד הנקודות (טנתא – כי יש טעמים, נקודות, תגים ואותיות). החיוּת והתנועה של האותיות, דהיינו הצדיק רבי נחמן מחיה את התורה ומניע אותה, ומלמד שהכל ממשיך גם עכשיו. לדוגמא, יהודה שממשיך לגשת ליוסף, זה אתה שניגש להשם יתברך לטעון לפניו טענות נכונות על מהלכי החיים המבלבלים.
ביצה – ראה חביתה
בית - יראה
בית-אל – על-ידי התבודדות ותפילה אפשר להבין את התורה שנקראת בית אל.
בית-אל – רומז לרחל אמנו שהיא האחות הקטנה והיא כנגד בית המקדש.
בית המקדש – דעת, התבודדות.
בית המקדש – נקרא בית אל. זהו בנין הדעת והכניסה לבית המקדש תלוי בכניסה ללוז. זאת אומרת שבשביל להבין את התורה האדם חייב להיכנס קודם ללוז שהיא כנגד לאה, עצם העורף, שמשם יוצא הדיבור. פירושו, להתבודד ולדבר עם הקדוש ברוך הוא ולמלא את תפקיד לאה. כמו שיעקב נשא את לאה ואחר-כך את רחל, כך חייב האדם לקבוע זמן להתבודדות שעה כל יום, לדבר עם השם ובריבוי התפילה והדיבורים ייבנו כל המידות הטובות, והאדם יגיע להבנת התורה שהיא רחל שהיא בית-אל. בדרך זו יבנה האדם את בית המקדש הפרטי שלו שהיא השלמת הדעת והבניין הרוחני, ובכך יעזור לבניין בית המקדש הכללי.
ביטול איסור בשישים – פירושו, בשישים דקות של התבודדות, מתבטלת הגאווה, והכבוד העצמי והכפירה של האדם, והוא נכלל בהשם יתברך, והעוונות והאיסורים הופכים לזכויות. כשאדם מתגאה ואינו רוצה לבוא להתבודד כל יום שעה לפני השם יתברך, סימן שהאיסור הוא גדול כל-כך שאינו בטל בשישים, כי חתיכה שראויה להתכבד אפילו באלף לא בטלה.
בית פעור – היצר הרע שפוער את פיו ומבהיל את האדם בתמונות חייו השונות ורוצה לבולעו ולהחטיאו. וכמו שהקדוש ברוך הוא קבר את משה מול בית פעור להגן כנגדו, כמו-כן שהאדם שם דעתו אצל השם שנקרא אין שנמצא ממולו, וגם נקרא גיא שמגן עליו מהתמונה המבהילה.
בלעם - מציאות שלילית רוחנית שיונקת מהקדושה.
בלעם – ב- האות הראשונה בתורה; ל- האות האחרונה בתורה; ע- שבעים פנים של התורה; ם- ארבעים יום שניתנה בו התורה;
בלעם - יש שני סוגים של בלעם: סוג אחד הוא אדם שעובר על כל התורה כולה. סוג שני הוא אדם ממוצע שבולע את התורה ואת ההלכות שלה ולא לומד את הרוחניות שלה, ולכן הוא סתום עין, שמסתכל בשטחיות ולא לעומק, שהם ע' 'אנפין חשוכין', ונעלמים ממנו הפנים העמוקות של התורה שנקראים ע' 'אנפין נהירין', שהם הסבריו של הצדיק.
בלק – מציאות רוחנית שלילית שיונקת מהקדושה.
בן חורין – על-ידי התבודדות משוחררים משעבוד ויוצאים ממצרים.
בן קיש – מרדכי הקיש על דלתי רחמים, דלתי שמיים והרבה להתפלל לקדוש ברוך הוא. אלו הם ההפצות והפיוסים במילים שלנו.
בנות יתרו – האמונה של האדם שנפלה.
בנות צלפחד - כנגד חמש אימות, פחדים, כנגד חמש גבורות שהם כוחות רוחניים בשמיים שמאירים למידת המלכות הנקראת רחל ולאה, שהן ארץ ישראל. נועה – השם מניע אותי; מילכה – השם מולך עלי;  מחלה – השם חל כאן, נמצא כאן וחל בליבי; תירצה – קבלת רצון השם עלי; חוגלה – השם חג סביבי;
בני ישראל – הם הדיבורים הפרטיים החדשים שיוצאים מכל אדם.
בנים – שכל, גימטריא אמונה.
בנין בית המקדש – ראה בית המקדש.
ברית – קשר עם השם.
ברית מילה – אדם שמתבודד עם הקדוש ברוך הוא ומכריח את עצמו, ומתאמץ להוציא דיבורים מפיו ומליבו בדעת שלמה, כמו שאברהם מל את עצמו.
ברית מלח עולם – האמונה בקדוש ברוך הוא נקראת מלח כי הוא קיים לעד. המלח זהו ההסבר החי כנגד גופי ההלכות שהוא הבשר.
בשר – גופי ההלכות.
בשר בחלב – כשלומדים תורה גשמית ואין מגלים את התורה הרוחנית והחיות שבתוכה, זה איסור דק, כי אינו גורם לאדם לחיות ולבוא לתשובה מאהבה.
בת מלך – הנשמה.
בת – אמונה.
בתיה – איש הישראלי שנוגע במשה שהוא רבי נחמן בדורנו, ומגדל אותו ומכניס אותו לביתו שהוא מוחו, ואז נכנס בגופו לגן-עדן, שמבין ומאמין באמונה שלמה שהשם מסביבו ובתוכו, וממציא אותו כל רגע, ורואה ושומע אותו שזה נקרא גן-עדן. בדיוק כמו שבתיה בת פרעה נגעה במשה וגידלה אותו בביתה, ולבסוף התגיירה ונכנסה בגופה חיה לגן-עדן.
בתיה בת פרעה – הנפש של כל אדם שנקראת בת–יה, הבת של הקדוש ברוך הוא, שנאחזים בה חוכמות חיצוניות וגשמיוּת העולם וגשמיות התורה שנקראים פרעה.

ג'
גאולה – תלויה בדעת ובדיבור שלנו.
גדול הדור – רבי נחמן אומר: 'לגדול הדור יהיה כבוד להדליק את המקטרת של אחד מהאנשים שלי'. מדוע? כי התורה היא רוחנית בלי ציור, זמן ומקום.
גדלות הדעת – גדלות ההבנה, ההסבר החי של רבי נחמן לעומת גלות הדעת שהיא מצרים.
גוף האדם – כנגד העולם הזה, והראש והמוח הם כנגד העולם הבא.
גופי ההלכות – כנגד הבשר שצריך להמליח.
גופי ההלכות – הלכה גשמית, לימוד התורה שלא לשמה.
גיא – מרמז לקדוש ברוך הוא, עמק, דבר נמוך, מסמל ענווה, כי הקדוש ברוך הוא עושה הכל ולא מראה את עצמו וזוהי ענווה.
גמלים של אליעזר – ההבנות החדשות שלנו שמקבלים מההתבודדות.
גמלים של אליעזר – עשרה מיני נגינה שמקבל התלמיד מרבו רבי נחמן, בדיוק כמו שקיבל אליעזר מרבו אברהם, שהוא לימוד ההתבודדות שכלולה מעשרה מיני נגינה שהם: ברכה, אשרי, משכיל, שיר, ניצוח – התנצחות עם השם, ניגון, תפילה – תפילה מעומק ליבו, הודו – הודאה להשם, מזמור, הלוליה.  
גמרא – תלמוד בגימטריא 'לילית' שהן אותיות היצר הרע, לימוד של חושך ולילה והסתרת הידיעה. צריך ללמוד אותה בדרך חדשה, מאירה, לימוד של יום
גניבה – יצר הרע, כוח המדמה שגונב את שכלנו.
גניבה - אדם שלוקח כל דבר מעולמו של הקדוש ברוך הוא בלי תפילה, או פעולה שאדם עושה ללא תפילה ודיבורי אמונה.
גרון – מצרים, מקום צר.
גשמי – כל מה שהוא גשמי הוא מדמה ורומז למשהו פנימי.

ד'
דוד – "דוד יודע נגן". נמצא גם היום והוא השם יתברך בעצמו שמלובש בדוד, והוא יודע לנגן ולהסביר ולהחיות את התורה, שהוא השכל שמגלה השם יתברך דרך רבי נחמן, שמחיה את התורה וזוהי בחינת נגינה, כי נגינה זה דבר זז וחי ומשמח.
דיבור – תפילין של יד, הילדים שלך ברוחניות.
דמיון – שינה רוחנית.
דעת קדושה – תפילה ודיבור על כל דבר, שנקראת בחינת משה שצריך להוציא כל יום את בני-ישראל ממצרים.
ד"ש משמיים – הקשר האישי שיוצרים עם הקדוש ברוך הוא והוא עונה לנו דרך המצבים השונים בחיינו. כמו ששלח יוסף עגלות ליעקב לרמוז לו שלמדו 'עגלה ערופה' ומודיע שהוא חי. כן השם יתברך שנקרא יוסף שולח לנו רמזים להזכיר לנו ממה שלמדנו מפרשת השבוע, כי יוסף זה השם יתברך ואנחנו נקראים יעקב שמדברים עם השם באמת. כי יעקב מידתו אמת והקדוש ברוך הוא מחזק את הדעת במציאותו וחיותו, ובנו מתקיים "ותחי רוח יעקב" שיתווסף בנו הכרה וחיוּת ואמונה חדשה גדולה יותר.
דתן ואבירם – אנשים שחולקים על הצדיק שהוא בחינת משה, שהוא כיום רבי נחמן, ואינם לומדים את תורתו. כמו שדתן ואבירם הותירו מהמן, למרות שמשה רבנו אמר לא להשאיר ממנו, כן האנשים האלה לומדים את גשמיות התורה שהיא המותרות, ואינם לומדים את המן שהיא התורה הרוחנית. כי גשמיות התורה היא זוהמת הנחש שעליה נאמר: "עפר תאכל כל ימי חייך", והמן הוא התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן שנבלעת באיברים שאין בה פסולת.

ה'
הבל שאין בו חטא – היא התורה הרוחנית שמגלה רבי נחמן שאין בה גשמיות, וכן דיבורי ההתבודדות החדשים שאדם מוציא כל יום מליבו שלא היו מעולם, ואין בהם אחיזה לאורבים ולמקטרגים.
הבל שיש בו חטא - התורה הגשמית שיונקים ממנה אומות העולם ולוקחים ממנה את השפע, כי היא אחורי התורה ולא הפנים. כמו-כן הבל פה שיש בו חטא נמצא בתפילה סדורה שכתובה, שיודעים ממנה מכבר המחבלים והמקטרגים.
הדסה – אנחנו שנקראים כך על שם הריח הטוב שמעלה ההדס, שאלו הן התפילות שאנו מדברים עם השם והוא נהנה מאיתנו.
הכרה בהשם – תוצאה של ריבוי תפילה ואמונה.
הלכה – תנא, אתון, חמור מלשון חומר, מחמיר בהלכה וכביכול רוצה להרגה.
הלכה – רבי נחמן עושה שלום בין פוסקי ההלכה.
הלכה גשמית – לימוד הלכה שלא לשמה.
הלכה רוחנית – לימוד הלכה לשמה, להפוך את הלימוד הגשמי ללמוד רוחני ונצחי.
המן שאכלו במדבר – שהיו בו כל הטעמים. כך גם התורה של רבי נחמן ופירושי התורה שלו שהם כנגד המן, שטועמים בו את טעם הגאולה, טעם של פסח, טעם של סוכות, טעם של שבת, טעם של ראש השנה, טעם של יום כיפור, טעם של משה שמוציא את בני ישראל ממצרים. כי משה זה אני שמוציא דיבור מגרוני שנקרא מצרים, ויצר הרע שנקרא פרעה שהם אותיות עורף שמאחורי הגרון, שמעכב את הדיבור מלצאת. פירושים אלה הם מאכל רוחני, תורה של עולם הבא שאין בה שום פסולת שנבלעת באברים והיא מאכל שאוכלים אותו המלאכים. כי ציצית חומרית ותפילין ולולב וכל תשמישי הקדושה שמתקלקלים ונשחקים, צריך לגנוז אותם, אך ציצית רוחנית, ותפילין ולולב רוחניים שהם השכל וההבנה שהשם רואה אותי וההכרה בו, הם נצחיים בעולם הזה ובעולם הבא ואין בהם שום פסולת.
המן הרשע - עמלק – המדמה, היצר הרע שמקרר אותנו מהתורה החיה ומהשם שנמצא לידינו, וכן מביא אותנו לגאווה ומשכנע אותנו ל-"כוחי ועוצם ידי", שאנחנו מזיזים בעצמנו את הידיים והרגלים ולא הקדוש ברוך הוא.
הפצרה – הרצועות של התפילין שיוצאים ליד הלב.
הפרעה – פרעה, השקוף שמסביבי ושם עובדים ועוברים על הכל באמונה כמו אברהם העברי שעבר באמונה על הכל.
הקדוש ברוך הוא – הבעל שלנו.
הקדוש ברוך הוא – בחינת לבן, לובן העליון.
הקדוש ברוך הוא - אחד פשוט מאחורי תמונות מתחלפות ופעולות משתנות.
הקבלת פני רבו – לחיות לפי השכל של רבי נחמן, והוא להבין לדוגמא מה זו ציצית שפירושה , שהאדם חי ומבין שהשם רואה אותו ומציץ עליו כל שנייה.
הקבלת פני רבו - אדם שבא להתבודד ומקביל את פני רבו שזה הקדוש ברוך הוא כל רגע.
הקבלת פני רבו – כל פעם שלומד את דברי תורתו של הצדיק רבי נחמן, מעלה את הצדיק בדרגה וזה בחינת הסתלקות מדרגה לדרגה, ויכול לזכות לפי שניים מרבו, שזו ההבנה הרוחנית של הדבר שהוא השכל הרוחני של הצדיק.
הר גריזים – הר של ברכה, כנגד האורות שהם עומק ההלכה ורוחניות התורה. חיבור גוף עם נשמה שמוריד שפע לעולם, כי זהו כלי שנקרא שלום ומחזיק ברכה.
הר עיבל – הר של קללה, כנגד הכלים שהם גופי ההלכה וסיפורי התורה.
התבודדות – תפילה ודיבור עם השם שבזה מקיימים את כל תרי"ג המצוות ברוחניותם וממלאת את כל החסרונות באמת. זוהי תפילה חדשה שאף אחד לא התפלל אותה קודם והתרופה לכל המחלות. בהתבודדות צריך לא לזוז מהכסא, וצריך לחשוב שאתה קשור בידיים וברגליים שעה שלמה. זהו אימון יומי בתפילה ואמונה.
התבודדות – מלחמת עמלק, נכנסים לזירת הקרב עם הלוחם החזק ביותר בעולם – היצר הרע שמקרר אותך מהתורה החיה ומהשם שנמצא לידך.
התבודדות – על-ידי דיבור עם הקדוש ברוך הוא שעה אחת בכל יום. אנו מתאמנים באמונה והגדלת ההכרה בבורא עולם שאינו נראה בעיניים גשמיות אלא בעיני האמונה הרוחנית. כשאדם יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא בצורה ברורה ושלמה זה נקרא שהאדם רואה את הקדוש ברוך הוא.
התבודדות – החלק הגבוה של המלכות העליונה, נוקבא ראשונה.
התבודדות – לדעת את השם, ביטול להשם על-מנת לזכות לקבל חידושי תורה.
התבודדות – להעיר את האדם מהשינה כדי לבוא לאמונה שלמה. לדבר עם השם 'בשידור חי' – דיבורי אמונה: 'אני מאמין שאתה נמצא פה'. 'יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה' – שעה של התבודדות שבה אתה מדבר וחי עם הקדוש ברוך הוא ושובר ומבטל את כל התאוות.
אנשים שמדברים עם השם מנקים את אבק הדמיון והגשמיות בכוחו ובהסבריו של הצדיק רבי נחמן.
התבודדות – מביאה את האדם לחיות כל ימיו בבחינה של עשרת ימי תשובה ובבחינה של פסח שהם עשרת ימי תשובה האמיתיים והפסח האמיתי.
התבודדות – שער החמישים דקדושא.
התבודדות  - 'האבן הטובה' בתיבת נח שתפקידה היה להאיר את החושך. הדיבור האמיתי שיוצא מליבנו אל הקדוש ברוך הוא ומאיר את החושך שבמחשבותינו ומסביבנו.
התבודדות – רומז ליום כיפור כנגד עולם הבא ולכן מרח נח את התיבה בזפת שנקרא כופר שרומז ליום כיפור.
התבודדות ותפילה – להקדים לאה לרחל, להקדים התפילה וההתבודדות ללימוד התורה שבעל פה.
התהלך לאורכה ולרוחבה – ללכת לאורך ולרוחב בדיבור הפה, בדיבורי תפילה ודיבורי אמונה שהיא בחינת ארץ ישראל האמיתית הרוחנית. כי ארץ ישראל הרוחנית היא אמונה בחידוש העולם.

ו'
וו – אי אפשר לכתוב וו ללא וו שנייה, להורות שיוסף מחובר עם יעקב שפירושו, שאיש ישראלי לומד תורתו האמיתית של צדיק האמת שבדורנו הוא רבי נחמן, ומוסר נפשו בתפילה בכמות ובאיכות שעל זה נאמר "עליך הורגנו כל היום", כי יוסף הוא בחינת מסירות נפש. כשאדם מדבר כל היום על הקדוש ברוך הוא, הוא מוסר את נפשו, כי הדיבור יוצא מהנפש כמו שכתוב: "נפשי יצאה בדברו".
וו – בתפילת שמונה-עשרה יש שלושה ווים שהם ח"י ברכות שמחולקים לשלוש קבוצות של וו, וכל וו הוא חץ שיוצא מהפה. האדם שיודע בברור שהשם נמצא ממולו, זוהי שלמות האמונה ושמירת הברית, ומוציא את התפילה כמו חיצים שמגיעים עד כסא הכבוד והאינסוף.
וו – תפארת יעקב.

ז'
זוהמת הנחש – כל מצווה והבנה גשמית נקראת זוהמת הנחש. רבי נחמן שמלמד תורה רוחנית, מתקן את תלמידיו ומביא אותם למצב של לפני חטא אדם הראשון.
זכרים – לזכור את הקדוש ברוך הוא כל הזמן, פרעה שציווה לזרוק את הזכרים ליאור, שציווה לזרוק את הזיכרון ליאור ולשכוח את השם.
זמן – התורה של הצדיק היא מעל הזמן.
זמן – כנגד עולם היצירה – כנגד חוש הריח - חוטם, האות ו' של שם השם.
זריזות – להכניס צבי לתיבה, כמו שכתוב 'רץ כצבי' להתפלל בתיבת הדיבור על זריזות שאחשוב על השם בתדירות יותר גדולה.
זריז ונשכר – אדם שזוכר את השם גם בין מצווה למצווה. לדוגמא, אדם שרץ בזריזות לבית-הכנסת ואינו שוכח גם בדרך שהשם מוליך אותו ומזיז אותו, והאדם מדבר עם השם בדרך ונקרא גם זריז וגם נשכר, שמרוויח את הקדושה שבין המצוות.
זריז ונפסד – אדם שרץ לבית-הכנסת ומוחו מונח שם, אבל שוכח את השם שמוליך אותו לשם, והוא הרוויח את מצוות ההליכה לבית-הכנסת אבל הפסיד את הקדושה שבין המצוות.
זרע – בחינת דעת, תן לנו זרע ונחיה. כמו שיוסף החיה את המצרים, ממשיך רבי נחמן שהוא בחינת יוסף הצדיק להחיות את תלמידיו בפירושיו הרוחניים. כמו שהמצרים אמרו ליוסף "החייתנו", ממשיכים אנו לומר לקדוש ברוך הוא שמתגלה דרך רבי נחמן "החייתנו" והצלת את חיינו כי היינו מתים בשכחה ממך והיינו מאבדים אותך חס ושלום.
זרע בר קיימא - ההבנה החיה והחדשה של התורה שקיימת לנצח בעולם הזה ובעולם הבא.

ח'
חביתה - החלמון (הצהוב) – רומז לשמש, כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא האמת שמאיר את העולם באור ושכל. החלבון (הלבן) – רומז ללבנה שהיא הירח, כנגד השכינה שהיא האמונה. כשמכינים חביתה מערבבים ומייחדים את האמת עם האמונה.
חוה – בחינת הנהגת השם.
חוה – האמונה והדיבור עם הקדוש ברוך הוא.
חומר – קל וחומר, ויענו אותם בחומר – זה קל וחומר, להוציא אותנו מההבנה הצרה, בחינת החומר והלבנים שעבדו במצרים, חוסר הבנת ההלכה ברוחניותה.
חזנים שוטים – הם דרשני התורה שנמשלים למנגנים רשעים שמנגנים את התורה בצורה גשמית ואינם מסבירים את התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן בדורנו, שזו הנגינה שמנגן דוד לשאול להוציא ממנו את הרוח הרעה. דוד הוא הצדיק ושאול הוא הלמדן. לימוד רוחני זה שנקרא בחינת נגינה נמשך מ'ציפורים חיות טהורות' שהם מוחין ולימוד רוחני חי. החזנים השוטים שהם הדרשנים שדורשים תורה גשמית, יונקים תורתם מ'ציפורים טמאות' שהם המוחין של קליפת נוגה שהיא עץ הדעת טוב ורע, התורה שאינה מבוררת.
חכמה - כנגד הטעמים (טנתא – טעמים, נקודות, תגים, אותיות), עולם האצילות, כנגד 'חיה'.
חכמה – מידת אהבה, בחינת כהן גדול, בחינת אהרון הכוהן, כנגד הפרצוף השני אחרי כתר שנקרא 'אבא', כנגד י' ראשונה של שם השם, כנגד מידת האש.
חכמה – החיות והניגון של האותיות, שבחכמה זו מנגן ומחיה רבי נחמן את התורה ומניע אותה, כי האותיות והטעמים הם כגולם בלי חיוּת, והצדיק ממשיך טעמים ונקודות ומחיה את התורה, וכן מחייה את המתים, שהם הדמויות שבתורה שבכתב ושבעל-פה. את זה מבקש הקדוש ברוך הוא מעשו שהוא הלמדן שנקרא בחינת עשו, שמקיים את המצוות ולומד את סיפורי התורה בגשמיותן. "עשה לי מטעמים כאשר אהבתי", השם יתברך מבקש ומתחנן אליו לטעום מתבשיליו ולהעלות את התורה לרמה של טעמים ולהחיות אותה.
חלה – חלה זכות אבות בארץ ישראל שהיא בחינת האמונה והתפילה וההבנה שהשם נמצא פה.
חלום פרעה – המציאות הגשמית שממולנו שמסתירה את הרוחניות וכן קיום המצוות בצורה גשמית.
חמושים עלו – חמשת מוצאות הפה.
חמישה ירדפו מאה, מאה ירדפו רבבה – הפירוש לפי רבי נחמן שעם ישראל יהיו אנשי שלום ולא אנשי חרב כי יהיה שלום בעולם, וחמישה אנשים שגילו את האמת שהיא תורתו של רבי נחמן והתבודדו, יסבירו את האמת למאה אנשים ויחזירו אותם בתשובה. זאת אומרת, שיתחילו לדבר עם הקדוש ברוך הוא, ומאה אלו יחזירו רבבה שיגרמו לרבבות אנשים לדבר עם הקדוש ברוך הוא.
חסרון הדעת – כשלא מדברים עם השם כל הזמן ולא מאמינים בו בשלמות, באים כל החסרונות לאדם, כי כל החסרונות הם רק מחסרון הדעת שהיא הרוחניות של הדבר, ואף שיש אנשים שיש להם דברים בגשמיות, אם אין להם דעת נקרא ברוחניות שאין להם, ואם יש להם דעת, אפילו שאין להם בגשמיות נקרא שיש להם. לדוגמא: לאדם שחסר משיח, שיידע שהשם שנמצא איתו כל רגע הוא המשיח ולא יהיה חסר לו משיח, כשלאדם חסרים בית, אשה וילדים, שידע שהאשה האמיתית זו האמונה בהשם שצריך לגדלה ולחזקה, וילדים אלה הדיבורים שאדם מוליד מפיו שיישארו איתו לנצח, ובית היא ההבנה שהאדם גר אצל הקדוש ברוך הוא, ולאדם זה לא יחסר דבר.
חצות – אדם שמדבר עם השם, עוצר את הזמן ומתעורר מהשינה היומיומית שזהו החצות האמיתי, וזוהי הגאולה שהיתה בחצות וממשיכה להיות לכל אדם שמתבודד. כי אדם יכול לקום בחצות הלילה וללמוד תורה, ואם אינו מדבר עם השם פנים אל פנים, אפילו שלומד תורה נקרא שהוא ישֵן. אבל כשהוא מדבר עם השם פנים אל פנים נקרא שמתעורר מהשינה, וזהו חצות נצחי בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. כמו שרבי נחמן אמר לאחד מתלמידיו שהצליח להתעורר רק בשלוש לפנות בוקר: 'החצות שלך יהיה בשלוש לפנות בוקר'. כי החצות האמיתי תלוי בדיבור עם השם וזו התעוררות השינה.
חרון אף – תורה של דמיון וגשמיות.
חש-מל – חש – לחוש; מל – למלמל; לקיים התבודדות.
חשמל – ההסבר החי של התורה של רבי נחמן שזה אור מקיף שמקיף את האדם, שבא מהבינה שהיא בחינת עולם הבא, ושומר על האדם מפני המשחיתים, ומשנה את פניו שלא יוכלו להכירו. כי בתחילה הוא לא היה נח ולא היה משה רבנו ולא אליעזר עבד אברהם, ועכשיו אליעזר ומשה ונח חיים דרכו. (באותו רגע בכתבנו סעיף זה, היתה פתאום הפסקת חשמל למספר שניות. זה ד"ש משמים).
חתול – מרמז על צניעות.

ט'
טעם (חוש) - כנגד עולם העשייה, שהוא כנגד הפה שהוא העולם הנמוך ביותר, כנגד שרי עשרות, כנגד מקום.

י'
יָבָּשָה – כנגד התורה הגשמית, הים כנגד התורה הרוחנית.
יהודה  - על שם שמודה ומתוודה לפני הקדוש ברוך הוא בדיבורים ומודה להשם מעומק הלב.
יהודה – איש ישראלי שבא לדבר עם יוסף שהוא צדיקו של עולם הקדוש ברוך הוא, ואומר לו: "בי אדוני", כשעשיתי את העוונות היית בתוכי.
יהושע – תלמידו של הצדיק.
יום כיפור – ההתבודדות שהיא כנגד עולם הבא. לכן מרח נח את התיבה בזפת שנקרא כופר שרומז ליום- כיפור.
יום כיפור – ביום-כיפור אין שלטון ליצר הרע כי השטן גימטריא שס"ד שהם שלוש מאות שישים וארבע, ובשנה יש שלוש מאות שישים וחמישה יום שהם שס"ה. יום-כיפור הוא היום הנוסף שבו אין שליטה לחיצונים. כמו-כן ברוחניות, התורה שמגלה השם דרך רבי נחמן, אין בה שליטה לחיצונים, כי הוא שכל רוחני שאין בו גשמיות. וכמו שביום כיפור אין אכילה ושתייה, והוא דוגמא לעולם הבא שאין בו גשמיות ושניהם בחינת עולם הבא.
יוסף – היסוד שנקרא כל, שכולל את הכל.
יוסף הצדיק – יוסף משביר לכל, והוא רבי נחמן ותורתו שהשם גילה דרכו בדורנו, כי לרבי נחמן יש ממשלה בשמים.
יוסף הצדיק - לימוד תורת הצדיק שצריך להביא לליבו ומוחו.
יוסף – נקרא אברך – אב בחכמה ורך בשנים, חיבור של חסדים וגבורות.
יוסף – אנחנו שבאים לדבר עם הקדוש ברוך הוא "הנה בנך יוסף בא אליך".
יוסף - הוספת ההבנה החיה, השכל החי שבתורה, כי באופן זה לא מכרנו את יוסף. כמו שיוסף נתן זרע למצרים, כך אנו מקבלים מרבי נחמן שהוא בחינת יוסף פירושים חיים. וכמו שהמצרים אמרו ליוסף החייתנו, כן אנו ממשיכים לומר לרבי נחמן החיית את שכלנו בפירושיך.
יין תירוש – יין נקרא תירוש, ויין גימטריא שבעים, כנגד שבעים פנים של התורה. תירוש פירושו: זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש שפירושו עני. אם קיבל עול תורה שלם, שמבין שהתורה מדברת עליו, הוא מתחיל להתבודד שעה התבודדות כל יום, ונעשית לו התורה סם חיים שהם ע' 'אנפין נהירין' ופורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. עול מלכות הם מיסים וצבא. עול דרך ארץ הם מידות רעות כגון גאווה וכעס, עצלות ועצבות ותאוות רעות. אם לא זכה ולא מבין שהתורה מדברת עליו, נעשה רש, כי סיפורי התורה מתים אצלו והוא מקיים את המצוות רק בגשמיות. מאדם כזה פורקים רק עול מלכות שהוא צבא ומיסים, כי קיים את המצוות רק בצורה הגשמית, אבל נשארים בו עול דרך ארץ שהם המידות והתאוות הרעות כיוון שלמד את התורה בצורה של ע' 'אנפין חשוכין'.
ילדים – הדיבורים שלנו.
ים – ים החכמה שנהפך ליבשה, התורה החיה שהיא מים חיים. הים כנגד שני שליש של התורה הנוספים הווה ועתיד. 
יעקב – איש ישראלי שלומד תורה עם הסבריו החיים של רבי נחמן שמלאים אמונה ודעת חיה.
יעקב – מידת האמת שמכונה בקבלה 'זעיר אנפין'.
יעקב אבינו – זה אתה ואני שיוצאים ממדרגה שנקראת באר שבע, שהיא האמונה שנקראת שביעית כנגד השבת שהוא יום השביעי, ועולים למדרגה הבאה ומעוררין את יצר הרע במדרגה הגבוהה יותר שנקראת חרן, על שם חרון אף וכעס. ואז שוקעת השמש קודם זמנה, הפירוש הוא השמש שהיא כנגד השכל ומרמזת אליו כי השכל מאיר כמו השמש ומסתלק מחמת הבלבולים והדמיונות שהתעוררו מהמדרגה החדשה.
יעקב – כתוב על יעקב אבינו: "וישכב במקום ההוא", פירש הזוהר, 'יש כב' אותיות'. פירוש, שיעקב אבינו דיבר עם הקדוש ברוך הוא והתפלל אליו במילותיו שנכללים בכב' אותיות מא' ועד ת'.
יעקב – בחינת הצדיק רבי נחמן שמקרב להקדוש ברוך הוא את האנשים שנפלו לארציות ולגשמיות על-ידי ביאורי תורתו.
יצחק – בחינת הפחדים שיש בי, 'פחד יצחק'.
יצחק – שמו של הקדוש ברוך הוא שממנו מפחדים.
יציאת מצרים – הדיבורים החדשים שלי שיוצאים מהגרון.
יראה – אריה לשון ראיה, לראות את השם בעין השכל שהוא האמונה השלמה.
יראה - כנגד בית כנגד הקדוש ברוך הוא שבתוכו אנחנו גרים.
יראת העונש  - אדם שמפחד מדברים גשמיים ומעלה את היראה הנפולה שנקראת אד - "אד יעלה מן הארץ", להשם יתברך ומזה נמשכות השפעות גשמיות. וכשבא לצדיק לציונו וגם ללימוד תורתו, נעשה כלי לקבל את השפע, כי הכלי נקרא מם סתורה ומם סתומה ונשלם שם אדם, אד-ם. 
יראת הרוממות – השכלת הלב ברוממותו של הבורא יתברך שמו כנגד לאה שעל-ידי זה נשלם שם השם.
יראת השם – לוי כנגד גופי ההלכה.
ישוב הדעת – נעשה על ידי התבודדות.
ישראל – 'לי ראש' – קבלת מוחין חדשים והבנה חדשה בתורה, 'ישראל במעמדם', שֶׂכֶל של תחיית המתים.
יתרו – קיום התורה בשטחיות.
יתרו – מותרות – לימוד התורה בצורה רדומה, לימוד חיצוני, גשמי.
יתרו – התלמיד של הצדיק שמגלה את רבי נחמן, ואומר לו אתה תנצנץ את מוחי ושכלי ותעלה אותי במדרגות העולמות, משרי עשרות לשרי חמישים לשרי מאות ולשרי אלפים.
יתרו - תלמיד הצדיק, שקורא לצדיק האמת, ונותן לו את דעתו שזה ציפורה בחינת הדיבור ומתחיל לדבר עם השם יתברך שעה התבודדות. כי יתרו ממשיך לתת למשה את ציפורה כי התורה היא נצחית וקיימת גם היום.

כ'
כבוד – את כבוד השם מגדלים בדיבורובשיחה בינו לבין קונו.
כבש – מרמז על תמימות.
כהן – אוהב השם.
כהן – תלמיד צדיק האמת שמדבר כל יום עם השם שעה התבודדות.
כהן גדול – דוגמא לצדיק האמת.
כיבוד אב – לקיים את המצוות, כי אביך הרוחני הוא קודשא בריך הוא, והאמא זו השכינה. כשאדם מודה על הרוחניות שלימד אותו הקדוש ברוך הוא תורה כל יום. כיבוד מלשון דיבור והיכל, מכבד את אביו וכשאדם מודה בגשמיות, מקיים מצוות כיבוד אם.
כיבוד אם – הקדוש ברוך הוא הוא שורש האמא האמיתית הנצחית. כשמודים להשם יתברך על האכילה, השתייה, הבגדים, החיים והילדים בתוך ההתבודדות, זו מצוות כיבוד אם בשורש. כי פרצוף בינה נקרא 'אמא' שמשם משפיע השם יתברך בנים, חיים ומזונות.
כינור דוד – שהיה מורכב מחמישה מיתרים כנגד חמישה חומשי תורה ונועד להעיר אותנו מהשינה, כי אנו בחינת דוד שרוצים לדבר עם השם ולהתעורר מהשינה העמוקה.
כינור דוד – הרוח שמנשבת בכינור, שהם פירושי התורה שנמצאים גם היום, שהם הפירושים הרוחניים של צדיק האמת שהוא רבי נחמן בדורנו, שמנגנים ומחיים את חמישה חומשי תורה וגורמים לנו להתעורר מהשינה ולדבר עם השם. זהו הכינור הנצחי שמתאים לכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
כלה – התורה בצורתה הרוחנית.
כלה – האמונה שכלולה מכל המצוות ומכל התורה בשורשים הרוחניים שלה. כמו שכתוב: "כל מצוותיך אמונה", שהיא הכלה האמיתית הנצחית של כל אדם ואדם.
כסא הכבוד – כבוד השם שמכוסה, וצריכים לגלות את השם שמסתתר על-ידי הדיבור עימו, בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
כתר – נקרא 'אין' שהוא פרצוף 'אריך אנפין' כי הוא הפרצוף הראשון. בכל עולם יש חמישה פרצופים והוא הפרצוף הראשון, מידת ארך אפיים, והוא קוצו של י' של שם הויה.
כתר – כנגד 'יחידה', ונקרא 'עתיקא קדישא', שהוא כתר דאצילות' 'יחידה דחיה' שהוא השכל הגבוה ביותר שמשם הוריד רבי נחמן את תורתו, "החכמה תחיה את בעליה".
כתר – בכלליות כנגד 'אדם קדמון' בעולמות, והוא עולם של אמונה בלי שֶׂכֶל, כי כשנגמר השכל מתחילה האמונה. על-ידי גידול האמונה בריבוי דיבורי אמונה ותפילה עולים מ-'נפש דיחידה' ל-'רוח דיחידה', ומ-'רוח דיחידה' עולים ל-'נשמה דיחידה', ומ-'נשמה דיחידה' עולים ל-'חיה דיחידה', ומ-'חיה דיחידא' עולים ל-'יחידה דיחידא'. על זה אמר רבי נחמן שיעשה את תלמידיו צדיקים כמוהו, כי הוא זכה ל'יחידה דיחידה' שהיא תכלית ההשגה בתכלית המעלה.

ל'
לא ימושו מפיך – שלא לגשם ולממש את התורה, ולהפוך אותה לציור, זמן ומקום.
לא תעמוד על דם רעך – 'רעך' הוא השם יתברך, אז אל תתעלם ממנו כי אחרת זו בחינת רציחה, וזו נשמת המצווה "לא תרצח" מעשרת הדיברות, כי הוא נמצא מסביבך וגם בתוכך ואתה גם נמצא בתוכו כי 'מלוא כל הארץ כבודו'. מצווה זו היא מהמצוות התמידיות שמתקיימת בכל אדם, בכל זמן ורגע ובכל מקום, בעולם הזה ובעולם הבא, כי גם העולמות והספירות מקיימים מצווה זו, כי כולם צריכים לדעת שהם אצל השם יתברך ואסור להתעלם ממנו חס ושלום. על זה נאמר: "אני קיימתיה תחילה". הסכמה לנוכחותו של השם, גורם לתפילה והודאה כל רגע, כי הוא נמצא וממציא את כל המציאות כל רגע.
לאה  - היא ההתבודדות והדיבור עם השם.
לאה – כנגד אבן השתייה.
לאה – שהתפללה שלא תיפול בחלקו של עשו, שהוא האדם המתפלל שלא ייפול בחלקו של הדמיון.
לאה – ד' של תפילין שהוא הקשר שנמצא בעורף.
לאה – נקראת רות שממנה יצא דוד שריווה את הקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות. האדם שמתבודד בא אל לאה שהיא ארץ ישראל הרוחנית ומוציא מעצמו את דוד, כי האדם בעצמו הוא לאה שבכתה להינצל מעשו, והאדם מתחנן כמוה להינצל מהיצר הרע.
לאה – לשון לאות ועייפות. אלה דרשנים ומלמדי תורה שאינם מלמדים את נשמת התורה על-פי תורתו של רבי נחמן, שהיא נשמת התורה, ומעייפים את האנשים ששומעים אותם.
לאה – לשון מניעה. דברי תורה ודרשות שנאמרים בגשמיות התורה ולא ברוחניותה, וכביכול מונעים מהקדוש ברוך הוא לעזור למתקרבים אליו.
לבן – אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא לובן העליון, מידה גבוהה מאד שנקראת בקבלה 'אדם קדמון', "הידעתם את לבן בן נחור המלבין עוונותיהם של ישראל".
לבן - למדן תורה, שלמד את התורה בגשמיות שנקראת ערמומיות, ואחר-כך כשלומד את התורה של רבי נחמן, עושה תשובה מאהבה ומחדש ימיו שעברו בחושך.
לבן – איש הישראלי שמתבודד, ומתלבנים עוונותיו ומתהפכים לזכויות, וזוהי תשובה מאהבה.
לבן – למדן תורה שלומד את התורה ואינו חוזר בתשובה ונשאר גשמי וערמומי ונקרא בלשון רבי נחמן 'שד יהודי'.
לֵבֵנִים – ליבון הלכתא.
לוז – היא העצם שממנה נבנה הגוף בתחיית המתים, כנגד קשר של תפילין מאחור, שמקבלת כוח בסעודה רביעית כנגד דוד המלך, וברוחניות כנגד שעת ההתבודדות שהיא כנגד לאה, ששם שורש משיח, ששם הדעת.
לוז – העיר לוז שדרכה נכנסים לבית-אל, שהיא מלכות עליונה, לאה, נוקבא ראשונה, בחינת התבודדות, שדרך ההתבודדות נכנסים לבית המקדש הנצחי שהיא רחל ועל-ידה זוכים להבין את התורה.
לוחות ראשונים – התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי  נחמן, "נעשה ונשמע" ה'נעשה- המצוות הגשמיות שמחוברות עם ה'נשמע' – שהם המצוות הרוחניות. בחטא העגל פרחו האותיות ונשארה האבן, פירוש שהתנתק הגשמי מהרוחני ואין הגשמי יכול להעיר מהשינה. לכן צריך לבוא לצדיק לקבל את ה'נשמע' הרוחני, שהוא מאמר שלם כנגד 'בראשית גן עדן העליון 'עדן עילאה'.
לוחות שניים – התורה הגשמית שהוריד משה אחרי שבירת הלוחות הראשונים, על כל סיפוריה ומצוותיה, שהם בציור זמן ומקום. בתורה כזו זוכים לגן-עדן התחתון 'עדן תתאה', כי בלוחות הראשונים הרוחניים זוכים לגן עדן העליון. אדם שלומד את הלוחות השניים ללא הלוחות הראשונים נקרא עבד ולא בן, ארור ולא ברוך. כמו שכתוב בפסוק "ארור כנען".
לוט  - תלמידו של הצדיק שלומד את הנהגתו ומקיים את עצתו, מתבודד כל יום שעה התבודדות ומדבר עם השם מליבו. כי לוט דומה לאברהם, וכמו שלוט ניצול בזכות אברהם מסדום, כן תלמיד הצדיק ניצול מיצר הרע. וכמו שמלוט נולדו רות ומשיח, כן מתלמיד הצדיק יוצא המשיח הפרטי של כל אחד שהיא ההתבודדות. כי הדיבור שבו האדם מְשִׂיח עם השם הוא המַשִׁיח הפרטי שלו.
לוט בארמית – ארור, מקולל, ואפילו אם אדם היה ארור ומקולל, שלמד תורה גשמית שהיא ציור לקללה ולא לברכה כנאמר: "ארור עושה פסל ומסכה", יינצל מסדום שזה השקר והרוע של העולם הזה היום, על- ידי שקשור עם רבי נחמן ומקיים התבודדות שעה בכל יום.
לוי – נלווה לצדיק, נלווה לקדוש ברוך הוא.
לוי – רמז ליראת השם, גבורה.
לוי – שלושה סוגים של לוי: בני קהת, בני גרשון, בני מררי. בני מררי - אלה שנוסעים לצדיק ומרימים את המשאות הכבדים במשקל, ולהם היו להם ארבע עגלות. בני גרשון – אלה שנוסעים לצדיק וגם מדברים עם השם שעה התבודדות, להם היו שתי עגלות. בני קהת - אלה שנוסעים לצדיק וגם מדברים עם השם שעה התבודדות, וגם לומדים את ספריו ורוצים לחיות לפי התורה הרוחנית שכתב רבי נחמן. וכמו שהארון נשא את נושאיו, כן התורה הרוחנית של רבי נחמן נושאת ומרימה אותם. הם נשאו הכל על כתפיהם ולהם לא היו עגלות.
לחם הפנים – לחם חם וטרי שהיה נשאר כך כל השבוע. רמז לתורה החמה והטריה שנמצאת כאן היום, התורה של הצדיק.
לך לך – בהסבר הקבלה, אלה הם אורות החסדים שנקראים אברהם שעולים דרך רגל ימין העליונה ויד ימין העליונה והראש העליון, ובאים אל לאה מאחור, בעורף.
לך לך – בהסבר של רבי נחמן, האדם שמתבודד ויוצא מהגשמיות ומהארציות, ומבין שהקדוש ברוך הוא נמצא מאחורי מולדתו ובית אביו, והולך מההבנה הקודמת הגשמית להבנה הרוחנית. ההתבודדות שנקראת לאה היא קשר התפילין שנמצא בעורף וממנו תחיית המתים, כי כשמוציא דיבור מפיו, הוא מחיה את עצמו.
לך לך מארצך – תצא מהמציאות שלך, מהגשמיות שלך, מכל החכמות שלמדת ותתהלך לאורכה ולרוחבה, פירוש שתרחיב את פיך לאורך ולרוחב בתפילות ותחנונים כמו שכתוב: "הרחב פיך ואמלאהו".
לנצח את הקדוש ברוך הוא – כשמגלים את הקדוש ברוך הוא שהתחפש לאבא ואמא שלך, או לנהג האוטובוס שהסיע אותך, או למוכר בחנות שמכר לך את הלחם. כי השם יתברך עומד מאחורי הכל !
לראות את הצדיק – פירושו לשמוע מפיו, שהבין כוונת נצחיות דבריו, לדוגמא: ציצית - השם רואה אותו ומציץ עליו, וכשרבי נחמן אמר זאת הדגים בגופו ועשה תנועה שהשם רואה אותו.
לשמוע את דברי הצדיק – פירוש, ללמוד מאה פעמים את דבריו ולהיקרא זקן, כי לא נתחדש מוחו ונשמתו מהצדיק שתורתו קיימת עכשיו בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
לשמוע מפי הצדיק – ללמוד מאה ואחת פעם, כי הפעם הנוספת היא נשמתו ושכלו שמגיעים לנשמה ולשכל של הצדיק שהיא עמקות דבריו.

מ'
מבול – המחשבות הרעות והאפיקורסות שיש במוח האיש הישראלי, העולם המבולבל מסביב שהוא מלא כפירות ואפיקורסות.
מבול – להינצל ממנו על-ידי שניכנס לתוך התיבה שהיא תיבת הדיבור, שעת ההתבודדות שמדברים דיבורים אמיתיים מהלב, שזו האבן הטובה שהיתה בתיבה.
מדבר צין – ביאורי נשמת התורה שמצטננים ומתקררים, ומסבירים את התורה בביאור שטחי, וזה גורם למיתת מרים שהיא שכלו ונשמתו של צדיק האמת, הגורמת למריבה ומחלוקת בין המפרשים. 
מדמה – זוהמת הנחש, כל מעשה גשמי או מצווה גשמית שמופיעים בתורה, הוא מלבוש חיצוני לנשמה של  הדבר.
מוחין דגדלות – התורה הרוחנית שהשם מגלה דרך רבי נחמן.
מוחין דקטנות – הפשט של התורה על סיפוריה ומצוותיה הגשמיים.
מוחין של ארץ ישראל – לימוד השכל הרוחני שהשם מגלה דרך רבי נחמן שהוא נשמת התורה, שמביא לאמונה בחידוש העולם כל רגע, וגורם להביא את המשיח הרוחני לכל אדם. שעליו נאמר: "בני אתה אני היום ילדתיך". בתורה זו אין קושיות, וכנגדו התלמוד הירושלמי  שגם בו אין קושיות ומחלוקות.
מוחין של חוץ לארץ – לימוד התורה הגשמית שאינו מביא זיכרון בהשם כל רגע, ועליו נאמר: 'כל הדר בחוץ לארץ אין לו אלו-ה'. אף-על-פי שצריכים ללמוד תורה זו, כי הקליפה קדמה לפרי, אסור להישאר שם וצריך לחבר ולהביא מוחין אלה למוחין של ארץ ישראל. וכנגדו תלמוד בבלי שהוא מלא קושיות ומחלוקות.
מחוגי השעון – שלושת מחוגי השעון כנגד שלושת העולמות: הבריאה, היצירה והעשייה. אך הקדוש ברוך הוא, שהוא מעל הזמן, מגלה דרך הצדיק רבי נחמן תורה שהיא מעל הציור, מעל הזמן ומעל המקום, והיא נצחית וקיימת לעולם.
מחלוקת – מוחין של חוץ לארץ.
מחמצת – חמץ-מת, לימוד התורה בצורה גשמית שאסורה באכילה כל השנה, שזה גורם למוות שהוא עץ הדעת טוב ורע. צריך ללמוד בצורה של 'מצה', כי השם מצווה אותנו לאכול מצה, שפירושו שרצונו שנלמד את התורה בשכל חי, כי מצה נאפית בח"י רגעים, וזהו שכל של אמונה.
מידות טובות – בהמות טהורות שנכנסות לתיבה וממשיכות להיכנס לתיבת הדיבור, ועל-ידי ריבוי דיבור ותפילה על כל מידה ומידה בהתבודדות, האדם בונה את המידות הטובות.
מידות רעות – החיות הטמאות שנמצאות בתיבה שהיא תיבת הדיבור. ועל-ידי תפילות והתבודדות ממית ומבטל אותם.
מילה (ברית) – למלמל להשם, לדבר איתו.
מילה – לשון דיבור, תיקון הברית. רבי נחמן אומר שעל-ידי התבודדות מתקנים את פגם הברית. כי על-פי הסוד שתי רגלים הם כנגד שתי שפתיים שנקראים נצח והוד, והברית כנגד הלשון. על-ידי דיבור עם השם בהתבודדות שהוא תיקון הברית העליון, מתקן את הברית התחתון, כי אין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים, אלא רק מישהו מעליו.
מים – כנגד יצחק שהם האדים והמים שיוצאים מהדיבור, ומַשִׁיח הוא הדיבור שכלול מהאבות. אברהם כנגד האש והחום, ויצחק כנגד המים, ויעקב כנגד הרוח. 
מלאך – רבי נחמן מֵרִים את האדם למדרגת מלאך, וזו התורה שהמלאכים רצו, שהיא תורת השם ממש.
מלאך – הוא רבי נחמן בדורנו שהשם שלח אותו להביא אותנו למקום שהיא האמונה השלמה בהשם ואסור להמיר אותו במישהו אחר, כמו שכתוב: "הנני שולח מלאך לפניך, להביאך למקום אשר הכינותי, אל תמר בו". רש"י פירש: זה משה, ובדורנו הוא רבי נחמן.
מלאך – הוא רבי נחמן שעומד מול הלמדן שלומד את התורה בחומריות וגשמיות שנקרא בחינת בלעם, שבא על החמור שהוא אתון אותיות 'תנא', ואומר לו להפסיק לקלל שהיא התורה החומרית, וללמוד ולקיים את התורה הרוחנית בשעת ההתבודדות.
מלאכים שבאו לאברהם – הם ההבנה שמקבל האדם בהתבודדות עם הקדוש ברוך הוא כנגד חכמה, בינה ודעת, והם מלובשים בתורה ובמציאות, שהם ההבנות שמקבל האיש שמתבודד, שמלובשים בענייני העולם הזה ובתורה שלמד, והם כנגד שלושת המלאכים ואילו אברהם הוא כנגד השכל.
מלח – המלח רומז למעשר שמחסרים ומוציאים ממון מהכסף שמרוויחים, והממון שנשאר, נשמר, ככתוב: "מלח ממון חסר" שעל-ידי מצווה זו, שתחסר ממונך לצדקה, הוא יישאר כמו מלח. כן המלח מקיים ושומר את הבשר, והמלח הוא התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן, "ברית מלח עולם", והבשר הם גופי ההלכות. כשאדם לומד תורה ומסביר אותה על-פי רבי נחמן, זה נקרא שהוא מולח את התורה, והתורה פולטת את כל הרע והדמיון הרע שהוא המדמה הגשמי, והכפירות של ציור, זמן ומקום, ונשארת תורה חיה שמחייה את לומדיה.
מליחת בשר – במליחה במשך שעה, כל הדם יוצא החוצה והבשר נשאר כשר וטהור. כמו-כן בהתבודדות של שעה אחת, נעשית מליחה עצמית בדעת של הצדיק והשם שנמצא מסביבך, וכל המידות הרעות והתאוות והכפירות יוצאים ממך.
מלכות עליונה – לאה, נוקבא ראשונה הנקראת לוז, שהיא החלק העליון של השכינה, והיא התפילה שאדם צריך להתפלל ולבכות שינצל מהיצר הרע, כמו שלאה בכתה שלא תיפול בחלקו של עשו.
מלכות פה – כנגד ספירת המלכות, שרה, שהוא אדם השׂוֹרר ומולך בדיבורו, והקדוש ברוך הוא מבקש שנדבר איתו, ונמליך אותו. כי עשרה קבין (מידת משקל) של דיבור ירדו לעולם, ותשעה נטלו נשים. מכאן לומדים שצריכים לדבר הרבה עם השם, כמו אשה שמרבה לדבר.
מסכת סוטה – בהבנה הרוחנית זו סטייה מהקדוש ברוך הוא כשלא מדברים איתו על כל דבר ודבר. בעלה של הסוטה הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו שמקנא לה, והיא כנסת ישראל. פירוש, כשאדם מדבר עם חברו בענייני חול, ומתכנן תוכניות, אומר לו בורא עולם ומדבר עם נשמתו: 'אני הבעל, מדוע אינך מתייעץ איתי והולך למישהו אחר'. זהו עומק ההלכה של מצוות סוטה בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
מסכת עדויות – בדיבור עם הקדוש ברוך הוא, כל אחד מעיד ומספר את השגותיו לפני בורא עולם. והיא המסכת המובחרת מכל הש"ס, משל להתבודדות שהיא המובחרת מהכל, כפי שאמר רבי נחמן: ש'ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל', והמסכת הזאת ממשיכה להיכתב על-ידי הקדוש ברוך הוא, מהדיבור שאדם מדבר מהשגותיו עם חברו ומהתקרבותו לצדיק, והתועלת הגדולה שקיבל ממנו בהתקרבו לקדוש ברוך הוא, ועל ההשגחה והניסים שנעשו לו, ככתוב 'אז נדברו יראי השם וישמע השם ויכתוב ספר לפניו ליראי השם ולחושבי שמו'.
מעיין – 'מעיין יוצא מבית השם להשקות את הגן' – מעיין היא התפילה שיוצאת מהכתר, שבאה להשקות את הגן שהיא התורה ונמשכת מהחכמה. התפילה גבוהה מהתורה שבאה מחכמה. כי הכתר זו ספירה ראשונה והחכמה זו ספירה שנייה.
מקום – תורתו של הצדיק היא בלי מקום. המקום הוא כנגד עולם העשייה כנגד חוש הטעם שבפה. הזמן – הוא כנגד עולם היצירה, כנגד חוש הריח שבאף. הציור – הוא כנגד עולם הבריאה, כנגד חוש הראיה שבעינים.
מקומו של עולם – שמו של בורא עולם שנקרא בשם הקבלה 'אדם קדמון' שנוצר מהצמצום של אור אינסוף, וכל העולמות וגם אנחנו בתוכו. ונקרא 'לבן' ו'אין' כנגד האין שמסביבנו.
מצה רוחנית – לימוד תורה חיה כל השנה.
מצה שמורה – השכל הרוחני של הצדיק ששמור מאחיזת החיצונים ואחיזת אומות העולם, ואין ממנו יניקה לחיצונים. מלימוד גשמי יש יניקה, וכן מתפילת שמונה-עשרה יש יניקה. כי מהתפילה הסדורה יודעים ממנה המקטרגים והמחבלים.
מצה שמורה – איש הישראלי שנכנס להתבודד נקרא מצה שמורה, כי לפי הסוד זו לאה שנכנסה פנימה לתוך גוף אדם העליון שהוא 'זעיר אנפין', ולכן לא אומרים תיקון לאה בפסח כי היא שמורה. כמו-כן האיש הישראלי שהוא כנגד לאה שבכתה שלא תיפול בחלקו של עשו, הוא שמור מהחיצונים בשעת ההתבודדות וגם חי חיים נצחיים כמו שהמצה נאפית בח"י רגעים.
מצווה – צוותא – חיבור של גוף ונשמה, קיום גשמי ורוחני של המצוות (ובחצי מצווה אי אפשר להתחבר להשם).
מצרים – מיצר הגרון, מקום צר, גלות הדעת, קטנות ההבנה.
מראות הצובאות – הבחינה שאדם מייפה את עצמו בדיבוריו ומעשיו לפני הקדוש ברוך הוא, ואנו נקראים אשה כלפיו, וזה גורם להוליד דיבורים שנקראים צבאות בני-ישראל, צבאות כנגד צובאות.
מרגלים  - לשון רגליים, שעל-פי הסוד נקראים נצח והוד, וכן העיניים הם נצח והוד שהם רגלי השכל שהם הולכים ותרים ומסתכלים וטועים במדמה שהוא גשמיות העולם. והתיקון לזה היא הציצית שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", שנאמרה באותה פרשה, והציצית היא שכלו של הצדיק שמציל מההבנה הגשמית שהיא בחינת ניאוף, וכן הציצית הרוחנית היא האמונה שהשם מסתכל ורואה אותנו כל רגע.
מרגלים – הם העיניים שהארתם יוצאת באור ישר, פוגעת במציאות, וחוזרת חזרה אל המוח שנקרא משה, ומסתירות את כוחו ונוכחותו וגבורתו של בורא עולם שממציא את המציאות. להינצל מכך צריך להיות תלמידו של רבי נחמן ולא למוש מאוהלו ומתורתו. להתפלל על קברו ולהאמין בו, כמו יהושע שלא מש מאוהל משה, וכמו כַּלֵב שהתפלל על קברי אבות. לכן יש היום ראייה שנקראת שש על שש כנגד ששה מרגלים וששה מרגלים.
מרדכי – בחינת רבי נחמן שמלמד אותנו אמונה, שהוא הסבר פנימי של התורה. מרדכי אינו כורע ומשתחווה להמן, שהוא גשמיות התורה, בחינת גאווה ועבודה זרה, כגון: 'עשיתי סוכה, נענעתי לולב, תקעתי בשופר', אלא לומד את התורה גם ברוחניות.
מרדכי בן קיש – מרדכי הקיש על דלתי רחמים, דלתי שמיים והרבה להתפלל לקדוש ברוך הוא. כמו-כן מלמד אותנו רבי נחמן שהוא מרדכי של היום, להרבות בהפצרות ופיוסים במילים שלנו, ולהקיש על דלתי שמיים ללא הפסקה, לפחות בשעת ההתבודדות. ובעיקר צריכים להרבות בתפילה על הרוחניות, וכמה שיותר עד אינסוף. בגשמיות לא צריך להרבות בתפילה, כי רגלי השכינה "יורדות מוות", ונאחז בהן היצר הרע שמעציב את האדם שלא מבין מדוע תפילתו על צרכיו הגשמיים אינה נענית. אבל השם יודע מה שטוב לנו ומה שאינו טוב לנו.
מרים – ביאורי התורה של הצדיק רבי נחמן שהקדוש ברוך הוא מגלה על-ידו, ומיישב את כל המחלוקות והקושיות שבתורה, והיא הנשמה של התורה שסובלת מרירות, לשון מרים, משיעבוד התורה שלומדים אותה בגשמיות ולא ברוחניות נצחית. מיתת מרים במדבר צין, מלמדת אותנו שכשהנשמה של התורה מתקררת, ולא לומדים אותה כראוי ברוחניות, מתעוררת מריבה בין המפרשים.
משה רבנו – הוא רבי נחמן ותורתו בדורנו. הוא משה משיח שכלול משני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. האחד הוא שכל רוחני שהוא משיח בן יוסף, והשני הוא התפילה שהוא משיח בן דוד. משה הוריד תורה מפי הגבורה, ואחר-כך הוריד רבי שמעון בר-יוחאי את הזוהר כי הוא היה משה בדורו, ואחר-כך הוריד האר"י ז"ל את הכוונות כי הוא היה משה בדורו, ואחר-כך הוריד הבעל-שם-טוב את החסידות כי הוא היה משה בדורו, כן רבי נחמן הוריד תורה מלמעלה מהמקום הגבוה ביותר, שהוא הסבר עמוק בתורה.
משה הפרטי שלי – הוא הדעת והמוח של האדם שצריך להתפלל על כל דבר. דעת נפלאה של ענווה, שמשיגים זאת על-ידי דיבור עם השם כל הזמן.
מַשִׁיח – לשוחח עם השם כל הזמן ולא להסיח את הדעת ממנו.
מַשִׁיח – בא בהיסח הדעת. הכוונה שהקדוש ברוך הוא נמצא מסביבך ורואה ושומע אותך ואתה מסיח את דעתך ממנו ואינך מדבר איתו ואינך שם לו לב. אם הדעת היתה שלמה היינו חשים בנוכחותו של הקדוש ברוך הוא כל שנייה ומדברים איתו כל רגע.
מַשִׁיח – כלול מהאבות שהוא הדיבור שהאדם מְשִׂיח עם השם יתברך וכלול מאש, מים ורוח: אש – כנגד אברהם שהוא החום שיוצא מהפה תוך כדי הדיבור; מים – כנגד יצחק שהם האדים של המים שיוצאים מהדיבור; רוח – כנגד יעקב שהוא הבל הפה שיוצא בשעת הדיבור.
משיח בן דוד – לימוד התפילה וההתבודדות, שמגלה השם דרך רבי נחמן.
משיח בן יוסף – השכל החי שרבי נחמן מקנה לתלמידיו.
משיח הרוחני – הוא הקדוש ברוך הוא.
משכן – בניין הדיבורים שלנו. משה בנה את המשכן מתכלת וארגמן. רבי שמעון בר-יוחאי בנה את המשכן מקבלה, האר"י ז"ל בנה את המשכן מכוונות, הבעל-שם-טוב בנה את המשכן מחסידות ורבי נחמן בונה את המשכן מדיבור עם השם.
משנה - המשנה נקראת עבד כנגד אליעזר עבד אברהם, שהוא למדן בהלכות התורה, כלפי התורה הרוחנית, שהיא כנגד אברהם מעולם האצילות. כי אליעזר הוא למדן, ואברהם הוא בחינת הצדיק שמתבודד.

נ'
נדב ואביהוא – צדיקים גדולים שהשתמשו 'במוחין דאמא' בלי 'מוחין דאבא' שהיא תורה גשמית בלי רוחנית, וכיום הוא אדם שלומד תורה גשמית הנקראת אשה בלי התורה הרוחנית הנקראת איש. ומציאות זו נקראת שלא נשאו אשה ומתו רוחנית, אף-על-פי שנמצאו בקודש הקודשים שהוא בית המדרש היום.
נואף – בגימטריא 'קבלה', זהו מקובל שמכוון כוונות כשמנענע לולב, אבל שוכח שהשם מזיז את ידיו, כי אינו מתבודד כל יום שעה ואינו רואה אותו, ואינו חי את התורה, ולכן בדַקוּת, נקרא שנפל לניאוף.
נח – אתה ואני שיש לנו בלבולים בחינת מבול במוחנו, אבל תיבת הדיבור שהיא תיבת נח האמיתית עם האבן הטובה שבתוכה שהייתה מאירה, מצילה אותנו מהמבול ומהמיתה הרוחנית שהיא סטייה מהשם כמו שכתוב: "כי השחית כל בשר את דרכו".
נח – שמו של הקדוש ברוך הוא שנמצא למעלה ונקרא בלשון הקבלה 'יסוד דאבא' שהוא יסוד החכמה, ומשקה לגן התחתון שהיא התורה, ומלובש ביסוד התפארת שנקרא 'נח למטה'. לכן כתוב: "נח נח פעמיים
נח נח – לכן לקח משה שהוא 'נח העליון' את עצמות יוסף שהוא 'נח התחתון' עימו, להיכנס לארץ ישראל שהיא האמונה. כמו-כן עושה רבי נחמן כיום שהוא בחינת משה שמתלבש בפשטי התורה שהם בחינת יוסף, נח צדיק התחתון, ומכניס את תלמידיו לארץ ישראל שהיא האמונה השלימה, ובונה להם את בית המקדש, ומביא את המשיח שזה השם בעצמו, וזו האמונה השלמה שהשם הוא המַשִׁיח שאיתו מְשִׂיחִים.
ניאוף – כלפי השם, סטייה מהשם יתברך, להאמין באמונה כוזבת במשהו חוץ מהשם יתברך חס ושלום, וכן ניאוף בתורה היא סטייה מהדעת החיה. לגשם את התורה ולחשוב שהיתה רק בעבר.
ניגון – התורה החיה שמגלה רבי נחמן שממשיך נקודות לאותיות, כי אותיות התורה הם כגולם, והנקודות והטעמים הם החיות של התורה.
ניגון של אמונה – כשאנו ממליכים את השם יתברך בשלמות על כל הפעולות והתמונות של החיים ומדברים איתו דיבורי אמונה ומודים לו, ואז יוצא ניגון של אמונה כמו שכתוב: "תבואי תשורי מראש אמנה", שהוא שיר של ראש אמונה.
ניגון וריקוד – רבי נחמן אמר שאם ישמעו את הניגון והריקוד כל תורה ותורה שלו יתבטלו במציאות. פירוש, שניגון הוא ההסבר הרוחני החי של כל תורה ותורה שלו, שמתאים לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, כי ניגון זה חיות. והריקוד של כל תורה זו התפילה על התורה שעושים מהתורות תפילות ומתפללים על כל תורה ותורה. כמו שאמר רבי נחמן "ועם נברא יהלל י-ה", שיקום עם כזה שהם תלמידיו, שיתפללו להשם וידברו איתו על-פי התורות שלו.
נמר – מרמז על עזות דקדושא.
נקודה השייכת לו בעת ההיא – המלכות נקראת נקודה שהיא השכינה שהיא האמונה. פירוש, ההבנה והאמונה שהשם שוכן פה ובכל מקום. כשעוברים על האדם ביזיונות, חרפות וקשיים וכתוצאה מכך הוא שוכח את השם, צריך לקשר את עצמו בהתבודדות אל הנקודה השייכת לו בעת ההיא, דהיינו, להמליך את השם על התמונה ועל המציאות שעוברת על האדם כי מבין אותה, ואז מתהפך הכל לטובה, ככתוב: "ותמונת השם יביט", ומוצא את התורה שיש בדבר והביזיון הופך לשבח, והכל ניתקן.
ניצחון – לנצח את הקדוש ברוך הוא שמגלים אותו מאחורי התמונות והפעולות.
ניצחון – לשון התנצחות, שיש באדם דמים שלא עבד בהם את הקדוש ברוך הוא.
נעם העליון – לימוד התורה הרוחנית שבאה מעולם הבא, אותו מלמד השם דרך רבי נחמן.
נשמה – היא השכל, עולם האצילות, העולם הנצחי, כנגד גשמיות התורה בריאה יצירה עשייה. שהם ציור, זמן ומקום בתורה.
נשר – הצדיק, שהוא רבי נחמן בדורנו. כמו-כן הוא שמו של בורא עולם שמחדש את הבריאה כל רגע ורגע כמו הנשר שמחדש את נוצותיו.
נשר – "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף", נשר – צדיק; יעיר – הצדיק מעיר את המוחין שלנו ומחיה את התורה בהסבריו; קינו – קנה חכמה קנה בינה; גוזליו – שנגנבו ונגזלו על ידי היצר הרע.

ס'
סדום – העולם הזה המלא שקר ומרמה, ולוט ניצל מהבלי העולם הזה שהוא בחינת סדום ומהדמיון שמסתיר את הקדוש ברוך הוא, שממנו נולדת בחינת מַשִׁיח. על-ידי הדיבור שהאדם מְשִׂיח עם הקדוש ברוך הוא, זוהי בחינה של מַשִׁיח. כמו שלוט ניצל בזכות אברהם מסדום, והיה דומה לו, כי התלמיד דומה לרב ולומד ממעשיו, כן ניצל תלמיד רבי נחמן שנקרא 'לוט', בזכות רבי נחמן.
סוד העיבור – סוד שהשם מסתתר בתוכנו ומסביבנו. כשאדם אינו מגלה את השם ואינו מדבר עימו, הוא מעורר דין ועברה שנקרא כעס בשמיים. כמשל לאישה עוברה שהתינוק מסתתר בבטנה ולא נגלה לעולם שזה דין והסתרה, כך כשהשם נסתר מאיתנו ואנחנו לא מתייחסים אליו ומשוחחים איתו, למרות שהוא מסתתר בתוכנו ומסביבנו זהו דין.
סוד העיבור – גם כשהבנת התורה נעלמת מהלומד נקרא עיבור, וצריך להוליד את  המוחין שנקרא התורה הרוחנית על-ידי צעקה ותפילה.
סוכה – בחינת התבודדות, שכל דעתו של האדם נמצא אצל השם יתברך שמסכך עליו וכולו בתוכו בכל רגע. כמו שאדם שמכניס לסוכתו את כל כלי ביתו, רהיטיו וכליו, כן צריך האדם להכניס בהתבודדות את כל ענייניו, בעיותיו, שאלותיו, קושיותיו ותפילותיו לעתיד, ולשפוט את עצמו על כל דבר.
סוכה – דעת, הבנות חדשות. כשנכנסים לסוכה מכניסים דעת לתוך האמונה שזהו נוכחות השם מסביבך ונעשים תורה. כי סוכה היא בחינת 'אמא עילאה', שֶׂכֶל של עולם הבא שהשם מגלה דרך רבי נחמן, שממנה נולד שם הוויה. וכמו שמהבינה שהיא 'אמא עילאה' נולד שם הוויה, כן נעשה עם תלמידו של רבי נחמן, כי מקיים את כל המצוות הרוחניות שהם תרי"ג המצוות בהתבודדות, שכביכול השם יתברך מקיים בעצמו, שזה שם הוויה. ועל זה אמר: 'אני קיימתיה תחילה'.
סוכות – פירושיו הרוחניים של רבי נחמן שהם שכלים מהעולם הבא. סכך פירושו 'סכה ברוח הקודש', שצריכים להכניסם לתוך המוח על-ידי תפילה וצעקה להשם, שהם שכל רוחני שבא מקודש שהיא 'חכמה עליונה'. על-ידי ריבוי דיבורי אמונה נכנס השכל המקיף לתוך המוח פנימה, והאדם יכול לחיות עם השם ולדבר איתו כל רגע. לדוגמא, מקיף של ציצית – 'השם יתברך, אתה רואה אותי ומסתכל עלי כל רגע'; מקיף של שבת – 'השם יתברך, אתה עומד מאחורי הפעולות שלי'; וכן דיבורים נוספים: 'אתה מוליך אותי, אתה כותב לי את המכתב, אתה לועס לי את האוכל' וכו'.
סולם יעקב – קיים ונמצא גם היום, והם העליות והירידות בעבודת השם. כמו שבסולם יש מרחקים וחללים, כך נדמה לאדם שהקדוש ברוך הוא עוזב אותו. אך המרחק והחלל, זוהי הדרך למדרגה הבאה ששם יניח את רגלו. כך מבטיח לנו הקדוש ברוך הוא שאם לא ניפול בדעתנו ונמשיך לדבר איתו ולהתבודד כל יום שעה, ישמור אותנו כמו שהבטיח ליעקב אבינו: "ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך".
סכך – כנגד מקיפים והבנות חדשות על שם שרה שנקראת יסכה, שסכה ברוח הקודש שהם הפירושים הרוחניים מהעולם הבא שצריכים להכניס אותם לתוך שכלנו, ומביאים אותם לעולם הזה.
סם חיים – ראה אנפין נהירין, שהיא התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן שממנה חיים.
סם מוות, סם שינה – ראה אנפין חשוכין, שהיא התורה הגשמית שאינה מעירה את האדם כל רגע ואינה מזכירה את השם ואינה מעוררת מהשינה.
סנוורים – "הוכו בסנוורים", גם גדולים וחכמים וגם אנשים קטנים שאינם קשורים לצדיק שהוא רבי נחמן כנגד אברהם אבינו, ולא מדברים עם השם כל יום שעה בהתבודדות, לא מבינים איך ניצל תלמיד הצדיק מהבלי העולם הזה, עד שיַצַא ממנו מַשִׁיח שהוא הדיבור עם השם בהתבודדות, והגיע למדרגות כאלה גדולות.
ספרי רבי נחמן – השכל של משיח שנמצא בספרים אלה. רבי נתן אומר פירוש לדברי חז"ל: "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", שהוא המַשִׁיח שנמצא, אבל מסיחים ממנו את הדעת והתכוון לרבי נחמן בעצמו ולפירושיו בתורה.
סרח בת אשר – כאשר נפש האדם הנקראת סרח בת אשר, מזכירה לדעת שנקרא יעקב, שהשם קיים בכל זמן ורגע, ובכל מקום, נכנס אדם זה בגופו לגן-עדן, כי מבין שהוא גר ונמצא בתוך השם, והשם בתוכו שזה גן-עדן. כמו שסרח בת אשר סיפרה ליעקב וגילתה לו בעדינות שעוד יוסף חי ונכנסה בגופה לגן-עדן, כך התורה על-פי פירושיו הרוחניים של רבי נחמן מתקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
סרח בת אשר - הנפש שסרחה בעוונותיה, הופכת למאושרת כשנזכרת בהשם שנמצא מסביבה כל רגע.
סרח בת אשר – איש הישראלי שמזכיר ומודיע לחברו בצורה יפה שיש צדיק חי שהוא בחינת יוסף שקוראים לו רבי נחמן בדורנו, ונכנס בגופו לגן-עדן, שפירושו שמבין את גופי ההלכה בצורה רוחנית.

ע'
עבד – אדם שלומד את התורה בבחינת שינה, בלי הפירוש החי של רבי נחמן.
עבד – אדם ישֵׁן שמסתפק בקיום המצוות הגשמיות בלבד.
עבודה קשה – קושייה, כשלא מבינים את התורה ברוחניות, ממשיך שיעבוד מצרים לגשמיות התורה שהיא בחינת פרעה.
עגל הזהב – לימוד של פסל, לימוד מת, גשמי.
עוגה של שרה – עוגה היא עגולה ורומזת לאמונה ולתפילה, וכל אדם שמתפלל על מה שלמד והבין בתורה, נקרא שלש עוגות וטועם את טעם התפילה האמיתית כתוצאה ממה שהבין, וטועם את טעם העוגות הטריות של שרה. לכן תוך כדי דיבור עם השם, האדם צריך להתפלל על ההבנות, שיזכה להבין את מה שלמד. כשאדם זוכה להבין פירוש במוחו, חוכמתו ובינתו, שהם כנגד שלושת המלאכים שבאו לאברהם, הוא אומר לנפש להתפלל על מה שהבין. בזה האדם מקיים את מה שאברהם אמר לשרה: "לושי ועשי עוגות". כן השכל אומר לנפש תתפללי, והנפש אומרת לדיבור להתפלל על מה שהבין השכל.
עולמות –
עולם אדם קדמון – עולם הראשון הוא עולם השורשים כנגד 'יחידה' ונקרא מקומו של עולם וכל העולמות בתוכו. העולם הראשון נעשה כתוצאה מצמצום אור האינסוף לצדדים, כשנסתלק אור השכל ונשארו הכלים שהיא האמונה. האמונה היא כנגד ה'אין', ו'יחידה דיחידה' שהיא הכתר של עולם הזה, שהשיג רבי נחמן על-ידי ביצוע תרי"ג המצוות הרוחניות בהתבודדות. כמו שכתוב: "עם לבן גרתי" שהוא אדם קדמון, 'ותרי"ג מצוות שמרתי' שהם התורה הרוחנית. כגון: שהציצית פירושה שהשם מציץ עלי, והתפילין הם דיבורים מהלב ובושה ממנו, ושבת היא להבין שהשם מזיז אותי. רבי נחמן הבטיח שמי שיקיים את דבריו, שהם תפילה והתבודדות כל יום שעה, הוא יעשה אותו צדיק כמוהו. אדם קדמון מסומן בקוצו של י' של שם הוויה, כנגד מח העצמות שבגוף.
עולם האצילות – כנגד 'חיה' שהוא השכל, י' של שם הוויה שהיא החכמה הפנימית החיה של התורה, עולם של שבת - עולם נצחי, כנגד שרי אלפים, כנגד חוש הראייה, כנגד העצמות שבגוף.
עולם הבריאה - כנגד 'נשמה', ה' ראשונה של שם הוויה, שהיא הבינה, כנגד שרי מאות, כנגד חוש השמיעה, כנגד 'ציור' התורה, כנגד הגידים.
עולם היצירה – כנגד 'רוח', ו' של שם הוויה, כנגד שרי חמישים, כנגד חוש הריח, החוטם, כנגד 'זמן', כנגד בשר הגוף.
עולם העשייה – כנגד 'נפש', ה' אחרונה של שם הוויה, כנגד שרי עשרות, כנגד חוש הטעם, כנגד 'מקום' הגשמי, כנגד העור שעל הגוף.
עומר התנופה – תנו-פה, "מי שם פה לאדם", שהצדיק שנקרא 'מי' שהוא כנגד חמישים שערי בינה, וגורם לאדם לדבר עם השם שעושה לו פה, על-ידי תורתו שנקראת 'עומר'.
עזות דקדושא – להכניס נמר לתיבת הדיבור. פירוש להתפלל על עזות דקדושא כנגד העזות דסטרא אחרא.
עמלק – המדמה, היצר הרע שמקרר את האדם מהתורה החיה ומהשם שנמצא לידו ושהביא אותנו לגאווה, כי מסית את האדם להבין את התורה בגשמיותה.
ענווה – ההבנה והאמונה השלמה שהשם מזיז אותנו כל רגע, ובא על-ידי ריבוי דיבורי אמונה כל רגע על כל דבר, והיא כנגד מידת לאה החלק העליון של השכינה.
ענווה פסולה – האדם החושב את עצמו לעניו ושפל, ויחד עם זאת אומר שהוא בעצמו זז ונושם, ולא שם לב שהקדוש ברוך הוא עושה זאת, ולא מתבודד על פי הוראת רופא הנשמות, שורש נשמות ישראל שנשלח מהשם יתברך לדורנו והוא רבי נחמן.
עץ הדעת – התורה בהבנה הגשמית שלה, שמעורבת בה רוחניות. כשמבררים את הרוחני נעשית עץ החיים, ואם לא עושים בירור הופך לעץ המוות חס ושלום.
עצמות יוסף – הסבריו של הצדיק שהוא בחינת יוסף, שהם פירושיו האמיתיים של רבי נחמן, ומשה זה כל אדם, כי מוחו נקרא 'משה', שצריך לקחת את עצמות יוסף שהם פירושיו הרוחניים של רבי נחמן ועצמיותו, ולהיכנס לארץ ישראל שהיא האמונה השלמה בבורא עולם שהיא 'יחידה דיחידה' שהוא 'עולם קדמון', ולקיים את כל תרי"ג מצוות ברוחניותם שנקראת תורת השם ממש.
ערלה – ההסתרה הקלה. הקדוש ברוך הוא עשה אדם שלם, ובברית המילה רק מסירים את הערלה. כן האדם צריך למול את עצמו, למלמל ולדבר עם השם הרבה, כדי להסיר את ההסתרות בינו ובין השם, וכן להתקרב לצדיק האמת שהוא רבי נחמן בדורנו, שהסיר מעליו את העורלה שהיא גשמיות התורה, כי הצדיק נקרא המוהל שמסיר את העורלה מאיתנו, ובעמקות זהו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא המוהל האמיתי.
ערפל – הבלבולים וההסתרות כשמאחריהם נמצא הקדוש ברוך הוא. משה נקרא דעת כל אדם שניגש לתוך המניעה והערפל ששם מסתתר השם יתברך בתוך המניעה.
עשו – הדמיון, היצר הרע, מעשיות התורה ומצוותיה הגשמיות.
עשן שמזיק לפרנסה – הם הפירושים הגשמיים של התורה שמזיקים לעיניים ומסתירים את השכל הרוחני. כשמבררים ומזקקים עשן זה מגיעים לרוחו של משיח שהוא "רוח אפינו משיח השם", שממתק את הכעס והחרון אף שלמעלה, והם פירושיו הרוחניים של רבי נחמן וקיום ההתבודדות.

פ'
פוּעה ושפרה – מידות רוחניות שנמצאות בשמים ונקראות בלשון הקבלה בינה ותבונה. בהסבר החדש, שפרה ופועה הן הצדיק הגדול האמיתי שהוא רבי נחמן בעצמו שמשפר את שכלנו, פועה ומעודד אותנו לדבר עם הקדוש ברוך הוא, ולא ליפול בדעתנו מהדמיונות שמסביבנו.
פוּעה – כנגד משיח בן דוד שגורם בהסבריו לדבר ולשוחח עם הקדוש ברוך הוא במילים שלנו כמו דוד המלך.
פסח – פה–סח, פה שמדבר.
פסיעה גסה - לימוד התורה בצורה גשמית שנוטלת את מאור עיני האדם שפירושו, שלומדים תורה בגסות בגשמיות בלי להסתכל ברוחניות שלה, ומאבדים את עיני השכל והחכמה הרוחנית. מאורות היא תורת אור רוחני שהופכת ל-"מארת השם בבית רשע" שהיא קללה, כי חסר וו שהוא הצדיק. התורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן נקרא לימוד של שבת, וכמו שהקידוש של שבת מתקן את פגם העיניים כתוצאה מהפסיעה הגסה של ימי החול, כן לימוד התורה הרוחנית נקרא שבת שמתקן את מאור העיניים הרוחניות של הלימוד הגס והגשמי.
פסל – הבנה גשמית של התורה שלא זזה.
פרה אדומה – השכל העמוק של הצדיק שמוציא אותנו מטומאת המת.
פרה אדומה – התפילה וההתבודדות, "ונשלמה פרים שפתנו" – זו התפילה.
פרה אדומה – האמונה שהשם יתברך נמצא פה, ממולנו ואנו בתוכו, והיא מטהרת את טומאתנו מכל עוונותינו, כי השם יתברך מעודד אותנו ואומר לנו: 'אני הייתי איתכם בכל העוונות, אל תיפלו בדעתכם', ועל שם זה נקראת שמטהרת את הטמאים, וכן מטמאת את הטהורים. פירוש, כשאדם בא לגאווה, השם אומר לו: 'אני הייתי איתך בכל המצוות, אל תתגאה'.
פרה אדומה – האמונה שמחברת את החיצוניות והפנימיות, ממוצע בין גשמי לרוחני, וכן מחברת בין האדם הגשמי לבין השם הרוחני.
פרות בריאות – שבע מידות רוחניות שנקראות ספירות שנמצאות בעולם הבריאה גם היום, כי התורה היא נצחית, וזוהי תורה של שְׂבִיעָה.
פרות רזות – שבע מידות רוחניות שנקראות ספירות שנמצאות בעולם היצירה גם היום כי התורה נצחית, וכשלומדים את התורה בגשמיות ומעלימים את הרוחניוּת, נקרא שהתורות הרזות בולעות את התורות הבריאות, שהן הרוחניות של התורה, והלומדים אותן נשארים ברעב מצרים שהיא הסתרת התורה הרוחנית.
פריעה – כנגד קליפת נגה, קליפה דקה, כנגד ישמעאל שמסית את האדם ואומר לו: 'התפללת מספיק'! ישמעאל פירושו 'שמע-אל', ולא צריך להתפלל הרבה. עשו הוא כנגד קליפת העורלה שמסית את האדם ואומר לו שכאילו אף אחד לא שומע את תפילתו. קליפות אלו נמצאות בכל אדם.
פרעה – המלבוש החומרי, הגשמי החיצוני שמתגלה ממולנו כשמאחוריו עומד הקדוש ברוך הוא. כמו שאמר רבי נחמן: 'אחד פשוט מאחורי תמונות משתנות, אחד פשוט מאחורי תמונות מתחלפות'. הלבוש הזה משכיח מאיתנו את מציאות הקדוש ברוך הוא, וזורק את הזיכרון שלנו כפי שציווה פרעה לזרוק את הזכרים ליאור. הזכרים הם הזיכרון.
פרעה - פריעה – התגלות. אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא שמסתתר בתוך העולמות בבריאה, ושם יש אותיות ושֶׂכֶל על-מנת שנוכל לגלות את השם.
פרעה - הפרעה – השקוף שמסביבי ושם עובדים באמונה, והוא כנגד החלל הפנוי שפנוי משכל וחכמה מלמצוא את השם, אך כלים ואמונה יש שם ועוברים על הכל באמונה. צריך להאמין שגם בקושיות שאין עליהן תשובה השם נמצא שם, וגם באַיִן שמסביבנו נמצא השם יתברך. והוא קיים גם היום בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, וצריך לגלות אותו כל רגע.
פרעה – העורף שלך, שהוא אותיות 'הערף', ששם היצר הרע שנלחם עמך ולא נותן לך להוציא את הדיבור.
פרעה וחיילותיו – הדמיונות והקשיים שלנו שרודפים אחרי האדם. כשאדם מתבודד וצועק להשם יתברך בשעת ההתבודדות, נקרע לו ים סוף ונפתח, שהוא ים החכמה, כי מתגלית לו התורה הרוחנית, והאדם בא לארץ-ישראל ככתוב: "ותראה היבשה", שהיא האמונה השלמה בהשם יתברך.

צ'
צבי – מרמז על זריזות. כשאדם מתפלל על זריזות, הוא מכניס צבי לתיבה. צבי רומז לאמונה, כי צבי בגימטריא 'אמונה', וכן רומז לארץ ישראל שמתרחבת וגדלה, כן צריך להרחיב ולגדל את האמונה. גם עור הצבי נמתח וגדל בעיבוד העור וגם אנחנו צריכים לעבד את האמונה.
צדיק –  הוא כקבלן בניין שבונה מהמילים שלנו בניינים רוחניים. כמו שאומר רבי נחמן: 'העלו לי סיד ואבנה לכם בניינים נפלאים'.
צדיק – נקרא שופר ומעיר מהשינה, ונקרא טוב כמו יוסף הצדיק שהיה בן שבע עשרה שנה כמניין 'טוב', ונקרא נשר על שם שמגלה תורה חדשה כל רגע ורגע. כי הנשר מחדש נוצותיו כל עשר שנים והוא היחידי מבין העופות שמחדש נוצותיו.
צדיק – הוא שכלו ודעתו שנמצאים בספריו, והוא עיקר הצדיק ולא גופו הגשמי. כי אפילו שהצדיק לא נמצא כאן בגופו הגשמי, שכלו ודעתו נמצאים.
צדיק נסתר – הקדוש ברוך הוא שמסתתר בתוכנו, בתוך המציאות הגשמית ובחלל שממולנו.
צהר התיבה – הדיבור שיוצא מהפה בצורה אמיתית. כי הדיבור נקרא התיבה, והאבן הטובה שהאירה שהיתה בתוך התיבה, היא דיבורי האמת, כי התורה נצחית והכל קיים גם עכשיו.
ציור – תורה של הצדיק שהוא עולם האצילות, עולם השכל ששם אין ציור, זמן ומקום, כי הוא מעל הציור של עולם הבריאה, ומעל הזמן של עולם היצירה ומעל המקום של עולם העשייה. עולם האצילות הוא כנגד הראיה כנגד האין ששם רואים את כל התורה בכל זמן ובכל מקום.
ציפורה – הדיבור שבי, האמונה שבי שאני צריך להביא אותה אל משה שהוא הדעת שלי ואני נקרא יתרו תלמיד הצדיק, שמדבר עם דעת ואמונה עם השם, כמו שיתרו החזיר את ציפורה למשה. זה קורה לכל אדם, בכל זמן ורגע ובכל מקום למי שמתבודד.
ציפורים חיות טהורות – המוחין הרוחניים שמגלה השם דרך רבי נחמן שהיא התורה הקדושה הרוחנית הנצחית וקודש הקודשים.
ציפורים טמאות – קליפת נוגה. מוחין בלימוד של תורה שאינה מבוררת, עץ הדעת טוב ורע, גשמי מעורב עם רוחני, והיא קליפה דקה שעליה כתוב "קול דממה דקה". כדוגמת הקליפה הדקה שנמצאת על השקד הלבן, יש שאוכלים אותה ויש שזורקים אותה, ונמצאת בין הטוב הגמור שהוא הפרי לבין שלוש הקליפות הרעות הטמאות. גם לשקד יש שלוש קליפות והן כנגד שלושה סוגים של קליפות רוחניות עבות וקשות ונקראות: רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת. כשעם ישראל קיבלו את התורה, בתחילה היתה רוח סערה ואחר-כך ענן גדול ואחר-כך אש מתלקחת ואחר-כך קול דממה דקה ואחר-כך דיבר איתם השם יתברך בעצמו שהיא הקדושה והטוב הגמור.
ציפורים טמאות – רע גמור. מוחין בלימוד של חוכמות חיצוניות של העולם הגשמי כגון מתמטיקה, כישוף, פיסיקה וכו'.
ציץ – הציץ של הכהן, האמונה שהשם מציץ עלי, ועליו נאמר: "וישקף אבימלך", אבימלך - אבי כל המלכים כנגד פרצוף 'אריך אנפין' שעיניו פקוחות כל הזמן, ומציץ על פרצוף 'זעיר אנפין', כך השם מציץ עלי. כי התורה מתקיימת על האיש שמתבודד, והוא רמוז בדג שאין לו עפעפיים ועל זה נאמר: "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
ציצית – על פי הסוד, 'הזעיר אנפין' מסתכל על פרצוף 'מלכות' שהיא האמונה, וכשאני מסתכל על האין שממולי או על התמונה שעוברת עלי כל רגע ומאמין שהשם נמצא שם כל רגע, אני מקיים את הציצית הרוחנית, כמו שכתוב: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותיי". כי כשאדם מאמין שהשם נמצא פה הוא מקיים בשורש את כל התרי"ג מצוות, כי תוקע בשופר בעצמו ומעיר את עצמו.
ציצית - עם ישראל כנגד השכינה שנקראת פרצוף 'מלכות', כי נשמתנו היא בת מלכות. וכמו ש'זעיר אנפין' מסתכל על ה'מלכות', כן השם רואה אותי ואני לא רואה אותו ועל זה נאמר: "מציץ מן החרכים משגיח מן החלונות".
ציצית - "מציץ מן החרכים משגיח מן החלונות" – הם טפי השכל של הצדיק ועצותיו, שהם פירושיו הרוחניים שמצילים מניאוף בתורה, כשאומרים שפעם היה משה רבנו ופעם היה פרעה, כי אני נקרא משה והשם נמצא מולי ומבקש ממני לדבר עם פרעה שזה המלבוש שלו שמסתתר מאחורי התמונה. כמו שהציצית הגשמית שומרת מניאוף.
ציצית תכלת –מְשָׁצָּה הכל ומכלה הכל, ומי שאינו אוחז באמונה, חס ושלום בדיבור עם השם, מתכלה ונאבד מהעולם.
צפנת פענח - הצדיק שמפענח לנו את התורה ומציל אותנו מהרעב הרוחני של הנשמה.

ק'
קבורת משה בגיא מול בית פעור – בדיבורים עם הקדוש ברוך הוא אנו קוברים את משה בגיא, כשאנו שמים את דעתנו שנקראת משה באין שהוא השם שממולנו שנקרא אַיִן. השם נקרא גם גיא שרומז על ענווה, וגם נקרא נמוך, כנגד ענוותנותו. ואז בקבורת משה ליד בית פעור שהוא היצר הרע, לא יוכל לפעור את פיו נגדנו בצרופים רעים ומבהילים, בדמיונות ופחדים.
קורח ועדתו – אדם שחולק על הצדיק ומפריד בין צדיק ללמדן, ואומר שאין פנימיות ורוחניות בתורה, ונאחז רק בגשמיות התורה, וממלא תפקיד שלילי. אדם כזה ממשיך להיבלע באדמה, שהוא המדמה, בהסבר הגשמי שזה בחינת אדמה, כי הוא בלוע בדמיונות ואינו מבין את רוחניות התורה.
קורח – יצר הרע שנמצא באדם עצמו שזה מינות. כי קורח היה מין ועבד בדַקוּת עבודה זרה, כי היה גאוותן. כמו-כן האדם שמפריד את עצמו מהשם וחושב שהוא הולך ונושם ואוכל לבדו, נעשה בעצמו קורח שחולק על משה רבנו שהוא הצדיק, וחולק בעצם על צדיקו של עולם שהוא השם בעצמו.
קושייה – עבודה קשה, קושייה נוצרת כשמסתכלים על גשמיות התורה.

ר'
ראובן – השם רואה אותי, ככתוב: "ראה השם בעוניי". בהתבודדות ובדיבורים עם הקדוש ברוך הוא שמדבר האדם במילותיו כל יום שעה, גורם שהקדוש ברוך הוא שנקרא "אישי", מסתכל עליו בהשגחה גדולה ביותר. כמו שאמרה לאה על יעקב: "ועתה יאהבני אישי", כי לאה זה אני שמתבודד ויעקב הוא הקדוש ברוך הוא שחותמו אמת, ועל-ידי התבודדות אגרום לו שיאהב אותי. כי הוא הבעל האמיתי של הנשמה שלי ושל כל עם ישראל, וכן יאהבו אותו הסובבים אותו.
ראיה – לראות את השם, כי עיקר הראייה היא על-ידי הדעת שאדם יודע שהשם נמצא בתוכו ומסביבו, כי וודאי אין אפשרות לראותו בעיניים גשמיות אלא לדעת שהוא קיים.
ראיה – כשאדם מבקש בהתבודדות דעת כדי לראות ולדעת שהשם קיים, וכן מבקש דעת לפחד ממנו, ומכניס אריה לתיבת נח ומאכיל ומתקן אותו, כי אריה - לשון ראיה ולשון יראה. האריה בתיבה נשך את רגלו של נח כי נח שכח להאכילו, כן הקדוש ברוך הוא מביא דינים ופחדים על האדם שאינו מתפלל ומתבודד כדי להזכיר לו שהוא קיים.
ראיה (חוש) – כנגד עולם האצילות, עולם השכל, כנגד העצמות, שרי אלפים, ומעל לציור זמן ומקום, ששם התורה הגשמית והמדמה של התורה, עץ הדעת טוב ורע, שהם עולמות בריאה יצירה עשייה .
ראש חָדָש – הבנה חדשה בתורה , שכל חדש שהשם מגלה דרך רבי נחמן שלא התגלה עד עתה.
רבקה – שמו של הקדוש ברוך הוא, בלשון הקבלה רבקה פירושה 'תבונה' כנגד 'ישראל סבא' שנקרא יצחק.
רבקה - מלשון מרבק פטום עגלים לשחיטה שנקראים 'עגלי מרבק' שפירושו גידול האמונה על-ידי הדינים שעוברים על האדם שהם כנגד יצחק שנשחט על גבי המזבח.
רבקה הנערה – האמונה שמתאימה ליצחק שהם הדינים והמוחין דקטנות שעוברים על האדם, ואמונה זו שנקראת רבקה, באה לאדם המתבודד שנקרא אליעזר, והשם מסביר לו את סיבת הצער והקטנות דמוחין שעוברים עליו. פירושי התורה המצומצמים והדינים שנקראים יצחק, כי פרשת אליעזר ממשיכה בתורה החיה גם עכשיו בכל אדם בכל זמן בכל מקום.  והסוד של לדבר עם השם זה הסוד שמסר אברהם לאליעזר, וזה הסוד שמוסר השם דרך רבי נחמן לבצע זאת בהתבודדות.
רבי נחמן – הוא הרב של שבת, בחינה של אמא שלנו, שמציל אותנו מהדמיון ומהשינה בה אנו נמצאים. וכמו התינוק שרואה את אימו אחרי זמן שלא ראה אותה, רץ אליה בזריזות וזורק משחקיו ותאוותיו, כן איש הישראלי כשרואה את השכל הרוחני שמגלה השם דרך רבי נחמן שנקרא 'אם' שמניק את ישראל בתורתו, זורק איש הישראלי את תאוותיו ועצבותו ורץ בשמחה לצדיק שמביא אותו להשם.
רבי נחמן – התגלות משיח שכלול משני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
רבי נחמן – שהוא בחינת משה רבנו מלמד ומסביר לנו איך מקיימים את כל התורה כולה בכל אדם, בכל זמן, ובכל מקום ברוחניות, תוך שעה אחת של התבודדות.
רוח – כנגד יעקב שהוא הבל הפה שיוצא בשעת הדיבור.
רוח אלוקים מרחפת על פני המים – רש"י: 'רוחו של משיח', היינו פירושים והסברים שגורמים ומביאים את האדם לשוחח ולדבר עם בורא עולם. פירושים אלה נמצאים מעל המים והמים היא התורה.
רוח צפונית – היא תורתו של רבי נחמן שנקראת כך שממלאת את כל החסרונות, כי לכל אחד יש חיסרון, והחיסרון נמצא בלב והלב נקרא צפון, כמו שכתוב: "צפונות לבך". רוח צפונית זו מנשבת בכינורו של דוד שבו היו חמישה מיתרים, שהם חמישה חומשי תורה, ועל-ידי ההתבודדות והדיבור עם השם הם מתחילים לנגן, וכל התורה מתחילה לחיות ולזוז ולהתעורר מהשינה. ואנחנו בחינה של דוד המלך שמתחילים לדבר עם השם ולהתעורר מהשינה העמוקה. ולכתוב תהלים פרטיים וחדשים שלנו, כתוצאה מניגון של הכינור האמיתי של חמישה חומשי תורה שמתנגנים על-ידי פירושיו של רבי נחמן שנשלחו על-ידי השם יתברך. זהו הכינור האמיתי של דוד המלך שמעיר את כולם מהשינה ונמצא גם עכשיו, בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
רות – הגוף, שעליו נאמר: "שכבי עד הבוקר" שזה תחיית המתים, כנגד עצם הלוז שהיא דעת שממנה יוצא הדיבור, והיא כנגד לאה קשר של תפילין ועליה נאמר: "ובבוקר הנה לאה" שהיא תחיית המתים, וזה מה שיישאר לאדם שעמל בפיו בעולם הזה כנגד עצם הלוז.
רות – על שם אם המלכות שממנה יצא דוד מלך המשיח, שריווה לשם בשירות ותשבוחות, ואצל כל אדם זוהי הנפש ובועז שהוא השכל, מבקש ממנה להסתכל לתכלית שהוא השם ולא ללקוט בשדה אחר ולזכור את השם, ולהוציא מהנפש דיבורים חדשים ולרוות את השם בשירות ותשבוחות כי זה המשיח הפרטי של כל אחד.
רחל – כנגד בית המקדש שנקרא בית-אל, וכנגד התורה שבעל-פה, והיא כמו כבשה שגוזזים ממנה צמר ועושים ממנו לבושים, כך גוזזים מהתורה הלכות ופירושים שנעשים מלבושים לנשמתנו ושכלנו. אי-אפשר לבוא לבית המקדש שהוא בית-אל, ולהבין את התורה שבעל-פה, אלא אם נכנסים דרך העיר לוז שהיא ההתבודדות והדיבור עם השם.
רחל – הגשמיות של התורה שבתוכה רוחניות והיא לאה. לכן נקברה רחל על אם הדרך שקיברה בנגלה, ולאה נקברה בנסתר בתוך מערת המכפלה.
רחל - התורה שבעל-פה שכולם אוהבים אותה ואוהבים ללמוד את פירושיה היפים והאגדתות היפות שבה. יעקב אוהב את רחל, את התורה שבעל-פה ושונא את לאה שהיא התפילה. יעקב לא העריך את מעלת התפילה וההתבודדות. כך איש הישראלי שנקרא יעקב, אוהב את התורה שבעל-פה ושונא את ההתבודדות. ולבן שהוא הקדוש ברוך הוא שמלבין עוונותיהם של ישראל אומר ליעקב שהוא איש הישראלי, לא להתחתן עם רחל שהיא התורה שבעל-פה לפני לאה שהיא ההתבודדות, כי אם ילמד את התורה בלי התבודדות הוא לא יבין אותה ברוחניות, ויקרא חס ושלום קורח, ובלעם שמקלל ואינו מברך, וארור כנען.
רחל ולאה – שני חלקי המלכות שנקראת שכינה. רחל כנגד היראה ולאה כנגד הענווה.
ריח (חוש) – כנגד עולם היצירה, כנגד הגידים שבגוף, שרי חמישים, חוטם (האות ו' של שם ה'), כנגד 'זמן'.
רם – שמו של הקדוש ברוך הוא, אבוא-רם.
רעב – הוא האחוריים של התורה, שבא מעולמות הבריאה, היצירה והעשייה, כשהפרות הרעות בולעות את הטובות, כי אין שביעה רוחנית, פנימית ונצחית.
רעב – אחוריים של שם אלוקים בריבוע (א, אל, אלק, אלקי, אלוקים) - גימטריא ר, ואחוריים של שם הוויה בריבוע (י, יק, יקו, יקוה) – גימטריא עב. יחד 'רעב', כי לימוד אחוריים נקרא רעב
רצועות התפילין – "נפתולי אלוקים נפתלתי", ההפצרה והתחנונים להקדוש ברוך הוא. בדיבורים חדשים כל יום נעשים תפילין חדשים כי בכל יום צריך מצוות חדשות.
רציחה – כשהאדם מתעלם מנוכחות השם שנמצא לידו שזה החלק השני הרוחני של הציווי הגשמי שמחבר עד השם.
רציחה – כשלומדים תורה בגשמיות, רוצחים בהבנה זו את דמויות התורה. ובהתבודדות מחיים את כל הדמויות.
רשימו – רושם. הכלים של האמונה שנשאר מהביטול שזו שעת ההתבודדות. בכל התבודדות שהיא ביטול נשארים עשרה אחוז רושם, והביטול נועד בכדי לקבל חידושי תורה וגם לדעת, שכל מאורעותיו של האדם הן לטובתו, כי מתחבר הימין עם השמאל. בלשון הקבלה בכתבי האר"י ז"ל סילוק האור גורם התהוות הכלים. כמו-כן כשאדם מתבודד הוא מסלק את שכלו ומאמין בנוכחותו של השם, ועל זה נאמר: "על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו", ומפרש רבי נתן, אביו ואמו הם השכל ואשתו היא אמונתו.
רשעים שמנגנים ניגונים של יללה ועצבות – אלו זמרים ונגנים שעל-ידי ניגונם מושכים אליהם אנשים. כי הניגון הוא מבחינת לוי שממנו נמשך הניגון, וכיוון שלוי נולד מלאה שעיניה רכות, כי בכתה הרבה שלא ליפול בחלקו של עשו, לכן ניגונים אלה הם ניגוני עצבות. על לוי נאמר: "הפעם ילווה  אישי אלי". אך בעומק פניו ושכלו מתכוון רבי נחמן, לדרשנים שדורשים בתורה ומסבירים את התורה בצורה גשמית ועצובה ואומרים שפעם היתה תיבה ונח נפטר ואיננו, וזו קינה ויללה. אותם דרשנים אינם אומרים שנח זה אני ואתה שמדברים דיבורי אמת עם תיבת הדיבור כדי להינצל מהמבול שהם הבלבולים שבמוחנו. כי דרשה זו היא נגינה שנמשכת מלוי שהוא בנה של לאה שעינה היו רכות, כי טבע החומר להמשך לעצבות, והגוף העצוב מוצא מנוחה בדרשות אלה.

ש'
שאול המלך – תלמיד שלומד תורה ומולך בה, אך לומד אותה בגשמיות, אף-על-פי שכתוב "לא ימושו מפיך" הוא מממש את התורה. וצריך לשמוע ניגונו של דוד שהוא פירושי תורתו הרוחניים ולהוציא מעצמו את הרוח הרעה שנכנסה בו בלימוד תורתו הגשמית.
שבירת הפסלים של תרח – הבנת התורה בדרך החדשה של רבי נחמן, שגורמת לשבירת הלימוד הקודם שלמדנו בצורה גשמית, שאינה חיה ואינה זזה, הבנה של פסל. לדוגמא, להבין שיהודה ניגש ליוסף בעבר והפסיק כי הם נפטרו מזמן. זו ההבנה שעליה נאמר "ארור עושה פסל ומסכה". רבי נחמן שובר הבנה זו ומסביר שיהודה הוא איש הישראלי שניגש להקדוש ברוך הוא שנקרא יוסף ומדבר עימו וטוען טענותיו.
שבת – אמונה בל"ט מלאכות שהם הפעולות המשתנות. לדוגמא: להאמין שהשם מבשל לי את האוכל או חופף לי את הראש. כל הפעולות בעולם מתחלקים לל"ט אבות מלאכה ולתולדותיהן, והקדוש ברוך הוא ציווה על שמירת שבת. אנו צריכים להאמין שהקדוש ברוך הוא פועל את כל הפעולות בכל השבוע ולא אנחנו, וזו שמירת השבת הנצחית בכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
שבת הרוחנית – האמונה השלמה שהשם מזיז לי את הידיים והרגליים ומנשים אותי כל שנייה. השם הוא אחד פשוט מאחורי הפעולות המשתנות והתמונות המתחלפות.
שד יהודי – הבנה דמיונית בתורה של ציור, זמן ומקום שיש בה אחיזה של שדים, שהם דמיונות איך משה, יעקב או דוד נראים, כי כשיודעים את הדבר רואים אותו, והידיעה מבטלת את אחיזת הדמיונות, אחיזת השדים.
שדה – לכל אדם יש שדה שצריך לזרוע, ולטפל ולקצץ את הקוצים שפירושו לדבר דיבורי אמונה ולקצץ ולסלק ולכלות את הכפירה.
שדכן – הצדיק הוא השדכן בינינו לבין הקדוש ברוך הוא שמלמד אותנו את התורה שנקראת כלה בצורתה הרוחנית. הקדוש ברוך הוא רוחני ואינסופי, ואילו ואנחנו מוגבלים וגשמיים. איך יתחברו שני הפכים? רק על-ידי תורה רוחנית שמרימה את האדם למדרגה של הקדוש ברוך הוא כדי להשוות את המשודכים, שהיא ללא ציור, זמן ומקום. זו תורה בלי הגבלה.
שׂובע –"צדיק אוכל לשובע נפשו" – לימוד התורה בצורה רוחנית משביע את נפש הלומד. כי 'אלקים' במילוי יודין  (אלף, למד, קי, יוד, מם) – גימטריא ש ; ו-יקוק  במילוי יודין (יוד, קי, ויו, קי) – גימטריא עב, וכשמחברים את שניהם יש שׂבַע, והן הפנים של התורה, כי לימוד של פנים משביע את נפש האדם.
שועל – בקשת עצות ותחבולות להינצל מהיצר הרע. וכשאדם מתפלל על זאת, מתקן את השועל שבתוכו, כי מכניס את השועל לתוך התיבה, ומאכיל אותו ומטפל בו, כי כל התורה נמצאת גם עכשיו.
שופר – גרון, קול הצדיק שמעיר מהשינה זה השופר הרוחני, ועל-ידי עצותיו ודבריו משפר את מעשיו של האדם ומעירו מהשינה. השופר הפרטי הוא הגרון שמשם יוצא הדיבור. וכשאדם מזכיר לעצמו שהשם קיים הוא מעיר את עצמו מהשינה.
שור וחמור – מצוות לא תעשה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" פירושו, בתורה הרוחנית שאסור לשכוח את השם שרואה אותו כל רגע ולערבב את האמונה בהשם עם חומר המציאות.
שור וחמור – לא לערבב את התורה הגשמית עם התורה הרוחנית, אלא להפריד. כי יש תורה רוחנית כנגד שור ותורה גשמית כנגד החמור.
שיחת תלמיד חכם, שיחת לימוד - מעשה ברבי נחמן שהיה לו משרת ששרף את הסיר עם האוכל במטבח. שאלו אותו: 'מדוע אינך מעיר לו?' ענה רבי נחמן ואמר: 'תחילה מקפידים, אחר-כך אומרים, אחר-כך כועסים'. 'תחילה מקפידים', כי אם הוא יחשוב שהמשרת שרף את הסיר עם האוכל ולא הקדוש ברוך הוא, מתחילה הכפירה שמיקומה הוא בלב וזה נקרא 'פגם הכתר'. 'אחר-כך אומרים'  כאן הנזק יותר גדול, כי כתוב בתורה "ויאמר אלוקים", 'ואחר כך כועסים' פירושו שנעשית מיתה גמורה, כי הכעס הוא מיתה, הסתלקות הנשמה מהגוף, ככתוב בחז"ל 'כל השובר כליו בחמתו', בכעסו, 'כאילו עובד עבודה זרה'. כמה עמוקים ונפלאים דברי רבי נחמן. על זה אמר לרב מברסלב 'אני מברכך שתזכה בעולם הבא להבין השיחות חולין שלי'. (ראה באריכות בספר 'צדיק האמת' עמ' עה').
שינה – להיות בדמיון, להיות מנותק מהשם, מוחין של חוץ לארץ, בחינה של מוות.
שכינה – האמונה מתחננת להקדוש ברוך הוא שיקרב אותה אליו שהם תפילין של יד כנגד הלב, שמשם יוצא הדיבור. כשאנו מקבלים את ההכרה בהשם כל יום, אלה תפילין של ראש הרוחניים, ומפרשים שיחתנו אל השם. זוהי תורת השם ממש שאנו בעצמנו נעשים תורה. על זה נאמר: "שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך".
שכל חי - כמו שמחברים את התורה לחשמל והכל מתחיל לחיות ולזוז, כך עושה השם דרך רבי נחמן דרך התורה הרוחנית שהוא מגלה.
שכן רע – מי שיש לו בית כנסת בעירו ולא נכנס להתפלל בו. ברוחניות, אדם שלא רואה שהקדוש ברוך הוא נמצא לידו בכל עת ולא מדבר איתו. זהו עומק ההלכה, ועל זה התכוון הקדוש ברוך הוא באומרו ללון לעומקה של הלכה.
שמחה – 'כשהאדם בשמחה כל היום בנקל יכול לשבר את ליבו שעה אחת', כך אמר רבי נחמן. ועומק דבריו על פי הסוד הם, שהשמחה שנקראת "אם הבנים", ממנה יצאו ששה מלכים שנשברו. והם כנגד 'זעיר אנפין' שנקרא 'לב'. רבי נחמן לומד דברים אלה בצורה חיה, והופך אותם לעבודת השם, כי הלב הנשבר הוא כנגד ששה מלכים שנשברו, כנגד שישים דקות, כנגד ו' ספירות של ה'זעיר אנפין'.
שמיטה – תמונה בחיים שלא מבינים את סיבתה, וסומכים על השם ובוטחים בו. כמו שאין זורעים בשמיטה כך מסלקים את השכל, והספיחים שגדלים בשדה בשנה השביעית מותרים באכילה, פירושו, שמה שהשם מגדל ועושה הוא מותר וטוב.
שמיעה (חוש) – כנגד עולם הבריאה, כנגד הגידים, שרי מאות, חוש השמיעה, כנגד 'ציור'.
שמעון – השם שומע אותי, על שם שלאה היתה שנואה בעיני יעקב. אפילו שאנחנו שנואים ועושים חס ושלום דברים רעים שמרגיזים את הקדוש ברוך הוא, כאשר נתבודד ונדבר עם השם על-פי עצתו של רבי נחמן, גם אותנו ישמע הקדוש ברוך הוא, ויקבל את תפילותינו וכל עוונותינו ימחקו. כי שמעון פירושו 'מש עוון' שיסירו כל עוונותיו בזכות הדיבור עם הקדוש ברוך הוא, וזה נקרא ששמעון נולד וממשיך להיוולד מלאה בכל אדם בכל זמן ובכל מקום.
שמש – כנגד השכל.
שעטנז – מצוות לא תעשה דאורייתא לא לערבב צמר ופשתים. ברוחניות, לא לערבב את הצמר המשובח שהוא כנגד אור האינסוף שהוא השם יתברך שנמצא מאחורי כל תמונה וממציא את המציאות, לבין חומר העולם שהיא הפסולת כמו הפשתן.
שעטנז –ערבוב התורה הגשמית עם הרוחנית, כי צמר רומז לשכל הרוחני העליון שהם הלוחות הראשונים שהמלאכים רצו, ופשט התורה שהם הפשתים, רומזים ללוחות השניים.
שער החמישים – בקדושה רומז לספירת העומר שהוא השכל של רבי נחמן, שכל אחד שלומד את תורתו מגלה את השער החמישים שהוא לימוד על ההתבודדות. כי כל ארבעים ותשעה ימי ספירת העומר, מניפים את עומר השעורים שהוא מאכל בהמה, תורה גשמית, ושער החמישים הוא יום החמישים שבו מקריבים את שתי הלחם שעשוי מחִטָה, 'חִטָה' - גימטריא כב' אותיות שזהו מאכל אדם , והיא תורתו של רבי נחמן. אדם בגימטריא 'מה', שהם ארבעים וחמש כמניין 'אדם' שזו תורה רוחנית, וחִטָה גימטריא כב' שרומז להתבודדות שהיא התוצאה של לימוד השכל הרוחני.
שער החמישים – כנגד שנת החמישים, שנת היובל. וכמו שבשנת היובל יוצאים עבדים לחופשי, כמו-כן בתורה הרוחנית שמגלה השם דרך רבי נחמן, יוצא האדם משעבוד החומר ונעשה בן חורין. ואף-על- פי שמקיים את התורה הגשמית המוגבלת בציור, זמן ומקום, חי כל רגע בתורה הרוחנית שאינה מוגבלת, ויוצא לחופשי, ומדבר מה שרוצה בהתבודדות ואינו מוגבל למילים הכתובות.
שפחה – האדם הנמצא במדרגה נמוכה. כשמקיים את התבודדות יכול לראות 'מראות אלוקים' כמו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. זאת בזכות משה שנתן להם שכל ועיניים לראות. כמו-כן אנו בחינת שפחה שהשם נותן לנו לראות דרך התורה של רבי נחמן.
"שפחה כי תירש גבירתה" – הגבירה היא שרה כנגד השכינה, מידת מלכות השם, הרוחניות של התורה, והשפחה כנגד הגר שהוא הפשט של התורה. כשהפשט גובר על הרוחני, כשמחשיבים את התורה הפשטית והגשמית מעל הרוחנית, ישראל בגלות. צריך לגרש את השפחה ולהמליך את הגבירה, לקיים את המצוות הגשמיות, ובהתבודדות לקיים את המצוות ברוחניות. אף-על-פי שצריך לקיים את המצוות, צריכים להמליך את השם בהתבודדות ובדיבור איתו. כמו שאמרה שרה לאברהם: "גרש את האמה הזו". כי שרה היא מלכות השם, דרכה אומר הקדוש ברוך לאדם לגרש את גשמיות התורה בכל זמן ובכל מקום.
שפחה כי תירש גבירתה – כמו שאמרה שרה לאברהם "קח את האמה הזו ואבנה ממנה", אומר זאת הקדוש ברוך הוא דרך שרה לכל אדם: תלמד את פשט התורה, את ההלכות והמעשיות הגשמיות ויחד עם זאת תבנה עליה את התורה הרוחנית ותגיע לשלמות האמונה. כמו שהשם דרך שרה אסר על אברהם להישאר עם השפחה, אומר הקדוש ברוך הוא לכל אדם לא להישאר עם פשט התורה וגשמיותה, אלא עיקר הדעת וההולדה צריכה להיות משרה שהם דיבורי ההתבודדות והתפילה, וחידושי תורה חיים. כמו שיצחק נולד משרה, כך צריכים להוליד מהתורה הרוחנית התבודדות וחידושים חיים. ומהחידושים הגשמיים נולד ישמעאל.
שפלות למטה מגדולים ממנו – עשרים וחמישה אחוז שפלות, כי טבעי שהקטן מתבטל לגדול כנגד שרי עשרות, עולם העשייה הנמוך.
שפלות למטה מאנשים ששווים כערכו – חמישים אחוז שפלות, אם יבין שהשם נמצא מאחוריו ובתוכו ומתגלה אליו, וודאי שהוא טוב ממנו. מגיעים לזה על-ידי דיבורי אמונה, כי האדם נמצא בתוך השם, כנגד שרי חמישים, עולם היצירה.
שפלות למטה מאנשים שקטנים ממנו – שבעים וחמשה אחוז שפלות. אם נבין שמאחורי הקטן עומד השם ומתגלה אלי דרכו, וודאי שהוא טוב ממני, ומגיעים לזה על-ידי ריבוי דיבורי אמונה כנגד שרי מאות, עולם הבריאה.
שפלות למטה ממדרגת עצמו – מאה אחוז שפלות. השם נמצא בתוכי ומזיז אותי ומנשים אותי. מגיעים לזה על-ידי ריבוי דיבורי אמונה ותפילה כנגד שרי אלפים, עולם האצילות.
שפלות של משה – שמלובשת בכל איבר. פירוש, הדעת שהשם מזיז את כל אברי הגוף, כי משה שזה הדעת, מלובש בכל איבר ואיבר של האדם שנמצא בבחינת מיתה, וצריך לדבר דיבורי אמונה ולהחיות את הדעת. וזה תחיית המתים עכשיו, וזו ענווה אמיתית שהשם מניע כל חלק בתוך האדם ומזיז אותו.
שפרה ופוּעה – מידות רוחניות שנמצאות בשמים ונקראות בלשון הקבלה בינה ותבונה. בהסבר החדש שפרה ופועה הן הצדיק הגדול האמיתי שהוא רבי נחמן בעצמו שמשפר את שכלנו ופועה ומעודד אותנו לדבר עם הקדוש ברוך הוא ולא ליפול בדעתנו מהדמיונות שמסביבנו.
שפרה – כנגד משיח בן יוסף שמשפר את השכל והדעת שלנו.
שר - הוא דבר גבוה כנגד השכל.
שר האופים – כנגד הוושט שדרכו יורד האוכל, לימוד התורה שנמשלה ללחם. שר האופים נענש והוצא להורג כי נמצאה אבן בלחם, שהגיש לפרעה. אבן בלחם היא תורה רדומה, מתה ולכן הוצא להורג. והוא איש הישראלי שלומד תורה בגשמיות וממית את עצמו כשמגשם את התורה.
שר האופים - הטוב שבשר האופים הוא איש הישראלי שמתקרב לצדיק שבדור שהוא רבי נחמן, וכמו שפתר יוסף את חלומו של שר האופים, כן רבי נחמן פותר לאיש הישראלי את התורה ומפרש לו אותה, ומסיר ממנו את ההבנה הגשמית וזה חיובי. ואז הופך לשר האופים האמיתי הרוחני.
שר המשקים – כנגד הקנה שהוא כנגד המים שיורדים בגרון. נענש כי נמצא זבוב במשקה שהגיש לפרעה, אולם הוחזר לתפקידו הקודם. זבוב נמשל ליצר הרע שמבלבל את האדם בתפילה, אבל על-ידי התבודדות עד שהאדם ישפוך את ליבו כמים, חוזר איש הישראלי לתפקידו ולשורשו כי התחיל לדבר עם הקדוש ברוך הוא. וכמו שפתר יוסף הצדיק את חלומו של שר המשקים, כן מלמד רבי נחמן את תלמידו להתפלל.
שרה – הדיבור של האדם שבו הוא שורר ומולך בדיבור.
שרי עשרות – כנגד עולם העשייה, המקרא.
שרי חמישים – כנגד עולם היצירה, המשנה.
שרי מאות – כנגד עולם הבריאה, הגמרא.
שרי אלפים – כנגד עולם האצילות, עולם הנשמות, עולם הנצחי, קבלה. צדיק האמת הוא שורש התורה כנגד משה, שורש נשמות ישראל, 'אורייתא דעתיקא סתימאה' שמחבר את האצילות עם 'אדם קדמון' שהוא עולם האמונה, כי חציו אדם וחציו אלוקים.

ת'
תבואה של יוסף - התורה של רבי נחמן שמוקפת באמונה שלמה וחיה ונשמרת לנצח, כמו החיטה של יוסף שלא הרקיבה.
תורה – הגן שאותו משקה מעיין החכמה, יש ג"ן פרשיות בתורה (פרשת תרומה ותצווה הן פרשה אחת), ותפילה היא בכתר שנקראת 'אין' והיא ההתבודדות, "והחכמה מאין תימצא".
תורה – רפואה. התורה בהסבר נכון שהוא ההסבר שהשם מגלה דרך רבי נחמן, מרפאה את האדם, והאדם צריך להתייגע בתורה ולהבינה ברוחניותה על פי ההקדמות של רבי נחמן כדי לרפאות את נפשו.
תורה של הצדיק – מציאות קיימת גם עכשיו, בלי ציור, בלי זמן ובלי מקום. רבי נחמן מרים את האדם למדרגת מלאך וזו התורה שהמלאכים רצו אותה.
תורה של רבי נחמן ופירושיו – כנגד המן שאכלו במדבר שהיו בו כל הטעמים. כך גם התורה של רבי נחמן ופרושי התורה שלו טועמים בהם את טעם הגאולה, טעם של פסח, טעם של סוכות, כי פירושים אלה הם מאכל רוחני, תורה של עולם הבא שאין בה שום פסולת.
תורה חיה – תפיסה רוחנית של התורה ללא ציור, זמן ומקום, תורה נצחית, "אורך ימים בימינה".
תורה מתה – תורה גשמית - "בשמאלה עושר וכבוד", ממשית, בחינה של שינה ומוות, דמיונית שיש לה שיעור וקצבה שניתן לתפוס בשכל, ואז ממיתים את התורה. שליש התורה - יבשה, עבר שני שליש נוספים של התורה – הווה ועתיד כנגד הים שהם מים חיים.
תורה שבעל-פה – נקראת רחל שהיא התורה הגבוהה שעושים ממנה תפילה שנקראת תורה "דעתיקא סתימאה", היא התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן.
תורה תמימה – תורה שלמה, גשמית ורוחנית יחד שמלמד רבי נחמן, ומתקיימת בכל אדם בכל זמן ובכל ומקום.
תורת ארץ ישראל – התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן שמתקיימת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
תחיית המתים – יתעורר שכל חדש בעבודת השם ש"רבים מיישני אדמת עפר יקיצו", היינו, כשאדם מתחיל לדבר דיבורי אמונה: 'אתה מזיז אותי, אתה מנשים אותי', מחיה עכשיו את דעתו, ומחיה את משה שהוא הדעת שמלובש בכל אחד מאבריו של איש הישראלי. בזה אדם קם לתחייה כשיודע שהשם מניע, ממציא ומזיז אותו.
תחיית המתים - השכל החדש שמגלה צדיק האמת שהוא רבי נחמן בדורנו שמחיה את התורה, כי לבן לא מת אלא זהו הקדוש ברוך הוא בעצמו, ויעקב הוא גם כן השם.
תיבת נח – הדיבור שבפה, תיבת הדיבור.
תיבת נח – עבודת נח ומשפחתו בתיבה ללא שינה היא כנגד תיבת הדיבור שהיא התפילה להקדוש ברוך הוא כל שעות היום והלילה. כי בתיבת נח לא ישנו כלל. על-ידי התמדה בדיבור עם השם כל היום והלילה נקנה מידות טובות שהם החיות הטהורות ונינצל מהמידות הרעות שמרחיקות אותנו מהקדוש ברוך הוא שהם החיות הטמאות.
תיבת נח – שלושת חלקי התיבה רומזים על שלושה חלקי עולם:
עולם המלאכים – קומה עליונה – האדם למעלה, נח ומשפחתו.
עולם הגלגלים –  קומה אמצעית, קומת החיות.
עולם השפל – קומה תחתונה, מקום הפסולת.
תינוקות של בית רבן – תלמידי הצדיק שמתבודדים כל יום שעה התבודדות ומדברים דיבורים חדשים שלא היו בעולם, שזה נקרא 'הבל שאין בו חטא', ולומדים תורה רוחנית שאין בה גשמיות, ואלו הם התינוקות האמיתיים שעליהם עומד העולם, כי התינוקות הקטנים הגשמיים הם משל לתינוקות הרוחניים האלה – תלמידיו של הצדיק.
תיקו – 'תשב"י יתרץ קושיות ובעיות', הצדיק הוא בחינת אליהו הנביא בחינת משיח בחינת שכל חדש והסתכלות על התורה בצורה רוחנית שמתרץ את כל הקושיות עכשיו. כי רבי נחמן כולל את בחינת משיח ואליהו כאחד.
תלמוד - בגימטריא 'לילית' שהן אותיות היצר הרע, לימוד של חושך ולילה והסתרת הידיעה. צריך ללמוד את הגמרא בדרך חדשה, מאירה, לימוד של יום. כשלומדים כהוגן ברוחניות על-פי דעת רבי נחמן אין שליטה למלאך המוות על האדם. אך בלימוד גשמי יש אחיזה למלאך המוות. לכן מתים באמצע הלימוד חס ושלום, ובחינה נוספת שמשתעממים מהלימוד ועוזבים אותו שזה בחינת מיתה.
תלמיד חכם – אדם שקשור לצדיק, ולומד את תורתו כי הוא תלמיד של החכם שהוא חכם הדור, שהוא רבי נחמן בדורנו, ומלמד את כל התורה מחדש, וזה נקרא רבם המובהק של כל ישראל שלומדים את כל התורה ממנו ברוחניות, 'כי קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכם זה עם הארץ', כי אינו יודע מה זו ציצית באמת ופרעה ולבן וכו'.
תלמידים – שלושה סוגי תלמידים כנגד שלושה סוגי שכלים: חכמה – שכל בכוח כנגד עקודים כנגד עיבור, בינה – שכל בפועל, כנגד נקודים כנגד יניקה, דעת – שכל הנקנה כנגד ברודים כנגד מוחין שהיא השלמות. "אל יתהלל חכם בחוכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי".
תמימות – להכניס כבש לתיבה. כשאדם מתפלל על תמימות מכניס כבש לתיבת נח שזאת תיבת הדיבור.
תמר – התמונה החשוכה המוסתרת מהבנה שאנו רואים יום יום ממולנו, וכן הלימוד שאנו לומדים וחשכות והסתרת הידיעה שזה כנגד תמר שלבשה שחורים.
תמר – לשון תמורה והחלפה שמסתירה את הקדוש ברוך הוא, ומריבוי תפילה ודיבור עם השם אנו מגלים אותו מאחורי התמונה החשוכה שבתחילה חשבנו לשורפה, כי לא היתה בנו הבנה כמו שיהודה חשב לשרוף את תמר.
תנא – הלכה, אתון, חמור מלשון חומר, מחמיר בהלכה וכביכול רוצה להרגה. כי מלחיצה אותו כמו האתון שלחצה את בלעם אל הקיר, כי הוא עסוק עם כל החומרות.
תפילה – באה מספירת הכתר והיא האין שמשם יוצא מעיין החוכמה שמשקה את הגן שהיא התורה "כי החכמה מאין תמצא". וכשמתבודדים ומדברים עם השם מולידים חכמה חדשה ולא חוזרים על התורה הקיימת.
תפילה – חרב.
תפילת ארץ ישראל – ההתבודדות שאדם מדבר לנוכח פני השם בשידור חי, ויודע בבירור שהשם נמצא פה ומאזין לו ומדבר איתו כדבר איש אל רעהו.
תפילה של חוץ לארץ – תפילה שאדם מתפלל מבחינת שינה ואין להשם יתברך נחת מתפילה זו כי אינו יודע שהשם עומד עליו ושומע אותו.
תפילין – תפילה מהלב, הפצרה בתפילה. "נפתולי אלוקים נפתלתי", הדיבור שיוצא מהלב.
תפילין רבנו תם – חכמה עליונה.
תפילין של רש"י – בינה עליונה.
תפילין של הקדוש ברוך הוא – התבודדות, תפילין של יד דיבור שיוצא מהלב שהוא כנגד המלכות שנאמר "שימני כחותם על ליבך". תפילין של ראש היא ההכרה והבושה מבורא עולם שזה כנגד המוחין שמקבל ה'זעיר אנפין' בלשון הקבלה.
תקיעת שופר – הקול והתפילה שיוצאים מהגרון ומעירים מהשינה. קול הצדיק שהוא רבי נחמן בהסבריו החיים שמבטל את הדמיון מהתורה, שהוא הבינה, שער החמישים דקדושא, מעיר מהשינה ומשפר את האדם.
תקיעת שופר בשנת היובל – פירושיו החיים של רבי נחמן שהם שכל גדול ומוחין דגדלות שגורמים לתחיית המתים.
תרופת הדור – התבודדות שעה בכל יום שעל-ידה מגדלים את האמונה.
תשובה מאהבה – התבודדות ודיבור עם הקדוש ברוך הוא, קבלת עול מלכות שמיים שלם.
תשובה מיראה – קיום התורה והמצוות כפשטן, קבלת עול מלכות שמיים חלקי.